"כשהלכתי ללמוד משחק, אמא שלי חשבה שזה עוד אחד מהשיגעונות שלי, אבל התברר שזה הציל את חיי"
מיקי לאון ראה את סבתא שלו ניצולת השואה משתגעת. חטף מכות רצח מהחבר'ה בשכונה. קיבל הלם כשהלך ללמוד להיות גבר בפנימייה צבאית. התנהג כמו מכונה כחייל ונשבר. פוצץ את עצמו בסמים וחגג עם נשים. עד שלמד לשחרר את הכעסים, נגמל מהרס עצמי וסלל לעצמו את הדרך למקום שבו הוא נמצא היום: כוכב בהתהוות
זה קרה בגלל נערה. מיקי לאון היה אז סטודנט למחשבים, "התחלתי לעבוד בבזק בינלאומי", הוא מספר, "ואני זוכר ששאלתי את עצמי, אלו החיים? זה מה שאני רוצה לעשות? לשבת במשרד? לא יכולתי. אני מכבד אנשים שיכולים. אני לא מסוגל. אמרתי, אני לא רוצה לפתח פסוריאזיס, או טחורים. ואז יצאתי עם מישהי שהייתה לה אובססיה להתקבל לניסן נתיב, ותוך כדי שאני עוזר לה, אני אומר לעצמי, וואלה, אני יכול לעשות את זה. פתאום מצאתי שאני מתחבר לזה".
ואז?
"ואז היה איזה קטע שהיינו שיכורים והיא הלכה עם חבר שלי. גיל 25 קלאסי. אמרתי לעצמי, ככה?! אני הולך להתקבל לאיפה שהיא ניסתה להתקבל כמה פעמים ולא הצליחה. ותביני, אני לא הייתי לפני זה אף פעם על במה. לא היה לי מושג מה אני עושה, אבל אני זוכר שחברה שחקנית הסתכלה עליי, ואמרה, וואו, אתה טוב בזה".
לא רק היא חשבה ככה. לאון התקבל ללימודי משחק בניסן נתיב, נקטף מיד בתום הלימודים לתיאטרון גשר ("התפקיד הראשון שלי היה סצנה בודדת", הוא מדגיש. "לא היה לי קל"), עלה על המסך הקטן לראשונה בטלנובלה 'מיכאלה', תרם את קולו לאחד הגיבורים של 'ואלס עם באשיר', הופיע בסרטים כמו 'מלח הארץ' ו'רווקה פלוס' והיה חלק מההצלחה של הסדרות 'חטופים' ושל 'בני ערובה'. כל אלה היו רק הכנה לקפיצה שביצע השנה עם אחד התפקידים הראשיים בלהיט המפתיע של ערוץ 2 'כפולים'.
המשך יבוא, ועוד איך, ב־2016. לאון ימשיך להוביל את 'אותלו' בגשר, יחזור בעונה שנייה של 'בני ערובה' ויככב לצד גילה אלמגור, מיכאל אלוני וישי גולן בסרטו של אריק רוטשטיין 'דור 3'. "בסופו של דבר הכל מסתכם בלנסות כמה שיותר להקסים", הוא מסכם 12 שנות עבודה מאומצות.
יודע להקסים ודוהר על זה. בן 42, נראה מעולה. קצת עצי וקצת רגיש, פלוס מודעות עצמית גבוהה, כראוי לבוגר טיפול פסיכולוגי. "בואי נגיד שאני לא בנאדם זורם", הוא מאבחן. "אני לא אדם שגולש על החיים האלה. אני יותר כבד. יותר מיוסר". זאת הפיזיות שלו שמתעתעת: הלסת הרבועה, הזיפים, הקול הנמוך וכל יתר המאפיינים של זכר אלפא סוג א', שעובדים יופי עם תפקידים מעבריין ועד ביטחוניסט, או כל דמות אחרת עם מנעד רגשות של אם 16. הוא היה רוצה לשבור את הטייפ־קאסט שלו כ"מין גבר־גבר, ודווקא הציעו לי לאחרונה משהו קומי, אבל אני צריך להיות זהיר נורא בבחירות שלי עכשיו. דווקא בגלל שזה המאני טיים. יש כאן טיימינג שאין לי שליטה עליו".
