שלישי 21 במאי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    Jeff Vespa
    7 ימים • 05.01.2016
    מגרש ביתי
    מתברר שגם דיוויד בקהאם מביא את הילדים לחוגים, מנסה למצוא זמן כדי לעבוד על הזוגיות עם האישה ויקטוריה, ומתקשה להפעיל סמכות הורית על בתו הארפר בת הארבע. הכדורגלן האגדי ישב לשיחה אישית עם יניב חלילי וסיפר לו למה הוא עדיין מפחד מהמאמן לשעבר, אלכס פרגוסון, מה גרם לו להתנזר כמעט מהמגרש אחרי הפרישה ואיך זה לחזור לאיצטדיון אולד טראפורד המיתולוגי בגיל 40. ויש גם ד"ש למעריצים בישראל. ראיון בלעדי
    יניב חלילי ,לונדון

    לפני כחודשיים יצא דיוויד בקהאם למסע עולמי בשליחות יוניצף (קרן החירום הבינלאומית של האו"ם לילדים), שבמהלכו שיחק כדורגל עם צעירים ממשפחות מעוטות יכולת ובמדינות מוכות אסון. המשחק האחרון בסיבוב נערך באצטדיון אולד טראפורד, מגרשה הביתי של מנצ'סטר יונייטד, הקבוצה שבה התחיל את הקריירה ובשורותיה הפך לאחד הכדורגלנים המפורסמים בתבל. במשחק הצדקה הזה, בין שתי נבחרות של כוכבי עבר, שאחת מהן אימן המאמן האגדי סר אלכס פרגוסון, מול 75 אלף צופים, מספר בקהאם שראה את מעגלי חייו נשלמים בצורה כמעט הרמונית.

     

    "המחשבה שאני עולה שוב על כר הדשא באולד טראפורד אחרי שביליתי באצטדיון הזה את מיטב שנותיי, כאוהד ואז כשחקן, הייתה מאוד אמוציונלית עבורי", מספר בקהאם בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות". "לכן החלטתי שאני רוצה לערב במשחק את בני הבכור, ברוקלין. ומכיוון שהיה מדובר במשחק ידידות למטרות צדקה, הוא נעתר לבקשה. ביום המשחק ישבנו בחדר ההלבשה, ברוקלין, אני ושאר השחקנים. יצאתי רגע החוצה וכשחזרתי, ראיתי אותו משוחח בסלולרי, כשאלכס פרגוסון, המנג'ר האגדי, יושב לידו. באותו רגע כל הדם בגופי קפא. ככדורגלן, אתה יודע שאסור בשום פנים ואופן לדבר בטלפון בחדר ההלבשה – שחקן שעושה זאת נקנס בגובה של משכורת חודשית או משהו כזה. וברוקלין שוחח בטלפון ליד פרגוסון, שהיה המאמן שלי! אמרתי לו בשקט, מבלי שאף אחד ישמע: 'תנתק את השיחה מיד'. במקום להישמע לי, ברוקלין הביט בי ואמר: 'אבל זו אמא על הקו'".

     

    איך היה לשחק יחד עם הבן שלך?

     

    "רציתי מאוד שברוקלין יהיה מעורב במשחק. הרי כל התארים שזכיתי בהם, האליפויות והגביעים, היו כדי שאזכה יום אחד לשחק עם בני הבכור על המגרש. כשהוא היה בן 18 חודשים, זכיתי באליפות עם מנצ'סטר יונייטד והבאתי את ברוקלין לכר הדשא, לחגוג את הזכייה איתי ועם שאר האוהדים. באותם רגעים הוא שוב היה על כר הדשא, הפעם בן 16 – הסתכלתי עליו והייתה לי תחושה מדהימה של סגירת מעגל. בעשר הדקות האחרונות במשחק גם שיחקתי לצידו של ברוקלין. אלה היו רגעים שלא חשבתי שאזכה לחוות אי פעם. הייתה לי צמרמורת".

     

    דיוויד בקהאם. מימין: ויקטוריה בקהאם והילדים ברוקלין, קרוז ורומיאו.
    דיוויד בקהאם. מימין: ויקטוריה בקהאם והילדים ברוקלין, קרוז ורומיאו.

