מדי שבת מביאה ריקי בצרי למתחם האימוץ שבין הרצליה לכפר שמריהו כלב וחתולה. "חמודים", היא מתמוגגת. "הכלב נמצא אצלנו כבר שנתיים, נודד בין משפחות אומנה, הוא מאולף ומחונך, המתנדבים מחליפים פעם בחודש את שמו בתקווה שהשם החדש יביא לו מזל – ואף אחד לא רוצה לאמץ אותו. למה? הוא שחור וחושבים שהוא מכוער. החתולה שאני מביאה למתחם מדי שבת היא יפהפיה, קוראים לה נמירה מפני שהיא נמצאה על אי תנועה בדרך נמיר וגם עליה לא קופצים. לצערי היא הצטרפה לבעלי החיים שאני מכנה אותם 'השקופים'. למה? בגלל שהיא שחורה".

אם לא יימצא לשחורים האלה בית, בזמן הקרוב, בצרי יודעת מה יקרה – היא תצרף אותם למשפחתה. כי המוטו של עמותת "SOS חיות" הוא "רק לא למכלאה". הצרוף "מכלאת כלבים" הפך בשבוע האחרון לאחד החיפושים הכי פופולריים בגוגל בשבוע האחרון. כן, בגלל קאיה, הכלבה של ראש הממשלה שנכנסה להסגר.

"אני מרחמת על קאיה נתניהו", אומרת בצרי. "אני בטוחה שהיא סובלת בהסגר. מפחד, מבדידות, מחוסר הידיעה למה שוב עוקרים אותה מביתה. כל כלב סובל במכלאה, הוא עלול להיקלע לקטטות עם כלבים אחרים, להינשך ולהיפצע, ורוב הכלבים יוצאים מהמכלאה עם מחלות מעיים ובעיות רפואיות אחרות. הם זקוקים לשיקום ולהרבה אהבה. הדבר הטוב שעשוי לצאת מהתקרית האומללה הזאת הוא שהבעלים של קאיה, ראש הממשלה, ישנה את החוק המנדטורי הזה, שלא מתאים למציאות חיינו, כדי שיפסיקו להכניס להסגר כלבים ביתיים".

ואפשר להבין מדוע קאיה נשכה את האורחים בבית ראש הממשלה באותו ערב?

קאיה נתניהו לפני ההסגר

"אני לא מכירה את קאיה, אבל כלב לא נושך סתם. כלב נושך כשהוא מבוהל ומרגיש מאוים. הבנתי שקאיה היא כלבה בעלת עבר טראומטי של חוסר אמון באנשים, וזה טבעי שלוקח לה זמן להבין שאוהבים אותה ושרוצים בטובתה. ייתכן שהיא נשכה את ראש הממשלה ביום שבו הגיעה לביתם מפני שהיא פחדה מכל בני האדם. אין ספק שכאשר מגיעה לבית קבוצה כה גדולה של אורחים הפחד שלה גובר. לכן, ההמלצה לכל מי שמביא הביתה כלב היא להתייחד איתו בשקט ולחשוף אותו, לאט ובהדרגה, לקהל הרחב.

27 כלבים אצלי בדירה

בראשון בערב תציין עמותת SOS חיות שהקימה בצרי 35 שנות פעילות ענפה, בערב חגיגי שיתקיים בבית החייל בתל־אביב ובו יופיעו אבי קושניר (שאימץ דרכה חתולה) וגם אורנה בנאי, שלום אסייג וקורין אלאל. בצרי (61), אשר במשך כל השנים הקפידה להישאר מאחורי הקלעים, תיאלץ לעלות לבמה, ועבורה זה צעד שדורש הרבה מאוד אומץ. כי לאמץ כלבים זה החלק הקל, מסתבר.

"מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי בעלי חיים, במיוחד כלבים. אחרי הצבא הלכתי להתנדב ב'צער בעלי חיים', העמותה היחידה שהייתה אז בארץ, ולא קיבלו אותי כי לא הסכמתי לחתום על התקנון של המתת חסד. שאלתי 'איזה חסד עושים לכלבים בכך שהורגים אותם?' והרגזתי את המנהלת. היא אמרה 'אם זה לא מוצא חן בעינייך אז תקימי לך עמותה משלך'. בדיעבד, אני מודה לה על כך".