מה עוד שעבדת בשביל זה קשה.
"כשהלכתי ללמוד משחק, אמא שלי חשבה שזה עוד אחד מהשיגעונות שלי, אבל התברר שזה הציל את חיי".
באיזה אופן?
"ניסן נתיב היה אומר לי, אתה כל הזמן כועס, למה לכעוס כל כך?! תשחרר! ויש לי נטייה חזקה מאוד לחוסר ביטחון ושנאה עצמית, שהשתלבה באותה תקופה עם הרבה סמים. בלימודים הייתה לי הזדמנות להתעמת עם האלימות שחוויתי בחיי. עם הזעם שלי".
¥ ¥ ¥ ¥ ¥
הזעם בא עם, ואולי בגלל, החרדה. "אני דור שלישי", מסביר לאון. "אמא שלי היא בת לניצולת שואה, פרטיזנית. סבתא שלי אף פעם לא דיברה על זה, עד שבסוף חייה פתאום הכל התפרץ. היא שברה את כל הבית שלה. זרקה הכל. אשפזו אותה באברבנאל, ועוד ביום השואה. החרדה עברה ממנה לאמא שלי ומאמא שלי אליי".
איפה החרדה פוגשת אותך?
"אני לא קורא לזה חרדה. זה פרפקציוניזם, שגם הוא סוג של חרדה. אני חייב בדיוק לדעת מה אני עושה בכל רגע ואם זה לא קורה אני חוזר אחורה לעשות את זה שוב. ויש בי איזה יסוד פרנואידי. חוסר אמון בסיסי באנשים, מאז שאני ילד. זה יצר הישרדותי".
בגלל המראה של לאון מפתיע לגלות שבילדותו בבת־ים היה דווקא בצד החלש. "הייתי צנום ורזה, היו את החבר'ה העבריינים, שהיינו חוטפים מהם מכות. היינו צריכים להביא להם כדור או סיגריות. חטפתי הרבה פעמים. אני זוכר שדפקו לי מכות מול כל הבית ספר. מאוד הושפלתי. זה שרציתי להיות גבר ולהגן על עצמי אולי נבע מזה".
לאון מתכוון בכך לתחנה הבאה בחייו. בגיל 13 מגיע לבית הספר שלו מרצה מטעם הפנימייה הצבאית בחיפה, והילד הצנום נדלק. "זה היה מקסים בעיניי, הגבריות הזאת! ולהסתער ולהיות במשמעת צבאית, וגם לנצח את כולם במכות", הוא מחייך. "אבל בעיקר רציתי לברוח מבת־ים. הרגשתי שיש משהו יותר טוב איפשהו. ולא שהיה יותר טוב אבל היו שם משמעת אחרת וערכים אחרים. התוודעתי לסוג אחר של אנשים. התחלתי להקשיב למוזיקה אחרת, לפינק פלויד, קיור, סמיתס, דורז. דברים שלא הכרתי לפני. פתאום התוודעתי להרמן הסה. בבת־ים זה לא היה בכלל. מי מדבר על זה?!"
כמה הקליטה הייתה קשה?
"זה היה הלם גדול. ילד בת־ימי, ערס קטן עם שרשרת זהב. אוהב מייקל ג'קסון, מדונה, מגיע פתאום מגיע לריאלי בחיפה. כולם הולכים לצופים, ולא משחקים כדורגל. כולם בנים של פסיכיאטרים וכאלה, מאחוזה ומדניה. ואני, אבא שלי עבד במשרד הביטחון, אמא שלי במפעל טקסטיל. ברור שהיו רגשי נחיתות. גם לא ידעתי בהתחלה איך לתקשר עם האנשים שם".
