"כיכרות, פארקים, מבנים!" מכריז בחגיגיות סגן ראש עיריית רחובות, עו"ד מתן דיל.
בלשכתו ישובים, ספונים במיטב מחלצותיהם, נציגיו האישיים של רומן גורז'ינסקי, אוליגרך שלא פגש מעולם. המיליארדר הזה מוכן לפתוח את כיסו ולהשקיע בנדיבות כמה מיליונים טובים בעיר וברווחתה, אבל יש לו בקשה קצת משונה: הנצחה מכובדת לאמו, כלומר שייקרא על שמה רחוב או אולי מוסד ציבורי מפואר.
סגן ראש עיריית רחובות לא ממש מכיר את הטייקון, ובטח לא את אמו. זה לא מפריע לו להציג בגאווה מגוון של אפשרויות להנצחה באתרים ובמבני ציבור ברחבי העיר.
"בוא נשים דברים על השולחן", מבהיר דיל כשלצידו רל"ש ראש העיר, דודי אשכנזי. "ראש העיר רוצה שיהיה עכשיו שם של רחוב, של פארק — זה קורה. ועדת השמות ממליצה, זה מגיע למועצת העיר וחותמת על זה. בסדר?"
"ברגע שאנחנו סוגרים בינינו, זה מה שיקרה?" שואלים נציגיו של המיליארדר, כדי לוודא שהעסק רציני — וגופים כמו ועדת שמות או מועצת העיר לא יהפכו למכשול.
"חד־משמעית", מצהיר סגן ראש העיר.
"לגמרי", מוסיף רל"ש ראש העיר אשכנזי.
"מה שאתם שומעים ממני", מסכם הסגן, "תשמעו אחר כך מראש העיר".
ה"מיליארדר" הנדיב שעליו דובר בפגישה, כפי שאתם כבר יודעים, לא קיים. לא היה ולא נברא. בשבוע שעבר, בחלקו הראשון של תחקיר זה, בדינו אוליגרך בשם רומן גורז'ינסקי, שהתיימר להפוך לנדיב האולטימטיבי. בזה אחר זה פקדנו מוסדות ציבור שונים, מהגדולים בישראל, תוך שאנחנו מציגים עצמנו כנציגיו האישיים של בעל ההון הפיקטיבי. היינו שלושה: גיא – מנהלו האישי; ליאת – יועצת התקשורת; ודניאל – מנהל הקרן בישראל על שם האוליגרך.
מטרתנו הייתה לתעד את המתרחש מאחורי הקלעים באותם רגעים דיסקרטיים שבהם נדון אילו שמות יונצחו במוסדות המכובדים; לבדוק מה יכול ה"מיליארדר" לקבל והיכן עובר הגבול – או שמא בישראל של 2016 כסף קונה הכל.
הממצאים במרבית המקומות היו עגומים. חוץ מהצעות להנצחות מפליגות שקיבל בעל ההון הבדוי, גילינו שכסף גדול יכול לחולל פלאים: כך, למשל, במוזיאון תל־אביב לאמנות, מהמוסדות החשובים בישראל, הביעה המנכ"לית הסכמה להציג יצירות חובבניות ש"צייר" האוליגרך בין יצירות המופת שתלויות שם – ציורים שלמעשה יצר עיתונאי "ידיעות אחרונות"; באוניברסיטת בר־אילן בדקו אפשרות להנציח את ה"מיליארדר" שלנו בספרייה המרכזית, הקרויה על שם תורם אחר; ובגן החיות התנ"כי לא ראו בעיה, כשביקשנו לקרוא לנחש ולקוף בשמם של יריביו העסקיים של ה"מיליארדר", צייד בתחביבו – תמורת תרומה כמובן. מוסדות הציבור מסרו בתגובה כי היה מדובר בשיחות ראשוניות, וכי לפני קבלת תרומה מתבצעות בדיקות מעמיקות.
בחלקו השני של התחקיר ביקשנו לבחון סוגיה שונה: כיצד יגיבו ברשויות שונות ברחבי הארץ, כשאוליגרך שאינו קיים יבקש הנצחה במרחב הציבורי הפתוח, השמור בין השאר למנהיגים, לאישים היסטוריים או ליוצרים משפיעים — הזוכים לכבוד לאחר מותם.
