יקר על הים

כבר ממיקומה בפרוייקט סי אנד סאן היוקרתי, על גבול תל־אביב הרצליה, ברור שטורקיז היא מסעדה המיועדת למאיונים, שלא לומר לאלפיונים הרלוונטיים. במסעדות כאלה הבעיה לעיתים קרובות היא שמישהו עלול להתבלבל בין עושר לתחכום, להגיש מנות כקציפת צדפות מאודה או ג'לי רגלי צפרדעים — ולגלות באיחור שהמסעדה שלו ריקה.

הגענו לטורקיז בשבת חורפית, ומצאנו מסעדה מלאה. גם המרפסת הגדולה, הפונה לחוף הצוק, הייתה גדושה. מעבר מהיר על התפריט גילה מטבח ששומר על קשר טוב עם המציאות. רוב המנות אמנם לא זולות, אבל גם לא שייכות לסוג המולקולרי, המדאיג.

התחלנו במרק דגים ופירות ים (68 שקל) ובטוסט פירות ים (72 שקל). המרק, שהוגש לא מספיק חם, נע בין הקטבים של טום יאם תאילנדי לבויאבז צרפתי, עם ציר לא מספיק מושקע או מעניין, אבל הכיל כמות נכבדה של דגה מסוגים שונים. הטוסט פירות ים היה יצירה מורכבת, אבל גם ההנדסה המאומצת שלו לא הצליחה להסוות את העובדה שבסופו של דבר מדובר בכריך ממולא, בעיקר בשרימפס, שנופל בין הכיסאות; קצת כבד וצפוף מדי כמנה ראשונה, ובטח שלא מספיק מעניין כמנה עיקרית.

ואם כבר מדברים על עיקריות; הזמנו מנגולד ממולא בקציצות לוקוס, עם קרם גינג'ר וסויה (82 שקל), טורטליני זנב שור (120 שקל) שהייתה המנה הכי קרובה שמצאנו לפסטה עבור הילדים, ומחבת של קציצות דגים בסגנון מרוקאי (115 שקל).

קציצות המנגולד היו עוד מנה שהדגימה את נטייתו של המטבח כאן לאתגרים הנדסיים מורכבים: עלי המנגולד (הידוע גם בשמו סלק עלים) עטפו קציצות של לוקוס שבושלו ונחו ברוטב לבנבן בעל ניחוח אסיאתי. כל זה היה טעים, ואפילו מרשים. אבל האם זהו באמת השימוש הנכון ביותר בבשרו המשובח של הלוקוס — הדג היוקרתי והיקר מכולם? תמהני.

הטורטליני היו המנה הכי מנומקת שאכלנו פה עד כה. הבצק גמיש ונגיס, במילוי ניכרה האפלוליות המעושנת של בשר שבושל זמן רב וציר הבקר, עמוק ומשכנע, חוסל עם הלחם עד למירוק מלא של הצלחת. למה צריך היה להוסיף למנה כה עשירה עיטור של שקדי עגל, שהם החטא הכולסטרולי בהתגלמותו הנפשעת ביותר? מי יודע.

כמי שגדל במשפחה מרוקאית־טוניסאית עתירת דודות וסבתות שגאוותן על קציצות הדגים שלהן, קשה להרשים אותי. אבל קציצות הדגים שקיבלנו בטורקיז היו טובות; הדגים נקצצו לטקסטורה הנכונה, בושלו כמקובל ברוטב עגבניות קל בתוספת גמבה, ספגו ארומה לימונית ונגיעה נכונה של חריפות, קושטו בעשבי תיבול והוגשו במחבת קטנה בסגנון ביתי.

כיוון שהדגש כאן הוא על דגים ופירות ים, אגף הבשרים אינו מפותח במיוחד וכולל רק שלוש מנות, יקרות מאוד: צלעות טלה (190 שקל), פילה (172 שקל) וסינטה (150 שקל). ויתרנו עליהם בקלות, וגם על הקינוחים.

ארוחה כזו, עם שתייה קלה, קינוח או שניים, קפה ודמי שירות, תעלה לפחות כ־700 שקל לארבעה אנשים. וזה בלי הזמנה של יין (המסעדה מתהדרת במרתף של 2500 בקבוקים) בבקבוק או בכוסות. אלא שבניגוד למסעדות יקרות אחרות שמהן אתה עלול לצאת רעב יותר משנכנסת, כאן אפשר לאכול, ולאכול טוב. העובדה שטורקיז חוגגת בימים אלה 20 שנה במיקומה הנוכחי, מוכיחה שיש מי שיכול וגם רוצה לשלם.

• טורקיז. רח' הרצל רוזנבלום 6, מתחם סי אנד סאן, ת"א. טלפון: 6996306־03. לא כשר.