שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילומים: רמי זרנגר
    7 ימים • 16.12.2015
    שושן צחור
    המקום: אי תאילנדי קסום. התפאורה: ירח מלא בשמיים וטבעת יהלום בקופסת טיפאני כחולה. האירוע: אילנה שושן, 54, מקבלת הצעת נישואים ממומחה הסייבר ד"ר נמרוד קוזלובסקי. לסמדר שיר מספרת מלכת היופי לשעבר והפעילה הפמיניסטית בהווה מדוע לא היססה לומר "כן" בשלישית, למה פער גילים של עשר שנים לטובתה לא מפחיד אותה, ומה זה אומר כשהדייט שלך מדבר על אמו בפגישתכם הראשונה
    סמדר שיר

    בשבת לפני שלושה שבועות העלה ד"ר נמרוד קוזלובסקי לעמוד הפייסבוק שלו תמונות עם בת זוגו שצולמו על חוף הים, באי קו־סאמט בתאילנד, תחת הכותרת: "היא אמרה כן!"

     

    "הוא שבר לי את כל החוקים", מחייכת ארוסתו, אילנה שושן. "נמרוד אוהב לשתף את כל חבריו כשטוב לו וכשרע לו, ואני בדיוק להפך. אמא שלי עיראקית, והעיראקים מסתירים הכל, אסור שאף אחד יידע. מאז שנבחרתי למלכת היופי והועמדתי בעין הציבורית, נאלצתי להילחם על הפרטיות שלי. עד לוס־אנג'לס ברחתי כדי להשתחרר מהמצלמה. אני מנצלת את עמוד הפייסבוק שלי רק לקידום הנושא של העצמה נשית".

     

    אז דקה אחרי שהתארסתם כעסת עליו?

     

    "לא, איך אפשר לכעוס עליו? אני בחיים לא הייתי משתפת את כל העולם ואשתו, אבל העובדה שנמרוד כל כך פתוח עוזרת לי להשתחרר, ולפחות משהו טוב אחד יצא מהשיתוף הגורף: קיבלתי איחולי מזל טוב ממשה ומילדיו".

     

    צילום מהאלבום המשפחתי
    צילום מהאלבום המשפחתי

     

    לפני קצת יותר מחמש שנים נפרדה שושן, 54, מבעלה השני, המפיק ההוליוודי משה דיאמנט, אבי שני ילדיה – מייקל, 24, ואלינור, 22, ולפני כשנתיים חזרה לארץ מלוס־אנג'לס, שבה התגוררה עימו שנים ארוכות. בצעירותה הייתה נשואה זמן קצר למריק עפרון. את מי שעורר בה את הרצון להגיד "איי דו" בפעם השלישית הכירה בשידוך, שזרעיו נשתלו לפני שנה בדיוק.

     

    "בדצמבר לפני שנה צילצלה אליי חברה שלי, מיכל בנין־ביז'ו, מעצבת אופנה מפריז שחזרה לגור בארץ, ובישרה לי: 'פגשתי את בן הזוג שלך!' היא סיפרה שערב קודם היא הייתה בחתונה וראתה את הילדה הכי יפה בעולם ניגשת לגבר מדהים, שהיה ללא בת זוג. היא אמרה לי: 'ראיתי איך הוא מדבר עם בתו, ועל המקום ניגשתי אליו והודעתי לו שאבקש ממנו חברות בפייסבוק'. כיוון שעמדתי לטוס לארצות־הברית, לילדים שלי, אמרתי לה: 'בסדר, רק תבדקי שהוא גבוה ושהוא לא מעשן'".

     

    את נעתרת בכזאת קלות לכל הצעה של שדכנית?

     

    "ממש לא, אבל מיכל כבר רשמה לזכותה מאה אחוזי הצלחה איתי. כשדיגמנתי בפריז היא הכירה לי את רופא השיניים ד"ר פטריק באואר, שהיה אהבה גדולה. נפרדנו מפני שכבר לפני 30 שנה צפיתי את האנטישמיות שמתחוללת שם עכשיו. פריז לא הרגישה לי כמקום שבטוח לגדל בו משפחה, ולכן המשכתי לארצות־הברית".

