"אני החבוב של העם"
שנון ומשעשע ויודע גם לצחוק על עצמו. לא פייטר גדול, אבל גם לא פראייר. על הגובה שאין לו הוא פיצה ברגישות והציג את מודל הגבר המזרחי החדש, שמדבר על אהבה ואפילו מזיל דמעה. לירון ("טילטיל") אורפלי מ"הישרדות" מספר איך התגבר על רגשי הנחיתות והפך למאמי הלאומי החדש
בשבועות האחרונים לירון ("טילטיל") אורפלי מבלה הרבה זמן בהמתנה. "הגברים שנכנסים לטקסי מספרים לאישה שלהם שאני הנהג, אז היא רוצה לרדת לעשות איתי סלפי", הוא צוחק. "אבל מסתבר שזה לא דבר פשוט בשביל אישה! היא צריכה להתכונן! להתאפר! שתהיה תמונה יפה! אז אני יושב ומחכה לה, שתרד למטה. ואז היא באה. והשכנה שלה. והדודה. זה קורה הרבה".
מה התגובה הכי מצחיקה שקיבלת?
"כל הזמן אומרים לי 'בטלוויזיה נראית יותר גבוה'. אז אמרתי להם 'אני הייתה לי קומבינה עם ההפקה, שיעשו אותי קצת יותר גבוה'. נו, מה. אני מטר שישים בלחץ, עם נעליים".
ואתה נהנה מתשומת הלב?
"בטח. זה כיף. אני לא אשקר. אני דמות החבוב של התכנית. החבוב של העם. כל אחד מרשה לעצמו לגשת, להגיד לי איזה מילה, לחבק, ואני חושב שזה בגלל שזיהו שאני אמיתי".
לא רק חבוב, אלא גם חביב על לא מעט נשים.
"נשים?!"
נשים, נשים. למה זה מביך אותך?
"אני לא רון אלוף, שכל קובייה שלו בבטן היא כמו קובייה הונגרית. לא הביאו אותי ל'הישרדות' על תקן הדוגמן".
אבל אולי נדלקו עליך משום שהיית אמיתי, פגיע ומצחיק, בגלל איך שדיברת על אשתך. אולי זה שווה יותר מקוביות בבטן?
"תשמעי, להיות גבר בעיניי זה להגיד את הדברים האלה. אני אומר את האמת. מה, את לא רבה עם בעלך? אני רב עם אשתי. אבל אני גם מודה שאיזה טוב זה להתפייס אחרי זה! אלה דברים שגברים מפחדים להגיד אותם. מתביישים. אבל אני לא מכיר עוד אף אחד שהכניסו אותו לכלא על רגשות".
על הטיקט הזה טילטיל רץ כל העונה הנוכחית של "הישרדות" (המשודרת בימי ראשון ושלישי בשעה 21:00 ב"רשת", ערוץ 2). הוא הראשון שיודה שיש חזקים ממנו. יש חתיכים ממנו. יש מצליחים ממנו. אבל גם הוא יודע שאין עוד אחד כמוהו. טילטיל, 40, הוא מהדורה מיוחדת של הגבר הישראלי החדש: שנון. מצחיק אש, שיודע לצחוק גם על עצמו. לא פייטר מי יודע מה, אבל גם לא פראייר. על הסנטימטרים שאין לו הוא פיצה ברגישות. אבל מעל הכל, היה הסלנג שלו: ה"בבקשה" או "תודה", שאיתם היה חותם כמעט כל משפט, כולל ג'סטה עם היד, או "וינטלטור", כשרצה להגיד שמישהו עושה רוח, כבר נרשמו על שמו בטאבו של התכנית. מספיק לשבת איתו בבית קפה כדי להבין שמי שהתחיל את העונה כאנדרדוג - שלא לומר לוזר - מוביל אותה כעת כאריה שואג ואהוב העם.
מי שצפה שמע אותו אומר לא פעם כמה חשוב לו להיות פעם אחת בצד המנצח. מספר על עסקי היהלומים שבהם עבד מגיל 17, נאלץ לעזוב ולהיות נהג מונית. פה ושם מזיל דמעה. בתוכנית, הוא אומר, ניצח בפעם הראשונה בחיים. "אף פעם לא היה לי את המשהו הזה שאנשים יסתכלו עליי ויגידו 'ווינר'", הוא מתרגש. "הייתי רוצה שפעם אחת בחיים מישהו יצביע עליי ויגיד 'וואלה, הקטנצ'יק הזה? אולי הוא גמד גמד אבל ווינר'. אף פעם לא הצביעו עליי ככה. ב'הישרדות' זאת פעם ראשונה שזה קרה".
