האיש שנפל מכוכב אחר

אם לחפש השוואות מקומיות, יש משהו בדיוויד בואי שמזכיר זמר ענק אחר שהלך לעולמו בטרם עת — אריק איינשטיין ז"ל — בטח ובטח כשמגיעים לקריירה הקולנועית שלו. כמו איינשטיין, גם בואי פיתח לצד קריירת הזמר הענפה והמפותלת שלו קריירה צדדית, כמעט נעלמת, כשחקן בקולנוע. ובעוד שכזמר בואי היה חייב לעבוד קשה כדי לשמור על הרלוונטיות שלו ככוכב וכאייקון, דווקא בסרטים היה בבואי משהו משוחרר ונועז יותר. ככה זה כשאתה יכול להרשות לעצמך לבנות "קריירת בוטיק", שבה אינך מחויב לאף אחד ויכול לבחור תפקידים רק בסרטים שבאמת מעניינים אותך.

ואיזה תפקידים נפלאים הוא בחר. בואי ניצל היטב את מראהו החייזרי והאנדרוגיני כדי להופיע בעיקר בתפקיד החריג, השונה, שיש בו משהו שלא מהעולם הזה ומצליח לפתות ולשנות את האנשים "הנורמליים" שסביבו. כך בתפקיד הראשי הנפלא שעשה ביצירת המופת המד"בית של ניקולס רוג "האיש שנפל מכוכב אחר" — שם גילם חייזר יפהפה ומיני מאוד — או ב"הרעב", שם גילם ערפד, גם מיני ומפתה במיוחד.

והיה כמובן את סרט המלחמה העדין שגם היה רווי בארוטיקה דו־מינית, "חג שמח מיסטר לורנס", שם גילם אסיר בריטי יפהפה במחנה שבויים יפני. מעריצים צעירים יותר יזכרו אותו בעיקר כמלך הגובלינים בסרט הפנטזיה הפסיכדלי משהו "המבוך", ובעיקר זכור תפקידו הגדול האחרון — כמדען ניקולה טסלה בסרטו הנפלא של כריסטופר נולאן "יוקרה" שכבר זכה בעשור מאז שיצא למעמד של קלאסיקה מודרנית. בדקות הקצרות שבהן היה על המסך, בתפקיד מסתורי ומאופק, הצליח בואי לגנוב את ההצגה לכוכבים כמו יו ג'קמן וכריסטיאן בייל, וזה בתפקיד שאותו עשה כולו בלחישות ובדיבור מדוד ושקט, אך מלא כריזמה. הֱיֵה שלום, מיסטר לורנס.