מכתבים

לפני המגיפה

בעקבות "דדי קול", 25.12.15

עידו רוזנבלום, רציתי להגיד לך שגם באופוזיציה יש את מי לתקוף, והמון, אבל על זה אני מעדיפה לשתוק. מה שהכעיס אותי היה דווקא פסקה קטנה כמעט בסוף הראיון איתך, בנושא ערביי ישראל.

דיברת גם על כך שחברתך הערבייה לא הצליחה למצוא דירה בתל־אביב. גם לי, יהודייה צברית, היה קשה מאוד למצוא דירה בתל־אביב, כי על כל דירה היו בערך מאה קופצים. ואם לא קיבלת את העיתון לפני שהתפרסם, לא היה לך סיכוי למצוא דירה.

אני לא אומרת שאין קיפוח בארץ. זה היה כך מאז קום המדינה, אך זו אינם נחלתם הבלעדית של ערביי ישראל. אני זוכרת (מהסיפורים) איך אבי נאלץ להוסיף את המילה "סקי" לשמו כשחיפש עבודה, כדי שיחשבו שהוא אשכנזי, וכשהתחילו לדבר איתו יידיש הוא התרעם וביקש: דברו עברית, אתם בישראל!  

כילדה גם שמענו המון שירים מזרחיים: את ג'ו עמר ושושנה דמארי, את סעדיה דמארי ופלפל אל־מסרי ועוד רבים. ולא היה לנו פטיפון או טייפ בבית. ובכל זאת, קמו זמרים והתרעמו שלא משמיעים מוזיקה מזרחית. השמיעו, עד שהתחילו השירים הגרועים.

אז כן, היה ועדיין יש ולדעתי גם יהיה קיפוח בארץ, אבל זה בעיקר הלך רוח והשאלה היא איך מתמודדים איתו. ואם כותבים על זה בעיתון, "אז זה בטח נכון".

לדעתי, כדאי להפסיק לכתוב ולדבר על קיפוח של מגזר זה או אחר, לפני שזה יהפוך למגיפה.

סיגי ראנד, תל־אביב

עקבים ואיפור

בעקבות "נערה עם קעקוע..." 25.12.15

תופעות שליליות רבות – בהן גם זנות, כפייה והטרדות מיניות – מתחילות לדעתי מהקביעה "איך אישה צריכה להיראות".

גם בקביעה הזאת יש שליטה על גוף האישה, כמו גם בזנות או בהתעללות מינית, הכוללות גם עינויים ולעיתים גם פגיעה בבריאות. כל זה מונע מאינטרס כלכלי של בעלי עסקים. בהמלצות לראיון עבודה למשרה מכובדת, מייעצים לנשים לנעול עקבים ולהתאפר. זאת אומרת שהצלחה לאישה בקריירה נקבעת גם לפי המראה החיצוני שלה, שלרוב אינו קשור כלל לכישורים הנדרשים לעבודה.

הדרישה למראה ייצוגי, הכולל עקבים (המזיקים לבריאות וגורמים אי־נוחות מתמשכת) ואיפור, לא מופנית לגברים. לכן זו לדעתי אפליה מגדרית בקבלה לעבודה או בקידום בה.

גם דרישה לצניעות יתרה קשורה בשליטה בגוף האישה. גם כשמישהו דורש מדוגמנית "לעשות ציצי" או לעשות דיאטה, למרות שהיא כבר רזה – זו פגיעה בדוגמניות ובנשים אחרות שמנסות לחקות אותן. 

אין כל רע בכך, אם אישה מתאפרת מבחירה חופשית אמיתית, אבל אם היא עושה זאת כתנאי לקבלה למשרות נחשקות או כדרישה לעבודה – לדעתי זו בעיה.

מיכל יראון, חיפה

רעה חולה

בעקבות "נערה עם קעקוע..." 25.12.15

היה מדכא לקרוא את התחקיר, שפירסמתם בגיליון האחרון, ועסק בפיתוין של נשים צעירות מחבר המדינות להגיע לעבודה בישראל, שהתגלתה לבסוף כחלק מתעשיית הזנות.

כאילו לא עברו 14 שנה מאז שפורסם דוח "אמנסטי אינטרנשיונל" על סחר בנשים בישראל – עדיין נשים הן אוכלוסייה מוחלשת שהעין הציבורית מפספסת שוב ושוב.

ואולי – אם ירבו תחקירים ופרסומים כגון אלה, יתעוררו גורמי החוק לטפל בנחישות ברעה חולה זו, ובא לציון גואל.

