זה קרה ממש בדקה ה־90. ביום חמישי שעבר, בשבע בערב, שעה וחצי לפני שערוץ הילדים היה אמור לשדר את הפרק החמישי בסדרה "המתבגרים", העוסק בפורנוגרפיה, חתמה השופטת התורנית של בית המשפט המחוזי בתל־אביב, איריס לושי־עבודי, על צו ארעי האוסר על שידור הפרק בשעה שמונה וחצי בערב ומגביל את הצפייה מגיל 14 ומעלה.
"כפי שצוין בבקשה, הפרק המיועד לשידור הערב עוסק בתכנים מיניים ופורנוגרפיים בוטים למדי, אשר אינם תואמים את שעת השידור המיועדת וכן את אזהרת הצפייה שנקבעה", כתבה השופטת. "אני סבורה כי אף שיש שיהוי בפנייה לבית המשפט בשלב כה מאוחר, הרי שהנזק הלכאורי שעלול להיגרם לילדים, אם ישודר הפרק בשעה היעודה וללא הגבלה מתאימה של גיל הצפייה, גובר על השיהוי בהגשת הבקשה".
עם זאת התירה השופטת לשדר את הפרק באותו ערב, בשעה עשר, עם הגבלת צפייה מעל לגיל 14. בתגובה, הגישו המועצה לשידורי כבלים ולוויין, משרד התקשורת וערוץ הילדים מסמכים לבית המשפט, כדי שיתיר את שידור הפרק המדובר ביום חמישי (אתמול, 24.12).
"זה ניצחון גדול!" אומרת לימור בר און (45), מרצה לחשיבה אסטרטגית במכללת הדסה בירושלים ואם לשלושה, שהובילה את המחאה נגד "המתבגרים" והגישה באמצעות עו"ד חוה קליין, מנכ"לית המכון לטובת הילד, את העתירה נגד שידור הפרק. "לא ייתכן שבערוץ הילדים, האזור הכי מוגן בטלוויזיה, ילדים ייחשפו לשיח על פורנוגרפיה", היא טוענת.
"זה לא משנה אם התכנים רכים או קשים, ילדים בני עשר לא צריכים לקבל הסברים על גדלים של איברי מין", אומר ח"כ מיקי זוהר (הליכוד, 35, אב לארבעה), ששמע את טענותיה של בר און ויזם דיון בכנסת. "תוכנית כזו לא צריכה להיות משודרת בשמונה וחצי בערב, כשבני שש עוד יושבים על הספה וצופים בערוץ הילדים".
בערוץ הילדים קיבלו את החלטת השופטת בהלם, גם מפני שהפרק שנאסר לשידור בשעה היעודה עוסק לדבריהם בהחפצת נשים ובנזקי הפורנוגרפיה, וגם מפני שהסדרה "המתבגרים", שהציתה אש עוד בטרם עלתה למסך, הופקה לדבריהם בהתאם לתוכנית הלימודים של משרד החינוך ואף קיבלה את ברכתה של המועצה לשידורי כבלים ולוויין.
"הניסיון של בעלי עניין כאלה או אחרים להשתיק את קולנו לא יצלח", מסרה דוברת ערוץ הילדים, "ואנו נעשה כל שיידרש כדי לתת לצופינו תוכן איכותי, נחוץ ומעצב תודעה". באותו ערב בשעה שמונה וחצי, שודר הפרק השישי בסדרה, שעסק בפגיעות מיניות, ובערוץ הילדים הכריזו "נילחם על שידור הסדרה בשעה היעודה".
"אני מכבדת כל החלטה של בית המשפט, אך אעשה כל שבידי כדי לערער עליה", אומרת השבוע ד"ר יפעת בן־חי שגב, יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין, שגם היא בין המשיבות בעתירה. "דחפתי את התוכנית הזו בכל מאודי, ולו זה היה תלוי בי הייתי מעניקה לה פרס. היא נפלאה. בצעד חסר תקדים אישרתי את גיל הצפייה בה מעשר ומעלה. שעת השידור נקבעה לשמונה וחצי בערב בהנחה שבשעה הזאת יש נוכחות הורית בבית, ובכל מקרה, להורים יש קוד בקרה המאפשר להם לחסום מילדיהם את אפשרות הצפייה".
