מחנה יהודה: גרסת הסלפי
בדרך כלל אנחנו באים לשוק או כדי לקנות או כדי לאכול. במחנה יהודה מציעים לנו דיל מהפכני שכולל את שתי החוויות ביחד. קודם יוצאים לסיור מודרך בין דוכני המזון, התבלינים, החלבה, הגבינות והמאפים, אחר כך הולכים למטבח של מסעדת שם־טוב ומבשלים עם הצוות את מה שקניתם. שיר־לי גולן הפכה לשפית ליום אחד
שיטוט בשוק עושה שמח. סלסולי הרוכלים, צבעי התבלינים והפירות, ריחות המאפים, התנועה הבלתי־פוסקת של האנשים — כל אלה הופכים כל שוק לחוויה חושית מהסוג שכולנו צמאים לה, בעיקר כשאנחנו במוד טיול והתנסות. וכשזה מגיע לאווירה, שוק מחנה יהודה הירושלמי לא נופל מאחיו הגדולים בעולם.
אם תשאלו את רוג'ריו שנקמן, שבבוקר הסיור שלנו נחת בארץ מברזיל ובצהריים כבר התייצב אלגנטי ונלהב ברחוב האשכול בשוק, פה הרבה יותר בטוח מאשר בסאו־פאולו, בה הוא מתגורר עם משפחתו. "אנחנו לא מפחדים בכלל, אנחנו באים מעיר מסוכנת הרבה יותר, שבה, בניגוד לירושלים, אין בכלל אבטחה", הוא מסביר מיד בביטחון.
שנקמן הגיע לארץ עם רעייתו דבורה, אמה מרים וילדיהם רודריגו, דניאלה ופליפה ("אבל השם העברי שלי חיים־שלמה", מצהיר בן ה־8 החמוד הזה באנגלית, רגע לפני שהוא הופך לכוכב של השוק). הם באו לשבוע, שאותו יחלקו בין הבירה לתל־אביב, וזו להם הפעם הראשונה והמרגשת כמשפחה שלמה בארץ הקודש.
כדי להפיק את המקסימום מהשהות בארץ, הם נרשמו מראש לסיור טעימות ולסדנת בישול בעקבותיו, שמציע הבר־קפה העברי שם־טוב.
עדי ניסים, שף המסעדה הנעימה, המשמשת ככזאת בשעות האור והופכת לבר לעת ערב, מדריך אותם בסמטאות השוק ובקניית המצרכים שיהפכו בהמשך לארוחה טעימה שתוכן במטבח המסעדה.
אין שוק כזה בעולם
התחנה הראשונה שלנו היא מאפיית האחים חבה, שם מציע חסן, האופה הוותיק, הסבר מפורט על ההבדל בין הלאפה הרכה לאשתנור הפריכה, שמשמעות שמה חיים מהתנור, שהרי לחם הוא בסיס הקיום והטאבון הגדול הוא דמוי רחם אמהי. אחר כך הוא זורה על הפיתה הגדולה זעתר, מרטיב אותה קלות בשמן זית ומעורר אצל כולם חשק לעוד מהנחמה הפחמימתית הפשוטה והטעימה הזאת.
בתחנה הבאה בסיור, החנות האלמותית של עוזי־אלי איש האתרוגים, טועמים התיירים מברזיל שוטים של ערק תימני בשלל צבעים, אתרוגת (מיץ גת עם אתרוגים, "מחיה נפשות", מבטיחים לנו), מיץ אשכוליות ופירות יער, משקה ג'ינג'ר עם תפוחים ואת השוס של החורף – מעין שוקו מחוזק בתבלינים וטעים באופן ממכר.
עוזי־אלי לא חוסך מרוג'ריו השפרצות נלהבות של התרסיס שהוא רוקח לטיפוח עור הפנים והאטת ההזדקנות, ודוחף לו ולכולנו לאף קרם מסתורי שמבטיח להאיץ את זרימת הדם וללא ספק פותח את דרכי הנשימה. "יש בסאו־פאולו ובעוד מקומות בעולם הרבה שווקים", עורך רוג'ריו סיכום זמני, "אבל לא כאלה".