     

    השוטר הטוב

     

    לבקהאם (40) יש סיבות רבות לחוש צמרמורת, גם מבלי להיזכר באחת התמונות שבהן הוא לובש רק תחתונים. לפני כשלוש שנים תלה את נעלי הכדורגל שלו אחרי קריירה מרהיבה שהטיסה אותו להיכל התהילה של הספורט. אלא שבקהאם לא עבר לאימון קבוצה מהליגה השלישית, כמקובל אצל הקולגות. מדובר במותג חזק ועצמאי, שהמשיך להתקיים גם אחרי שכבו האורות באצטדיון. הוא אוחז בבעלות על רשימה ארוכה של מותגים הנושאים את שמו, דמותו או אגן הירכיים שלו: תחתונים, בשמים, מיזמי ספורט, הופעות פומביות, הרצאות וכל מה שאפשר למכור תמורת חיוך קטן וסכום גדול.

     

    בקהאם, הנחשב למותג הבריטי החזק ביותר בעולם, הוא גם שגריר של רצון טוב מטעם יוניצף, מעורב במפעלי צדקה אחרים, מייעץ לראשי מדינות כמו סין על קידום ספורט וכמובן – הוא חצי מהמותג הזוגי הפופולרי בעולם, הבקהאמים. "אבל אף אחד מהדברים הללו לא מתקרב בדרגת החשיבות למשפחה שלי", הוא ממהר להבהיר. "הפוקוס של ויקטוריה ושלי בחיים הוא הילדים".

     

    ויקטוריה היא כמובן ויקטוריה בקהאם, מעצבת אופנה רותחת, ספייס גירל בדימוס ואחת הנשים המפורסמות בעולם. לבני הזוג יש ארבעה ילדים: ברוקלין (16), רומיאו (13), קרוז (10) והארפר בת הארבע. המשפחה אמנם מתגוררת בלונדון, אבל לבני הזוג יש גם בתים בלוס־אנג'לס ובמיאמי.

     

    משחק עם ילדים בקטמנדו, נפאל
    משחק עם ילדים בקטמנדו, נפאל

     

    לראיון שערכנו במלון לונדוני טרנדי הוא הופיע כשעל גופו מתוחה היטב חליפת מעצבים משובחת ומתחתיה חולצה לבנה של שבת. עורו החשוף מגלה שיזוף בריא לצד ערימה של קעקועים, אחד מהם בעברית: "אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים", שסיפר בעבר כי חרט כמחווה לסבו היהודי. שיניו, הנגלות בכל פעם שבקהאם צוחק, מסוגלות לסנוור גם את דיירי תחנת החלל המרוחקת. ואגב, בתשובה לשאלתכן: כן, הוא נראה מצוין גם במציאות.

     

    "החיים שלנו מאוד עשירים ומלאי עניין ואנחנו בני מזל, אבל שלא תטעה: אנחנו אנשים שעובדים קשה מאוד. אנחנו הורים עובדים לכל דבר, אנשי עבודה, כי כך התחנכנו ויקטוריה ואני בבתים שגדלנו בהם. ההורים שלי הם אנשים נורמליים, שעבדו קשה מאוד בשנות ילדותי כדי לתת לאחיי ולי חיים טובים – ואני משתדל לעשות את אותו הדבר עבור ילדיי. ויקטוריה ואני לוקחים את הילדים לבית הספר כל בוקר ואוספים אותם בסוף היום. כשאנחנו נוסעים לעבודה ברחבי העולם וזה מתאפשר — אנחנו לוקחים את הילדים איתנו. חשוב לי מאוד שהם יראו שאמא ואבא עובדים קשה, שיקבלו מאיתנו דוגמה לחריצות ולעבודה קשה. חשוב לי לשמש דוגמה אישית לילדים שלי".

     

    אבל אתה לא יכול להתחמק מהעובדה שהחיים שלכם עשירים ומפוארים.

     

    "האמת היא שחיי היום־יום שלנו די פשוטים ונטולי זוהר. כמובן לויקטוריה ולי יש עסקים מצליחים ויש חלקים בחיינו שהם מאוד זוהרים, אבל עבדנו קשה כדי להגיע לשם. אני גם לא אדם שחושב שמגיע לו הכל ולא מנצל את מעמדי".

     

    עם הבת הארפר והמוצץ, בתמונה המדוברת.
    עם הבת הארפר והמוצץ, בתמונה המדוברת.

     

    איך ויקטוריה ואתה מתחזקים את חיי הזוגיות במצבכם ובמעמדכם?

