דוקטור צמח

תחילת החודש חגג העולם את מציאתה של הגליאון סן חוסה, ספינה ספרדית שטובעה על ידי כוח בריטי ב־1708 בים הקריבי. הסן חוסה, כך דווח, נחשבה לגביע הקדוש של הספינות הטרופות בגלל האוצר העצום שהעמיסה על עצמה בקולוניות הספרדיות של מרכז אמריקה: זהב, כסף ואבנים יקרות שווי ערך למיליון דולר בימינו.

97 שנה אחרי שהסן חוזה נעלמה שב אלכסנדר פון הומבולדט, חוקר טבע גרמני צעיר, ממסע של חמש שנים באותו אזור ובאותה חסות ספרדית. המטען שלו היה שונה לגמרי, כפי שמפרטת אנדראה וולף ב־The Invention of Nature: תיבות מלאות בעשרות מחברות, מאות רישומים ועשרות אלפי תצפיות אסטרונומיות, גיאולוגיות ומטאורולוגיות, לצד 60 אלף דגימות של צמחים - 6,000 מינים. מתוכם כמעט 2,000 היו חדשים בעבור בוטניקאים אירופאים.

את הדגימות לא שמר הומבולדט לעצמו. הוא שלח אותן למדענים אחרים ברחבי אירופה, כי האמין שהדרך לתגליות חדשות וגדולות היא לחלוק במידע. המחברות, הרישומים והתצפיות שימשו אותו לניסוח התפיסה שתהפוך אותו למדען פורץ דרך, לאיש הכי מפורסם באירופה אחרי נפוליאון ולידוען עולמי; לחוקר וכותב שהשפיע על דורות של מדענים, משוררים וסופרי טבע ומסע - וגם על מהפכנים.

מה להומבולדט ולמאה ה־21? המון, כפי שמבהירה וולף בספרה. הוא הראשון שראה בטבע לא מערך של פרטים נפרדים, אלא רשת של חיים וכוח גלובלי, שלם שבו לכל חלק יש חשיבות בתפעול המערכת - תפיסה שהיום היא מובנת מאליה. הוא הראשון שהתייחס לשינויי אקלים כנובעים ממעשי האדם ודיבר על זה - ביומן שלו, בהרצאות, בספרים שהיו פופולריים עד כדי כך שזכו לתרגומים פיראטיים - 200 שנה לפני ועדת האקלים ולפני שדני קושמרו יצא לבדוק למה מזג האוויר משתגע.

הזיקה לנושא כה בוער בוודאי סייעה לספר הזה לחדור כמעט לכל רשימות הספרים הטובים של 2015. אבל הוא לא היה מגיע לשם אלמלא המלאכה החכמה והמורכבת של וולף, שכבר חיברה כמה ספרי נון־פיקשן על הקשר בין הטבע לאדם. בכתיבה יבשה (כמעט יבשה מדי על רקע ססגוניותו של הומבולדט) ונגישה מאוד (הומבולדט האמין שמדע צריך להיות נגיש לכל) ועל בסיס כמות מסחררת של חומרים כתובים (נראה שלא פיספסה ולו מכתב של הומבולדט או שקשור לו), וולף מחברת בין רעיונותיו של הומבולדט לאדם שהיה, וטווה ביוגרפיה יוצאת דופן: היא מתחילה בהולדתו, אבל לא נגמרת במותו ומתפתחת לכל מיני כיוונים לאורך הדרך.

תפיסת עולמו של הומבולדט התעצבה לא רק במסעותיו, אלא גם לפניהם, למשל במפגשים עם חברו הקרוב גתה. הוא הותיר את חותמו לא רק במחקריו ובפרסומיו, אלא גם באלה של מעריציו, למשל דארווין, שהתגלגל לגלפגוס, ערש תיאוריית האבולוציה, מכיוון שספריו של הומבולדט שילהבו אותו. כך הולכת ונפרשת רשת של קשרים, כי לא רק הטבע עובד באופן הזה - גם הידע וההתפתחות האנושיים. באופן דומה, לא הייתי מגיעה לספרה המחכים של וולף אלמלא התוודעתי לאלכסנדר הומבולדט בספר אחר - 'מודדים את העולם', הרומן המקסים של דניאל קלמן. הוא כבר תורגם לעברית, והיטב, לפני שש שנים. זו הזדמנות להמליץ גם עליו.

The Invention of Nature: The Adventures of Alexander von Humboldt, The Lost Hero Of Science // Andrea Wulf - John Murray - 496 p.