יום טוב לו

גם אלינו הגיעו השמועות על הסצנה הרותחת ברחוב יום טוב שבקצה שוק הכרמל. חמושים בתיאבון בריא ובסקרנות גדולה יצאנו לבדוק מה קורה בסמטה, שמתחילה ליד הכרמלית, ושהכניסה אליה היא דרך שביל הקצביות המדמם של השוק, שבו משובצות כמה חנויות של דגים טריים. מסע שאינו קל עבור בעלי קיבה חלשה, שכן מדובר בוויה דולורוזה שוקקת וחסרת רחמים. הקרניבורים שבינינו, לעומת זאת, יסתובבו כאן כמו שחובבי אמנות משוטטים במוזיאון, ויתאוו לנעוץ את טפריהם בכל יצירה המוצגת מאחורי הוויטרינה או תלויה על אנקול.

הקצבייה הכי מדוברת שהצטרפה לכאן בתקופה האחרונה היא "מיט מרקט" (סמטת יום טוב 3) של השף ירון קסטנבוים, שנותן כאן בהארדקור של הקרניבוריה, כלומר עזבו אתכם ממעטפת ומציוצים בצלחת ותנו את הדבר האמיתי. הבשר כאן הוא בהחלט הדבר האמיתי שחובבי הז'אנר מצפים למצוא על קרש החיתוך שלהם בזמן קרייב רציני ל־B12. מקורו אצל טובי המגדלים בארץ, ואת הנתחים המושלמים שמבתרים ומיישנים כאן בצורה מדויקת אתם פוגשים (לפעמים בלי שתדעו אפילו) בתפריטים של המסעדות המובילות והיקרות בישראל.

(מיט מרקט, יום טוב 3)

חנות העיצוב MULA | צילום: יובל חן

אבל לא חייבים לקרוע את הכיס כדי לתת ביס. בסמוך, בסמטת הכרמל 30, 25 מטרים מהקצבייה המסוגננת ברחוב יום טוב, נפתחה לפני כמה חודשים M25, שכבר הפכה מקדש עלייה לרגל לכוהני הזבח ותאבי הכולסטרול. אין גינונים ודקורציה, המקום הוא חלק בלתי־נפרד מאווירת השוק, והחלק היפה ביותר הוא ללא ספק הוויטרינה עם הנתחים הקורצים ושיפודי הברזל הצפופים המונחים לבחירת הלקוחות החוזרים שכבר התמכרו למקום. המנות הקבועות כתובות בגיר על הלוח, ואל תוותרו על שווארמת המעושנים, המכוסה בשמיכת עגבניות ורסק שום עם לימונים כבושים וטחינה. מפגש פסגה של ממש. תנו לעיניים לבחור מהוויטרינה, ויחד עם סלט ירוק רענן או סלט עגבניות חריף ומוס שוקולד לקינוח, אתם מוכנים לסיבוב בסמטת יום טוב המעניינת, על תמהיל חנויותיה וריחותיה.

(M25, סמטת הכרמל 30, שני וחמישי 11:00־7:00, שלישי ורביעי 11:00־23:00, ו' 11:00־16:00, שבת וראשון סגור)

מכאן נמשיך לשוטט במעלה סמטת יום טוב לכיוון רחוב גדרה. בדרך אפשר לפגוש, מיד אחרי הקצביות, חנות ירקות פינתית (על סמטת חיים חבשוש) שאליה מגיעים כל חובבי הבישול האקזוטי המחפשים מרכיבים ייחודיים, מהמזרח הרחוק ועד אתיופיה. עבור רבים מאיתנו זה יהיה מפגש ראשון עם צנון יפני, למון גראס טרי או שורשים מאפריקה.

(חנות ירקות פינתית, יום טוב פינת חבשוש)