     

    “זה קשה במיוחד כשאתה אב למשפחה ברוכת ילדים כמוני ובמקביל נושא על גבך כל כך הרבה עסקים מצליחים. כשאני נוסע בעולם, ויקטוריה נשארת בבית עם הילדים. כשהיא נוסעת – אני נשאר. זה משהו שאנחנו מקפידים עליו. אבל כשאנחנו בנסיעות, אנחנו כל הזמן מתקשרים. ובתוך כל המשימות עם הילדים, אנחנו מקפידים גם למצוא את הזמן הזוגי האינטימי שלנו. זה קשה, אני לא אשקר לך. לא תמיד קל לי למצוא את הזמן להיות עם אשתי. למרות זאת, אנחנו מתאמצים כדי שיהיה לנו את הזמן שלנו כבעל ואישה, גם כשיש מיליון ילדים בבית. לשמחתי, ההורים שלי מאוד תומכים. אני אמנם בן 40, אבל הם עדיין באים לחוגים של הילדים ומאוד מעורבים בחייהם. לא כל ילד זוכה בפריווילגיה של סבא וסבתא נוכחים".

     

    לא כל ילד זוכה גם בהורים כמו הבקהאמים. בשנה האחרונה תיעדו כלי התקשורת את בקהאם בשלל פעילויות עם ילדיו: משחק תופסת עם רומיאו, יוצא לטיולים עם הארפר, והשיא: מריץ בדיחות על חשבון ברוקלין, בנו הבכור, באינסטגרם. אי־אפשר שלא להתרשם מהתמונות המתעדות ילדים שחווים ילדות בריאה עם הורים שמרעיפים עליהם תשומת לב.

     

    אבל רגע לפני שיצחק קדמן שיגר את משאית המדליות לאחוזת בקהאם, התפרסמו לפני חודשים אחדים תמונות של הארפר בת הארבע, יחד עם אבא דיוויד, ובפיה מוצץ. מומחים נזעקו וקבעו כי הבקהאמים מזיקים לבתם ולשיניה, אחרים טענו כי מוצץ בגיל מאוחר הוא סימן לחוסר ביטחון עצמי. בקהאם מצידו לא נותר חייב: "למה אנשים חושבים שיש להם את הזכות לבקר הורה על הילדים שלו, מבלי שיש בידיהם את העובדות? כל מי שיש לו ילדים קטנים יודע, שכשהם לא מרגישים טוב אתה עושה כל דבר כדי לנחם אותם, וברוב הפעמים הדבר שמנחם אותם הוא מוצץ".

     

    באותה נשימה בקהאם מאשר את מה שכולנו ידענו כבר בניינטיז: בזוגיות שלו ושל ויקטוריה, הוא השוטר הטוב והיא השוטר הרע. כשאני שואל אם אי פעם אמר "לא" להארפר, הוא מחייך במבוכה. "פעם אחת, רק פעם אחת בארבע שנות חייה, אמרתי לה 'לא'. זה היה נורא ואמרתי לעצמי שלעולם לא אעשה זאת שוב. המבט המאוכזב שהיא תלתה בי שבר לי את הלב, והחלטתי שאני לא אומר לה 'לא' יותר. ויקטוריה משתגעת ממני, שכל מה שהארפר צריכה לעשות זה לחייך אליי ואני נמס. מה אני אעשה? המבט שלה שובר את ליבי. כל הילדים שלי נהדרים ויש להם מקום בחיי שאין לאף אחד אחר, אבל היא ילדה של אבא".

     

    אז אתה לא אבא קשוח?

     

    "צריך להיות מפעם לפעם הורה קשוח, אין ספק. אבל ויקטוריה ואני למדנו שאחד הדברים הכי חשובים בגידול ילדים הוא להיות נוכח – להיות עם הילדים שלך, לעשות איתם את הדברים הכי פשוטים, לתת להם את הידיעה שאתה לצידם. בסופו של דבר הם יגדלו ויזכרו את הזמן שביליתי איתם. אני לוקח את הילדים כל בוקר לבית הספר ואוסף אותם אחר הצהריים. אני לוקח אותם לכדורגל, לחוג סטפס ולבלט. אני יודע שהדברים הללו חשובים להם. אני בהחלט בר מזל, כי לא כל אב יכול להיות נוכח בחיי ילדיו כפי שאני נוכח בחיי ילדיי".