השאלה איזו דמות ראויה מספיק ששמה יתנוסס על רחובות, על כיכרות ועל מבני ציבור מנסרת בחלל האוויר די מזמן. הרבה לפני שראש עיריית אור־יהודה הקודם, דוד יוסף, קרא רחוב על שם "באלי", לפי הנטען כינויה של המאהבת שלו. ההחלטה הזו, אגב, בוטלה לאחרונה — כשעיריית אור־יהודה החליטה לבטל שמות רחובות שנקראו על שם אישים בעודם בחיים.
לפני שלוש שנים נחשף ב"ידיעות אחרונות", שעיריית ירושלים החליטה לעשות כבוד לאיש עסקים אוקראיני, שנוי במחלוקת, עוד בחייו, בכיכר על שמו. ההנצחה בסופו של יום בוטלה, לא לפני שראש העירייה ניר ברקת הצטלם לצד התורם כשהוא אוחז בשלט גדול הנושא את שם הכיכר.
כדי לבדוק איך הדברים עובדים מאחורי הקלעים גייסנו, שוב, את דמותו של האוליגרך הפיקטיבי רומן גורז'ינסקי, ויצאנו – "נציגיו" האישיים — למסע ברחבי ישראל בין ערים שנבחרו באופן אקראי – מרחובות ובת־ים, דרך בית־שמש ועד זכרון־יעקב וכרמיאל.
לא תמיד טענו כי הוא מפוקפק. בחלק מהמקומות הסתפקנו בלרמוז שהיו פרשות שנקשרו בשמו. היינו בטוחים שדי בדרישה מצד בעל הון המבקש הנצחה בעודו בחייו לצד גדולי האומה, כמו בן־גוריון, הרצל וטשרניחובסקי, כדי שיראו לנו את הדלת החוצה.
בפועל, ההתרחשות הייתה אחרת: נציגי היישובים שעימם נפגשנו גילו נדיבות ומיהרו לדבר עם נציגיו של המיליארדר שלא קיים על הרבה מעבר למה שהוא היה יכול לחלום: אפשרויות של טיילת על שמו, מוסדות חינוך, כיכרות, גשר — ואפילו פסל מוזהב של דיוקנו.
1. רחובות:
"אפשר לחשוב על אלף דברים"
על קיר לשכתו של סגן ראש עיריית רחובות, מתן דיל, פרוש תצלום אוויר גדול של רחובות ושכונותיה. כשלצידו רל"ש ראש העיר, דודי אשכנזי, אנחנו מקבלים מהשניים הסברים מדויקים על כל האתרים המופיעים בו, שבהם נוכל "להתחבר לקהילה", כהגדרתם.
רחובות היא העיר הראשונה שבה אנחנו מבקרים. אנחנו לא משחירים את דמותו של גורז'ינסקי, אבל כן מציינים שהיה מעורב בעסקאות חלקי חילוף צבאיים באפריקה, ומוסיפים כי היה ניסיון להדביק לו כתב אישום על שחיתויות בשל רדיפתו.
אחרי שאנחנו מספרים עד כמה תחום החינוך חשוב ל"אוליגרך", אנחנו מדברים על תרומה לעיר של 1.6 מיליון דולר לשנה. בתמורה אנחנו מבקשים הנצחה הולמת — אבל יש לנו בקשה קצת משונה: שתהיה על שם אמו של האוליגרך, ויקטוריה גורז'ינסקי. לא שהאם תרמה משהו לעם ולמולדת, אבל כמו ביתר המקומות שבהם נבקר, אנחנו מספרים שבנעוריה היא התגוררה זמן קצר ביישוב — ועם הכסף של ה"אוליגרך" זה נראה מספיק.
סגן ראש העירייה דיל מציע "קרן מלגות ספציפית על שמה של האמא... עם טקס בנפרד" ומוסיף, כי "אפשר לחשוב על אלף ואחד דברים שישרתו את האג'נדה שלכם".
אבל אנחנו מבקשים משהו קצת יותר מוחשי, רחוב או כיכר. "בוודאי כיכר בקלות", אומר אשכנזי, ושניהם מתנצלים שהיצע הרחובות החדשים בעיר דל. "אבל כיכרות, פארקים, מבנים!" אומר דיל. "רחובות, אם היו, לא הייתה בעיה".
בין לבין מציעים לנו דובדבן. "זה פרויקט הדגל הבא של רחובות", אומר סגן ראש העיר על התוכנית להקמת מרכז צעירים, שבמרכזו מגדל של 17 קומות. דיל ואשכנזי שולפים מצגת ושרטוטים של הפרויקט ונכנסים לפרטים.