     

    שושן ובחיר ליבה קוזלובסקי. "היופי החיצוני של אילנה הוא הדבר האחרון שראיתי בה", צילום: דנה קופל
    שושן ובחיר ליבה קוזלובסקי. "היופי החיצוני של אילנה הוא הדבר האחרון שראיתי בה", צילום: דנה קופל

     

    בינואר, כשחזרה שושן, הלומדת משפטים, לדירתה התל־אביבית, שאותה היא מכנה "הצימר" מפני שהמרפסת כמעט נושקת לשמש השוקעת בים, עידכנה אותה חברתה שקוזלובסקי – עורך דין, מומחה בסייבר, מרצה באוניברסיטת תל־אביב ובכל העולם וגרוש זה שלוש שנים — פנוי ואף מעוניין. "חברתי מיכל סיפרה שכשהיא הציעה לנמרוד להכיר מישהי, הוא טען: 'אני לא אוהב שמכירים לי', אבל כשהיא גילתה לו במי מדובר הוא ענה: 'טוב, איזה גבר לא ירצה להכיר את אילנה שושן?'" נזכרת הכלה המיועדת. "התחלנו להתכתב בשישי בערב, כשישבתי עם הלפטופ על הברכיים ולמדתי למבחן, וביום שלישי נפגשנו לארוחת ערב, שאחריה הלכנו לראות את 'גבירתי הנאווה'. בארוחה הוא לא הפסיק לדבר על אמא שלו".

     

    אמא'לה!

     

    "תירגעי. אמא שלו, עו"ד ליאורה קוזלובסקי, עבדה במשך 30 שנה כמנהלת מחלקת התביעות של כלל ואחר כך הייתה יועצת למנכ"ל של הראל, ונמרוד סיפר לי איך זה לגדול עם אמא קרייריסטית. ברגע שהוא התחיל לדבר על אמא שלו, הבנתי שהוא עשה שיעורי בית לקראת הדייט איתי ושהוא יודע עד כמה הנושא הזה קרוב לליבי. התרשמתי ממנו וגם מהדרך שבה תיאר את הקשר שלו עם שני ילדיו, והתחברנו בהרבה מישורים. למחרת סימסתי לו: 'היה לי נעים מאוד לידך', והוא סימס שיזמין אותי לקפה בגינה שהוא שותל, בביתו בצהלה. מזה הבנתי שיהיה לנו דייט שני".

     

    כשקוזלובסקי העלה לפייסבוק את תמונות האירוסים, אמו כתבה בעמוד שלה: "תודה לאמא של מארק צוקרברג, רק בזכותו אני יכולה לשבת ברמת־גן ולהיות מעודכנת בכל מה שקורה". "אמא שלי ראתה את אילנה בשמלה לבנה. היא לא ידעה שזו שמלת החוף שלה וחששה שהתחתנו בלעדיה", קוזלובסקי מחייך בעיניים כחולות כים.

     

    שושן הצעירה כדוגמנית
    שושן הצעירה כדוגמנית

     

    אילנה, חשבת שתתאהבי כמו בת 16?

     

    "לא חשבתי כלום, הרשיתי לעצמי לא להגביל את עצמי ולא לצפות לשום דבר. רק ידעתי שבסוף הדרך שאני חייבת לעבור, הוא – שלא היה לי מושג מי הוא – יהיה שם".

     

    נמרוד בן 44, צעיר ממך בעשר שנים.

     

    "לא ידעתי את זה כשראיתי את התמונה שלו בפייסבוק, אבל הגיל הביולוגי אף פעם לא עניין אותי. משה, בעלי לשעבר, מבוגר ממני ב־14 שנה. אז מה?"

     

    שושן. "אני מעודדת אמהות ערביות-ישראליות להיות גשר בינינו לבין אמהות פלסטיניות"
    שושן. "אני מעודדת אמהות ערביות-ישראליות להיות גשר בינינו לבין אמהות פלסטיניות"

     

    לא חששת שיגידו שאת "קוגרית"?

     

    "למה לא אומרים את זה על גבר מבוגר שיוצא עם פרגית? למה כשזה להפך, רואים באישה חתולה טורפת?"

