שלישי 20 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 לילות • 22.12.2015
    ליהנות מהרגע
    לאן נעלם האמן המבטיח בויאן לזנוב? התשובה בתערוכה היפהפייה 'לוכד הבלונים'
    דנה גילרמן

    הכל מושלם בתערוכה 'לוכד הבלונים' של בויאן לזנוב בגלריה RawArt. ההצבה - תליית התמונות על קיר צבוע ורוד חזק המזכירה סלון של פעם ומייצרת אינטימיות; המסגור האקלקטי והייחודי; ומעל הכל הציורים, 40 במספר. בניגוד לציוריו מהעבר, שהתמקדו בעיקר בדמויות והיו גדולי ממדים, הפעם בחר לזנוב לצייר בפורמטים קטנים התלויים זה לצד זה וזה מעל זה ומייצרים עולם יפהפה ואקספרסיבי, אפל וגרוטסקי, עכשווי ועל־זמני, שקשה להתיק ממנו את המבט.

     

    הדימויים קופצים מהפנים אל החוץ, מתקריב על כלה סתומת עין היושבת על כיסא ובידה זר פרחים, לסצנת לחימה רבת משתתפים (כולל השטן, ישו, כמרים ועקודים). הסצנות, לעיתים קשות, מוסוות בצבעוניות עזה ובציור ספק נאיבי שמשווה להן מראה של איור מספרי ילדים. באחד הציורים מופיעות שלוש נשים לבושות בשמלות נשף, בידיהן מניפות ועל פניהן מסכות שחורות. לרגע זה נראה כמחווה משועשעת ל'ריקוד החיים' של אדוארד מונק מ־1890, שבו שלוש נשים מסמלות שלושה מצבים בחיים - התום והטוהר, החטא והפיתוי והזקנה. בציור אחר מופיעה סירת משוטים עמוסת נוסעים (פליטים?) בים סוער. תנועות המכחול של הגלים, בחירת הצבעים, השמש הכתומה - לזנוב מנהל דיאלוג מוחצן ומחויך עם משיכות המכחול הוואן־גוכיות, שהעידו על סערת הרגשות שבה נמצא, ובדיעבד על ההליכה לאבדון.

     

    הדימויים של לזנוב כוללים, בין השאר, רקדנית גרומה, אביר שחור על סוס לבן, גבר שחור שמנשק אישה לבנה, חברי קו קלוקס קלאן, היפים, ליצנים, אנשי משפחה מהוגנים, סוסים, חמורים, טירות וסירות. התוצאה היא תערובת מוצלחת במיוחד בין תולדות האמנות, אגדות עם אפלות והתרבות העכשווית. ניכר שלזנוב יודע הרבה, ועם זאת הציור שלו לא מתחכם. יש בו משהו נעים, פשוט ושובה לב, ומבחינים ומרגישים עד כמה נהנה האמן מכל רגע שבו צייר.

     

    'לוכד הבלונים' היא כמו קאמבק קטן של לזנוב, שהציג לפני כמה שנים בגלריה זומר, זכה לתשבחות רבות וקצת נעלם. פעמים רבות קאמבק נגמר בכישלון, ואילו פה נראה שלזנוב מצא את עצמו מחדש, אולי בזכות העובדה שחלק ניכר מהשנתיים האחרונות שהה בארץ הולדתו, בולגריה, שם גם צייר את ציוריו החדשים, הרחק מסצנת האמנות. זוהי גם התערוכה הראשונה ב־RawArt באוצרותה של לאה אביר, שהחליפה את נוגה דוידסון, ואפשר לראות בזה הבטחה להמשך.

     


    פרסום ראשון: 22.12.15 , 14:26