"כל השטח הזה, 12 דונם, בקומה שלישית אמפי להופעות. וכאן יהיה המגדל..." אומר סגן ראש העירייה ומבהיר שהפרויקט הענקי מצוי בשלבים מתקדמים של תכנון. "שני מרכזים גדולים של נוער וצעירים במתחם הוליסטי... יהיה מגדל של מעונות סטודנטים ויהיה סקייט־פארק".
"הבית רשום על שמו", מסכם דיל. על שם אמא שלו, אנחנו מתקנים — "בית 'ויקטוריה גורז'ינסקי'".
"כן", אומר סגן ראש העיר. "לגמרי", מסכים הרל"ש דודי אשכנזי.
2. בת־ים:
"תגידו לאיזה כיוון אתם רוצים ללכת"
שולחן גדול עשוי עץ משובח ניצב במרכז לשכתו של מנכ"ל עיריית בת־ים, עו"ד ארז פודמסקי. אנחנו מתיישבים סביבו.
המנכ"ל נמצא אצל ראש העיר, והמזכירה מתנצלת בנימוס על העיכוב. בינתיים רפי ברנז, יו"ר ש"ס בעיר, שחיבר בינינו למנכ"ל פודמסקי, מסביר על נפלאות העיר ועל הטיילת החדשה שתהיה פרויקט הדגל. "הפוטנציאל של העיר הוא אדיר", הוא אומר. "הולכים להשקיע קרוב למאה מיליון שקל בטיילת... לבנות ברמה בינלאומית, אין עוד דבר כזה בארץ. הולך להיות פה מגדל של 40 קומות".
אחרי עיכוב קל המנכ"ל פודמסקי מצטרף אלינו. פודמסקי, יש לומר, היה פעיל בחירות של שלמה לחיאני, ראש העירייה הקודם שנשלח למאסר. לחיאני הורשע בין השאר כי לווה מפודמסקי 50 אלף שקל, כמו גם מעובדי עירייה נוספים.
עכשיו אנחנו יושבים מולו ומסבירים שה"תורם", שבשמו אנחנו מדברים, הוא טייקון עם קרן לתרומות, וייתכן שהוא יוכל לסייע גם בבת־ים בתחום החינוך. הסכום המדובר הוא 1.6 מיליון דולר לשנה, למשך חמש שנים. "זה לא תקציב גדול", אנחנו מודים, "אבל בכל זאת, בהחלט אפשר לעשות עם זה דברים".
אנחנו מבהירים שהמיליארדר שלנו ידרוש ששמו יונצח בעיר, ו"צריך משהו מכובד". תוך כדי כך אנחנו מוסיפים עליו מעט פרטים. "ניסו להדביק לו איזה כתב אישום על סחר בציוד צבאי למדינות באפריקה", אנחנו אומרים בזהירות ומצרפים טענות על רדיפתו. אנחנו מוסיפים כי עסקיו של הטייקון באריתריאה. אריתריאה, כפי שיודע מי שמתעדכן מדי פעם בחדשות, היא דיקטטורה ידועה לשמצה. אבל כשהכסף על השולחן, נראה שברנז ופודמסקי לא מבחינים בפרטים כאלו. "היו גם כל מיני טענות על סחר בנשים, דברים הזויים", אנחנו מוסיפים.
ספק אם גם זה מדליק נורה אדומה, מפני שזמן קצר אחר כך אנחנו כבר שקועים בשיחה על האופן שבו יונצח ה"מיליארדר" שלנו ברחבי העיר.
המנכ"ל מציין בזהירות שהוא אמנם צריך לבדוק את עניין ההנצחה וזהו הליך הדורש אישורים, אבל הוא יידע להמליץ. "בגדול לא חסרים לנו מוסדות חינוך או מוסדות..." אומר המנכ"ל. "תגידו לנו אתם מה אתם רוצים", מוסיף ברנז בהמשך. "תגידו לאיזה כיוון אתם רוצים ללכת".
מנכ"ל העירייה מעלה את האפשרות לקרוא את היכל התרבות העירוני על שם ה"מיליארדר". זו מחווה יפה כמובן, אבל כיוון שבתחילת השיחה שמענו שמתוכננת שכונה חדשה בבת־ים, אנחנו מבררים אם נוכל לקבל בה רחוב. "אין בעיה בנושא שמות", משיב ברנז. "אנחנו נמצאים במקום הנכון... לכן אמרתי, ניפגש עם המנכ"ל. פה סוגרים את הדברים..."