     

    סודות אל־איי

     

    בקהאם יכול לנוח היום על זרי התהילה שלו ברחבי העולם, אבל אי־אפשר להתעלם מהתחושה שהקריירה הספורטיבית שלו הייתה מעט מפוספסת. במונחי כדורגל, בקהאם הפך לסמל הבולט ביותר של אנגליה, למרות שמבקריו אומרים שהיה יכול לעשות הרבה יותר. נקודות ציון עיקריות: הוא ערך את הופעת הבכורה בסגל הבוגר של מנצ'סטר יונייטד ב־1992. בתקופתו זכתה יונייטד בשש אליפויות ובשני גביעים, ובשנת 99' היה מהשחקנים הבולטים שהביאו ליונייטד את ההישג הגדול ביותר של הקבוצה – טרבל: אליפות הפרמייר־ליג, גביע אנגליה וגביע אירופה לאלופות.

     

    בשנת 2003 הסתכסך עם המאמן הכל־יכול של יונייטד, אלכס פרגוסון (פרגי), כשהאחרון השליך נעל לעבר בקהאם ופצע אותו בתום תבוסה לארסנל בגביע. התקרית ההיא הייתה אחת הסיבות למעבר של בקהאם לשחק בשורות ריאל מדריד. בתום ארבע עונות במדריד ביצע בקהאם מהלך שהדהים את העולם: הוא חתם לחוזה בן חמש שנים באל־איי גלאקסי, קבוצת הכדורגל האלמונית של לוס־אנג'לס. המעבר לארצות־הברית, מדינה שבה כדורגל אינו ספורט פופולרי במיוחד, סומן כמעט כבגידה בבריטניה. אבל בקהאם השתכר 250 מיליון דולר בחמש עונות בקבוצה, והסברה הייתה כי הוא רצה לסייע לאשתו ויקטוריה, כשזו החלה לטוות את החוטים בקריירה החדשה שלה כמעצבת אופנה.

     

    לאורך השנים בארצות־הברית הוא הושאל למילאן ולפני כשלוש שנים החליט לפרוש מכדורגל, אחרי חצי עונה בפריז סן ז'רמן. לאורך השנים שיחק גם במדי נבחרת אנגליה, אם כי הוא נחשב לא אחת למנחוס של הקבוצה: החמיץ במשחקים גורליים ונכשל ברגעי האמת. האנגלים עד היום לא סולחים לו על החמצת הפנדל מול נבחרת פורטוגל, ברבע גמר טורניר היורו ב־2004 — שהובילה להדחתה של אנגליה מהתחרות.

     

    מחוץ למגרש בקהאם נחשב לאבי אבות המטרוסקסואל המודרני: גבר הלובש תחתוני מעצבים, משקיע זמן רב בטיפוח גופו ורב עם אשתו על מקום במדף התמרוקים בחדר האמבטיה. כששיחק במדי מנצ'סטר יונייטד וריאל, היו לא מעט אוהדים שצלו אותו על הגריל בשל כך. טענו שהוא מתרכז בפילוס דרכו אל שערי המגזינים הנחשבים במקום אל שער הקבוצה היריבה. אמרו שמאז שהתחתן עם ויקטוריה, היא ניהלה את הקריירה שלו. אפילו פרגוסון, שטיפח את בקהאם ואימן אותו במנצ'סטר יונייטד, אמר לפני שנתיים בראיון ל"ידיעות אחרונות": "הבעיה של דיוויד בקהאם הייתה שהוא התאהב בויקטוריה וזה שינה הכל. הוא היה שחקן כדורגל מקצוען, אבל ברגע שהכיר את ויקטוריה, סדר העדיפויות שלו השתנה. אם הוא היה שואל לעצתי לגבי המעבר לאל־איי גלאקסי, הייתי אומר לו: 'איך אתה בכלל יכול לחשוב על עזיבה של ריאל מדריד לטובת אל־איי גלאקסי?!' בסופו של דבר, הוא פיספס קריירת כדורגל ביג טיים. אולי יום אחד הוא יביט לאחור ויבין שהיה צריך להישאר בריאל מדריד. אבל אי־אפשר להתווכח עם האדם שהוא הפך להיות. הוא אייקון עולמי ואדם מאוד עשיר".