פרלמנט שכונתי | צילום: יובל חן

הסלסולים של זוהר ארגוב לא יחמקו מאוזניכם כאשר נמשיך במעלה הרחוב ונעצור לכוס בירה צוננת ב"ביר באזאר" הטרנדי. שבעה חודשים בלבד קיימת כאן באסטת הבירות הזו, שכבר הספיקה להפוך לאתר חובה לחובבי המשקה הזהוב, ואפילו "הניו יורק טיימס" הזכיר אותה בכתבה על מקומות שחובה לעצור בהם בתל־אביב, שלא לדבר על השבחים בטריפ אדווייזר. מאה סוגים של בירות ישראליות ממבשלות בוטיק או מבשלות גדולות תמצאו כאן, כולל את "החתול השמן" שמייצרים בעלי המקום בעצמם, בירות ללא גלוטן, בירות בטעמים שונים וגם סיידר לגיוון. שבעת הברזים שעל הבר מתחברים בכל יום לחביות שונות לפי ההיצע והחשק, ולצד השתייה והנשנושים אפשר לשבת להאזין למוזיקה וגם למגוון הפעילויות שמציעים כאן ואשר מתנהלות רובן ככולן בסמטת ישכון הצמודה. אלה כוללות ג'ם סשנים של מוזיקאים שמתמקמים עם הכלים בסמטה ומנעימים את זמנם של שותי הבירה, דרך הרצאות על כלכלה תלוית משאבים ולא תלוית צריכה, סדנאות של בירה, ערבי תרבות תימניים ועוד. שווה לעקוב אחר לוח הפעילויות החודשי בעמוד הפייסבוק של המקום.

(ביר באזאר, יום טוב פינת ישכון, ראשון־חמישי 10:00 עד חצות, בשישי עד כניסת שבת, וממוצ"ש)

שש-בש שכונתי | צילום: יובל חן

מיד בהמשך — חנות ירקות ופירות נוספת ששווה עצירה, ולו בגלל המוכר־המשורר שתפגשו כאן, שכולם קוראים לו "אלי ד"ר לירקות". בדרכו הפיוטית אך האסרטיבית הוא ידחוף לכם ארטישוק ירושלמי חתיך לתוך החמין (כך קרה לנו) וישלוף לכם ממדף מסתורי את ה"מנואלה", תפוז־קלמנטינה עם צ'ופצ'יק, שכמוהו ראיתי בפעם האחרונה כשהייתי ילדה בשנות ה־70 ושמחתי להוסיף אותו לשקית הקניות ההולכת ותופחת שלי יחד עם ארבעה תפוזי דם (ועכשיו לכי תשכנעי את הילדה הצמחונית שלך שזה לא באמת דם ושאלה תפוזי הילדות הכי טעימים בעולם שכן בכל פלח אצורים זיכרונות אין קץ). אחרי שקיבלנו הסבר גם על נפלאות הכרשה העונתית ודקיקת הגוף (בניגוד לזו הבשרנית והסיבית) וערכנו היכרות קרובה עם גזרים לבנים וצהובים, והכל תובל בהמון אופטימיות ושמחת חיים, הגיע הזמן לאכול משהו קטן

("אלי ד"ר לירקות", יום טוב 28)

ממש מול, בסמטת יום טוב 29, קיימת כבר קרוב לעשור מסעדה מצרית קטנה שנקראת "ג'ולי". על הסירים והמחבתות הפונים אל הרחוב — האוכל מתבשל ממש מול עיני העוברים ושבים בסמטה — עומדות ג'ולי, בעלת המסעדה, אישה במיטב שנותיה, חגורה בסינר ושיער אפור אסוף; ולצידה בתה, נאוה, כולה חיוכים והסברים. השתיים מכינות מדי יום מגוון מטעמים מהמטבח המצרי, "שיש בו הרבה עשבי תיבול טריים. אוכל טרי, לימוני, בלי הרבה תבלינים", מספרת לנו נאוה בזמן שהיא מכינה סלק ממולא טבעוני. את פנים הסלק שנחפר החוצה היא מבשלת בסיר נפרד עם רכז רימונים והרבה בשר, לטובת הלקוחות המכורים לטעמים ולצבעים העזים. את המסעדה מכירים הקבועים עוד מהימים שבהם הייתה בשכונת שבזי. "גם יוסי שריד זיכרונו לברכה היה בא לאכול אצלנו וישר ניגש לסירים. כאן מזמינים מהסירים ולא לפי תפריט. רואים בעין מה יש ומבקשים". ואכן, העיניים אוכלות כאן לתאווה. קציצות הקישוא והגזר שג'ולי מטגנת מול עינינו ומגישה לנו רותחות מן השמן מצדיקות שנחזור לכאן לארוחת צהריים כמו שצריך, שתכלול מלוחייה, סופריטו, ארטישוק ממולא, דגים ועוד.