"אתם צריכים להגיד לנו מה יעשה את החברים שמחים", מחדד המנכ"ל. אנחנו מעלים את הרף ושואלים על הטיילת, שכבר הוסבר לנו שיושקעו בה לא פחות ממאה מיליון שקל. "חלק מהטיילת החדשה יכול להיקרא על שמו?" אנחנו שואלים. "כן, בטח, לגמרי", אומר פודמסקי. "כן, בוא נראה", מוסיף ברנז, "בשמחה רבה".
אנחנו מנסים לברר אם לא עלול להתעורר מכשול ביורוקרטי. "יש ועדת שמות", הזכרנו. "זה יכול ליפול שם?"
"לא יכול ליפול בשום מקום!" מבהיר ברנז.
"אם זה רחוב, אתה צריך ללכת למשרד הפנים", מוסיף פודמסקי. "אם אתה לוקח חתיכת טיילת, קורא לה... אין בעיה", הוא אומר, וברנז מסכם: "כיכר, אולם זה לא בעיה... יש טיילת, יש פארק, יש היכל התרבות... מפואר, יפה. יש כל מיני אופציות. בעיקרון אין בעיה. נשב ביחד ונראה מה טוב לכם".
3. זכרון־יעקב:
"אני יכול לדבר על הכל"
"דונג, דונג, דונג", מהדהד באוזנינו צליל עמום. אלי אבוטבול, ראש מועצת זכרון־יעקב, שבלשכתו אנחנו מתארחים כעת, מצביע אל עבר שעון עתיק שתלוי על הקיר. "הוא משנת 1903", הוא אומר בגאווה.
ההיסטוריה, בעיקר המקומית, היא נושא חביב עליו במיוחד, ואנו זוכים למנות גדושות ממנה. "החינוך במדינת ישראל נוסד כאן", מספר אבוטבול, "כמו שט"ו בשבט נוסד בזכרון־יעקב".
באוליגרך הבדוי שלנו, לעומת זאת, אנחנו יכולים להתגאות פחות.
אנחנו מספרים על פעילותו של מר גורז'ינסקי, שיש לו תעשייה חובקת עולם של מתכות וגם "עסקאות של חלקי חילוף לנשקים — למדינות במזרח אפריקה, אריתריאה ואחרות..."
אחר כך אנחנו מספרים שרשויות חוק במקומות שונים בעולם רודפות את האוליגרך שלנו — רק בשל יהדותו כמובן. "ברוסיה היו נגדו כתבי אישום על הנושא הזה של סחר בחלקי חילוף צבאיים", אנחנו אומרים, "ובצרפת הייתה איזו חקירה. ואחר כך עלו טענות על סחר בנשים".
"איך קוראים לו?" שואל ראש המועצה. "רומן גורז'ינסקי", אנחנו משיבים. הוא מניד בראשו לאות שהוא לא מכיר.
קשה להתרשם שהדברים שלנו מבהילים במיוחד את ראש המועצה, מפני שחולפות דקות ספורות מאז שאנחנו מזכירים את המילים "אישום" ו"סחר בנשים" – ועד שראש המועצה מתחיל לדבר על פרויקטים בעיר שה"אוליגרך" יוכל לתרום להם ולקבל הנצחה הולמת.
"התרומה צריכה לבוא לידי ביטוי בהנצחתו של הדמות? של האיש?" הוא שואל.
אנחנו משיבים בחיוב, ואבוטבול מציע אפשרות מפתה: "בית החינוך" במתחם בית הספר התיכון הגדול במועצה, שבו יש כאלף תלמידים ותלמידות. "תוכנית יפהפייה, נרגשתי לראות אותה... אודיטוריום של כל החינוך בזכרון־יעקב, וגם לא רק של החינוך..." הוא מדגיש, ומכנה את המקום "הלב של החינוך".
אפשר יהיה לקרוא לו על שם רומן או על שם אמו?
"כן", משיב אבוטבול, לפני שהוא קם מכיסאו ופוסע אל עבר מפה גדולה על הקיר, כדי להראות היכן ממוקם הפרויקט.
אחר כך הוא מציע גם את "בית הילד". מדובר בפרויקט גדול המתוכנן ביישוב, שעלותו עשרה מיליון שקל — מתוכם חסרים לו שישה. "מבחינתנו, קרקע מדהימה", הוא אומר, "ליד מרכז התרבות של המועצה המקומית והמתנ"ס. תוכנית יפה".
