לעורר ולהעיר

פה ושם עולה הטענה המוכרת: עזבו את החרם. מה אתם עושים רעש. אתם רק עושים להם יחסי ציבור. הלוואי שאפשר היה לאמץ את הרעיון הזה בעוד כמה תחומים. בואו לא נדבר על הג'יהאד הגלובלי. הרי פעילי הג'יהאד מעוניינים שכל מעשה טבח יזכה לכותרות. ובואו לא נדבר על הטרדות מיניות. למה לעשות מזה רעש. ובכלל, זה פתרון לא רע לכל בעיה. לא נדבר, אף אחד לא ישים לב, ומי יודע, אולי הכל יסתדר.

במציאות, מה לעשות, ה־BDS צמח שנים אחדות בלי ששמנו לב. ההתעלמות לא העלימה אותו. תנועת החרם נגד ישראל הגיעה לממדים מפחידים. יש ויכוח על ההשפעה הכלכלית של החרם. אין ויכוח על כך שההשפעה שלו על התודעה של חוגים הולכים ומתרחבים בארה"ב, בעיקר צעירים ומשכילים, רק גדלה. אדישות לא תעזור.

פרנסיס בייקון כבר אמר ש"ידע הוא כוח". קמפיין החרם נגד ישראל מצליח להוכיח ש"בורות היא כוח", משום שאת הרוב המוחלט של טענות מנהיגי קמפיין החרם אפשר להפריך בקלות מדהימה. הם משקרים ללא הפסקה. זה לא שישראל מושלמת. זה לא שיש לה פטור מביקורת. אלא שקמפיין החרם אינו מבקר את ישראל בגין מה שהיא עושה או לא עושה. מובילי החרם מתנגדים לעצם קיומה. קמפיין החרם מתנגד לשלום, לפיוס, לדיאלוג, לפתרון המבוסס על שתי מדינות. רוב הדברים הללו אינם ידועים לרבים מהתומכים בחרם. נדמה להם שהם מצטרפים למאבק למען זכויות אדם או ל"התנגדות לא אלימה לכיבוש". רבים וטובים קונים את הסחורה הפגומה הזאת. לא כי הם יודעים. להפך. כי הם לא יודעים.

כך שצריך לעורר ולהעיר. לא כדי להעניק יחסי ציבור לעומר ברגותי, עלי אבונימה, רוג'ר ווטרס, נעמי קליין, ג'ודי בטלר ואחרים. צריך להציג את הטענות כדי להפריך אותן. כדי לחשוף את השקרים. אם אנשים הגונים לא יעשו את זה, יהודים ולא יהודים, בישראל ובעולם — קמפיין החרם לא יגווע מאליו. הוא ימשיך להפיץ שקרים על מדינת אפרטהייד, על פשעים ללא הפסקה, על ג'נוסייד, על כך שישראל נולדה בחטא ועל כך שהפתרון האידיאלי הוא חיסול המדינה היהודית. סטודנטים צעירים בארה"ב מאמינים שהדרישה העיקרית של קמפיין החרם, "זכות השיבה", היא זכות יסוד שמעוגנת במשפט העמים. אם אף אחד לא יגיד להם שאין זכות כזאת, שעשרות מיליונים נעקרו ממחוזות מולדתם במסגרת הקמת מדינות הלאום, ושיותר יהודים גורשו ממדינות ערב לעומת ערבים שגורשו מישראל — הם אף פעם לא יידעו. נגד הבורות צריך להציג ידע. לא תעמולה. לא שקרים. רק ידע.

לקמפיין החרם יש אינספור כנסים. הם נערכים מדי שבוע בקמפוסים בארה"ב. כנס אחד בישראל לא יפתור את הבעיה. אבל צריך להתעורר. צריך להחזיר מלחמה. הכנס יכול להיות — וצריך להיות — ציון דרך. לא כנס של שמאל ולא של ימין. כנס של מי שאינו מוכן לתת להונאה לנצח. אין לנו את האופציה לשבת בשקט. חייבים לנצח.