עיר כאב
זו הייתה החלטה אישית, שהפכה לכמעט קולקטיבית. בלי הוראה מפורשת וללא התארגנות, תל־אביב – העיר ללא הפסקה – נסגרה בסוף השבוע. ביום שישי בלילה חלק גדול מהפאבים לא נפתחו, המסעדות התרוקנו מיושביהן וגם הבליינים העדיפו לא להגיע. עשרות מחבריו של אלון בקל, מנהל המשמרת בבר הסימטא שמצא את מותו מכדורי הרוצח, התקבצו המומים מחוץ לבר והדליקו נרות נשמה. היו ביניהם בעלי ברים שכנים, שהעדיפו בעקבות הטרגדיה לא לפתוח את הבר באותו ערב. גם אתמול, בבוקר שאחרי הפיגוע, רחוב דיזינגוף התקשה לחזור לשגרה.
בתי הקפה היו כמעט ריקים וחלק מהמסעדות כלל לא פתחו את דלתותיהן. סיידווק, בית־הקפה הסמוך לבר הסימטא, שגם לעברו ירה הרוצח, נפתח אתמול בבוקר כרגיל. חלק משמשותיו המנופצות נותרו עדיין כעדות לרצח הנורא שהתחולל פחות מיממה קודם, אבל כאן החליטו שהחיים חזקים מהכל. "ממשיכים הלאה", הכריז הבעלים דודי מלכה. רק אמש, בצאת השבת, הבליינים שוב יצאו לרחובות תל־אביב והחיים כמעט חזרו למסלולם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