"אפשר לקרוא לזה בית רומן גורז'ינסקי?" אנחנו מבררים. "כן, אין בעיה", הוא אומר, ומבהיר שהמקום ייקרא בית הילד על שם התורם.
"מה לגבי ועדת שמות?" אנחנו תוהים. "זה אני", הוא משיב, "אין בעיה. מביאים את זה למליאת מועצה. הכל בשקיפות... יש חוזה, עוברים על זה משפטנים. מתחייבים שב־30, 40, 100 שנה אסור לשנות".
זכרון־יעקב הוא יישוב רומנטי, עתיר אתרים היסטוריים. אנחנו מתקשרים למחרת לאבוטבול כדי לברר אם האיש שלנו יוכל לקבל בתמורה לתרומתו עוד משהו: האם ניתן יהיה להציב ביישוב גם פסל שלו? "פסל מוזהב", אנחנו אומרים בהיסוס, "פורטרט של התורם, משהו מאוד יפה".
"אין בעיה", משיב ראש העיר. "אני יכול לדבר על הכל".
רגע לפני שהשיחה מסתיימת, אנחנו אפילו נוקבים במיקום אסטרטגי שבו נרצה את הפסל המוזהב: בסביבת הרחובות ניל"י והמייסדים, לא רחוק מבית אהרנסון המפורסם.
4. בית־שמש:
"משהו שאפשר להתגלגל עליו?"
"הוא מדבר על פרויקט חד־פעמי לשנה או משהו שאפשר להתגלגל עליו?" תוהה שמואל גרינברג, סגן ראש עיריית בית־שמש, לגבי התרומה שה"אוליגרך" גורז'ינסקי חושב להעביר לעיר. "...כשהסכום בטוטאל בישראל הוא שמונה מיליון?"
כמה דקות קודם התיישבנו במשרדו של גרינברג בעירייה וסיפרנו על המיליארדר שלנו. לא ציירנו את עברו בצבעים שחורים מדי: סיפרנו שעשה את הונו בתחום המכרות והמתכות - אבל גם עסק בעניינים שקשורים לחלקי חילוף של נשק. "עד היום מודים לו שם בכמה מדינות באפריקה", אמרנו. אחר כך גם הוספנו ש"בעבר הוגש נגדו כתב אישום מופרך לחלוטין על סחר בנשק, סתם ניסו להדביק לו את זה".
אחרי שאנחנו מספרים על הרצון לתרום לבית־שמש, בעיקר בתחום החינוך, סגן ראש העירייה מציג שלל אפיקי השקעה, חלקם נוגעים לחברה למתנ"סים שתחת אחריותו. משם הוא עובר לדבר על הספרייה החדשה המתוכננת בעיר. "הכסף שיש לי הוא בשביל בניית 150 מטרים... אני רוצה להקים משהו גדול יותר... אם ספרייה מעניין אתכם, אפשר לתת את הספרייה על השם, שזה פרויקט כשלעצמו גדול".
"בכמה מוערך פרויקט כזה?" אנחנו שואלים.
סגן ראש העירייה מתקתק על מחשבון. "שמונה מיליון כמעט", הוא משיב. "אפשר ללכת על כל הפרויקט הזה עם הקרן שלכם, עם הנצחת שם מלאה, עם פינת הנצחה בתוכו, וזו תהיה אחלה הנצחה. אמיתית. עם ערך... אתם תחליטו את השם".
"זה צריך לעבור דרך מועצת העיר מבחינת השם?" אנחנו שואלים.
"יש ועדת שמות. השאלה היא איך עושים את זה... זה העירייה או המתנ"ס... דרך המתנ"ס זה הרבה יותר קל. ועדת שמות זה בשביל כיכר, רחוב, לא בניין... כשזה מתנ"ס זה רץ הרבה יותר מהר".
כמה ימים אחר כך אנו משוחחים שוב עם גרינברג. "אתה גם ממונה התחבורה?" אנחנו שואלים. "אם יסתבר שיש איזשהו מחלף גדול או גשר שנבנה, אז גם אפשר בהקשר הזה לתת אותו על השם?"
"גם אפשר, מה זאת אומרת? מחלף, גשר ודברים כאלה בהחלט..." משיב גרינברג. "אנחנו יכולים לתת הנצחה בכל מקום וכמעט בכל דבר שיתבקש. אני אומר כמעט כי אני רוצה להיות זהיר, כי לא שאלתי, אבל אני יודע. אנחנו ועדת שמות ואנחנו מחליטים הנצחות. אנחנו יכולים להחליט, למשל, שאם נבנית בריכה, איך לקרוא לרחוב שבו היא נמצאת, או כיכר סמוכה, אפילו אם מקים אותו משרד השיכון או משרד התחבורה... רק תגיד מה אני צריך לעשות כדי שזה יהיה אנחנו".