מה הייתה השאיפה שלך אז? ללכת לסיירת מטכ"ל?
"בדיוק. או לשייטת, מה שבסוף עשיתי".
הוא מתגייס לשייטת ונפצע אחרי שנה. כעבור אשפוז של חודש הוא עובר ליחידת המסתערבים שמשון. הימים הם שלהי האינתיפאדה הראשונה, ולאון היה "מכונה" כדבריו, עד הלילה שבו הכוח שלו נשלח לעצור מבוקש. "יש דיסוננס בין כל מה שלמדת כחייל ברמה הטכנית לבין מה שקורה כשהמכניות הזאת נפגשת עם המציאות", הוא אומר. "זה קורה כשאתה נכנס לבית של משפחה בעזה, ויש שם ילדים שמסתכלים עליך בשנאה תהומית, שם אתה יודע".
יודע מה?
"שאני לא רוצה להיות יותר חלק מזה. הרגשתי שאני עושה משהו שאני לא מעוניין יותר לקחת חלק בו, מבחינה מוסרית. שזה קצת מלכלך לי את הנשמה. במעצר ההוא היה ילד אחד בן ארבע, שהסתכל עליי ונחרת לי בראש. היום אני בטוח שהוא חמאסניק. דברים כאלה משנים אותך מבפנים. אחרי זה הרגשתי שאני לא יכול יותר. את השירות גמרתי כמדריך טירונים".
מה דעתך על כל מה שקורה עכשיו סביב "שוברים שתיקה"?
"לא ראיתי את הסרטון של 'אם תרצו'. אני כאן בדילמה. מצד אחד, אני מעריך את החיילים שנמצאים בשטחים. מצד שני מי שנתקל בעוולות זכותו לדבר על זה, אבל תפתרו את זה בתוך הבית, לא בחו"ל. אני יכול להבין אותם כי גם אני חוויתי וראיתי דברים דומים בצבא, ואני לא יכול לכעוס על החיילים. אני כועס על הסיטואציה שמעמידים אותם בה - והעמידו אותי בזמנו - והיא בלתי אפשרית. אני ישן בסדר בלילה, לא הרגתי אף אחד בשירות שלי, אבל זה יכול היה לקרות לי. אני רק ידעתי שאני לא רוצה על המצפון שלי דבר כזה".
¥ ¥ ¥ ¥ ¥
את האגרסיביות של השירות הצבאי המיר לאון עם שחרורו בהתקרחנות - מועדונים, מסיבות טבע וכמויות של נשים וסמים. ניתב את הזעם לאורח חיים פרוע והתמיד בו שנים, גם בזמן לימודי המשחק ותחילת הקריירה. כשהגיע התפקיד ב'מיכאלה', החשיפה בסדרה הפופולרית רק הקצינה את מצבו האישי. "כשאתה מפורסם ויש לך כריזמה מסוימת קל מאוד לאבד גבולות", הוא מסביר. "השיא היה באמצע שנות ה־30 שלי. אתה כל כך שונא את עצמך שאתה עושה המון סמים והולך להיות עם המון נשים ועדיין לא מגיע לסיפוק ואז אתה יותר מתעב את עצמך. הרבה פעמים דפקתי את הראש בקיר בלי להבין שזה לא ממש טוב לי לראש. הרי מה המובן של פריצות? שמשהו נפרץ בך. וככה הרגשתי. לכן התחלתי לטפל בעצמי".
מה רצית לשנות?
"קודם כל אתה לומד לא להזדהות עם האשליה. לא להאמין לזה באמת, להצלחה, לפרסום, לנשים. יש כאלה שזה בא להם טבעי. אני נאלצתי ללמוד".
