מס שפתיי

בהכללה פראית ובלתי אחראית, אפשר לטעון שהנשיקה הרומנטית היא אחד מתוצרי הלוואי המובהקים של אמנות הקולנוע. היא לא הומצאה שם, כמובן, אבל על המסך הגדול קיומה התבסס כנוהג מקובל בין המינים. למה זה קרה? הסיבות, מן הסתם, פרוזאיות למדי: תסריטאים זקוקים לנשיקה כקיצור דרך וכסמן מובהק לביטויים של משיכה ונאמנות: אנחנו מתנשקים, משמע אנחנו זוג. את פרטי החתונה כבר נסגור אחר כך, בסרט ההמשך.

הקולנוע לא היה מעולם אמנות שטיפחה מגמות חתרניות או אנטי־חברתיות. להפך: כסוכן נלהב וחרוץ של ערכים חברתיים מקובלים הוא שש לרתום את עוצמתו לקידום מטרות ראויות. הקמת תא משפחתי היא עדיין מעין מטרת־על כזו, ובדרך להגשמתה קל מאוד לפתור את כל הקונפליקטים האישיים, השאלות החברתיות והתהיות הקיומיות. ואכן, איחודם של זכר ונקבה בריאים בנפשם ובגופם, כדי שיקימו משפחה מתפקדת, יתרבו וימשיכו את קיומו של המין האנושי, היה ונשאר היעד השכיח ביותר של הסיפור בקולנוע הפופולרי.

במסגרת הזאת, הנשיקה נותרה הסמל העיקרי של האיחוד הזוגי. במרחב הקולנועי – שאין שמרני ולחוץ ממנו - זוג שמתנשק הוא זוג נשוי, או זוג שעומד להתחתן. ואם הוא לא יתחתן – בזה יעסוק הסרט. הנשיקה עשויה להופיע גם כסופו של תהליך טיהור פנימי והבשלה אישית, שנמשך שנים.

כאן דווקא הטלוויזיה לוקחת את כל הקופה, למשל בסיום המנצח לפנטזיה הרומנטית של "סקס והעיר הגדולה", כשמיסטר ביג לוחש סוף־סוף לקארי בראדשו המעולפת – אחרי לא פחות משש עונות שבהן סובב אותה בכחש – "את האחת" על גשר בערב פריזאי קר. את חתונתם של השניים אנחנו כבר לא צריכים לראות. הנשיקה "הנכונה" של בני הזוג היא אות מוסכם ומקובל לכל מה שיבוא. במילים אחרות, אחריה כדאי מאוד להתחיל לחפש בייביסיטר.

מה בעצם ההבדל בין שני סוגי המגע האלה? בהרצאה ה־21 מתוך ה"מבוא לפסיכואנליזה" שלו – באחד הפרקים המוקדש ל"תורת הנאורוזות הכללית" – השתמש פרויד בנשיקה לשם הבחנה בין מיניות "נורמלית" למיניות "נלוזה", כלומר בין יחסי מין הטרוסקסואליים שנועדו למטרות רבייה ועירבו את איברי המין, לבין כמעט כל השאר.

הנשיקה הייתה הראיה העיקרית בטיעונו, שההפרדה הזו פשטנית מדי: "עצם הנשיקה ראויה להיקרא בשם מעשה נלוז", טען, "שכן היא התלכדות שני אזורי פה ארוגניים במקום התלכדות שני איברי המין. אבל איש אינו מגנה את הנשיקה על היותה נלוזה; אדרבה, במחזה שעל בימת התיאטרון היא משמשת כרמיזה ממותנת להזדווגות".

ופרויד צדק. כי כשזוג מתנשק בקולנוע, הוא לא עושה זאת סתם כדי ליהנות, אלא קודם כל כדי לקדם את העלילה. אם הנשיקה מופיעה בתחילת הסרט, היא תסמל את העובדה שבני הזוג מעוניינים זה בזה ויצטרכו להתגבר ככל הנראה על מכשולים רבים שעוד יצוצו בדרכם אל האושר. אם הנשיקה מופיעה לקראת סוף הסרט, ועוד מתחת לחופה – סצנת הסיום הקלאסית של כל קומדיה רומנטית המכבדת את חוקי הז'אנר – היא תסמל את איחודם הנצחי של המתנשקים. אחריה, מותר כבר לדמיין אותם חולקים בית בפרברים עם 2.8 ילדים וכלב גזעי, וכן, אפילו מזדקנים יחד.

