היא פוגעת בנו

באוניברסיטת בר־אילן נערך השבוע כנס על "קרימינולוגיה חיובית". אני מודה שאין לי מושג במה מדובר, אבל זה גם לא רלוונטי. הסיבה שנדרשתי לעניין היא הזמנתה של אווה מוזס־קור לשאת הרצאה בכנס. מוזס־קור היא זו שהצהירה ב־1995 שהיא סולחת לגרמנים על השואה. הצהרתה הפכה מיד לסנסציה בתקשורת העולמית, וברור שרוב כלי התקשורת כתבו ש"שרידי השואה" סולחים לגרמניה על הרצח ההמוני המתוכנן והמאורגן הראשון בתולדות העולם.

אותם שורדים של יותר מ־2,000 המחנות, בהם שישה מחנות השמדה, היו בהלם מדבריה של מוזס־קור ויצאו נגדה בכל הדרכים שברשותם. אני אישית כתבתי נגדה, כשאני מדגיש שהיא יכולה לסלוח בשם עצמה בלבד, אך לא בשמי ובשם עמיתיי לסבל ולעינויים שרק בנס שרדו במחנות.

אלא שאווה מוזס־קור, שאולי "המחקרים" הפסבדו־מדעיים כביכול של המפלצת שענה לשם יוזף מנגלה השפיעו עליה, לא הסתפקה בהצהרה אחת. ב־2005 היא שוב חזרה בפומבי על אותה "סלחנות", כשהיא אינה מבינה כמה היא פוגעת ברגשות של שורדי המחנות. היא גם אינה מבינה שב"תיאוריה" המקוממת שלה היא עוזרת למכחישי השואה וגם לעשרות מיליוני הגרמנים, שטוענים כי צריך סוף־סוף להפסיק להזכיר את השואה. במילים אחרות, היא אינה מבינה את גודל הנזק שהיא גורמת.

אחרי שקיבלתי עשרות טלפונים ומיילים, דיברתי עם פרופ' רונאל, מארגן הכנס, וניסיתי לשכנע אותו לא לאפשר לאווה מוזס־קור להרצות בו. הוא לא השתכנע. התוצאה המקוממת היא שאוניברסיטה יהודית במדינה היהודית נותנת במה ופרסום לאותה אווה מוזס־קור.