אז מה רוצים המתנגדים?
"אני באמת לא מצליחה לרדת לסוף דעתם. הם יוצאים בהצהרות כאלו ואחרות מבלי שצפו בסדרה, ואילו אני צפיתי בכל הפרקים והעברתי את הדיסקים לבית הספר שבו לומדת בתי. היא תלמידת כיתה ח'. במערכת החינוך מתחילים את שיעורי החינוך המיני בכיתה ה'. איפה הם חיים?"
מה בסך הכל הם מבקשים? שתדחי את שעת הצפייה לעשר בלילה.
"אין בזה שום היגיון. אני לא מכירה שום דרך להעביר חינוך מיני מבלי לדבר על מין. מספיק לטמון את הראש בחול. אנחנו לא יכולים לייצר סביבה סטרילית לילדינו מפני שהטכנולוגיה לא מאפשרת לנו זאת. לילד בכיתה א' כבר יש סמארטפון עם גישה בלתי מוגבלת, וגם אם ישדרו את התוכנית ב־12 בלילה הילד יכול להקליט אותה ולצפות בה בסתר בשובו מבית הספר".
איך הסערה הזאת החלה?
"באשמתי", מודה הילי חורב קסוטו, מנהלת ערוץ הילדים זה שש שנים, שהגיעה אליו מהערוצים הופ! ולולי. לדבריה, "אנחנו קשובים מאוד לקהל היעד שלנו, בני חמש עד 14, ומרבים להיפגש עם ילדים והוריהם. זיהינו צורך בתוכנית על גיל ההתבגרות, שנמצא בירידה. כיום הוא מתחיל בגיל תשע־עשר ואפילו קודם. במקביל לצורך בשיח גילינו שאין חומרים והחלטנו להפיק סדרה דוקומנטרית העוסקת בגיל ההתבגרות".
למשימה שהחלה לפני יותר משנה גויסו שלושה יוצרים – בונית בן עמי, אור סיט וירדן סטפנסקי. הם בנו את התכנים והנושאים של הפרקים בשיתוף עם שפ"י (שירות פסיכולוגי ייעוצי) של משרד החינוך ועם אבי בקר, פסיכולוג ילדים המלווה את הערוץ.
"יש הורים שגדלו בתפיסה שלא מדברים על מין, בוודאי לא באמצעי התקשורת, ואת השיח הפתוח שנמנע מהם בילדותם הם לא מסוגלים להעביר לילדיהם", מעידה סוזנה רייף, שעבדה עד לאחרונה כמדריכה ארצית ביחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער של שפ"י, והשתתפה בצוות ההיגוי של הסדרה. "אנחנו לא יכולים לחנך את ההורים לפתיחות, אבל חובה עלינו לספק לילדים מידע אמין ומדויק כדי שיידעו מה אסור ומה מותר. 'המתבגרים' מציגה מגוון דעות כדי שכל אחד יוכל לגבש את התנהגותו, בהתאם לעמדותיו האישיות".
אבל האני מאמין הזה עומד בניגוד לדעת ההורים.
"אני לא מבינה למה. לדעתי, הסדרה היא גורם ליצירת שיחה עם מתבגרים. בגיל הזה לא תמיד נעים לפתוח, ההורים לא תמיד יוזמים, והנה, יש להם הזדמנות לצפות ביחד ולדבר".
