רובר זה עורגינל | כריכות ספרים ומוצרי יודאיקה מעור: "כל הקצינים בצבא מחזיקים תנ"ך שלנו"

בעלים: דניאל רובר (61) ובניו, בנצי רובר (35) ונפתלי רובר (34).

איפה: המפעל נמצא במתחם בית הספר למלאכה בכפר חב"ד, ויש שלוש חנויות — בירושלים, בני־ברק וכפר חב"ד. יש גם חנות אינטרנטית.

ההתחלה: דניאל רובר עלה לארץ מארצות־הברית ב־1987, לאחר שהתגייר. בארה"ב הוא למד כריכה ושיקום של ספרים, וכאן החליט להקים עסק שזה ייעודו. כריכיית דניאל רובר נוסדה ב־1987 בחדרון צר בירושלים. הבנים בנצי ונפתלי למדו את המלאכה מגיל אפס. "בחופשים היינו באים למפעל, וגם אחרי הלימודים היינו עם אבא בעסק", מספר בנצי. "כשהשתחררנו מהצבא היה ברור מה התוכניות שלנו: לקחת את העסק ולהרים אותו למעלה". במשך השנים הגדילה המשפחה, כולם חסידי חב"ד, את המפעל וביססה אותו. בנוסף הוקמו שלוש חנויות.

הרעיון: המפעל בכפר חב"ד משתרע על 400 מטר ומתמחה בייצור כריכות עור בסגנון עתיק קלאסי. "הרעיון היה לקחת את כל הנושא של יודאיקה וספרים לרמה אחרת לגמרי", מספר בנצי. "היום אני גאה לומר שיש לנו את מגוון הדגמים והצבעים הכי גדול בענף, אלפי סוגי מוצרים". זה כולל מוצרי יודאיקה, בהם קופסה לאתרוג, שלט לדלת, קופות צדקה, מחזורים ועוד, הכל מעור. המוצרים נמכרים בשלוש החנויות ובחנות האינטרנטית. בנצי: "אפשר להזמין באתר מוצרים עם הקדשה אישית. אפילו ספר שמביאים מהבית, בוחרים דוגמה וצבע — ואנחנו כורכים מחדש באופן מהודר".

רגע של נחת: מאחורי רשימת הלקוחות המכובדת של "רובר זה עורגינל" יש רגעים רבים של נחת: בית הנשיא הוא לקוח של העסק. הנשיא לשעבר שמעון פרס העניק למלך ספרד תנ"ך שייצרו בעסק. כשנשיא ארה"ב אובמה ביקר בארץ, הוא קיבל במתנה את הביוגרפיה שכתב על אבא שלו בכריכת עור מהודרת עם דוגמה של הכותל שייצרו במפעל. "אין לזה סוף, אנחנו כבר לא זוכרים כמה מנהיגים קיבלו דברים שלנו", מתגאה בנצי. "כל הקצינים בצבא מחזיקים תנ"ך שלנו".

הקהל: כל אדם שרוצה לתת מתנה שקשורה ביהדות. קהל הלקוחות לא מורכב מדתיים בלבד, אלא גם מחילונים רבים בעלי נגיעה למסורת. "יש לנו מתנה לכל אחד", אומר בנצי. "אנחנו עובדים עם אנשים פרטיים וגם עם לקוחות גדולים מאוד כמו משרד ראש הממשלה, בית הנשיא, האגודה למען החייל, לב"י, אל על".

מי בעסק: בעסק עובדים כ־15 איש, כולל עובדי ייצור ועובדים בחנויות. בראש הפירמידה נמצאים בני המשפחה, שמנהלים את העסק מבלי להעניק לעצמם תארים מפוצצים כמו מנכ"ל או סמנכ"ל. "אבא שלי הוא המייסד והאחראי, אבל הוא לא קורא לעצמו מנכ"ל", מסביר בנצי. "הוא איש עבודה. בא כל יום למפעל, מדביק דבק וכורך ספרים. ההגדרות פחות חשובות אצלנו, כולם עושים הכל. אחי עוסק יותר בניירת, הנהלת חשבונות, בנקים, משכורות. אני עוסק בעיקר בשימור לקוחות, פיתוח מוצרים".

האתגר: "להתפרש לעוד יעדים וארגונים גדולים".

מה הסוד: "התמדה ואיכות. על זה אנחנו לא מתפשרים. הכל תוצרת ישראל, כחול־לבן, והכל עבודת יד. איך אבא אומר? זה שמונה שעות עבודה כל יום, חופשים רק בחול המועד פסח ובחול המועד סוכות".

מה באופק: "חוץ משלוש החנויות, לפתוח רשת חנויות ייחודית שמתמחה במתנות ומוצרי יודאיקה מעור".