בואי שנה

לחזור לטייל בירושלים

למה ירושלים? הנה כמה סיבות שקופצות לי מהר לראש: היא מלאה עכשיו בתיירים מכל העולם שישמחו לפגוש אתכם והחורף בה נוח יחסית בזכות מיעוט גשמים. עוד כמה סיבות לטייל בירושלים בהמשך השנה: בינואר יש את פסטיבל הקדרה המכושפת בבתי הבשלנים המקומיים. בפברואר אנחנו חוגגים את פריחת אלפי השקדיות עם מקהלות ומרציפנים. במרץ מקיימים את פסטיבל הצלילים בעיר עתיקה ובאפריל רבבות עולי רגל מכל העולם ובירושלים גודשים את העיר לכבוד הפסח והפסחא. אין ספק שזו העיר עם הכי הרבה אירועי תרבות וחיי לילה, שמפתיעים אפילו ברלינאים שקופצים לבקר. יש הרבה סיבות טובות לבוא תמיד לירושלים, אך שווה לבוא בעיקר בזכות יופייה וקדושתה לכל העולם.

פנינה עין מור, מדריכת טיולים בירושלים

לישון בגסט־האוס

אתאבה נצרת גסט האוס | צילום: באדיבות אתאבה נצרת

תיירות עצמאית היא העתיד של התיירות בארץ ובעולם. זאת תיירות שלא נשענת על מתווכים, אלא מאפשרת לתייר בארצו לחוות מקומות ורגעים שיש להם טעם קצת אחר. לינה בגסט־האוסים והוסטלים היא דרך טובה לתמוך בעסקים קטנים ומקומיים, ולא רק במרכזים תיירותים ממוסדים וגדולים. לינה בגסט־האוסים מתאימה למי שרוצה לחזור לטעמו של הטיול הגדול או סתם למי שאוהב את הארץ הזאת ורוצה לגלות אותה בעיניים של תייר. הנה כמה המלצות: ציפור מדבר ערד, אכסניה ביתית בווילה פרטית על שבילי המדבר המקסימים. Marwa’s Inn בכפר כנא, הוסטל בדירה עם נוף לגליל שיושב על הג’יזס טרייל, סמוך ליער בית קשת. סימסים גסטהאוס בנצרת, גסטהאוס נהדר ומכניס אורחים במרכז העיר העתיקה של נצרת וכמובן אברהם הוסטל המצוין בירושלים.

אורי גונן, מנהל העמותה לעידוד התיירות העצמאית

לגלות את כפרי הגליל

כתושבת כפר ורדים גיליתי את תרשיחא, כפר ערבי אורבני לחלוטין, עם ורדים בסמטאות כמו באירופה. מצאתי שם אנשים מיוחדים, בליל שלם של טעמים ותרבויות במקום אחד קטן. גיליתי דו־קיום שהוא גם בתוך הכפר עצמו, מוסלמים ונוצרים, וגם של ערבים ויהודים יחד. עסקים מעורבים. לא מכירה כפרים ערביים שחיים ככה.

סמטאות תרשיחא | צילום: עדנה סגל

בשנתיים האחרונות יש תאוצה בתרשיחא בתחום הקולינרי. הסמטאות של הכפר, שעד לא מזמן היו ריקות מתוכן, מתמלאות אט־אט בתוכן איכותי ומעניין: בר מוזיקה, פאב עם מבשלת בירה, מאפיית בוטיק קסומה, קונדיטוריה קטנה ומטריפה ובהמשך עוד מקומות מעניינים לצד מלאכות ישנות, מגדלי טבק וכנסיות. כל זה משתלב נפלא יחד עם השוק של שבת וכל שאר המקומות המשובחים שנמצאים במרכז הכפר כגון פלאפל יוסף, חומוס אל אמיר, ממתקי אבו ג’ימי, דליקט ומיקיס טופ ויו. קסם של מקום. מסורת לצד חדשנות. מוזמנים לבוא לבקר.

נורית פורן, מדריכת טיולים קולינריים, “העולם על־פי נורית"

להתחיל את שביל ישראל

לעשות את שביל ישראל זאת חוויה מפתחת אישיות ומעצימה. הנה המלצה למסלול מאתגר לפני השביל, אבל כזה שנותן פרספקטיבה על הכל. מדובר בנחל חזורי ובנחל גובתה. עבורנו נקודת התחלה למסע בארץ היא נקודה צפוניות וגבוהה, שממנה ניתן להשקיף ולרדת במסלול כפתיח למסע ארוך. נחל חזורי ונחל גובתה יורדים בתלילות מהחרמון, בין שלוחות ההר אל עמק החולה. נדלג מסלע אחד למשנהו, נעבור באתר ההנצחה לחללי סיירת אגוז, נצפה ממצודת נמרוד המרשימה ונעבור במערה עמוסת עטלפים. בסופו של המסלול נגיע אל שמורת הבניאס ומשם אל מוצא שביל ישראל בדן. מוצא: חניון סיירת אגוז, סמוך לנווה אטי”ב. קושי: בינוני־קשה, מתאים למיטיבי לכת בלבד. אורך: כחמישה קילומטר. זמן: 5־3.5 שעות. ללא תשלום כניסה, בשעות היום בלבד.