     

    אמנית, שניהלה בזמנו מערכת יחסים עם גבר שצעיר ממנה, סיפרה פעם, שהיא נהגה לקום בבוקר רבע שעה לפניו כדי שהוא לא יראה אותה לא מאופרת.

     

    "אני רוב הזמן לא מאופרת, ונמרוד נוהג לקום רבע שעה לפניי ולהביא לי קפה למיטה".

     

    את פוחדת מהגיל?

     

    "ואם אפחד זה יעזור? מגיל צעיר אני מקפידה על תזונה, משתזפת עם מגבת על הפנים, משתדלת לשמור על איזון ולהיות מאושרת".

     

    נהנים משני העולמות

     

    שושן ("אני לא מתכוונת לשנות את שם המשפחה שלי, זה חלק מהשינוי שעברתי"), מתרפקת בחיקו של בעלה לעתיד, המכריז ש"היופי החיצוני של אילנה הוא הדבר האחרון שראיתי בה". בט"ו בשבט האחרון הוא הכיר לה את שני ילדיו הקטנים, בני שמונה ושש, שנמצאים במשמורת משותפת אצלו ואצל אשתו לשעבר. "הגינה של נמרוד הייתה מוכנה, אז הגעתי עם עץ קלמנטינות וצמחי תבלין, שתלנו אותם ביחד ולמחרת יצאנו כולנו לטיול שקדיות. בימים שהילדים אצל נמרוד הוא אבא במשרה מלאה, ואני מתמוגגת לראות את זה. ילדים צריכים גם אמא וגם אבא. אני לא מבינה את הנשים שלא משחררות".

     

    למה את מתכוונת?

     

    "יש נשים שלוקחות על עצמן את כל הטיפול בילדים ומשאירות לגבר את תפקיד המפרנס, וזה לא מודל לתא משפחתי בריא. הן מפסידות, מפני שלא נשאר להן זמן לקריירה, וגם האבא מפסיד. בזוגיות שוויונית, הסיכון לגירושים פוחת. הילדים של נמרוד מאושרים כשהוא אוסף אותם מבית הספר ומסיע אותם לחוגים. הם מאושרים כי יש להם שני הורים מאושרים, שכל אחד מהם מחויב כלפיהם. אני מאושרת מפני שאני לא אמא שלהם ולא אחראית על החינוך שלהם".

     

    בעצם, את תהפכי לסוג של אמא חורגת.

     

    "לא! זה מונח שכבר מזמן הייתי מעיפה מהמילון. הוא שייך לעולם האגדות המיושן. כאמא, היה לי קשה להקריא את 'סינדרלה' לבת שלי. כשהייתי נשואה טיפחתי את המשפחה המורחבת. התייחסתי לשלושת ילדיו של משה מנישואיו הקודמים כאל משאב עבור ילדיי, וזה הצליח. מייקי ואלי מחוברים מאוד לאחיהם הבוגרים. אני מקווה שמייקי ואלי יהיו משאב גם לילדים של נמרוד. הם נפגשו בקיץ, ונוצר ביניהם חיבור".

     

    את מצטערת שלא הכרת את נמרוד לפני עשר שנים, כשעוד יכולתם להביא לעולם ילד משותף?

     

    "לי יש שני ילדים, ולו יש שניים, וביחד יש לנו ארבעה, וזה מושלם. כשלבני הזוג אין ילדים, הם הופכים לאגואיסטים. אנחנו נהנים משני העולמות. שבת אחת אנחנו רק שנינו, ובשבת שאחריה אנחנו משפחה".

     

    הצעת הנישואים תפסה את שושן בהפתעה. לפני חודש המריא קוזלובסקי לסיבוב הרצאות בטוקיו, סינגפור ואוסטרליה, ואילו היא המריאה לתאילנד, "לנוח מהבחינות, לעשות הייקינג. טיילתי בכפרים והרגשתי שאני חוזרת לאדמה, אבל בין לבין ישנתי בבתי מלון כי יש גבול. על כמה מקלחות אני מסוגלת לוותר בלי להתפגר?"