נשיקה היסטורית

החיבור המקיף ביותר על הנשיקה, "האופוס פוליהיסטוריקום דה אוסקוליס", שהחזיק 1,040 עמודים, נכתב במאה ה־17 על ידי המלומד מרטין ואן קמפה ומנה כ־20 סוגי נשיקות. בין היתר מצוינות בו נשיקות של מאמינים לצלמיות קודש נוצריות, נישוק כף רגלו של האפיפיור, נשיקות אוהבים, נשיקות הערצה, נשיקות ניאוף, נשיקות צביעות, התפייסות ועוד. בפועל הסוגים רבים עוד יותר, מבטאים קשת רחבה של רגשות ומתייחסים לחלקים נוספים של הגוף.

הנשיקה הקולנועית הראשונה צולמה הרבה אחר כך, רק לפני 125 שנה, ב־1890, על ידי תומאס אדיסון במכשיר שנקרא קינטוסקופ. בשנים מאוחרות יותר הצגתה על המסך נחשבה לפגיעה בטעם הטוב ובימאים למדו לצלם אותה כך שהקהל יבין שהיא מתרחשת, אבל לא יראה אותה.

במשך השנים, הוליווד פעלה תחת מגבלות המוסר והצניעות. יש אמנם נשיקה לוהטת בין שני גברים ב"כנפיים", מלודרמת ראינוע על טייסים במלחמת העולם הראשונה, שהייתה גם הסרט הראשון שזכה באוסקר ב־1927. שלוש שנים אחר כך, ב"מרוקו", מרלן דיטריך, בטוקסידו ובמגבעת גברית, נישקה אישה בשיר "כשהאהבה מתה" ("Quand L’Amour Meurt") לעיני הקהל במועדון הלילה שבו ישב גם גרי קופר. אבל אלה היו הימים שלפני המצאת ה"קוד", והנשיקות בין בני אותו המין נעלמו כולן עד שנות ה־70. הנשיקה הבין־גזעית הראשונה הפציעה על המסך רק ב־1957 בסרט "אי בשמש", ועוררה מחאה והחרמת הקרנות בדרום ארצות־הברית. ומה באשר לנישואי תערובת? אלה נאסרו באופן מפורש בקוד ההפקה, והוליווד המשיכה להסתייג מהם עד ממש לאחרונה.

ה"קוד" נכנס לשימוש בשנות ה־30 על ידי איגוד המפיקים האמריקאי ואסר להציג על המסך הגדול נשיקות שנמשכות יותר משתי שניות. ב"הנודעת" שלו מ־46', היצ'קוק הערמומי מצא דרך לעקוף את האיסור כששילב סדרה מתמשכת של נשיקות קצרות וחטופות בין שורות הדיאלוג המתנהל בין אינגריד ברגמן לקרי גרנט. כך הוא והקהל "הרוויחו" הרבה נשיקות, שאורכה של כל אחת מהן פחות משתי שניות.

ב"חלף עם הרוח" – סרט שתרם לקולנוע את אחת הנשיקות המפורסמות ביותר – אומר רט באטלר (קלרק גייבל) לסקרלט או'הרה (ויוויאן לי): "את צריכה להיות מנושקת, לעיתים קרובות, ובידי מישהו שיודע איך עושים את זה". ב"להחזיק ולאבד" מ־44' אומר המפרי בוגרט על האישה שאהב: "נולדתי כשהיא נישקה אותי. מתתי כשהיא עזבה אותי. חייתי כמה שבועות בזמן שאהבה אותי". בכרזת הסרט בוגרט נראה כשהוא אוחז את לורן באקול – וכמעט מנשק אותה. בכרזות של "קזבלנקה" מ־1942 – סרט שתרם גם הוא עוד נשיקה היסטורית לתולדות הקולנוע – הוא בכלל ניצב בגבו לאינגריד ברגמן.

מעמדה של הנשיקה הקולנועית קיבל ביטוי מצוין דווקא ב"אישה יפה" מ־1989 – הקומדיה הרומנטית שהזניקה את הקריירות של ריצ'רד גיר וג'וליה רוברטס. שם כזכור רוברטס היא ויוויאן, זונת רחוב שגיר המיליונר שוכר את שירותיה. ויויאן, שימו לב, מוכנה לעשות הכל – חוץ מלהתנשק. ורק לקראת סוף הסרט, אחרי שכל המכשולים בדרך לאיחודם כזוג הוסרו, השניים מתנשקים, ובכך הופכים לזוג "אמיתי".

