"מאמי, איפה הקרם של הברית?" שואל מהחדר השני אלון חדד, בן זוגו של אמיר אוחנה. "במגירה העליונה מימין, ואם לא אז על שידת ההחתלה", עונה אוחנה. "עשינו לו ברית ביום חמישי, אז צריך למרוח" הוא מסביר. לילד קוראים דוד, ועכשיו אוחנה מאכיל אותו בבקבוק בסלון ביתם בקומה ה־21 בשכונת ביצרון בתל־אביב. לידנו ישנה אלה, התאומה של דוד, שניהם בני ארבעה חודשים.
קצת אחרי ההאכלה, החושים המחודדים של הפוליטיקאי אוחנה מריחים תרגיל מסריח. אחרי בדיקה זריזה הוא מדווח ש"רק לפני עשר דקות החלפתי וכבר הוא עשה קקי".
זה לא פוליטיקאי שעושה דאווין עם תינוק; זו המציאות הפעלתנית בביתו של חבר הכנסת החדש של הליכוד, שיושבע בשבוע הבא במקומו של השר הפורש סילבן שלום. על קירות הדירה צילומי נוף של פריז, לונדון ותל־אביב. "אמיר צילם את התמונה הזו ממצודת זאב", מבהיר בן זוגו. הם ביחד יותר מעשר שנים. "הכרנו ב'אוויטה', בר בתל־אביב" נזכר חדד. "הסתכלנו כזה אחד על השני, ואז חבר שלי לירון הכיר בינינו. לא היה כלום, סתם 'שלום־שלום, ביי' וזהו. ואז במשך חודש כל הזמן חיפשנו אחד את השני". ואוחנה מוסיף: "את הלילה של הדייט הראשון סיימנו איש־איש בביתו, מהלילה השני אנחנו ישנים ביחד, גרים ביחד, הכל. כמו לסביות. אומרים על לסביות שאין אצלן דייט שני, זה דייט ראשון ומזוודות".
מקלות בגלגלים
אוחנה, בן 39, באר־שבעי, מרוקאי, קצין במילואים, עורך־דין, שב"כניק לשעבר, ליכודניק, וגם הומו. חבר כנסת הומו מהליכוד? אולי זו דעה קדומה וסטריאוטיפית, אבל מה לעשות שהשילוב הזה לא מרגיש הכי טבעי בעולם. המפלגה שחרתה על דגלה את הליברליות הפכה בשנים האחרונות יותר ויותר שמרנית, דתית ולאומנית, לא בדיוק מאפיינים שמזוהים עם קהילת הלהט"ב. בתקופות מסוימות זה היה עלול לגרום למשבר קואליציוני, אבל מתברר שהזמנים משתנים.
אבל לפני שמדברים על ליברליות של ימין, אולי בכלל יש כאן רצון להראות לשמאל שהנה, גם בליכוד מתקדמים. "בפריימריז פגשנו קבוצה של ותיקים בליכוד, אלו שאכלו מאותו מסטינג עם ז'בוטינסקי", נזכר אוחנה. "אמרנו להם שאנחנו מקבוצת 'גאווה בליכוד'. הם אמרו, 'מה הכוונה? כולנו גאים בליכוד'. אחרי שהסברנו להם מה זה אומר, הם אמרו, 'נו טוב שבאתם גם אלינו, חשבנו שיש כאלה רק במרצ".
אוחנה ובן זוגו היו ממקימי קבוצת "גאווה בליכוד" בשנת 2011. "היו הרבה שניסו לתקוע לנו מקלות בגלגלים, בעיקר הומואים מתוך המפלגה שהיו להם מחשבות לעשות דברים כאלה בעצמם", אומר אוחנה. "החיים הפוליטיים של הומו בימין לא קלים. הוא זוכה להתקפות הן מחבריו מהבית היהודי והן מחבריו מהשמאל. לצערי, יש רבים בשמאל שהיו מעדיפים את הימין שלהם שוביניסטי, הומופוב, בור, גזען, עילג. זה כנראה גורם להם להרגיש בצד הנכון, טובים נגד רעים. אבל המציאות מורכבת יותר ואני שמח לייצג קול ששובר להם את הסטיגמות. ספגנו קללות ונאצות גם בתוך הקהילה. בתוך הפעילים הפוליטיים היה רוב של אנשי שמאל. רבים כינו ומכנים אותנו 'פשיסטים גזענים' ויש כאלה שהרחיקו לכת ואמרו ש'גאווה בליכוד' זה כמו היהודים ששיתפו פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה. הליכוד זה כמובן המקבילה של המפלגה הנאצית בעיניהם. זה מעוות".