     

    ויקטוריה אכן הייתה מי שיעצה לבעלה לחבור אל סיימון פולר, המנהל האישי שלה ומי שהמציא את הספייס גירלז והפך אותן לתופעת פופ חובקת עולם. מאז הפך בקהאם משחקן כדורגל לפנטזיה רטובה של נערות ונערים רבים ברחבי העולם ולמודל לחיקוי בבריטניה. הוא לא הפקיר שום יעד בדרך והפך לנער הפוסטר של ארמני (תמורת 40 מיליון דולר לשלוש שנים) ושל עולם האופנה העולמי.

     

    בדיעבד, בקהאם לא מצטער על העזיבה של יונייטד ולא מסכים עם פרשנים שטוענים כי זו הייתה הטעות הגדולה בקריירה שלו. "אני לא מסכים. כמובן הייתי מאוכזב לעזוב מועדון שאהדתי כל חיי ושחוויתי בו הצלחה גדולה, אבל היחסים שלי עם פרגי תמיד היו טובים, ולא משנה מה אמרו. פרגי ואני היינו מלאי תשוקה כלפי העשייה שלנו, ולכן ברור שהיו רגעים של חוסר הסכמה. אבל אחרי הכל, הוא העניק לי הזדמנות כשהייתי כדורגלן צעיר".

     

    המסע של בקהאם מסביב לעולם הונצח בסרט התיעודי הפנטסטי "David Beckham: For the Love of the Game", ששודר בבריטניה בבי־בי־סי. הסרט מתעד את המסע של בקהאם בשבע יבשות תבל, את המפגשים שלו עם צעירים וילדים מאזורים מוכי אסון, את הסקרנות האמיתית שנובעת מעיניו החמות. אחד מרגעי השיא בסרט, כאמור, הוא משחק הצדקה עמוס הכוכבים שבקהאם ערך באולד טראפורד. שם גם מתגלה קטע משעשע: שנים אחרי שעזב את יונייטד, בקהאם עדיין מפחד מאלכס פרגוסון.

     

    "אני יודע!" הוא צוחק בקול רם. "כשצפיתי בסרט, קלטתי את התגובה המבוהלת ומלאת היראה שלי כלפי פרגי. ברגע שהוא נמצא באותו חדר איתי, אני ממש מפוחד. הוא באמת גורם לי להיות עצבני, אבל זה ממקום של יראת כבוד למי שהיה המנג'ר שלי במשך שנים רבות. אני אספר לך סיפור מצחיק: כשחקן, מעולם לא שתיתי ליד פרגי, אפילו לא כוס יין. גם כשזכינו בגביע אירופה לאלופות וחגגתי עם החברים לקבוצה, שתינו דרינק אחד בהיחבא, מתחת לשולחן, שפרגי לא יראה. לא מזמן הייתי בארוחת ערב ופרגי ישב מאחוריי. על השולחן הייתה מונחת כוס היין שלי וכשפרגי הסתובב כדי לדבר אליי, לקחתי את הכוס והורדתי אותה מתחת לשולחן, באינסטינקט. אתה מבין? שלוש שנים אחרי שפרשתי מכדורגל, לפרגי יש עדיין השפעה עליי. אבל העובדה שהוא בחר להיות מעורב במשחק הצדקה שאירגנתי הפכה את המשחק למיוחד עבורי. החלק הגדול ביותר בקריירה שלי היה במנצ'סטר יונייטד, ולמועדון הזה תמיד יהיה מקום של כבוד בליבי. זה הבית".

     

    גדול בנפאל

     

    בואו נדבר על בית אחר של משפחת בקהאם – המשפחה מתגוררת במעון רחב ידיים בשכונת קנזינגטון, מרחק קצר יותר מהיקף המותניים של ויקטוריה מהארמון שבו מתגוררים חבריהם הטובים, הנסיך וויליאם והדוכסית קייט. בני הזוג בקהאם היו גם מהסלבס הבודדים שהוזמנו לחתונה המלכותית של וויליאם וקייט, וכשנכנסו בין שערי כנסיית ווסטמינסטר, תיקתקו המצלמות ללא הרף. מעונם הצנוע של הבקהאמים בבריטניה זכה כבר מזמן לשם "ארמון בֵּקהינגהאם", בפרפראזה על שמו של הארמון המפורסם בעולם. ויקטוריה, אגב, מכונה בכלי התקשורת בבריטניה "המלכה ויקטוריה".

     

    בקהאם, עם זאת, נשאר בחור צנוע וקול. הוא חם, לבבי, מחובר למציאות ונטול גינונים. במשך הראיון הוא רצה לשתות קפה, קם וניגש למכונת הקפה, במהלך שהקפיץ לפחות שלוש עוזרות הפקה שעמדו בסמוך. "לא, זה בסדר", הרגיע אותן בקהאם. "אני אוהב להכין את הקפה שלי בעצמי".

