העושר בישראל גדל – אבל העובדים לא נהנו מהפירות
הדוח השנתי של מרכז אדוה: בעוד התמ"ג והנכסים שבידי הציבור גדלים בהתמדה, השכר לא השתנה משמעותית • עלות השכר הממוצעת של 100 המנכ"לים בחברות הגדולות בבורסה עומדת על 5 מיליון שקל בשנה – בעוד שליש מהישראלים מקבלים שכר מינימום
העושר בישראל הולך וגדל עם השנים – אבל רק מעטים נהנים ממנו. כך עולה מהדוח השנתי של מרכז אדוה, שעוסק במצב החברתי בארץ. לפי הדוח, בזמן שעלות השכר החודשית הממוצעת של מנכ"לי התאגידים הגדולים במשק עמדה בשנת 2014 על 400 אלף שקל – כשליש מהישראלים מקבלים לא יותר משכר מינימום. כל זאת בזמן שהעושר הציבורי גדל: בשנת 2014 סך הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור עמד על 3,259 מיליארד שקל לעומת 2,851 מיליארד שקל ב־2010.
לפי הדוח, מאז שנת 2000 התמ"ג גדל בשיעור ממוצע של 3.3% בשנה, בעוד ששאר מדינות ה־OECD צמחו בשיעור ממוצע של 1.6%. למרות זאת, השכר החציוני של הישראלים – זה שמחצית מהישראלים מרוויחים מתחתיו ומחצית מעליו – לא השתנה משמעותית. לפי הדוח, השכר החציוני בשנת 2003 עמד על 6,263 שקל ואילו ב־2014 עמד על 6,707 שקל. "צמיחה כשלעצמה אין בה כדי להבטיח חלוקה הוגנת של הפירות", נכתב בדוח, "לשם כך דרושה מדיניות חברתית הולמת".
מרכז אדוה טוען כי הצמיחה הולכת ומתנתקת מהשכר במשק. עד 1988, טוענים החוקרים, הצמיחה הייתה מקבילה לעלייה בשכר הריאלי. בשנות ה־90 השכר עלה בשיעור מעט יותר נמוך מזה של התמ"ג, והחל משנות האלפיים השכר הריאלי נותר כמעט ללא שינוי. "המשמעות היא שפירות הצמיחה לא הגיעו לידי העובדים במשק אלא הופנו למקורות אחרים", נטען בדוח.
אלא שלמרות שהשכר לא עלה, כאמור, העושר דווקא גדל. בין שנת 2000 ל־2014 עלו הנכסים הפיננסיים של הציבור (פקדונות בנק, ניירות ערך, חסכונות פנסיונים וביטוחי חיים) מ־1,452 מיליארד שקל ל־3,259 מיליארד שקל. גם שכר המנהלים הבכירים, לפי החוקרים, התנתק לחלוטין משכרם של שאר העובדים. עלות השכר הממוצעת של מאה המנכ"לים בחברות הגדולות בבורסה עמדה על 5 מיליון שקל בשנה. זאת כאשר לא פחות מ־31.3% מהישראלים מרוויחים שכר מינימום ומטה.
פערי השכר בין גברים ונשים עדיין גבוהים, כאשר בשנת 2014 אישה הרוויחה בממוצע 66.9% משכרו של גבר. גם הפערים בשכר בין אשכנזים, מזרחים וערבים נותרו גבוהים. כך, למשל, אשכנזים מרוויחים 138% מהשכר הממוצע, מזרחים מרוויחים 112% מהשכר הממוצע וערבים מרוויחים רק 71% מהשכר הממוצע.
שיעורי העוני בישראל נותרו גבוהים והם עמדו בשנת 2014 על 18.8% מהמשפחות. גם בתחום החינוך המצב לא מזהיר. כך, למשל, רק 29% ממי שהיו בני 17 בשנת 2006 התחילו לימודי השכלה גבוהה בשנת 2014. רק 52.7% מהתיכוניסטים היו זכאים לבגרות בשנת 2014.
גם בתחום הבריאות הדוח מזהה אי־שוויון שהולך וגדל. בשנת 2014 משקי בית בעשירון העליון הוציאו 260 שקל בחודש על ביטוחים פרטיים ועוד 289 שקל על ביטוחי בריאות משלימים. לעומת זאת, משקי בית בעשירון השני הוציאו 22 שקל בחודש על ביטוחים פרטיים ו־101 שקל בחודש על ביטוחים משלימים. המשמעות: באוכלוסיות המוחלשות יש רבים שכלל לא קונים ביטוחי בריאות משלימים או פרטיים.
בתחום תוחלת החיים יש פערים דרמטיים בין ערבים ויהודים. תוחלת החיים של גברים בישראל עומדת על 80.3 שנים ושל נשים על 83.9 שנים. אלא שתוחלת חיים של גבר יהודי עומדת על 81.1 שנים, לעומת גבר ערבי שתוחלת חייו עומדת על 76.8. תוחלת החיים של אישה יהודייה עומדת על 84.5 ושל אישה ערבייה על 81.2. הדוח נכתב על ידי שלמה סבירסקי, אתי קונר־אטיאס ורתם זלינגר.
לפנייה לכתב/ת 