     

    בן זוגה הפתיע אותה כששינה את מסלול הטיסה שלו מישראל לבנגקוק, שם נפגשו. הם הפליגו לעבר האי הקטן קו־סאמט ("מצד אחד שלו רואים את הזריחה, ומהצד השני את השקיעה"), ובלילה הראשון סעדו על החוף עם אורחי המלון. "למחרת, כשירד הערב, נמרוד אמר לי: 'בואי נצא להליכה'. לא ניחשתי שהוא זומם", היא מצחקקת. "בגלל הרוח ביטלו את ארוחת הערב על החוף, ונמרוד רצה להרחיק אותי משם כדי שיוכלו לסדר שולחן אחד, בודד, לשנינו. כל החוף היה שלנו. בשמיים היה ירח מלא, והוא שלף קופסה של טיפאני עם טבעת יהלום. הכי קלאסי והכי רומנטי. זו הפעם הראשונה שאני מקבלת הצעת נישואים רומנטית".

     

    לא עבר בך שום היסוס? בכל זאת, זו הפעם השלישית שלך.

     

    "אני מתגעגעת למשפחתיות, לקבלת שבת סביב השולחן, והאהבה שלנו מיוחדת מפני שמעבר לחיבור ולחברות, יש בה כבוד הדדי. הרבה זוגות, מרוב קרבה, מרשים לעצמם להסתחבק בבדיחות ציניות, ובעינינו זה מכרסם ביחסים. הסכמנו בינינו שתמיד נסתכל זה על זה בכבוד".

     

    למה חשוב לך להתחתן? אפשר לחיות ביחד.

     

    "לא עברנו לגור ביחד כדי לחסוך שכירות, אלא מתוך מחויבות לקשר שלנו. אני מאמינה ברומנטיקה ורוצה להתחתן מאהבה. בנוסף לכך, אני לא אוהבת את המילים 'ידועה בציבור'. זה לא מכובד לי".

     

    ובכל זאת, נישואים לא יפגעו בעצמאות שלך?

     

    "תלוי איך אנהל אותם, ואני אישה שכבר למדה דבר או שניים בחייה".

     

    בפעם הקודמת שנפגשנו, סמוך לפרידה מדיאמנט, ישבנו בבית החלומות שלך בהוליווד־הילס, ואמרת שרק אחרי שתקבלי דוקטורט תסכימי לשקול חתונה שלישית.

     

    "נכון, אמרתי, והתקדמתי לפי התוכנית שלי, אבל כמה דברים השתנו בדרך. כשבתי אלינור למדה לבחינות של סוף התיכון, אני למדתי לתואר ראשון בלימודי מגדר באוניברסיטה הפתוחה. כשחזרתי ארצה, אחרי הגירושים, עשיתי תואר שני בלימודי משפטים ללא משפטנים בבר־אילן. למדתי אליו במשך שנה וחצי. זה היה כאסח רציני. הייתי צמאה לידע, למדתי גם בחופשת הקיץ, וזה היה מתיש. רציתי להמשיך לדוקטורט במגדר, אבל הבנתי שהתחום הזה עלול לצמצם אותי. ד"ר יאיר שיבר, המרצה שלי לדיני משפחה, יעץ לי לעשות תואר ראשון במשפטים, ובקרוב אתחיל אצלו את הסטאז'. בסיומו אגש לבחינות של לשכת עורכי הדין. כולם מפחידים אותי מהן, אבל אני אומרת לעצמי שאם כל כך הרבה אנשים עברו אותן, אין סיבה שאכשל".

     

    במשך שנות לימודיה הארוכות חיה שושן מהחסכונות שלה. "אחרי הצבא למדתי מדעי המדינה בבר־אילן. הפסקתי את הלימודים כשנסעתי לדגמן בחו"ל, מפני שהייתי חייבת לעבוד, ונשבעתי לעצמי שאהיה 'פיפטי אנד פרי' – בת 50 ובעלת עצמאות כלכלית. במשך שנות נישואיי עשיתי את התכנון האסטרטגי של המשפחה. משה ואני היינו מפיקי קולנוע עצמאיים, את מה שהרווחנו השקענו בסרט הבא, ולכן דאגתי להשקיע חלק מהכסף בנדל"ן. במקום לקנות תיק של שאנל ב־3,500 דולר, קניתי נכסים כדי לממן את הלימודים באוניברסיטה לילדיי. וזה עבד. מייקל מסיים בית ספר למשפטים בלוס־אנג'לס, ואלינור לומדת לתואר שני בביולוגיה באוניברסיטת קולומביה. כולנו בלימודים".