בוודאי. אבל בלי קשר לביטויים הללו, אתה יכול להבין את העובדה שבמפלגה שמרנית כמו הליכוד הומו מרגיש פחות טבעי מאשר במפלגות שמאל.
"מטבע הדברים, הומואים הרגישו שהם צריכים ללכת לשמאל, כי השמאל דיבר על שוויון זכויות. אבל אנחנו לא 'רק הומואים'. אנחנו גם ישראלים, יהודים. אתה לא חייב להגיע למסקנה שאם אתה נמשך לגברים, אז חייבים להקים מדינה פלסטינית, ואת לא חייבת להגיע למסקנה שאם את נמשכת לנשים, אז המשק חייב להיות סוציאליסטי. אגב יש גם לסביות בליכוד, מעט לצערי, וגם טרנסיות יש לנו. הליכוד היא המפלגה הגדולה ביותר, 120 אלף מתפקדים, ומן הסתם יש שם יותר הומואים מאשר במרצ. ואני אומר שהקבוצה הגאה החשובה ביותר עוד לא הוקמה, וזו הקבוצה הגאה בבית היהודי. אני מבטיח לך שיום יבוא וגם זה יקרה. בעזרת השם. והיו ניסיונות לאורך השנים שלא צלחו".
לא נדבר על חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' עם מצעד הבהמות שלו, אבל שר בממשלת הליכוד – אורי אריאל – קורא שלא לגייס הומואים לצה"ל.
"עצם האמירה היא נוראית, והוא גם אמר יותר מזה. הוא אמר לא לגייס הומואים מחוץ לארון לצבא או לשירות הציבורי בכלל. אז מה הוא רוצה, שנהיה סבלים ונהגי מוניות? זה דבר נורא, אפליה בוטה, גזענית, הומופובית, מגעילה. אני גיליתי לאורך השנים שהומופוביה מגיעה משני מקומות. אחד מהם זה פחד מעצמך. ואני לא אחווה דעה בעניין הזה, אני לא פסיכולוג לא של אורי אריאל ולא של סמוטריץ'. המקום השני, ומשם מגיעה רוב ההומופוביה, זו בורות. לא מכירים. עד היום אני פוגש אנשים שחושבים, 'וואלה, אתה ההומו הראשון שאנחנו מכירים'. זה טעות, מן הסתם. הכרתם עשרות הומואים בחיים שלכם. ואז הם אומרים לי, 'אבל שמע, האמת אתה אחלה גבר'. התרופה הכי טובה להומופוביה, לשנאה, לדעות הקדומות, זו נראות".
אתה הולך להיראות איתם בקואליציה.
"הבית היהודי הם מפלגה עם גרעין הומופובי קשה, אבל היא לא היחידה. נסים זאב מש"ס אמר 'לטפל בהם כמו בשפעת העופות'. ח"כ לשעבר אברהים צרצור מרע"מ־תע"ל אמר, 'אין אצלנו דברים כאלה'. אנסטסיה מיכאלי מ'ישראל ביתנו' אמרה, 'ההומואים מתאבדים עד גיל 40'. אבל אני שמח שהאמת נחשפת, כי הבית היהודי לא ליברלית, לא תומכת בשוויון למרות שהיא מצהירה את זה. הם הצביעו בכל הצבעה אפשרית נגד כל עניין שאנחנו ניסינו לקדם, כולל הדברים הכי פשוטים".
בבחירות האחרונות הם פגעו גם בהומואים וגם באוחנה נוסף. אלי.
"מסתבר שלא משתלם לפגוע באוחנה, ובטח שלא באוחנה ההומו".