בממלכת החלבה מתענגים בני משפחת שנקמן על החלבה עם הפרג ועל חלבת המלך, המחוזקת בעשרה סוגי תבלינים סודיים. דבורה מצליחה לזהות קינמון וציפורן, ומחייכת כשהחלבה עם הקפה מוצגת לה כתחליף למשקה אנרגיה.
מהפרומג'רי של באשר יוצאים השנקמנים בידיים מלאות. הגבינות אמנם לא ישראליות, אבל הן נפלאות, וכולם טועמים בהנאה גאודה "רגילה" ומיושנת, גרוייר ובזילון טריקולור וסנט מור, שהן, אומר ארז, המוכר המומחה, "כמו מסע מסביב לעולם רק בלי ביקורת דרכונים ומזוודות".
בין לבין הם לוגמים מהבלנד של באשר, שילוב של קברנה סוביניון ושיראז שנמכר רק בסניפי הרשת, ומצטיידים בארבעה בקבוקים.
גם התבלינים של היזדי מעוררים התלהבות, ובני המשפחה טועמים את הזעתר הסורי, את הקוקוס המיובש ואת החמוציות מאיראן. דבורה מלקטת בשקיות תערובת לסלטים, חליטה לדיאטה ועוד ועוד, וכבר מתכננת מה תכין ואיך ומתי, כשתחזור הביתה.
ועכשיו בחזרה לשם־טוב, כדי לבשל ולאכול את כל הטוב הזה.
קרשי החיתוך הוכנו מבעוד מועד, גם העגבניות בצהוב ובאדום והפלפלים המתוקים והחריפים. סבתא מרים אמנם חולמת על גפילטע פיש, אבל כשכולם קוצצים ולומדים איך לבשל בירושלמית, היא מעדיפה ליהנות מבצל חי ויין אדום, ולחכות בסבלנות לדג המרוקאי שתקבל בסוף, לצד מטבוחה וטחינה וטאבולה.
רוג'ריו מתוודה שמעולם קודם לכן לא קצץ פלפלים, רודריגו מתקשה לקלף את שיני השום, וכולם מסכימים פה אחד שהם מעדיפים את הכל ("גם את הטאבולה?", מזדעק ניסים. "כן!") בלי טיפת כוסברה. ושלא יהיה מאוד חריף.
פליפה סוחט הרבה לימונים ("בזה גם אני משתמשת הרבה בבישול", מספרת דבורה, שמחה לגלות משהו שהיא מכירה) ומחקה את תנועותיו המקצועיות של השף, ומספר שהוא דווקא אוהב לבשל, ומעדיף את הלימונים הרגילים, הצהובים, על פני הליים הירוק.
ניסים נותן ערבוב אחרון למטבוחה שעדיין על האש, המלצריות עורכות שולחן ואחד הטבחים מביא את הסיר הגדול של הדגים, שנראים אחרי שעה קלה עסיסיים במיוחד. עוד יין נמזג לכוסות, והשנקמנים, רגע לפני שיחזרו למלון , טובלים פיתות ובייגלה ירושלמי בטחינה, מעמיסים טאבולה, ונזכרים למה חלמו להגיע לכאן.
מבשלים אצל שם־טוב
וכן, גם אתם יכולים. מסעדת שם־טוב, שנפתחה לפני כשלוש שנים והפכה למוסד אהוב, מציעה סיורי טעימות בשוק מחנה יהודה לקבוצות ולמשפחות וכן סדנאות בישול בסגנונות שונים – יהודה־מחנאי, ים תיכוני, איטלקי, הודי ואפילו מזרח־אירופי (עם השף שמיל הולנד). את סדנאות הבישול מתחילים בסיור טעימות בשוק, להכרת ההקשר וחומרי הגלם המקומיים, ממשיכים, ממש כמו השנקמנים מברזיל, בבישול ומסיימים בארוחה חווייתית, "עם הכנסת אורחים של אברהם אבינו וחפלה אמיתית", מבטיח יובל קליין, הבעלים והיזם שמאחורי החוויה הירושלמית הזאת. כן מתקיימים במקום אירועי תוכן הכוללים הופעות חיות, הרצאות ומפגשים פוליטיים.
משך כל סדנה כשלוש שעות והמחירים נעים בין 250 ל־320 שקל לאדם. לפרטים: jerusalem-cooking.co.il ובאתר המסעדה.
לפנייה לכתב/ת 