שיגישו בעצמם
אחרי שגובשו הנושאים לשבעת פרקי הסדרה עברו קברניטי ערוץ הילדים לדילמה השנייה – מי האדם המתאים להגשתה. "התלבטנו בין מנחה מהערוץ ובין דמות סמכותית כמו פסיכולוג", משחזרת חורב קסוטו. "כל שם שהעלינו גרם לנו לזוז בכיסא בחוסר נוחות, וכך עלה הרעיון להביא בני נוער שידברו על ואל בני הנוער בשפה שלהם. עשינו ניסיון – הזמנו לאולפן 12 נערות ונערים שהשתתפו אצלנו בעבר בתוכנית הקיץ 'הבנים והבנות'. הושבנו אותם מול המצלמות, הצגנו להם שאלות ובתוך כמה דקות הרגשנו שהם המתאימים ביותר. חשבנו שאם נבחר בבני נוער שכבר הספיקו להתפרסם, לילדים שבבית יהיה יותר קל להזדהות איתם ולקבל אותם כמקור סמכות".
"בעיניי זה נקרא להוסיף חטא על פשע", טוענת לימור בר און. "מי שמדברים שם הם בני נוער שערוץ הילדים גידל כסלבס. הם לא סתם ילדים שאספו מהרחוב, אלא יוצאי ריאליטי שערוץ הילדים הפך אותם לאלילים, והילדים שיושבים בבית חושבים שהדברים שהם אומרים הם דברי אלוהים חיים".
12 המאושרים הם אדווה קסאי, התאומות טופז וליפז חלפון, ירדן אמיתי, ליפז קוליאק, מיכאל גלנסקי, עדי בוסקילה, קים אזולאי, רון אלג'ברסי, שלבי וסר, שקד רז ותומר טליאס. הם קובצו מכל רחבי הארץ, ועל סמך הדינמיקה שנוצרה ביניהם צוותו לזוגות. צעירת המשתתפים היא קים מראשון־לציון, שהייתה בת 12 בעת הצילומים. הוריהם הוחתמו על אישורי הסכמה ומנהלת הערוץ מדגישה: "גם אלה שהגיעו עם ניסיון קודם בדוגמנות או בקולנוע לא תיפקדו אצלנו כשחקנים. כולם בני נוער שנראים כמו הילדים של השכנים ומדברים כמו בני נוער ישראלים".
"עבורי ההשתתפות בסדרה היא זכות גדולה", מכריז שלבי וסר (16, תלמיד י"א בתיכון רמון בהוד־השרון), שגדל בבית הרואה בעזרה לזולת ערך עליון. "אמא שלי הקימה עמותה שעוזרת לבעלי חיים, היא מטפלת בנוער שוליים, וכשסיפרתי לה על ההצעה שקיבלתי מהערוץ היא לא הבינה למה אני מבקש רשות. תמיד אמרו לי בבית, 'תשאל ותקבל תשובה' ואף פעם לא אמרו לי, 'כשתהיה גדול תדע'. אמא הבינה מיד למה אני רוצה להשתתף בסדרה. היא מבינה כמה חשוב להעביר הלאה, לאחרים".
מה אתה מעביר?
"בסדרה יש קטע שבו אני מדבר על יחסי מין בגיל צעיר. ממש צעיר. 13. יש גם בני 12 שמתחילים. אמרתי לילדים בבית, בעיקר לבנים, שלא צריך להיות לחוצים. סיפרתי שבשכבת הגיל שלי אני רואה את הלחץ המופעל על אלה שעוד לא עשו את זה וגם את הלחצים שבוערים בהם. לכן הצעתי לכולם להירגע. אמרתי, 'זה דבר טבעי שיגיע לבד, בגיל מסוים, אז צריך לחכות לזמן הנכון ולרגע הנכון'. זה רע? התגובות שמגיעות אליי מוכיחות שכבר עזרתי לרבים".
שלבי – ששמו הפרטי הוא, למרבה האירוניה, ראשי התיבות של שלום לכל בית ישראל – לא העלה בדעתו שדווקא הוא יצית כזו סערה בישראל. "מה כבר עשיתי?" הוא שואל בחיוך. "עשיתי חור עם האצבעות, השחלתי לתוכו אצבע ואמרתי למצלמה, 'הפין נכנס לפות, וזה איחוד'. ביג דיל. ילדים בני תשע רואים סרטים כחולים בסמארטפון, הווטסאפ שלהם מלא באות השביעית, ובגלל המשפט התמים הזה מקיימים דיון בכנסת ומאיימים בצו מניעה נגד שידור התוכנית האמיצה, שמספקת מידע חינוכי לבני נוער?"