     

    אז מה עם הדוקטורט שלך?

     

    "נחיה ונראה. למדתי גם קבלה וגישור, ואני מייעצת לכל זוג שמתגרש לפתור את המחלוקות בגישור, מבלי להגיע לבית המשפט, ולא רק בגלל העלויות. עצוב להסתכסך דווקא עם האנשים הכי קרובים אלינו".

     

    חיבוק עם משמעות

     

    בשבוע שעבר, כששושן וקוזלובסקי הלכו לבחור ריהוט גינה, בעל החנות פרץ בשאגה: "אילנה!" הדרך שבה הגה את שמה הבהירה לה מיד שהוא לא עוד מעריץ שמזהה אותה כמי שנבחרה לפני חמש שנים ל"מלכת המלכות של כל הזמנים" של קוראי המגזין "לאישה". גם המנהלת בסניף הביטוח הלאומי שאליו פנתה הסתערה עליה בחיבוק. מחוות חמות שפירושן אחד: הן שמורות ל"בנשמניקים" – בוגרי כפר הנוער בן־שמן.

     

    שושן הגיעה לפנימיית בן־שמן, שבה צמחו גם שמעון פרס וחיים סבן ("אני בחברה טובה"), כשעלתה לכיתה ז'. "עברתי מכפר־סבא, שם גרנו כולנו, שבעה ילדים, בחדר וחצי עם שירותים בחוץ, ומעולם לא עלה בדעתי להתלונן מפני שלא חשבתי שאפשר לחיות אחרת. כשהגעתי לתוכנית המחוננים בבן־שמן גיליתי לוקסוס".

     

    זה לוקסוס לקום בארבע בבוקר כדי לחלוב את הפרות?

     

    "ועוד איך! שתינו נס קפה עם חלב קר מה'טאנקר' שבו נאגר החלב, אכלנו ביסקוויטים של 'פתי בר', וכל מי שהיה שם יגיד לך שזה היה מעדן עם טעם גן עדן. בבן־שמן עבדנו 12 שעות בשבוע, תיחזקנו את המשק בתורנויות ברפת, בלול, בחדר האוכל, בניקיון, בכביסה – אני טובה מאוד בגיהוץ – ואף אחד לא העז להתחמק מפני שהוא ידע שהנטל ייפול על חבריו. כך חונכנו לאחריות".

     

    גם תחרות מלכת היופי ב־1980, שבה זכית, הייתה מכוננת עבורך. היית עושה את זה שוב?

     

    "כן, אבל אני לא רואה סיבה להעלות לבמה את המועמדות בבגד ים, ואני חושבת שצריך לשתף בתחרות גם בחורות יפות שיציגו את העשייה החברתית שלהן. אני עצמי כבר לא מדגמנת ולא מצטלמת".

     

    למה? אי־אפשר לשלב בין דוגמנות והעצמת נשים, שבה את עוסקת כמרצה?

     

    "אפשר, אבל כיוון שאני מכירה את השקרים של תעשיית האופנה, זה בעייתי לי לעשות קמפיין. אני כבר לא רוצה להיות חלק מהתעשייה הזאת. בשנים האחרונות הפרסומאים הפכו לפסיכולוגים החדשים, שאומרים לך מה טוב בשבילך ומה יוציא אותך מהדיכאון, ואילו המסר שלי לאישה הוא: 'את תחליטי, את יודעת מה הכי נכון בשבילך ואת אחראית על חשבון הבנק שלך'. אני עובדת על תוכנית חינוכית שתלמד נערות שהן לא חייבות לקנות את כל מה שמוכרים להן".

     

    מה דעתך על חוק הפוטושופ?