קאיה נתניהו בהסגר | צילום: עמית שאבי

במהלך לימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל־אביב היא החליטה שזה הזמן האידיאלי להרים את הכפפה, לפני שיש לה מחויבות לבעל ומשפחה. "הווטרינר ד"ר זאב שיינר טיפל ברוקי, הקוקר־ספיינל שלי, ומדי פעם היפלתי עליו כלבים עזובים שמצאתי. דיברנו על מצב הכלבים בארץ, זרקתי לו את הרעיון להקים עמותה, הוא נדלק, צירף את מונה הלפמן, חולת כלבים שהגיעה מפריז, ושלושתנו הלכנו לעורך דין כדי למלא את הטפסים. שיינר סיפר שבצרפת פועלת עמותת 'SOS אנימל', אז החלטנו לקרוא לעמותה שלנו 'SOS חיות' ויצאנו לדרך".

בתחילה פעלו בדירתה הפרטית של בצרי. "חשבו שאני פסיכית. בתקופה הכי עמוסה גרו אצלי 27 כלבים, מהם שתי נקבות שלכל אחת מהן היו שישה־שבעה גורים. כבר הייתי נשואה, אבל עוד לא היו לי ילדים, ושיכנתי כל כלבה וגוריה בחדר פרטי. באותה תקופה הייתי פעילה מאוד מול עיריית תל־אביב כדי לקבל שטח לכלבייה, ואחרי שנים של משא ומתן באמת קיבלנו מקום, ברחוב הברזל בתל־אביב, אבל בשלב ההוא כבר לא רציתי מכלאה. חשבתי שאם יש משפחות אומנה לילדים, למה שלא יהיו לבעלי חיים?".

הם רוצחים גם כלבים

בנוסף לבעלי החיים מחכים לבצרי בבית בעל (חזי בצרי, יהלומן) ושני ילדים: רן (29, בעל חברה לייבוא מוצרים לבעלי חיים) וטל (25, סטודנטית לפיזיותרפיה). "כשהכרתי את חזי לא היה לו שום קשר לבעלי חיים", היא מספרת, "אבל הוא הבין שאם לא יתחבר אליהם הזוגיות שלנו לא תחזיק מעמד. אז הוא מקבל את הגזירה. הילדים מגיעים לימי האימוץ כמעט מדי שבת".

כיום היא שואפת להחדיר מושג חדש לתודעה. "כולם מדברים על 'זכויות בעלי חיים' ואני רוצה שידברו על 'חובת בני האדם כלפי בעלי חיים'. עלינו מוטלת החובה לדאוג לכלבים ולחתולים מפני שאנחנו בייתנו אותם, הפכנו אותם לחיות אורבניות, ואם לא נדאג להם למחסה ולמזון הם לא יאריכו ימים ברחוב. חתול, שהוא החיה הכי נקייה בעולם, הפך באשמתנו לחיית זבל, ומאז שלמדנו לסגור את פחי הזבל הוא לא יכול לשרוד ללא אוכל. הוא יחיה שנתיים גג. כלב יישאר בחיים אפילו פחות".

"אין לי אגו, אני לא מחפשת קרדיטים", אומרת בצרי ומספרת כיצד סייעה לעמותת "תנו לחיות לחיות", שנוסדה חמש שנים אחרי SOS חיות. "מה שמניע אותי הוא הדאגה לבעלי חיים ולכן אני חושבת שזה טוב שיש הרבה עמותות. אנחנו מובילים בימי אימוץ וחילוץ, ופחות טובים בחקיקת חוקים. אנחנו מקבלים תמיכה מהמשרד להגנת הסביבה, ותרומות ממסירת בעלי חיים, ומעולם לא אמרנו 'אין לנו כסף, אנחנו פונים אליכם על ארבע'. התגאינו בעובדה ששרדנו. אבל הפעילות שלנו התרחבה, גם באימוץ וגם בטיפולים רפואיים, ולכן החלטנו להרים ערב שכל הכנסותיו יועברו לבעלי חיים. ב־1 בינואר נפתחת בתל־אביב מרפאה ראשונה מסוגה שתטפל אך ורק בעיקור חתולי רחוב".

עדיין יש בארצנו לא מעט אנשים שמתעללים בבעלי חיים.

"אני מאמינה שאלה אנשים שעברו התעללות או שיש בהם פגם רגשי. זה בדוק. בארצות־הברית ערכו מחקר בקרב רוצחים סידרתיים וגילו שלכולם היה עבר של פגיעה בבעלי חיים. זה לא אומר שכל מי שספג התעללות בילדותו יהפוך לפושע, אבל בעברו של כל פושע יש כלב שהוא השליך להנאתו מעבר לגדר".

למה בכלל כדאי להכניס כלב הביתה?

"השהות בחברת כלב מעניקה לילד אחריות, התחשבות, רגישות והרבה כישורי חיים נוספים. לאדם הבוגר כלב הוא מענה לבדידות, הכלב יעניק לו חברות ללא תנאים, ובימינו זה מצרך נדיר".