הפעם הראשונה שלי
הוא נולד בבאר־שבע להורים ילידי מרוקו. "הם הכירו באוטובוס משדרות כשאבא נסע לבקר בשדרות את אחת החברות שהיו לו אז. היו לו כמה, הוא היה פלרטטן כזה". אביו היה מנהל מחלקה בקריה למחקר גרעיני בדימונה, "מנהל המחלקה הראשון במקום שעלה ממרוקו". אמו עבדה בתור מזכירה בלשכת המס בבאר־שבע. בן זקונים, אחותו נשואה עם שלוש בנות, אחיו רווק. אוחנה יצא מהארון בגיל 15. "כבר בגיל 12־13 הבנתי שיש לי איזה משהו עם בנים, אבל לא ידעתי שיש תופעה כזו. בסביבות גיל 15 ידעתי לקרוא לילד בשמו ויצאתי מהארון קודם כל כלפי חברים קרובים".
זה היה דבר נדיר באותם ימים. אמיץ.
"זה היה לי די טבעי, למען האמת, אני גם מאלה שאף פעם לא אכלו את הלב עם ייסורי מצפון ורגשות אשמה ומה יהיה. החברים שלי נמשכים לבנות ואני נמשך לבנים. סוף הסיפור. סיפרתי לארבעה־חמישה חברים, עלו כל השאלות הטריוויאליות, אבל המשכנו להיות חברים, חוץ מחבר אחד שחתך ממני, ברח. וברור ששנים אחרי פגשתי אותו בתל־אביב בבר של הקהילה.
"אמרתי לעצמי, 'אוקיי אני הומו ו...'? נורא עניין אותי: איך אני פוגש הומואים? בבאר־שבע היו הרבה הומואים וכולם חיו בארונות כמובן, לא ידעתי על אף אחד. צילצלתי ל'קו הלבן', זה היה קו טלפוני לקהילה, אמרתי, 'חבר'ה, איך אני פוגש בני גילי'? מישהו שאל 'מה הגיל', אמרתי '15', כמעט נפלה לו השפופרת. הוא אמר, 'יש בתל־אביב מקום שנקרא 'המטרו', זה הכי קרוב שיש לגילך. לקחתי את נועה, חברה טובה, נסענו לתל־אביב ואני מתרגש — אני הולך לראות הומואים כביכול בפעם הראשונה בחיי. הלכנו למקום ושם בבת אחת התנפצו לי כל הדעות הקדומות. חשבתי שהומואים הם אנשים יפים, משכילים, צעירים עם עיגולדים".
וגילית שהם ליכודניקים?
"גיליתי שהומואים זה כל דבר — ערבים, יהודים, מזרחים, שמנים, רזים, מבוגרים וצעירים, הכל. וזה היה שחרור גדול, לראות אנשים רוקדים ויושבים ומדברים, לא בורדל. שם הכרתי את הראשון שלי, הוא היה בשנות ה־20. זה התחיל משיחות ארוכות במקום, ואחר כך הלכנו הביתה וישבנו בסלון ושמענו מוזיקה ולא ניכנס לתיאורים גרפיים, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שלי. הייתה תקופה נפלאה, אם זה אותו בחור ראשון ואם זה עם הבאים אחר כך".
עם המשפחה היה קשה יותר.
"כן. יצאתי לחופשה בכנרת עם בני דודים, וכשחזרתי התחיל פרק ב' בחיי. אמא שלי גילתה פתק שכתבתי שהסגיר את זה. למשפחה לצערי לקח הרבה מאוד זמן כדי לקבל אותי כפי שאני, וכשאני אומר הרבה מאוד זמן אני מתכוון עד לאחרונה. את אלון הבאתי בפעם הראשונה למשפחה רק אחרי חמש שנים. ועדיין, היה חשוב להם לשמור את זה מהמשפחה המורחבת. אבל המשפחה המורחבת קיבלה את זה הכי סבבה והכל בסדר והעולם ממשיך להסתובב והאדמה לא פוערת את פיה".
התגייסת למשטרה הצבאית. ביקשו שתצהיר על משהו לפני?
"לא היה צריך להצהיר. במקלחות בטירונות היה נורא רגיל, אין לך אנרגיות מיניות שם בכלל".