5. כרמיאל:
"אני מאמין שלא צריכה להיות בעיה"
רותם ינאי מהבית היהודי, סגן ראש עיריית כרמיאל, מספר בגאווה על פגישה שקיים רק שבוע קודם עם השר נפתלי בנט כדי לקדם את תחום החינוך. כשלצידו ראש המחלקה לתרבות ולחינוך ערכי בעירייה, ספי חוטר, השניים מספרים על אפשרויות ההשקעה בכרמיאל הנוגעות לתחום החינוך הקרוב לליבם.
הרזומה של ה"אוליגרך" שלנו, לעומת זאת, הוא עניין טיפה פחות חינוכי. "הכניסו שם כתב אישום על סחר בנשק, אחר כך גם היו כל מיני האשמות על סחר בנשים. פתאום גם בצרפת איזו חקירה שמה על סחר בנשק", אנחנו מתלוננים ומספרים על הרדיפה נגד ה"מיליארדר" שלנו במהלך הפגישה בבניין העירייה.
מכאן אנחנו עוברים לדבר על אפשרויות השקעה והנצחה בעיר.
"כרמיאל ניסתה למתג עצמה בתיירות, שום דבר לא תפס", אומר ינאי ומציע שנתרום כדי לשדרג חווה חקלאית, שממוקמת בשולי העיר וכבר פועלת היום. "לעשות מעין מרכז תיירות חקלאית חינוכית שמשלבת בתוכה גם פארק אתגרי" הוא אומר.
"הפארק הזה, ברגע שתורמים, יכול להיקרא על שם רומן ואמו?" אנחנו מבקשים לוודא בהמשך, וינאי משיב בחיוב.
לצד תפקידו כסגן ראש עירייה ללא שכר, עומד ינאי בראש חברת "ספורטבע" שעוסקת ב"תוכניות חינוכיות והעצמה דרך אתגר שטח והרפתקנות". אנחנו מבקשים לשמוע עוד רעיון, וינאי מציע גם מיזם "מרכז ארכיאולוגי" ל"חיזוק הזהות היהודית".
אנחנו שואלים מה אפשרי מבחינת הנצחה. "יש עכשיו שכונה חדשה שנבנית, זה הרבה יותר קל..." אומרים נציגי כרמיאל. "יש שם רחובות חדשים?" אנחנו שואלים.
"זו השכונה הזו... וזה לגמרי פתוח", סגן ראש העירייה פורש בפנינו את מפת העיר.
"אני כמובן עוד לא יכול להתחייב לדבר כזה או אחר", הוא אומר בזהירות, "אבל מההיכרות שלי עם שאר המקומות, אני לא חושב שצריכה להיות בעיה להנצחה כזו... או אם זה הולך לאתר מסוים, אז האתר יכול להיקרא על שם... אני לא רואה סיבה למה לא".
אנחנו יוצאים מהפגישה מרוצים, ובשיחת טלפון בהמשך מבקשים לבדוק רעיון נוסף. אחד מסמליה המובהקים של כרמיאל הוא כידוע פסטיבל המחולות. אנחנו מספרים לינאי שברוסיה הרחוקה, ילדיו של האוליגרך הבדוי מנגנים מוזיקת פופ קלילה. "חשבנו שאפשר יהיה לשלב אותם בפסטיבל כרמיאל למחולות הקרוב", אנחנו אומרים. "שלושת רבעי שעה בין מופע למופע, שיהיו על הבמה. הם שרים יפה, בסך הכל זמרת, גיטרה, תופים".
כיוון שמדובר בפסטיבל מחולות, אנחנו מציינים ש"מחול ושירה זה די קרוב". "רעיון טוב", מתפעל סגן ראש העיר ומבקש לקבל חומר כתוב כדי לבדוק את הרעיון. "אדבר עם המנהל האמנותי", הוא אומר. "אני מאמין שלא צריכה להיות בעיה. בגדול זה רעיון יפה".
"יכול להיות בזמן שהם שרים", הוא מוסיף רעיון, "אז הכוריאוגרף של כרמיאל עם הלהקה של כרמיאל ירקדו לצלילי השיר שהם ישירו". •