     

    בסרט שצילם לבי־בי־סי אפשר להבין היטב את מעמדו העולמי. במהלך המסע הוא נסע לשחק כדורגל עם שני שבטים יריבים בג'ונגל בפפואה־גינאה החדשה, ליד הריסות רעידת האדמה בנפאל, בשכונה קשת יום בבואנוס־איירס, בכפר קטן בג'יבוטי, על הקרקע הקפואה באנטרקטיקה, מול נבחרת בנות במיאמי ובאולד טראפורד. בנפאל, למשל, נאלצה המשטרה לחלץ אותו מהחיבוק ההדוק של ההמונים, ואפילו בארגנטינה, שבה הבריטים שנואים במיוחד, התקבל ביראת מלכים. "אני כבר לא המום כשמזהים אותי בכל מקום", הוא אומר. "אני בעיקר מרגיש צניעות אמיתית והכרת תודה. בנפאל עוד ניסיתי להיכנס למדינה מבלי שיזהו אותי, אבל בכל מקום המון אנשים העניקו לי קבלת פנים חמה. אפילו בכפר קטן למרגלות ההימלאיה כולם ידעו מי אני. תמיד שואלים אותי בראיונות איך אני מתמודד עם זה. מה יש להתמודד? זה כבוד עבורי. אנשים בעולם מכירים אותי הודות להצלחה שלי בקריירה. תהילה ופרסום אף פעם לא היו נוראיים בעיניי. אני לא אשב מולך ואתלונן כמה קשה או נורא זה כשמבקשים ממני חתימה או תמונה. יש רגעים מסוימים שבהם אני רוצה קצת פרטיות, במיוחד כשאני מבלה עם הילדים שלי ואני רוצה להיות אבא שלהם. אבל אני יודע שאני בר מזל ולא מתלונן".

     

    שיחקת בשבע יבשות אחרי שלוש שנים של הפוגה. היית צריך להתאמן לפני המסע?

     

    "התחלתי לתכנן את המסע ארבעה חודשים לפני שיצאנו לדרך, פרק זמן קצר למדי. כל הזמן קיבלתי הודעות מהשחקנים ששיחקו אותי באולד טראפורד, ששאלו אם כבר התחלתי להתאמן, ועניתי בשלילה. המועד התקרב ורק שבועיים לפני הנסיעה הלכתי למגרש של אל־איי גלאקסי והתאמנתי איתם. למעשה, הפסקתי לשחק לפני שלוש שנים ומאז לא נגעתי בכדור, למעט פעם אחת, כששיחקתי בנבחרת אבות נגד מורים בבית הספר של הבנים שלי".

     

    ניצחתם?

     

    “כן, לפחות זה. תאר לך שלא היינו מנצחים – איזה בושות הייתי עושה לילדים שלי".

     

    חפש באנטרקטיקה

     

    עדויות להיותו של בקהאם ראוי לתואר אב השנה נתגלו גם במהלך המסע העולמי שלו. בכל מקום שאליו הגיע, ביקש להיפגש ולדבר עם ילדים. הוא חיבק אותם, שיחק איתם כדורגל, ליטף את ראשם בחיבה כנה. "הגעתי לאזורים מוכי אסון וברגע שזרקנו כדור על פיסת דשא, הילדים רצו ונהנו מכל רגע. במהלך 22 שנות הקריירה שלי ראיתי מה המשחק עושה לילדים שעברו משבר – הוא מעניק להם חלום ותקווה. בג'יבוטי שיחקתי בכדור עשוי קליפות של בננה. הכדור החזיק מעמד במשך חמש דקות ואחרי שהתפרק, המקומיים עשו כדור חדש מקליפות בננה והמשכנו לשחק. בפפואה־גינאה החדשה שיחקתי עם שני שבטים יריבים, שעלו למגרש שכחו את היריבות ופשוט שיחקו".

     

    ואז, ללא תכנון מוקדם, החלטת לנסוע לשחק באנטרקטיקה.