ל"כ, תל־אביב (הפרטים במערכת)

מושא להערצה

בעקבות "איש השנה" של חנוך דאום, 25.12.15

שמי יותם, ואני תלמיד תיכון בן 17. חנוך, אני לא יודע אם באמת תקרא את מה שאני כותב, אבל אני אשמח מאוד לדעת שאכן קראת. כל שבוע אני קורא בעקביות את הטור שלך בעיתון ואני מאוד מעריך אותך על הדברים שאתה כותב. בדיוק לפני רגע סיימתי לקרוא את בחירת איש השנה שלך – סרן זיו שילון.

לדעתי, זיו שילון הוא אכן דמות ומושא להערצה בכל אספקט ובכל פרמטר שבו אבחן אותו, ואין ראוי ממנו לקבל את אות ההערכה הזה ממך, ממני ומכל אחד ואחד שמחשיב עצמו אדם. אין באפשרותי להעביר את תחושתי לגבי סרן זיו שילון אלא דרכך, ואני מקווה שהיא תגיע אליו בדרך זו או אחרת. בתור נער לפני גיוס, סיפורים כאלה מעוררים בי השראה ורצון לשרת את המדינה שלי בכל דרך שתתאפשר.

יותם, שהם

גאים בנגידה

בעקבות "אשת השנה" של סבר פלוצקר, 25.12

איש הכלכלה, סבר פלוצקר, בחר בנגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, לאשת השנה שלו. הוא מספר שהנגיד לשעבר, פרופ' סטנלי פישר, המליץ עליה והיום גאה בה, אם כי פלוצקר פיקפק בה בהתחלה.

אם כך, נהיה גאים בנגידה שלנו על עמידתה בהחלטות קשות, ואת הנגיד לשעבר פישר נזכור כמקור לחוזק ומופת.

דינה שאו, ראש־פינה

מעגל העוני

בעקבות "אשת השנה" של סבר פלוצקר, 25.12

הניתוח הכלכלי של סבר פלוצקר את המציאות הכלכלית במדינת ישראל מדויק למדי. עם זאת, קשה להתעלם מהמצב שבו מעמד הביניים הולך ומתחזק על חשבון השכבות החלשות.

הפער החברתי־כלכלי הוא אחד הגורמים העיקריים לפשיעה, לקיצוניות ובעיקר למצב הנוכחי, שבו הסיכויים של רבים מאלו הנולדים למשפחות קשות יום לא מצליחים להיחלץ ממצבם, ומעגל העוני ממשיך להתגלגל אל הדורות הבאים.

זו לדעתי הבעיה החמורה ביותר של מדינת ישראל, והיא ראויה ליחס משמעותי. פלוצקר מזהיר ובצדק גם מהבורות המשתוללת מכל עבר. אבל אסור להתעלם מכך שהבורות היא פועל יוצא של המצב הכלכלי הלא פשוט.

רבים מבני השכבות החלשות לא זוכים לחינוך ולהשכלה הולמים, ובעיניי גם מי שמכיר נושאים מסוימים על בוריים מחויב להתבטא בצורה מאוד מסוימת כדי שכולם יצליחו להבין את דבריו.

ואם אנו מבקשים להעמיק קצת יותר בנושאים שעל הפרק, יש צורך לפעול לשיפור מצבם של בני השכבות החלשות, כדי שהפער הזה לא יהפוך לבור, שכולנו נצלול לתוכו.

יוסי סגול, שדה־נחמיה

ראיון תרבותי

בעקבות "היאחזות הנדל", 18.12.15

רענן, מגיע לך צל"ש על ניהול ראיון תרבותי, איכותי, בלי להתלהם, עם מרואיין שהוא איש ימין. הנדל השמיע "תחזיות" לא קלות לאוזנו של ישראלי חילוני, על כי אין פתרון מדיני באופק הנראה לעין, ואתה האזנת בקשב מכובד, ולא התגוללת עליו.

הנדל אמר לך: "היו חילופי אליטות במדינה, והציונות הדתית היא האליטה החדשה". סבורני שזה נכון, ואני מבקש להוסיף: קיים כוח חדש נוסף, הלא הם בני עדות המזרח. ישראלים אלה לומדים, ובהתמדה, זה עשרות שנים, את מלאכת האזרחות ואת תרבות השלטון.

וכאשר העדות המזרחיות יסיימו את "לימודיהן" יבוא עידן חדש בפוליטיקה הישראלית, ולדעתי, לטובה (גילוי נאות: הכותב הוא מזרחי).

יוסי אבידור, משגב־דב