פינג־פונג עם דודו אהרון

דודו אהרון נולד בשנת 1984 וגדל בקריית־עקרון. התחיל לשיר בגיל עשר ואחרי שש שנים כבר ביצע קאברים במועדונים. התגייס ללהקה הצבאית של משמר הגבול. בשנת 2007 הוציא את האלבום הראשון 'אהבה ראשונה', שזכה להצלחה. ב־2009 הוציא את האלבום השני 'הכל זה מלמעלה' ולאחר מכן זכה בתואר זמר השנה על שיר השנה 'תגידו לה'. קיבל את פרס אקו"ם למלחין בשנת 2013. הוציא עד היום שבעה אלבומים, האחרון שבהם, 'טרמינל 3', ביוני האחרון. השתתף בתוכניות 'חי בלה לה לנד' ו'הרווק'. בימים אלה הוא מתארח בסדרה 'מיץ ושיר' שעושה כבוד לשירים של אריק איינשטיין בערוץ ניק ג'וניור למנויי יס.

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"אני בן חמש, בקריית־עקרון, אמא הולכת איתי יד ביד לגן חובה ומתעצבנת על הגננת, עומדת על זה שאני לא אשאר עוד שנה בגן חובה ואעלה לכיתה א'. באותו רגע הבנתי כמה שאמא שלי היא אישה חזקה, ועקשנית. גם אני עקשן ולא מוותר. זה ממנה".

מה הדבר הכי גרוע שמישהו כתב עליך או אמר עליך?

"כשהופעתי במועדונים, לפני שהיו לי אלבומים, אי שם בשנות ה־2000, שרתי על במה קטנה באיזה מקום ברחוב קרליבך בתל־אביב. אחרי ההופעה בעלת המועדון אמרה לי שאין סיכוי שאהיה זמר, שאין לי כריזמה על הבמה, שאני מבזבז את הזמן ושעדיף שאחפש מקצוע אחר. בהתחלה חשבתי שהיא צוחקת איתי, אבל היא אמרה שהיא מדברת ברצינות. הייתי מאוד פגוע, זו הייתה ממש השפלה. בלילה שלפני ישנתי בבית החייל ובניתי על הכסף שהיא הייתה צריכה לשלם לי, 300 שקל, כדי לחזור הביתה. אחרי ההופעה היא לא רצתה לשלם לי, אמרה שהקהל לא אוהב אותי. יצא שהיא גם שברה לי את הלב וגם לא היה לי איך לחזור לקריית־עקרון. השעה הייתה כבר ארבע בבוקר. לבשתי את המדים של מג"ב ועצרו לי טרמפ, הורידו אותי בנס־ציונה. משם הלכתי ברגל לקריית־עקרון ובכל הזמן הזה שאני הולך והולך והולך, במשך שעה וחצי, אני מדמיין את עצמי מופיע על הבמות הכי גדולות שיש. בחיים לא אשכח את הלילה הזה".

מה הג'וב הכי גרוע שהיה לך?

"אבא שלי יצא לפנסיה מבזק ולאחר מכן עבד בהום סנטר. אחרי שסיימתי את הצבא, הוא הכניס אותי לעבוד במחסן שם. כמה נזקים שאני עשיתי. כבר ביום הראשון שפכתי חמישה דליי צבע והייתי צריך לגרד שם יום שלם עם שפכטל. אבל היה יתרון, כי הייתי שר ללקוחות בדרך לאוטו עם הציוד והם היו מבקשים את עובד המחסן המזמר, דודו מהום סנטר".

מתי היית הכי קרוב למוות?

"הופעתי בחברון עם הלהקה הצבאית וזרקו עלינו בקבוקי תבערה. היו בומים וצרחות, מחזה לא נעים בכלל. היינו מאוד קרובים לדברים הכי גרועים. אני זוכר את עצמי מופיע לאחר מכן עם רגל רועדת על הבמה והלוחמים של מג"ב צוחקים עליי. אמרו לי, 'מה, אנחנו עוברים את זה בכל יום'".

מה היה הרגע הכי מביך שלך?

"כשיצא 'הכל זה מלמעלה', הייתה לי הופעה בהיכל התרבות בתל־אביב ואירחתי את זהבה בן. יצאתי מחדר ההלבשה וראיתי משפחה מתוקתקת, לבושה יפה ונרגשת, עם פרחים. באתי אליהם ואמרתי, 'תודה רבה, איזה מקסימים, לא הייתם צריכים'. הם לא דיברו משום מה. ואז הילדה הקטנה של המשפחה אמרה, 'מצטערים, אבל זה בשביל זהבה'".