נבהלת כששמעת שוועדת החינוך של הכנסת דנה בעתיד "המתבגרים"?
"להפך. צחקתי", הוא אומר. "אם מדברים בכנסת ישראל על 'המתבגרים', זה סימן שהמצב הביטחוני מזהיר והמצב הכלכלי מעולה".
באחד מפרקי הסדרה שקד רז (14 וחצי, תלמידת כיתה ט' בגימנסיה העברית בירושלים), מנתה כינויים של איברי מין והזכירה את הכינוי שלה לפות – "סיחסיך".
"מי שראה את הסדרה חושב שאני מי יודע מה מבינה", היא רוטנת, "אבל אני הכי ילדה טובה ירושלים. סוג של תמימה. היה לי חבר בכיתה ו', אבל זה לא נחשב. עד היום אפילו לא התנשקתי!".
ואם מישהו יצעק לעברך את הביטוי הזה ברחוב?
"אני לא אענה. אתעלם. אבל אם מישהו יקרא לי ככה ברחוב אני אאיים עליו בתלונה על הטרדה מינית. זה משהו שלמדתי מצפייה בפרקים של הסדרה".
ירדן אמיתי (15, תלמידת כיתה ט' בחטיבת הביניים בר־לב בכפר־סבא) משחזרת אירוע שנצרב חזק בזיכרונה. "זה קרה כשהייתי בכיתה ג'. הייתי אצל חברה שהוריה דיברו איתה חופשי. היא התחילה לספר לי איך עושים ילדים והראתה לי סרטון כחול. נלחצתי. זה הפחיד אותי. הייתי חייבת לשאול את אמא. עבר זמן עד ששאלתי. התביישתי. אבל אמא הרגיעה אותי".
בלי ניסיון
מיכאל גלנסקי הוא זקן השבט. כמעט בן 18. תלמיד כיתה י"ב בתיכון חדש בתל־אביב. בסדרה הוא אומר: "בכיתה ה' – חיבוקים, ב־ו' – נשיקות, ובכיתה ז'..." ושקד, שיושבת לצידו, שואלת אותו: "מה?"
"זה לא משפט שאני המצאתי", הוא אומר. "כשהייתי בכיתה ה' התארחתי אצל חבר ואבא שלו נכנס וסיפר את הבדיחה הזאת. אני זוכר אותו מאז וברור שזה משפט קומי. לקיים יחסים בכיתה ז' זה באמת מוגזם. בסדרה אני מסביר שצריך להבדיל בין ארוטיקה בקולנוע לפורנו".
אדווה קסאי (16, תלמידת כיתה י' בתיכון מאיר בקריית־גת) מסרבת לקבל את התיוג של "האתיופית היחידה". אמה עלתה ארצה בגיל שנתיים, אביה בגיל שלוש. היא ישראלית לכל דבר, "אבל לא קיבלתי חינוך מיני", היא מודה. "בגיל עשר שאלתי את אמא איך היא נהיית בהיריון ואמא אמרה, 'כשמבקשים חזק זה קורה'. מאז לא דיברתי איתה על הנושא. כל מה שאני יודעת בא מחברות".
בסדרה היא המעיטה לדבר על עצמה ולחלוק מניסיונה, "יש דברים שאני מספרת רק לחברות הכי טובות שלי ולא רציתי לשתף בהם את כל המדינה. הפרק שאליו הכי התחברתי עוסק בפגיעות מיניות. אמרתי לצופות, 'אל תספרי רק לחברה הטובה שלך ואל תגידי לה שאסור לגלות. לדווח זה לא להלשין. זה מה שאת חייבת לעשות'. היועצת בבית הספר אמרה לנו את זה. אני מקווה שבזכותי יש כאלו שמדווחות".