אבל בשנים שחלפו מאז, הרסן הותר וכל הגבולות נפרצו: ב"מלהולנד דרייב" של דיוויד לינץ' הוצגה סדרה ממושכת של נשיקות לוהטות בין שתי נשים. ב"אבודים בטוקיו" מ־2003 של סופיה קופולה הוצגה נשיקה בין גבר נשוי לאישה צעירה וב"הר ברוקבק" של אנג לי מ־2005 הוצגה נשיקה הומוסקסואלית בין שני קאובויז מאוהבים.

הבלתי מנושקים

אבל הקשר של הקולנוע אל הנשיקה נמצא במישור עמוק ואפל יותר, המגיע עד לתת־המודע של האמנות הגדולה הזו.

כל דמות קולנועית היא בסופו של דבר דמות טרגית, ולו רק מפני שהיא מתקיימת באזור דמדומים נצחי שבין החיים "האמיתיים" לאיזה ממד בדוי. לאותה דמות יש אמנם שם וגוף, ואין להכחיש את קיומה, אבל היא איננה ולעולם לא תהיה ישות אנושית, אלא מעין זומבי שישוטט לנצח במין "ליל המתים החיים", שהשמש לא תזרח בו לעולם. הקולנוע עצמו מאפיין דמויות מסוג זה – מפרנקנשטיין המיתולוגי ועד הרפליקנטים הנרדפים של "בלייד ראנר" – בכך שחוסר אנושיותן מונע מהן לקשור קשר זוגי ולהתרבות.

וככל שהגיבור גדול וקולנועי ולכן מופרך יותר – הוא עקר יותר, כמו גיבורי־העל הטרגיים: סופרמן, ספיידרמן, באטמן ואפילו קינג־קונג. יכולותיהם אולי חריגות, אבל נגזרת עליהם בדידות נצחית. ועל נשיקה, מלבד ספורות ונדירות, קצת קשה לדבר, אפילו לא נשיקת סילבסטר שאין ממנה חזרה, כמו זו שחתמה את הסיפור ב"כשהארי פגש את סאלי", אחת הקומדיות הרומנטיות הגדולות.

אגב, עניינו של הקולנוע בהליכי הפריון האנושיים מסתיים פחות או יותר בשלב הנשיקה. והיריון? הוא כנראה לא מצטלם טוב, כי נשים הרות נדירות מאוד בסרטים: ההיריון הקולנועי המפורסם והמייצג ביותר הוא של רוזמרי וודהאוס (מיה פארו) ב"תינוקה של רוזמרי" של רומן פולנסקי מ־68'. ומכיוון שמדובר בפולנסקי, הידוע במשיכתו לכוחות האופל, לא ברור מהו מקורו של ההיריון, מיהו אביו של התינוק וממילא מרחף חשד שמא מדובר בבנו של השטן.

פרנסס מקדורמנד כשוטרת ההרה החוקרת את הרצח ב"פארגו" של האחים כהן או קתרין זיטה ג'ונס ב"טראפיק" של סודרברג הן שתי דוגמאות נדירות למדי להריונות קולנועיים מוצלחים. כמוהם גם הריונה המפוקפק של "הכלה", המניעה את סרטי "להרוג את ביל" של קוונטין טרנטינו.

ולידות? עליהן בכלל לא כדאי להתעכב. הן מוצגות בדרך כלל באופן מזויף, כמעט מגוחך: היולדת מאופרת בקפידה ו"התינוק" הבוקע לאוויר העולם נראה כאילו הוא נמצא ערב גיוסו ללגיון הזרים.

עשר ה־נשיקות

הן יכולות להיות נועזות, ביישניות, ארוכות, מלאות זעם או תשוקה. בכל אופן, לעיתים קרובות הנשיקה היא הדבר היחיד שנזכור מהסרט, אולי מפני שהיא הייתה הדבר האמיתי היחיד שראינו. כי גם כאשר כל השאר מדומיין, מומצא או מזויף, כפי שקורה לעיתים קרובות בקולנוע, לפחות אנחנו יכולים להיות בטוחים שהשחקנים התנשקו באמת.

אז הנה כמה מהנשיקות הגדולות ביותר בתולדות הקולנוע.