מי היה משחק בדמותך בסרט על חייך?

"דני שטג. אני מאוד אוהב אותו מהילדות, מהסדרה 'הפוך'. מאז עוקב אחרי כל מה שהוא עושה".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"אני יוצא להופעה, יורד במעלית, ואז שוב עולה, נכנס הביתה ובודק אם כל המכשירים מכובים ואם הכל בסדר. יש לי איזה חשש כזה שאולי שכחתי משהו דולק והבית יעלה באש. בת הזוג שלי כבר רגילה. אחרי שיורדים במעלית היא מסתכלת עליי ואומרת לי, 'נו, יאללה תחזור. אני מחכה'".

אילו כוחות־על היית רוצה?

"לעוף. עד היום אני צופה ב'פיטר פן'. יש לזה יתרון עצום בהשוואה להרבה כוחות־על אחרים. אף אחד לא יכול לתפוס אותך".

מתי הרגשת אבוד בפעם האחרונה?

"כמעט פעם בשנה אני מוצא את עצמי חסר אונים. יש לי איזה קלקול קיבה שחוזר על עצמו, כנראה בגלל שאני רגיש, ובכל פעם אני מתאשפז בבית חולים. אני הופך לבנאדם מסכן, שמחובר לאינפוזיה ורואה את סוף העולם מגיע. בזמנו כבר נתנו לי חדר קבוע בקפלן".

מהו חלום חייך?

"דונם באחד המושבים שקרובים לתל־אביב ועליו בית יפה, הילדים מתרוצצים על הדשא ואני בערסל עם אשתי".

איזו עצה היית נותן לדודו אהרון בן ה־16?

"אחד החברים הטובים שלי אז היה ספר והייתי שם לא מעט. אז הייתי אומר לדודו של אז, 'עזוב את הפאנים, זה הורס את השיער. אתה תתחרט על זה בגיל 30'. שם התחילה המחלה שלי עם השיער. אני לא יוצא מההתעסקות הזו".

מה התסרוקת הכי גרועה שהייתה לך?

"בכל יום יש אחת כזו לדעתי, אבל בצבא הייתה הכי גרועה. עשיתי קצוץ מאוד, וזה הבליט את האף. הבנתי שקצר לא מתאים לי. לפעמים, בפרופיל, האף שלי לא מחמיא לי. לפעמים, כשאני עייף, יש לי עין עצלה. אבל במרוצת השנים הבנתי שהאף שלי מגניב וכריזמטי".

מה הריח האהוב עליך?

"כשאני קם בבוקר, אני מסניף את ריח השיער של שיר, בת הזוג שלי. זה כל פעם ריח אחר".

מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?

"אחרי ששירתתי בלהקה צבאית שנתיים, הרגשתי שמיציתי ורציתי להתנתק מהלהקה. לא רציתי להופיע, ביקשתי תפקיד אחר. קצינת החינוך לא ויתרה לי, הלכה ראש בראש והיא נתנה לי לבלות בכלא 4 במשך חודשיים. זה לא הגיע לי".

מתי בכית לאחרונה?

"לפני יומיים. רצתי בחוף הצוק וראיתי בחורה בת 40 יושבת לבד ודומעת. רציתי לגשת אליה, אבל אז אמרתי לעצמי, 'דודו, היא באה לים כדי להיות לבד'. המשכתי לרוץ וניגבתי את הדמעות".

איזו סדרה כולם צריכים לראות כרגע?

"'שטיסל' של יס. יש בה תמימות והיא מחזירה לי את התמימות שהייתה לי. ההומור של העולם הזה מאוד מדבר אליי וההסתכלות האחרת על הדברים מעניינת אותי".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"יתוש הנמר האסייתי. זה מלחיץ נורא. אתה יושב לתומך בסלון, פותח חלון לאוורר את הבית והדבר הראשון שעולה במחשבה זה שיתוש הנמר האסייתי ייכנס ויעשה בך שמות. הוא הרי יכול להיות לך על הגוף שעה בלי שתשים לב. קראתי עליו המון בגוגל. הבנתי שהוא נמשך לדם שיש בו הרבה סוכר. בגללו הפסקתי לאכול מתוקים בזמן האחרון".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"בכל יום שישי יש לי הרגל מגונה ללכת למאפייה ולהתפנק על רוגלך בגודל עצום. אני לא יכול להתנגד לזה. בדרך לשם אני מתווכח עם עצמי, אבל מפסיד בגדול כל פעם מחדש".

תאר את עצמך בשש מילים בבקשה.

"זמר לא רע, הצליח לו יפה".