הטענות שמושמעות כיום נגד "המתבגרים" גורמות להם לתמוה, מפני שמי כמוהם יודע איך מתבצע החינוך המיני בבתי הספר בישראל.
"בכיתה ו' נכנסה מישהי לכיתה שלנו, העבירה את הבנים לחדר אחר ושאלה אותנו אם אנחנו יודעים לענג את עצמנו", מספר שלבי. "היא דיברה על מין בטוח ואמרה שבמועדונים ובעוד כל מיני מקומות יש קונדומט ואפשר לקנות. זהו".
"אצלנו, בירושלים, קיבלנו את השיעור לחינוך מיני בכיתה ו', דיברו איתנו על המחזור החודשי", מספרת שקד. "בכיתה ז' הביאו לכיתה סרטון אנימציה שמתאר את השינויים שמתרחשים בגוף שלנו. הראו ילדה שמתחיל לצמוח לה שיער בכל הגוף וזה היה זוועה. אחר כך הראו ילד שחולם בלילה ומתעורר עם זקפת בוקר".
"בסדרה עשו איזון מעניין בין ההומור לדרמה", מציין מיכאל. "יש תכנים שוֹקיסטיים, כמו הטרדות מיניות ותקיפות מיניות, ומצד שני יש הרבה צחוקים".
כמו?
"שאלו אותנו מי מתחיל – הבת עם הבן או הבן עם הבת", מדגים שלבי. "התחלתי להגיד: אם מישהי תתחיל איתי... ועדי בוסקילה, שישב לצידי, קפץ ושאל, 'מי תתחיל איתך?' זו דינמיקה משעשעת. בפרק אחר דיברנו על השינויים הגופניים. סיפרתי על הקול שמתנמך ולא שמתי לב שהקול שלי מתנדנד. אז מה אם יצחקו עליי? זה משהו טבעי.
"לא סיפרתי יותר מדי על החיים הפרטיים שלי, אני לא צריך לחלוק את תולדות חיי עם המצלמה", אומר מיכאל. "אבל בתור מי שלומד ביולוגיה מורחב הבאתי את הידע מהכיתה. אלה הסברים מדעיים שהמורה שלנו אומרת עליהם, 'אפילו אם אעיר אתכם באמצע הלילה אתם חייבים לדעת אותם'. גם לשאלה על אורך הפין עניתי בצורה מדעית. קראתי מחקרים על האורך הממוצע".
"תלוי באיזו מדינה", מעיר לו שלבי המסביר שבנים, מטבע בריאתם, עסוקים בהשוואות. "ככה נולדנו. חושבים שמי שיש לו יותר גדול הוא יותר גבר ויותר טוב. ומה קורה לנער שיושב בבית ומודד, ושואל את עצמו אם הוא נורמלי או לא?"
"רק מי שחווה את מה שאנחנו חווים בזמן אמת, עכשיו, לא בעבר ולא בעתיד, יכול להבין איזה בעיות זה עלול ליצור", אומר שלבי. "לכן היה לי חשוב להגיד, 'אח שלי, לא האורך יקבע את הבן אדם שתהיה. מה שחשוב זה האופי שלך, ההתנהגות שלך, הכבוד לבת זוגך".
שאלה של סטיגמה
הפרק החמישי בסדרה מוקדש להתמודדות עם תופעת הפורנוגרפיה והוא זה שעומד, בימים אלה, בלב הסערה. "זה פרק אחד מתוך שבעה", זועמים המשתתפים. "מישהו לקח ממנו דקה וחצי, הוציא דברים מהקשרם, העלה לרשת ובום – מלחמה".
"אנשים ראו שלוש מילים – פין, פות ואיחוד – ויצרו סטיגמה שלילית על הסדרה", מוחה אדווה, "במשפחה שלי, בקריית־גת וגם בקהילה האתיופית, אומרים שזו סדרה טובה שעוזרת לבני נוער שאין להם את מי לשאול".