1. הקלאסית – "חלף עם הרוח"

הסרט ההוליוודי הגדול מכולם מגולל את סיפור אהבתם של סקרלט (ויוויאן לי) ורט (קלרק גייבל) כשברקע מלחמת האזרחים האמריקאית. "אני לא חושב שאנשק אותך, למרות שאת בהחלט זקוקה לנשיקה", הוא אומר לה, רגע לפני שהוא כמעט מנשק אותה. ולמרות שהוא מתרחק ממנה עוד לפני ששפתיהם נוגעות באמת, הכמעט נשיקה הזו הפכה לאחת המחוות הרומנטיות הגדולות בכל הזמנים.

2. המתוקה - "כשהארי פגש את סאלי"

היחסים ביניהם היו אפלטוניים, אבל לילה אחד הם שכבו. הוא ניסה לשקם את יחסיהם במשך זמן מה ואז, במסיבת הסילבסטר, הארי פגש את סאלי והם חלקו את הנשיקה האולטימטיבית, שמבטיחה שלא רק השנה החדשה שלהם תהיה מעולה, אלא החיים בכלל.

3. החייתית – "היפהפייה והיחפן"

בסרט המצויר שעלה לאקרנים ב־1955, הנשיקה של הכלבה ליידי והיחפן המאוהב, מעל צלחת הספגטי, הפכה להיות אחת הנשיקות הזכורות והאהובות בכל הזמנים, ודורות שלמים גדלו לאורה.

4. הגורלית – "אישה יפה"

בהתחלה היא אמנם הצהירה שלא תתנשק איתו לעולם, אבל קצת רומנטיקה וכרטיס אשראי חופשי שינו את דעתה. וכך מתקבלת לבסוף הנשיקה הנפלאה בקומדיה הרומנטית, שמבהירה שג'וליה רואה בריצ'רד הרבה יותר מסתם עוד לקוח.

5. האייקונית – "טיטאניק"

"אני מלך העולם", צועק ליאונרדו דיקפריו לעבר האוקיינוס ומיד אחר כך מגיעה אחת הנשיקות הכי אייקוניות בתולדות הקולנוע, שגם זכתה מאז להרבה חיקויים ופרודיות. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים, ומעדיפים לשכוח.

6. הלסבית – "כחול הוא הצבע החם ביותר"

בסרט הצרפתי מ־2013 מופיעה סצנת סקס לסבית לוהטת במיוחד. הרבה לפניה, נשיקה על ספסל בפארק מסמנת את תחילת הרומן בין שתי הצעירות המאוהבות, והיא אחת הנשיקות החד־מיניות היפות ביותר שנראו בקולנוע.

7. ההומואית – "הר ברוקבק"

שני הבוקרים אניס דל מאר (הית' לדג'ר המנוח) וג'ק טוויסט (ג'ייק ג'ילנהול) נפגשים בעת רעיית צאן על הר ברוקבק בוויומינג, מתאהבים זה בזה ותורמים לתולדות הקולנוע את אחת הנשיקות ההומוסקסואליות הלוהטות שנראו אי פעם. וכל זה קורה בסרט של אנג לי, שהוא בכלל קוריאני.

8. הישראלית – "יוסי וג'אגר"

ביבול הדל של נשיקות רומנטיות שמספק הקולנוע הישראלי בולטת במיוחד הנשיקה של יוסי וג'אגר, המתרחשת במוצב קדמי בעיצומה של פעילות מבצעית בדרום לבנון, בסרטו של איתן פוקס מ־2002. גם כאן הסוף עצוב מאוד, אבל הנשיקה הנפלאה ההיא בשלג קנתה את מקומה בנצח.

9. המד"בית – "אי־טי"

ילדה בלונדינית קטנה (דרו בארימור בתחילת הקריירה) מנשקת חייזר שהגיע מכוכב אחד ומתגעגע הביתה. אפשר לקבל את זה בקצת יותר מתוקי? הלהיט של ספילברג, ששיכנע אותנו שגם לחברים מכוכב אחר יכולים להיות רגשות, מגיע לרגע השיא בנשיקה הקטנה הזאת, שחצתה כמה גלקסיות ושברה את כל הקופות.

10. הרובוטית – "וול־E"

מי אמר שרק שחקנים בשר ודם יכולים להתנשק ולרגש? בסרט האנימציה הממוחשב מבית היוצר של דיסני ופיקסאר, שיצא ב־2008, זכה וול־E, רובוט הניקיון המתוק בעולם, לנשיקה הראשונה שלו מהרובוטית המקסימה איווה ושניהם יצאו לריקוד בחלל, עם צחקוקים שנשמעו כל כך אנושיים.