החומוס של דורון | צילום: יובל חן

(ג'ולי, יום טוב 29, שני־שישי 16:00־12:00)

כמה צעדים מהמסעדה המצרית, ביום טוב 31, שוכנות בצמוד שתי חנויות לפירות יבשים, חליטות ותבלינים — האחת הוקמה לפני 40 שנה ונטולת שם, והשנייה הוקמה לפני שמונה שנים ונקראת "טבע בכרמל". החנויות שייכות לאב ובנו בהתאמה, ובשתיהן מגוון קורץ, טרי וססגוני של תבלינים צבעוניים ופירות יבשים, כולל אגוזים מכל הסוגים, הכי טעימים שיצא לנו לפגוש בזמן האחרון. מוצאו של האב, אדון שרם, הוא מטורקיה, ובחנותו המסודרת והמבריקה מניקיון הוא מוכר פירות יבשים, קטניות, שמן זית, מיץ רימונים ודבש מסוגים שונים, וכמובן פירות יבשים. כשאני בוחרת דבלים נפלאות למראה שגם טעמן דבשי, הוא משוויץ ואומר: "אלה תאנים מהעיר שלי בטורקיה". גם תמרי דקל־נור צפודים ומלאי טעם קנינו, ושקדים ואגוזים שמתפצחים בפה וצנצנת דבש לא מחומם בצבע הנכון.

אצל הבן, בחנות הסמוכה, קיבלנו הסברים מלומדים על תשעת סוגי המלח המתובל הנמכרים כאן, כמו מלח צ'ילי, מלח לימונים, מלח רוזמרין, מלח מעושן מנורווגיה ועוד. סיפורו של המלח הנורווגי מעניין, שכן בארץ הצפונית אין די שמש כדי לאדות את המים ולהפיק את המלח, ולכן מעבירים את המים המלוחים לדודים שמעשנים את המלח יחד עם קליפות עצי אלון ודובדבן. עוד מצאנו כאן עלי קארי לתבשילים מהמזרח, פטריות מיובשות מסוגים שונים, ומגוון מרשים מאוד של חליטות תה, כמו תה כחול עם סיגליות, תה דרדר כחול, תה טורקי עם חרציות, תה עם ליקריץ ועוד. בימי שישי נערכות כאן טעימות תה מתוך סמובר מסורתי. ניתן לקבל גם הסברים על צמחי המרפא הנמכרים במקום.

תבלינים ופירות יבשים | צילום: יובל חן

(טבע בכרמל, יום טוב 31)

את הסיור נסיים ממול, בסמטת יום טוב 30, ב"יומטוב קפה" הסטלני למראה. הישיבה היא בסגנון אגבי וזרוק, חובבי הז'אנר מגיעים לכאן לקפה ומאפה או לכריך של בוקר, ויושבים ועובדים עם המחשב הנייד במהלך שעות היום בחלל העבודה המשותף שהקים כאן בוגי, הבעלים. בוגי מספר גם על ערבי הקראת שירה והשקות, ערבי סטנד־אפ ומסיבות שהוא עורך במקום, שבערב הופך לבר. אפשר לקיים כאן אירועים סגורים ותערוכות מתחלפות.

(יומטוב קפה, יום טוב 30, ראשון־חמישי 8:00 עד אחרון הלקוחות, בשישי עד כניסת שבת ושוב ממוצ"ש)

ביר באזר | צילום: יובל חן

חובבי העיצוב והאופנה שרוצים לנוח מהמבול הקולינרי יכולים לקחת פסק זמן בחנות התכשיטים WOLP שנמצאת ברחוב גדרה 1, ממש בקצה סמטת יומטוב. כאן מציעה נטע וולפה תכשיטים בסגנון וינטג' במכירה ליחידים מהארץ ומחו"ל.

(WOLP, גדרה 1, ראשון־חמישי 16:00־10:00, שישי עד כניסת השבת)

תותים | צילום: יובל חן

שוחרי עיצוב הבית יכולים לקפוץ לחנות העיצוב MULA של מאי מורגנשטרן, שאספה לכאן פריטי עיצוב וכלי בית בסגנון אצטקי שמקורם מיבשת אמריקה, עם נציגות בולטת לקובה ולמקסיקו. יש כאן טקסטיל לבית כמו כריות, וילונות וכיסויי מיטה, לצד רהיטים קטנים ואביזרים.

(MULA, יום טוב 31, ראשון־שישי 16:00־10:00)