"איזה בן לא רואה פורנו?" שואלת שקד. "באוטובוס, בדרך לטיול שנתי, שומעים את הסלולריים מצפצפים. אני, התמימה, מזמינה סרט במחשב וישר קופצים לי באנרים של פורנו".
שלבי: "פורנו זה לא דבר מציאותי. אני מבין את הרצון של הילד לראות, והרבה, אבל זה לא דבר מציאותי. זו תעשייה של כסף שאסור ללמוד ממנה על יחסי מין ולא על שום דבר אחר".
זה בדיוק מה שהקפיץ את בר און. לפני חודש וחצי היא קראה כתבת פרומו ל"המתבגרים" ונכתב בה ש"היא תעמוד על הפער בין סקס בחיים האמיתיים ובין סקס כפנטזיה, כפי שהוא עולה בסרטי פורנו".
מה הקפיץ אותך בשורה הזאת?
"אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שלערוץ הילדים, שההורים רואים בו אזור בטוח, יכניסו מה שאני מכנה צבעי מאכל מסרטנים. לפני 15 שנה ערוץ הילדים היה אי של יצירתיות ושמחת חיים. אני זוכרת את הימים של 'כדור פורח' ואת ההפקה של 'הכבש ה־16', ראו שמשקיעים בילדים מתוך אהבה. לא ייתכן שילדים, במקום הכי מוגן, ייחשפו לשיח על סרטי פורנוגרפיה".
הפרק העוסק בנזקי הפורנוגרפיה הוא אחד משבעה.
"גם אני הייתי פעם בת 13, וחוויתי את הריגושים שבינו לבינה, אבל ראבק, רק מיניות? סקס זה הנושא היחיד שמעניין את בני הנוער בישראל? ערוץ הילדים מבגר את הילדים שלנו בטרם עת. ילד בן תשע רואה את התוכנית וישר רץ לחפש פורנו ביוטיוב או בגוגל".
בר און ייסדה את תנועת "שומרים על הילדים". "לא עשיתי קמפיין לגיוס, רק העליתי את המאמר לפייסבוק וההורים התחילו לזרום אליי. רבים אמרו לי, 'הוצאנו את הטלוויזיה מהבית, התנתקנו מהכבלים', אבל לצערי זו תופעה שמאפיינת שכבה סוציו־אקונומית גבוהה. המאבק שלי הוא למען משפחות מהמעמד הבינוני, שבהן ההורים יוצאים מהבית מוקדם, חוזרים מאוחר, והטלוויזיה היא הבייביסיטר".
בצידו השני של המתרס עומדת שרון צ'רקסקי, מנכ"לית דלת פתוחה, אגודה שמפעילה כמה מרכזי ייעוץ ברחבי הארץ, עונה על שאלות של בני נוער בטלפון ובאתר האינטרנט וגם מכשירה את רוב המדריכים לחינוך מיני בבתי הספר. "כשראיתי את הסדרה כמעט נחנקתי מדמעות של שמחה", היא אומרת. "בפעם הראשונה מביאים את הקול האותנטי של בני נוער. ילדים נחשפים לחינוך מיני באמצעות מחנכת למיניות, מורה, יועצת או מנהלת בית הספר, ומעולם לא שמעו מישהו מהעולם שלהם שמדבר בשפה שלהם. זו סדרה אמיצה שמציגה בצורה מאוזנת מגוון של דעות ומייצרת לנו, ההורים, גשר לתקשורת".
גם הפרק שעוסק בפורנו?
"כמובן. ילדים בני תשע מקבלים את התוכן הזה לסלולרי, ואני לומדת על כך מהשאלות שלהם. בעבר לא קיבלנו שאלות על מין אנאלי או הסרת שיער ערווה. אלה מודלים שהילדים קיבלו מסרטי פורנו שנוטעים בהם תפיסות מעוותות. אם בניגוד לרצוננו הם כבר חשופים ורואים, אז בואו נדבר על הנושא. עבור הורים שמתביישים לדבר עם ילדיהם זו הזדמנות פז לשבת איתם מול המסך ולתווך עבורם את המידע. נכון, זה דורש מההורה להתגבר על החסמים שלו ולשבור את קשר השתיקה, אבל מיניות בריאה היא חלק מחיינו והיא לא בושה".