     

    “זה היה רעיון שלי. חשבתי שאם אנחנו כבר נמצאים בארגנטינה, למה שלא נגיע לאנטרקטיקה. כשפניתי לצוות, הם חשבו שנפלתי על הראש. אבל התעקשתי ובסוף טסתי לשם ושיחקתי על משטח קפוא, שקווי המגרש עליו סומנו באמצעות מיץ תפוזים כתום שקפא על הקרח. לא חשבתי שאצליח לשחק בקור של מינוס 26 מעלות, כשאני לבוש בגדים תרמיים עבים. זה היה רגע אמוציונלי עבורי. אחרי אנטרקטיקה נסעתי למיאמי, למשחק נגד נבחרת נשים מקומית. לאורך המסע נאלצתי להתמודד עם מגרשי כדורגל לא טובים, ולכן כשהגעתי למיאמי, חשבתי שזה הולך להיות 'פיס אוף קייק'. בדקה הראשונה למשחק אחת השחקניות תיקלה והעיפה אותי, והבנתי שאני צריך להתחיל לשחק. זה היה המשחק הקשה ביותר במסע".

     

    במשחק הצדקה הגדול, בתחנה האחרונה באולד טראפורד, שיחק לצידם של ראיין גיגס, ג'ון טרי ומייקל אואן נגד רונאלדיניו, לואיס פיגו, מיכאל באלאק ופרננדו קוטו. לילה לפני המשחק אירעה שרשרת הפיגועים הנוראית בפריז. ברגע האחרון קיבל בקהאם שיחת טלפון מזינדין זידאן, שהיה אמור לשחק אך ביטל את בואו. "ישבתי בחדר במלון במנצ'סטר, כשבחדשות הקרינו את הטבח. באותו רגע שכחתי מהמשחק וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה הפצועים וההרוגים בפריז. התחלנו בדיון ארוך על האפשרות לבטל את המשחק, אבל הרגשתי שהאחדות והכוח של הכדורגל גדולים מכל טרור ואנחנו לא יכולים להרשות לטרור לנצח. למחרת בשעה שלוש אחר הצהריים עמדנו בגשם שוטף, השחקנים על המגרש והאוהדים ביציעים, והקדשנו דקת דומייה לקורבנות. זו הייתה הוכחה לאחדות האדם ולניצחון הרוח על החושך".

     

    איך הייתה ההרגשה לשחק על המגרש שבו התחלת את דרכך?

     

    "עזבתי את מנצ'סטר יונייטד כשהייתי בן 27, והכל קרה כל כך מהר מאז, שלא הייתה לי הזדמנות להגיד תודה לאוהדים ולמועדון. לא חשבתי שאזכה לעלות שוב על הדשא באולד טראפורד. המשחק האחרון שם הצית בי מחדש את האהבה לכדורגל ובמהלכו היו רגעים שחשבתי שאולי כדאי לחזור לשחק מדי פעם. בשלוש השנים שחלפו מאז שפרשתי, קיבלתי הצעות רבות לשחק במשחקי ראווה וידידות ובכל פעם אמרתי 'לא'. אני לא רוצה להיות גבר בן 40 שרץ במגרש אחרי כדור, אבל אני בטוח שעוד ייצא לי לשחק".

     

    מתי תבוא לבקר בישראל?

     

    "אתה יודע מה? אני ממש רוצה לבקר בישראל ואין לי שמץ של מושג למה לא ביקרתי בה עד היום. יש לי עדיין מעריצים שם?"

     

    כן. גם מעריצות.

     

    "המסע האחרון עורר בי את הרעב לנסוע למקומות שלא ביקרתי בהם. בכלל, קיבלתי פרספקטיבה על החיים. חזרתי מהמסע ואמרתי לילדים שלי: 'אתם בני מזל שיש לכם מים לשתייה, קורת גג מעל ראשכם, אוכל על השולחן'. ברוקלין מאוד רוצה לבוא איתי לאחד המסעות שלי בעולם ואחרי שיסיים את בית הספר, אקח אותו. אפילו הארפר מבינה למה אבא נוסע בכל העולם וכמה זה חשוב לי".

     

    אחרי המסעות אתה חוזר לבית בלונדון ואז מחכה לך אתגר אחר, של אבהות.

     

    "כן, זה אתגר אחר לגמרי. אתה מדבר איתי על כדורגל וכמה מאתגר זה לשחק באנטרקטיקה? בוא אני אספר לך מה האתגר האמיתי שהיה לי בימים האחרונים: לבשל ארוחת חג מולד למשפחה שלמה". •

     

    yanivhalily@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 05.01.16 , 22:47