כשלא עשה את זה בעצמו, ראה את זה לנגד עיניו. בזמן הלימודים עבד לאון כברמן, ואחד הג'ובים שלו היה במועדון קרוב מאוד לאלנבי 40 גם גיאוגרפית וגם באופי: קהל שמגיע מחוק לסגור את הלילה בערבוב חזירי בין סמים, אלכוהול וסקס בוטה. בהמשך הוא חזר לחוויות משם כשגילם את אפי, המאבטח האלים בסדרה 'אלנבי'. "אתה מסיים לימודים ב־11 בלילה", הוא משחזר. "הולך למשמרת במועדון עד שבע בבוקר ומגיע ללימודים מסריח מוודקה רד בול, אחרי שרוקדות לך על הבר חשפניות ונערות ליווי כל הלילה ואתה צריך להתמודד עם מכות במקום. אני זוכר לקוח שהיה מסטול נורא, ועל כל דרינק שהגשתי לו הוא נתן לי 200 שקל, ומלא נערות ליווי שרוקדות לי על הבר שיכורות מתות. קיבלתי לא פעם הצעות מבחורות, לקבל חינם. לא הלכתי על זה".
הסערה סביב הסרטון של הבחורה באלנבי 40 הפתיעה אותך?
"זה לא היה חדש לי. בתור ברמן לא ראיתי סקס, אבל לא מעט בחורות התפשטו על הבר. רקדו בלי חולצה. מה, חדש לכם שתל־אביב היא עיר מושחתת? כאילו, לא ידעתם שאלנבי זו החצר האחורית של תל־אביב?! היא קיימת כבר המון זמן. פתאום התעוררתם?"
גם 'רווקה פלוס' שבו שיחקת חולל סערה מסוג דומה. טענו שדובר קוסאשווילי מבזה בו נשים.
"אני לא כל כך מבין את זה. יש כל כך הרבה ביזוי של נשים בעולם, ואם אלה החיים והקולנוע אמור לספר את החיים, למה לא להראות את זה בסרטים? יוצרים אמורים להעלות נושאים כאלה לסדר היום הציבורי".
השנים הפרועות של לאון נגמרו מזמן. "אני כבר בקושי יוצא", הוא אומר, "והאמת היא שאני מתגעגע למועדונים ולבילויים. אבל לוקח זמן להתאושש מלילות כאלה - על כמה שעות אתה משלם ימים. אנחנו כבר לא בני 26". הוא גר בשכונה שקטה בתל־אביב, עם הכלבה בובה. בדיוק גמר מערכת יחסים של חודשיים, והגיל, הוא מודה, משפיע גם על התחום הזה. "ככל שאתה מתבגר יותר קשה לך להכניס מישהו לחיים שלך, ברמה הבסיסית. אתה מפתח אוטונומיה מסוימת שבה אתה חי. וסדר יום. הרגלים. זה די על הפנים. אני באמת צריך למצוא מישהי שתשתלב בתוך הדבר הזה, מה שאומר שהיא צריכה עולם משלה ורצונות שלה. אני עכשיו בעניין של נשים עצמאיות ובעלות קריירה".
ילדים זה משהו שמעניין אותך?
"אני יכול בהחלט להבין למה אנשים מביאים ילדים, במיוחד במקום שאנחנו נמצאים בו. אישית, לקח לי זמן לגדל את עצמי כדי שאני אוכל לגדל ילד אחר. אבל נראה לי שאני שם ואני חושב שאני אהיה אחלה אבא".
התבגרת?
"הבשלתי. אבל בעיקר למדתי לקבל לא. ויאללה, אז לא".
זה תקף גם בבחורות?
(צוחק) "בטח שאני מקבל לא. תראי איך הדברים השתנו: היום אני כבר לא מאגיסט. אני יותר צלף. אני לא יורה רוחבית, אלא מאוד מדויק בבחירות שלי. אבל באופן כללי, אני די פתוח כרגע. אפשר להשאיר אצלכם מייל?"
לפנייה לכתב/ת 