     

    "זה חוק בלתי אכיף. האם מחר ישלחו שוטרים לסוכנויות הדוגמניות כדי לשקול אותן ולתת להן אישור להצטלם? ולמה בכלל שמישהו יקבע בשבילי איך גוף אישה צריך להיראות? סליחה, זה הגוף שלי, ואף אחד לא ישלוט בו. השוק מגיב רק לכסף. אם נשים יפסיקו להיכנס לחנויות שעושות החפצה נשית, קמפיינים סקסיסטיים והצרת היקפים – בשנה הבאה החנויות האלה לא יהיו על המפה. הכוח נמצא בידיים של הנשים. אנחנו כבר 51 אחוז מהאוכלוסייה, אבל לא בכנסת".

     

    אפרופו כנסת, ינון מגל היה צריך להתפטר?

     

    "כמובן. זו התנהגות לא נאה לשליח ציבור. אני שמחה שהמודעות להטרדה מינית, כולל הטרדה מילולית, חילחלה לדם. אתה לא חייב להרביץ למישהי בשביל להשפיל אותה. הרבה פעמים נקלעתי למצבים שבהם נאלצתי לומר: 'זה שיש לי נימוסים טובים ואני אדיבה, לא אומר שאני זמינה'. תראי לי מישהי אחת ששירתה בצבא ולא עברה הטרדה מינית. הסלוגן שלי הוא: 'זה נורמה, אבל זה לא נורמלי'. העובדה שגברים בעמדות בכירות הרשו לעצמם לגעת או להשתמש בסחיטה מינית כתנאי לקידומה של האישה היא נורמה, אבל מרגע שעושים לגברים האלה שיימינג, נשים יכולות לעבור לשלב הבא, 'בליימינג', האשמה".

     

    שושן לא עושה הנחות. לא לגברים ולא לנשים. "מתוך האדרה לצבא, וגם בגלל הקשרים החברתיים בין מועדון הקצינים למועדון הפוליטי והעסקי, נוצרה תקרת ברזל בקידום הנשי", היא מסבירה. "בתחומים שהם תלויי צבא האישה נחסמת, אבל תראי מה קורה בכלכלה. נשים עומדות בראש הבנקים, ורוב הכסף במדינה שלנו מנוהל על ידן, אז איך בימינו אישה מרשה לעצמה לומר: 'אני לא מבינה בכסף'? את חייבת לקחת אחריות כלכלית, מפני שיום אחרי הגט את עלולה למצוא את עצמך ברחוב. הרבה פעמים נשים כלואות בנישואים לא מאושרים בגלל חוסר עצמאות כלכלית. חייבים לשנות את זה".

     

    אחרי שאירגנה והנחתה כנס באוניברסיטת תל־אביב, ביום האישה הבינלאומי אשתקד, תחת הכותרת "המחיר הבלתי נראה של המלחמה" (שושן: "הגברים הם שיוצאים לקרב ונהרגים ונפצעים, אבל מי מטפל בנכות הפיזית והנפשית שלהם בשובם הביתה? או האמא או בת הזוג"), היא מסתערת על היעד הבא: נשים ערביות־ישראליות. "אני לא שמאלנית ולא ימנית, אני מציאותית ואני ציונית", היא מבהירה. "כשיהושע הגיע לכאן עם שבטי ישראל, היו אנשים שחיו בארץ. הם לא ילכו מכאן, אנחנו לא נלך מכאן, אז אין ברירה: אנחנו חייבים לחיות ביחד בשכנות טובה. אצל ערביות־ישראליות כבר יש שינוי לטובה. הן יוצאות לעבודה ולוקחות גלולות כדי לא ללדת כל שנה. במפגשים אני מעודדת אותן להיות גשר בינינו ובין אמהות פלסטיניות, שכיום מחנכות את ילדיהן להפוך לשאהידים, מפני שהן לא מסוגלות לראות עתיד אחר".

     

    תגידי, מאיפה יש לך כוח גם ללמוד, גם ללמד וגם למלא את המטלות של החיים?

     

    "אני מיועדת לזה. בכיתה ד', בטקס פתיחת שנת הלימודים, קראתי לכל הכיתה שלי לרדת מהבמה מפני שהחליפו לנו מורה. שם התחילה הפעילות הציבורית שלי, והיא תימשך, למרות שעכשיו, מרוב עבודה, עוד לא הספקתי לקבוע תאריך לחתונה". •

     

    ssidi@bezeqint.net

     

     


    פרסום ראשון: 16.12.15 , 14:06