מלחמת הפסקולים

נסו לשחזר את סצנת הסיום של "סינמה פרדיסו" ללא המוזיקה של אניו מוריקונה; את "הסנדק" בלי הצלילים המרטיטים ששידך לו נינו רוטה או לחשוב על סצנת האוטובוס מ"כמעט מפורסמים" מבלי לזמזם את Tiny Dancer של אלטון ג'ון. ואפשר להמשיך עם עוד חיבורים חד־פעמיים בין התמונות שרצות על המסך לצלילים שטענו אותם במשמעות נצחית. לכן זה קצת מוזר שבכל ההייפ שיש כרגע סביב "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", כמעט ולא מדברים על הפסקול האדיר שלו.

בעוד שלפסקולים המורכבים משירים יש חיים גם מחוץ למסך, האינסטרומנטליים מצומצמים לרוב לצפייה בסרט שלשמו נכתבו. מקרים רבים מראים עד כמה ההנחה הזו מוטעית. זה של "הכוח מתעורר" הוא אחד מהם.

יש הרבה סיבות שהפכו את "מלחמת הכוכבים" (והכוונה לטרילוגיה המקורית, כן?) לאבני דרך בתולדות הקולנוע. אחת מהן היא המוזיקה שהלחין להם ג'ון ויליאמס. גם בסרט השביעי בסדרה שהוא הופקד על הלחנתו הוא שומר (לאורך 78 דקות נטולות נפילות מתח) על העושר הצלילי ופיתוח הדרמה המוזיקלית הנפלאה שהפכה את קודמיו לכה מענגים להאזנה, ורושם שיאים חדשים בקטעים כמו "Rey's Theme" ו־"That Girl With the Staff". גם חובבי המוזיקה הקלאסית יתחברו, ואפשר להניח שלו היה פועל ויליאמס באירופה במאות ה־18 או ה־19 ולא בהוליווד של 40 השנים האחרונות, התווים שלו היו מושמעים באולמות קונצרטים ולא בקומפלקסים מרובי מסכים.

למרות שויליאמס משמש כמלחין הבית ברבים מסרטיו של סטיבן ספילברג, הלחנת סרטי "מלחמת הכוכבים" נותרה החלק החשוב ביותר בגוף העבודה הארוך והעשיר שלו. המרוץ לאוסקר עוד פתוח, אבל ויליאמס כנראה יחזור ממנו עם פסלון נוסף, ומוצדק במיוחד, לאלו שכבר יש לו.