האויב החדש

בשבועות האחרונים זה הפך לבון־טון, וזה הולך ומתגבר. השמאל הישראלי, על שלל כותביו, מצא את אויב האומה החדש. קוראים לו יאיר לפיד. "מאז הבחירות", כתב כאן אתמול אמנון אברמוביץ', שרחוק מאוד מהשמאל הקיצוני, "הוא שובר את ההגה ימינה חזק". כל עוד הביקורת הגיעה מהמחנה הסהרורי, ניחא. אבל אברמוביץ'? אפשר להניח שאצלו מדובר במעידה. העניין הוא שהגישה הזאת מעידה כאלף עדים על כך שגם חלקים בשמאל המתון, הציוני, השפוי, נגררים לרטוריקה של השמאל הקיצוני. הם מתקשים עם קולות שחורגים משורת המקהלה.

כבר שנים מתקיים בישראל פרדוקס אלקטורלי. מצד אחד יש רוב ברור לתומכי הפשרה, מצד שני הימין מנצח. יש הסבר. לפי סקרים שונים, כשליש ממצביעי הליכוד נוטים יותר לפשרה מדינית בנוסח השמאל הציוני. אבל השמאל הציוני הצליח, בכישרון ראוי לציון, להמאיס את עצמו.

צריך להקשיב ליצחק הרצוג ולציפי לבני בימים האחרונים. הם מואילים בטובם לומר מילת גינוי רפה נגד "שוברים שתיקה", אבל קופצים מיד להגן על חופש הביטוי. כאילו שזה העניין. הרי כשמדובר בארגון גזעני כמו להב"ה, הם ישמיעו גינויים בוטים, בצדק, בלי לקשקש על חופש הביטוי. אבל כשמדובר בארגון שמשתף פעולה עם ה־BDS שרוצה לחסל את ישראל, הם מתייצבים עם חופש הביטוי. הם לא מבינים שכך, בדיוק כך, הם מחברים את עצמם לשמאל הקיצוני. כך, בדיוק כך, הם מבריחים את השליש שחוזר לליכוד.

לפיד החליט שנמאס לו. הוא לא מוכן לדקלם את הקלישאות של הרצוג ולבני. כשמישהו יורק עליו, עלינו, הוא לא מוכן לומר שזה גשם רק משום ש"עיתונאים לא אוהבים מרכז", כפי שכתב אברמוביץ'. אז מה אם הם לא אוהבים? זה מה שחשוב? רק חסרי חוט שדרה מדקלמים את מה שהקומיסרים מהתקשורת דורשים מהם.

לפיד לא שינה במילימטר את עמדותיו המדיניות. הוא בעד כל יוזמה מדינית שנדחתה על ידי הפלסטינים בעשורים האחרונים. מי שמדבר בעד היוזמה הסעודית, לא מלקק לאף אחד. אבל אבוי, הוא העז לומר מה שהרצוג ולבני חוששים לומר: ש"שוברים שתיקה" מפיצים ארס נגד ישראל בעולם. וכן, הגיע הזמן ליזום מהלך חקיקתי שימנע מימון מצד גורמים שמשמנים את קמפיין ה־BDS. מה כאן לא נכון או לא ראוי?

בעקבות הבחירות האחרונות כמעט כל גורם בשמאל הציוני, כולל פוליטיקאים ועיתונאים, הצהיר מעל כל במה ש"יש צורך בחשבון נפש". הצהרות היו בלי סוף, חשבון נפש לא היה. אבל כשאחד מאנשי המחנה מתחיל לעשות באמת חשבון נפש — מתנפלים עליו. למעשה, מה שאברמוביץ' דורש מלפיד הוא חד־משמעי: אנא ממך, חזור למנטרות שלא הובילו אותנו לשום מקום. ואל תשכח שעיתונאים לא אוהבים את ההתמרכזות שלך. מי שחושב שאין בישראל משטרת מחשבות, שיתחיל למנות את מספר ההתבטאויות בתקשורת נגד לפיד. זה מדהים.

בעניין אחד אברמוביץ' צודק. המרכז הפוליטי בישראל הוא אכן מקום קשה. רבים כבר נכשלו בו, אבל זה עדיין המקום החשוב ביותר. זה המקום היחיד שבו מצויים האנשים החושבים. זה המקום היחיד שחורג מהדוגמות העבשות. זה המקום היחיד שבו מבינים שגם לשמאל וגם לימין יש טענות נכונות. לא ברור אם לפיד יצליח במקום שבו נכשלו אחרים, ברור שהוא ראוי לברכה על האומץ להביע עמדות שחורגות מתכתיבי ברנז'ת העיתונאים. √