מסלול נחל חזורי | צילום: דוד וערן גל-אור

ערן ודוד גל־אור, מסלולים, להתאהב בארץ מחדש

להתאהב בנגב ובערבה

46 שנים גרתי בתל־אביב. כל מקום אחר מלבד תל־אביב היה בגדר שמועה בלבד. ואז הגיע זמן ערבה.

בפסח 2014 נסעתי עם חברים לחגוג ליל סדר אלטרנטיבי ולא מחייב בערבה. כך מצאתי את עצמי מקימה אוהל בחוות האנטילופות. לקח לי בערך שעה להבין שאני נמצאת בגן עדן ועוד שעה, עם הירח המלא, לדעת שאני מאוהבת. אחרי מספר ימים בערבה, הציעו לי שלומית ויוסי בעלי חוות האנטילופות לבוא ולעבוד שם. ללא שהות מיותרת השבתי בחיוב, באופן מפתיע ומנוגד לאופיי.

אנטילופות ב חוות האנטילופות ליד מושב צופר ב ערבה | צילום: ישראל יוסף

ארבעה חודשים לאחר מכן עברתי לגור בבית קטן בערבה. אני כאן כבר כמעט 18 חודשים ואני יודעת שהגעתי הביתה. יש כאן נחת. העבודה קשה, החיים מאתגרים, כלום לא בא בקלות (כמו בכל מקום), אבל יש את השקט, הזריחות, השקיעות והמרחבים האינסופיים, הכחול הצהוב והירוק פשוט יפים יותר.

ליאת בן יהודה, חוות האנטילופות בערבה

לתמוך באמנות ישראלית

כל אחד מאיתנו גדל באיזה בית, ובכל בית יש תרבות בהתאם לערכי המשפחה. אני בטוחה שכל אחד זוכר מה היה תלוי על קירות ביתו. אלו החומרים שמעצבים את התודעה שלנו, וצורת החשיבה שלנו מושפעת מהם. הסביבה התרבותית שלנו נותנת את אותותיה ומשאירה בנו חותם. לא צריך להיות פרויד בשביל להרגיש את זה.

גלריה פחות מאלף | צילום: טל שחר

אני, כאמנית ומנהלת גלריה בדרום תל־אביב יחד עם אלי אדרי הבעלים, מאמינה שצריך להציג אמנות בגובה העיניים ובמחירים סבירים כדי לאפשר לאמנים להתפרנס וללקוחות, גם לא האמידים שבהם, ליהנות מיצירות אמנות בבית. כל יצירה של אמן שתקנו, בכל גלריה בארץ, היא ההזדמנות שלכם לחוות וגם לתמוך. כל יצירה שנמכרת תומכת באמן, ובאמנות.

שירה גפשטיין מושקוביץ, גלריה פחות מאלף

לאכול תוצרת מקומית

אל עולם הגבינות הגעתי במקרה כאשר נתקלתי במתכון לגבינה צפתית בספרה של שרי אנסקי. ביחד עם בתי רותם, שהייתה אז בת חמש, נסענו לדיר שליד מקום מגורינו, רכשנו חלב עיזים והכנו גבינה לפי המתכון הכתוב. התוצאה הטעימה הייתה תחילתו של שביל לעולם קסום של גבינות. ההמשך היה לימודים להכנת גבינות ביתיות בשיטות מסורתיות. היום אני גבן במשרה מלאה שמוכר גבינות בלול ישן ששופץ והוסב למגבנה נוחה לאירוח. הגבינות נמכרות הישר לצרכן ללא פערי תיווך ובמחירים הוגנים.

"חנן הגבן" מושב חרות | צילום: שירן כרמל

אז רגע לפני שאתם מתלהבים מהגאודה שקניתם במלכודת תיירים באמסטרדם, רגע לפני שאתם מספרים לחברים על מוצרלה מדהימה שאכלתם ברומא, תנו צ’אנס ליצרנים הקטנים והמקומיים באזור מגוריכם. עושים פה דברים נהדרים.

חנן סופר, "חנן הגבן", מושב חרות

להכיר בית קפה באזור מתחדש

פעם קראו לשכונה הזאת ביפו שכונת הבולגרים, היום היא מכונה השכונה שליד האקדמית תל־אביב יפו. מדובר בשכונה קטנה בה מתגוררת היום קהילה תוססת ומשפחתית שאוהבת אנשים, רובה צמחונית וטבעונית, בקשרים טובים עם השכנים הערבים שלה וסוגדת לכלבים. בית הקפה שהקמנו יחד עם סתיו רביבו והילל רשף, הוא בינתיים היחיד במתחם ואני מאמינה שיגיעו עוד. כמו בכל העולם, גם פה מתרחש תהליך ג’נטריפיקציה, כל יום מגיעים תושבים חדשים, כל יומיים משפצים עוד בית והשכונה מתפתחת.

קפה מיכאלאנג'לו, יפו | צילום נועה לב

מי שעובד בקפה הם בדרך־כלל שכנים וסטודנטים מהמכללה שהפכו לחלק מהמשפחה. אני שמחה שהשכנים הוותיקים מרגישים גם הם חלק מהמקום ונכנסים לקפה או כריך. בקיצור, בית קפה שכונתי על כל המשתמע מכך באזור שאולי לא שמעתם עליו וכדאי שתכירו.

נועה לב, קפה מיכאלאנג’לו, יפו