קרה? לוהטת!

בחודשים האחרונים נטלה דיאן קרוגר פסק זמן מהקריירה האינטנסיבית שלה, והתמסרה לבניית בית חדש בלוס־אנג'לס שבו תגור עם חברה לחיים, השחקן ג'ושוע ג'קסון ("דוסון קריק"). "בן הזוג שלי לא מרוצה ממני ומזה שהוא היה צריך לעשות הכל לבד. נמאס לו להיות נוכח כל הזמן באתר הבנייה ולפקח על העבודה, אז החלטתי להתגייס ולעזור", סיפרה קרוגר כשנפגשנו על גג אחד המלונות היוקרתיים בטיילת של קאן.

רגע לפני פסק הזמן, קרוגר הספיקה להצטלם ל"אבות ובנות", דרמה משופעת כוכבים, מג'יין פונדה ואמנדה סייפריד ועד ראסל קרואו וארון פול. הסרט, שמגיע אלינו בסוף השבוע, עוסק בסופר מוערך (קרואו), שתאונת דרכים מטלטלת את חייו – רעייתו נהרגה והוא נפצע קשה. הסופר מתאשפז למספר חודשים, ומשכן את בתו הקטנה והיחידה בבית גיסתו האמידה, שאותה מגלמת קרוגר. כשהסופר משתחרר מבית החולים, צפויה לו הפתעה: גיסתו ובעלה זוממים לאמץ ולהשאיר את הילדה אצלם. "שאלו אותי איך התכוננתי לתפקיד, ולא ידעתי איזו שיטה היה עליי לנקוט כדי להתחבר לדמות אשת הגבר העשיר, מלבד להתחתן עם גבר כזה", צוחקת קרוגר. "האמת שהדמות שלי ב'אבות ובנות' היא ההפך הגמור ממני".

לא חששת לגלם מישהי רעה, אנוכית, שיפוטית וקרה? זה הרי יכול להעצים את הדימוי הקריר והצונן שכבר דבק בך.

"אני לא מודאגת מאיך שאני נתפסת. אני לא רואה את עצמי בתור מישהי צוננת ומרוחקת. זה דימוי שהתקשורת יצרה, ואין לי מה לעשות עם זה. אני מי שאני. מעולם לא נתקלתי בקושי לשחק דמות חמה וחביבה, בדיוק כמו שלא נתקלתי בקושי לשחק דמות מרוחקת".

גם בעבר לא היה אכפת לך מהתדמית שלך?

"כשאתה בתחילת הדרך אכפת לך מהכל. אני זוכרת שלפני עשר שנים גיגלתי את השם שלי והייתי פשוט מבועתת. לא יכולתי לישון חמישה לילות ואמרתי לעצמי שאני לא הולכת לעשות את זה שוב לעולם. מאז אני לא קוראת על עצמי, והסוכן שלי מדווח לי אם הסרט הצליח או אם המבקרים אהבו אותו או לא".

קרוגר, שתחגוג 40 בקרוב, בונה אמנם את מעונה בלוס־אנג'לס, אבל היא עדיין חייה על הקו הוליווד־פריז, ומרבה להופיע בהפקות אירופיות. "מהניסיון שלי, התפקידים המוצעים לנשים בקולנוע הצרפתי טובים בהרבה מאלו המוצעים באמריקה. בהוליווד הכל נורא גברי, וזה מזעזע לטעמי. נשים למדו לאורך השנים שנקבל מה שנרצה רק אם נייפה את המציאות. לעיתים מאוד קרובות, אנחנו נמצאות בסרט כדי לשרת נראטיב גברי".

קרוגר, שפנתה לאחרונה גם להפקה, רוצה לקדם מתן הזדמנויות עבודה לנשים, גם בתחומי הבימוי והצילום. "צריך גם לשלם לנשים כפי משלמים לגברים, ואז אולי יותר נשים יימשכו למקצועות הללו. זה כאמור עולם גברי מאוד, וזה נורא. את המצב הנוכחי עלינו לשנות.

"אנחנו כל כך מורגלים כחברה שאם לגבר מתעשיית הקולנוע יש משהו לומר, או שיש לו הערה, או שהוא לא מרוצה ממשהו, יש לו כנראה עין חדה ומה שיש לו להגיד מאוד מעניין. כשאישה עושה את אותו הדבר היא כלבה, או שהיא קרה, או שהיא קשה. אני חושבת שכנשים למדנו להשיג את מה שאנחנו רוצות דרך מילים יפות. כאישה־מפיקה אני צריכה להיאבק יותר עבור כל דבר. בסופו של יום החלטתי שלא אכפת לי אם חושבים שאני כלבה".

בחיים, בניגוד לדימוי הקריר שלה, קרוגר היא אישה מקסימה וחביבה. "אני מנסה לחיות עם רגליים על הקרקע. אתה צריך להחליט איך אתה רוצה לחיות את החיים שלך. בתחילת הדרך הייתי מוקפת בפמליה — סטייליסט, מאפר, סוכן, ספר — ופתאום מצאתי את עצמי מוקפת ב־15 אנשים, והייתי צריכה לשלם לכולם. החיים שלי הפכו לקרקס. ואמרתי לעצמי שאני לא יכולה יותר עם המציאות הזאת, ובחרתי לשנות את ההתנהלות.

"בכלל בשנים האחרונות בחרתי לצאת מהבועה ההוליוודית. הבנתי שאני לא יכולה להישאר בטירה שלי בלוס־אנג'לס ולשתות יין כל היום. לקח לי זמן רב אבל הבנתי שאני לא יכולה לשחק את התפקיד הזה בחיים האמיתיים, ועדיף לי לחיות את חיי במלואם. אני חושבת שקים קרדשיאן נהנית מהקרקס סביבה, מהבועה שבה היא חיה. יש אנשים שמעוניינים בחיים כאלה. יופי להם. לי זה לא מתאים".