את הדיבידנדים מהעונה הזאת הוא מתחיל לפדות בימים האלו, כפרזנטור של אפליקציה חדשה למוניות. לאחרונה גם התחיל לחרוש את הארץ עם הפעלות ילדים בהשראת "הישרדות", כולל שבטים ושרשרת חסינות. אבל עם כל הכבוד לשפה העברית, אל תעזו לציין לידו את המילה "מונית". טילטיל נוהג בטקסי. "כשתגידי טקסי תמיד תיזכרי בטילטיל", הוא גוער בי. "כשתגידי 'מונית' תיזכרי במונית. אני לא מאמין שזה קורה: אני הקטן עם רגשי הנחיתות - לא חלמתי להיות פרזנטור על שלטי חוצות, מקסימום לנסוע ליד אחד מהם".
רוצה הביתה
טילטיל הוא שועל קרבות ותיק יחסית לריאליטי העברי: לפני יותר משנה השתתף ב"המירוץ למיליון", זכה גם שם באהדת הקהל, אבל הודח בשלבים המוקדמים של התוכנית. ועדיין, מבחינתו, "הישרדות" וגם היחס שהוא מקבל בעקבותיה ברחוב הם הפתעה אדירה. "אני עד עכשיו לא מאמין שעשיתי את זה", הוא לוקח שלוק מהקפה. "לא היו לוקחים אותי אם זה היה קל בשבילי. אני לא רון אלוף, שהוא חיה, או עומרי כוכבי, שהוא איש שטח. אני לא יכול לישון בחוץ עם מנגל עשר שנים. הוא אוהב את זה! זה הטיפוס. אני לא מסוגל. בחיים שלי לא הייתי באוהל. בחיים לא יצאתי לטיול שנתי".
די, נו.
"נשבע לך. לא רוצה. לא אוהב. בשביל מה זה טוב? לא אוהב לכלוך. זה מגעיל אותי. רוצה להיות בבית. בחיים לא ישנתי אצל חבר. יש בית. הייתי עד ארבע בבוקר בחוץ, חוזר הביתה. בשביל מה אני צריך ללכת לישון אצלו. טיפוס הום סנטר. ביתי. רק תוך כדי המשחק הבנתי שאני חייב לשנות את זה. אמרתי לעצמי, 'די! צא מזה כבר!'"
הכינוי טילטיל דבק בו בילדותו. "פעם שיחקתי כדורגל אז היה לי קצת מהספידיות, מהמהירות ומהזריזות ובמה שקשור לזה אף אחד לא יכול עליי".
ועדיין, אתה ממש־ממש לא המועמד הקלאסי ל"הישרדות".
"(צוחק) לא. כל המכלול של שטח מגעיל אותי. אני רגיל שהכל נקי. ושם על האי אני מתחיל להיות מטונף. והמוגלה ברגליים. והעקיצות. והפצעים. ואין סבון. והזוהמה. (צועק) והריחות! אומרים לי 'ישנת עם פצצות'. איזה פצצות, מי פצצות. מי ראה את זה בכלל. זה לא מעניין. סקס על האי זה לא קיים. לא חושבים על זה בכלל. לא עלה לי בראש להסתכל על מישהי לחשוב אם היא יפה. ראיתי רק בני אדם".
אחת מבנות האדם האלו, רוסלנה רודינה, בת הזוג של אייל גולן, הפכה במפתיע לבת בריתו של טילטיל על האי וכמוה גם שמעון אמסלם, קפטן הפועל תל־אביב בכדורסל לשעבר. עם אמסלם, מה שלא היה אהבה ממבט ראשון הפך לאהבת נפש במסורת הברומאנס (אחוות גברים) האמריקאית. או כמו שטילטיל אומר: "אמסלם הוא לגמרי בראדר אבל לא מאותה מאדר".