ובשלב די מוקדם יחסית, תוך שנה, היה ברור לכולם שאני גיי, ובהמשך גם לפקודים שלי. הייתי קצין, כך שאם דיברו — ואני מניח שדיברו — אין לי ספק שזה היה מאחורי הגב. השתחררתי כסרן, התגייסתי לשב"כ לתפקיד מודיעיני, עסקנו ממש בסיכול פיגועים, ואני מדבר איתך שנת 2000 עד 2006, שיא תקופת הפיגועים. בשב"כ קיבלו אותי נפלא, כבר מהתחקיר הביטחוני למעשה הייתי מחוץ לארון. הבורות פחות קיימת בארגון כזה, והומופוביה בדרך כלל מגיעה מבורות".
תוך כדי העבודה בשב"כ סיים אוחנה לימודי משפטים והתמחות בפרקליטות בתחום הפלילי. בהמשך עבד כפליליסט שכיר ואז כעצמאי, אבל החלום הבא לא היה קשור לקריירה. "יש שתי אפשרויות לגייז שרוצים להביא ילדים: אחד זה הורות משותפת, שזה אומר שאחד מאיתנו מוצא אישה, בדרך כלל לסבית שרוצה ילדים, וחולקים את ההורות. זה לא עולה כסף, אבל זה להכניס צלע שלישית ולחלוק את הדבר הכי יקר בעולם עם אדם זר. לצערי, החוק בישראל מאפשר פונדקאות רק לזוגות סטרייטים, אז הלכנו לארה"ב. בעיקרון, דוד שייך לי גנטית ואלה שייכת לאלון. התהליך הוא שיש אישה שתורמת ביציות, ומפרים חצי בזרע שלי וחצי בזרע של אלון. לוקחים עובר אחד שלי ואחד שלו, מניחים אצל פונדקאית, אישה אחרת, ברחם ומקווים לטוב. אצלנו זה עבד בפעם הראשונה. הם נולדו חודשיים קודם. עלינו למטוס הראשון, פחדנו נורא אם הם ישרדו או לא. הייתה סיטואציה מפחידה, הם היו מחוברים למכשירי הנשמה, חוטים ומחטים, נראו ממש רע. 40 יום באינקובטור ואז טיסות לארץ וזה היה באמת נורא. הכל הלך עקום".
הדוד סמוטריץ'
ועכשיו הכל נהדר, הילדים חמודים ויפים, וביום שני הקרוב הם יעלו לירושלים לראות את אבא נשבע אמונים. בעבודה החדשה שלו הם יפגשו את הדודים אריאל וסמוטריץ' וצרצור ויהיה מעניין לראות איך כנסת ישראל תקבל את אבא אוחנה ואבא חדד. מי שבטוח לא יהיה שם זה סילבן שלום, שאותו אוחנה מחליף בכנסת. "יש לנו נטייה מצערת בעיניי, שאיש ציבור מסתבך או ספק מסתבך — כי אנחנו הרי לא יודעים מה באמת היה או לא היה — אז לוקחים את אותה הסתבכות והופכים אותה לחזות הכול, כאילו שהוא לא היה 20 או 30 שנה בשדרה המרכזית של התפקידים הכי חשובים במדינת ישראל — שר החוץ, שר האוצר, ועשה, ותרם. כאילו כל מה שהוא זה מטריד מינית".
ויש גם את הנטייה המצערת שבאה מהצד הפוליטי, השולט, החזק, שלא להתייחס לזה ש־13 נשים טענו שהטריד אותן...
"וואו! זה המספר?"
כן.
"המספר הכי גבוה ששמעתי זה עשר, אתה אומר עכשיו 13"?
כן.
"וואו. תראה, אני לא בא ואומר, 'לא היו דברים מעולם'. אין לי יומרה כזו לדעת מה היה ומה לא היה. אילו הדברים האלה היו, אלה דברים נוראים, אוקיי? אלה דברים שאסור לעשות, ובוודאי ההחלטה להתפטר היא במקומה. אבל אני בעמדה מאוד לא נוחה כי אני בעל עניין, אבל באופן עקרוני אם יש ריבוי של תלונות כאלה כלפי שר כלשהו, המשטרה צריכה לפתוח בחקירה, בוודאי, אין שאלה בכלל. ויכול להיות שהיא תנהל חקירה ותגיע למסקנה שלא היו דברים מעולם. או שהיו דברים מעולם, ואז בוודאי צריך גם להגיש כתב אישום". פוליטיקאי אחר אולי היה מתחמק מהשאלה הלא־נוחה הזו, אבל נדמה שזה לא כי אוחנה טירון. אחרי שמזיזים את הפוקוס של ההעדפה המינית, ברור שמדובר באדם איכותי ואמיתי, ואין הרבה תחושות ברורות כאלה בפוליטיקה. השאלה שנותרה היא מה הוא יצליח לעשות שם. "זו קואיליציה של 61 אז כל דבר, להט"בי או לא להט"בי, כל דבר שאיננו קונצנזוס בתוך הקואליציה — יהיה קשה מאוד להעביר".