עידן התמימות
חולק עליה ח"כ מיקי זוהר, שהגיש לאחרונה הצעת חוק לחסימת אתרי אינטרנט לפורנוגרפיה והימורים. "לא יעלה על הדעת שבערוץ הילדים יסבירו לצופים איך מקיימים יחסי מין. שיפתחו ערוץ חדש, ערוץ המתבגרים, המיועד לגיל 14 ומעלה, ואז לא תהיה בעיה. עד שזה יקרה אני מציע להשאיר את החינוך המיני בידי משרד החינוך. ערוץ הילדים רוצה להיות ליברלי על חשבון התמימות של ילדינו. החברה שלנו משתנה מרגע לרגע, ועד שהצעת החוק שלי תתקבל, ילדים בגיל צעיר מאוד ימשיכו להיחשף לפורנו, אבל בשביל מה נבחרתי? כדי לצמצם נזקים. הייתי מוכן להשלים עם הסדרה אילו הייתה אפשרות לשדר אותה בערוץ המוגבל לבני 14 ומעלה".
ד"ר יפעת בן־חי שגב, שרואה ב"המתבגרים" הישג והצלחה ומוחה נגד ההורים, שלדבריה מפגינים היתממות והתעלמות מהמציאות ("מה הם רוצים? מתי הם נכנסו לווטסאפ של ילדיהם? הם חיים בלה־לה לנד"), מודה שיש לה רק בעיה אחת עם הנושא: "תקנות סיווג וסימון במדינת ישראל שאבד עליהן הכלח", היא מסבירה. "כיום, על פי החוק, יש שלוש קבוצות גיל: שמונה, 14 ו־18. אין ביניים. זה לא הגיוני שילדים מגיל אפס עד שמונה יהיו בקטגוריה אחת, וזה לא הגיוני שילדים מגיל שמונה עד 14 ייכללו בקטגוריה אחת. בכוונתי להמליץ לשר התקשורת לשנות את התקנות ולחתוך את קבוצות הגיל".
לדבריה, "התלבטתי מאוד בסיווג הסדרה. כיוון שילדים בני עשר מקבלים שיעורים בחינוך מיני במסגרת בית הספר, בחרתי בקבוצת הגיל 14־8 והתעקשתי שבפתח התוכנית יופיע הכיתוב 'מומלץ לצפייה מגיל עשר'. מעבר לכך, זו סדרה חינוכית ומומלצת והמתנגדים לה טועים טעות מרה".
בן־חי שגב רואה במאבק של בר און ניסיון להתנער מאחריות הורית. לדבריה, "בחדר של בתי אין טלוויזיה מפני שאני מפקחת על מה שהיא צופה בו. בערב, כשההורה בבית, הוא מוזמן לראות במה הילד שלו צופה ואם זה לא לרוחו הוא מוזמן לכבות. בנוסף לכך, יש אפשרות לחסימה. בבוקר, לפני שההורה יוצא לעבודה, הוא יכול לתכנת חסימה לערב. אנחנו מעמידים את הכלי וההורה רשאי להפעיל קוד בקרה".
"אני מפעילה!" טוענת נגדה בר און. "הילד שלי מחזיק סמארטפון שבו מותקנת תוכנת סינון אתרים וגם בטלוויזיה שלנו יש תוכנת סינון. אני עומדת על המשמר ומצפה ממועצת הכבלים והלוויין, שהיא שומרת הסף, שתעשה את עבודתה".
"לא אתן את ידי להורדת התוכנית מהמסך ואעשה הכל כדי לשדר אותה בשמונה וחצי בערב", מבטיחה בן־חי שגב, שצופה בסדרה עם שתי בנותיה (11 ו־14). "הרגולטור הוא לא צנזור. בערוץ הילדים ידעו שהסדרה תמשוך אש. הם יצרו סדרה מעולה ואני אומרת להם שאפו".