מה חשבת על חבר הכנסת איציק שמולי שיצא מהארון רק השנה?
"אמרתי כל הזמן שזה לגיטימי אך לא רצוי, כי זה משדר מסר פסול. אחרי שהוא יצא כתבתי לו מכתב שפורסם, כתבתי לו שאני מברך אותו על הצעד הזה, ושצרם לי שבמשך כל הזמן הזה הוא ישב בשקט ושידר את הדבר הזה שכאילו זה דבר פסול שיש להתבייש בו. אני לא יודע אם הוא מתעסק בעניין הלהט"בי בכנסת, אבל שיתופי פעולה עם גורמים מהאופוזיציה בנושאים הללו יש כל הזמן, ויהיו גם איתי".
במצעד הגאווה נרצחה השנה ילדה בת 16, שירה בנקי ז"ל, רק כי הייתה שם לתמוך בחברים.
"אני לא הייתי השנה במצעד בירושלים, אבל בשנה הקרובה אני אגיע, ואגיע עם הרבה חברי כנסת ושרים, כולם כמובן בגלל הרצח, אדרבה ואדרבה בירושלים. המצעד בתל־אביב הוא מסיבה כי תל־אביב היא עיר מקבלת ופלורליסטית ואתה יודע שאין בעיה. בירושלים המצעד הוא הכי חשוב. א', כי החברה היא יותר סגורה ופחות מקבלת, ו־ב', כי זו בירת ישראל — זה מקום מושבם של הכנסת, של הממשלה, של בתי המשפט, אלא המקומות שבהם אנחנו נאבקים על החירויות שלנו, להיות מי שאנחנו, לחיות כאזרחים שווים בפני החוק".
אגב, אתה ובן זוגך לא נשואים.
"לא. אנחנו נתחתן רק כשאפשר יהיה לעשות את זה בישראל, ואנחנו נעשה שאפשר יהיה לעשות את זה בישראל. אני מדבר על נישואים אזרחיים לכולם. אנחנו המדינה המערבית היחידה בעולם שנישואים חוקיים בה הם רק נישואים דתיים".
קראתי שאתה חבר של יהודה גליק, אחד אחריך ברשימת הליכוד. הוא יתמוך בכזה רעיון?
יש לנו אי־אלו מחלוקות פה ושם, אבל על 90 אחוז מהדברים אנחנו מסכימים. הוא לא עוין, אבל אם תשאל אותו אם צריך להתיר? אני מניח שתהיה לו בעיה עם זה".
לאוחנה אין בעיה עם הבעיה הזו, בטח לא כשהיא באה מגליק. אחרי שפעיל הציבור למען זכות התפילה בהר הבית נפגע מירי מתנקש, אוחנה עלה עם אקדחו לירושלים פעמיים בשבוע כדי לאבטח את גליק כשהוא יוצא לטיפולים בבית חולים. "לשמחתי הצלחתי".
גם לך יש תשוקה חוטובלית שדגל ישראל יונף על הר הבית?
"גם אם לי באופן אישי אין עניין להתפלל בהר הבית, כמו שאין לי עניין להתפלל בשום מקום אחר, אני חושב שזה לגיטימי. זה סופר הגיוני שמי שכן רוצה להתפלל יוכל — לא במקום אף אחד אחר, לא לצד מישהו אחר. חופש פולחן, נכון? גליק הוא איש ציבור שפועל למטרה שבעיניי היא מטרה ראויה — חופש. שיהודים יוכלו להתפלל בהר הבית, זה הכל".
אף שעל
אוחנה מחזיר עטרה ליושנה. אולי סוף־סוף יהיה מי שישמור בליכוד על גחלת הליברליות הנדרסת של ז'בוטינסקי, בגין, מרידור וריבלין. לצד כל הליברליות שבעולם, בעניינים מדיניים אוחנה מחבק את הקיפאון הליכודי שמוביל כבר שנים את מדינת ישראל. "הערבים לא ימכרו את השאיפה הלאומית שלהם בעד שום נזיד עדשים. במידה רבה כאן זה או אנחנו או הם. יהודה ושומרון הם יותר ארץ ישראל מכל מקום אחר. זה המקום שבו נוצרנו כעם, 12 שבטים".
כמה מ־12 השבטים הללו מבקרים ביהודה ושומרון?
"מעט מדי. מה שקושר אותנו לכאן זו ההיסטוריה, לא הנוחות. כביכול ארץ ישראל השלמה זו גם הגדה המזרחית של הירדן, אבל לפחות את המעט שיש בידינו צריך להשאיר. 2000 שנה היהודים, גם בתאי הגזים, כיספו לירושלים, להר הבית, זה החלום הגדול, שייבנה בית המקדש וכו'".
כיספו גם לעיסאוויה וואדי ג'וז? לשכונות ולכפרים הפלסטיניים במזרח ירושלים?
"כשאתה מדבר על סילוואן אתה מדבר גם על נקבת השילוח. אלה מקומות היסטוריים שלנו. אנחנו לא רוצים לכלות את ילדינו על מלחמות, אבל האם הצד השני באמת רוצה שלום? יש פה סכסוך, צריך לפתור אותו איכשהו".
מה אתה מוכן לעשות כדי לפתור אותו? גם אנחנו וגם אויבינו ניאלץ להתפשר.
"לא בהכרח. אני חושב שאת הפשרה שלנו כבר עשינו".
אתה באמת חושב שהסכסוך ייפתר מבלי שנוותר על אף גרגיר אדמה?
"זה ייקח שנים רבות, אבל כן. גם ההמצאה הזו שקוראים לה 'העם הפלסטיני' זו בעיניי המצאה של האומה הערבית הגדולה".
יושבים שם אנשים, שני מיליון, נקרא להם ערביי יהודה ושומרון. אתה מעדיף שתהיה להם מדינה? או שאתה מעדיף שהם יהיו אזרחי ישראל ואז תעניק להם תעודת זהות? מה אתה מציע?
"אין לי התנגדות להקמת מדינה פלסטינית או שתיים או חמש, אבל לא בארץ ישראל".
לדעתך הם פשוט ילכו משם?
"המצב הנוכחי שבו יש ל־95 אחוז אוטונומיה מלאה על חייהם הוא המצב הכי פחות גרוע. אידיאלי מבחינתי זה שלא נגרש אף ערבי מביתו ואף יהודי מביתו, אלא כולם יחיו על אדמתם ונחלתם תחת שוויון זכויות מלא בטווח הארוך".
לתת לעוד שני מיליון פלסטינים תעודות זהות.
"בטווח הארוך, כשהעוינות תגיע לרמה כזו נוכל לחיות איתה. כרגע אני לא אתאבד ואתן להם זכות בחירה לבחור ממשלה שתחסל את מדינת ישראל".
יש סיטואציה שבה הפלסטינים מקבלים תעודות זהות, מתחיל מרוץ חימוש דמוגרפי ותוך כמה שנים יכול להיות ראש ממשלה של הרוב הערבי.
"אם יהיה ערבי שאיננו שואף לחיסול הרעיון הציוני אין לי בעיה עם זה".
תגיד, הכניסה שלך לפוליטיקה לא תחדש רעיונות מדיניים בליכוד? אין סיכוי שמשהו יזוז?
"אני חושב שהיא לא תחדש משהו ברעיונות המדיניים של הליכוד ואני חושב שהיא לא צריכה. אני נחשב לגורם ניצי בליכוד, לא להפך. אם כבר אז בגללי השיח יזוז ימינה ולא שמאלה. אם אתה הומו אתה בטח חייב להיות גם שמאלני? זו דעה קדומה, וזה נפוץ מאוד. אבל אל תתבלבל, זה שבליכוד מקבלים הומואים לא אומר שהתחלנו להיות שמאלנים".