רודינה, מצידה, הפכה בזכות התוכנית מ"החברה של" לאישה קשוחה בפני עצמה. "עם רוסלנה החיבור נוצר כשהבנתי שעושים עליה עליהום", מסביר טילטיל את החיבור המשונה. "כולם אמרו 'היא כאן בגלל אייל גולן'. עכשיו, כשאת רואה אותה - היא מדהימה! כמה היא נותנת מעצמה וחזקה וכל הגוף שלה פצוע. לא האמנתי שהיא כזאת פייטרית. סובייטית. אני גאה שהיא חברה שלי, למרות שיש בתוכנית כל מיני כאלה שלא אוהבים את זה שהיא התחברה דווקא איתי, נהג הטקסי. השבט השני חשב שרוסלנה הגדולה התחברה עם טילטיל ומה קשור, כי אני לא בברנז'ה. נשרף להם הלב מקנאה. לא עזר להם. בטח שאנחנו בקשר. מדברים בטלפון לפחות פעם ביום".
ומאיפה התחילה ההתאהבות הזאת באמסלם?
"תביני שאני אחד שלא סבל את אמסלם. הוא הפועל, אני מכבי. ואמרתי לו את זה בפנים. אבל ברגע שהגענו למחנה והוא התחיל לדבר איתי, הבנתי שיכול להיות איתו חיבור. במשחק הוא היה כמו אבא. אני זוכר שהייתי ישן לידו, מתחנן לרוסלנה 'כפרה עלייך, אני ישן באמצע, לא בצד'. פסיכולוגית, כדי שאם יבוא איזה זחל, יבוא עליהם ולא עליי! הוא היה מחזיק אותי. מחזק אותי. מייעץ לי. גם היום שמעון עוזר לי בהתנהלות כספית. להיות אחראי. הוא אבא, נו. לא שאבא שלי לא טוב חס וחלילה, אבל יש חבר טוב שדואג לי לגמרי. זכיתי. וב'הישרדות' ברגע ששמעון הלך השמיים נפלו".
בהדחה שלו היה לך רגע שהפך לקאלט, כשצעקת: "מי מנהיג יותר מאמסלם? ביבי?"
"שמעון זכה בחסינות, הוריד את השרשרת שהגנה עליו ונתן לי אותה, ובגלל זה הלך הביתה. מבחינתי באותו רגע הוא היה ראוי להיזכר באותה נשימה עם ביבי נתניהו. ניסיתי להסביר את העוצמה של שמעון אמסלם, שיבינו שהוא הולך הביתה ועכשיו המדינה צריכה להזדעזע. קיבלתי מאנשים שאני לא מכיר תמונות סלפי שלהם בוכים. עם ישראל הזדעזע".
דווקא אז, כשהאב הרוחני שלו הודח, הגיע המאני־טיים שלו. מהבחור החביב והחלש, שלא מנצח במשימות, הוא הפך ללוחם עם שרשרת חסינות בין השיניים. "רצינו נקמה בשביל שמעון", הוא משחזר. "נכנס בי השני מטר ארבע של אמסלם - כולם נכנסו במטר שישים שלי. לחלוטין. גם לא היה לי יותר על מי להשען. היה לי ברור שזה רק אני ורוסלנה".
ואז התגברת על רגשי הנחיתות.
"אני בחיים שלי לא ניצחתי בשום דבר. זה מאוד הציק לי כל החיים. כשהלכתי למירוץ למיליון אמרתי 'הנה אולי פה אני אצליח', וגם שם עפתי בין הראשונים. לא הייתי התלמיד הכי גאון. לא הייתי שחקן הכדורגל הכי טוב בקבוצה. בצבא לא הייתי הרמטכ"ל. תמיד הייתי כמו כולם. אף פעם לא הסתכלו עליי ואמרו 'וואו'. אף פעם אמא שלי לא הלכה עם החזה נפוח שזה הבן שלה. ילד רגיל. וב'הישרדות' אני רואה את כל הווינרים האלו שמגיעים, את כל המנצחים והדוגמנים והמצליחים והיפים, ועכשיו אתה צריך להתמודד איתם. והתמודדתי. החוויה הזאת עשתה אותי מכלום לפייטר. אני הקטן שכולם צחקו עליו, לא רואה אף אחד ממטר".
יש איזו תחושה כאילו ההפקה בונה אותך לניצחון.
"פחחח יש לך איזה קלשון אולי לדקור אותי?"
אז אני מבינה שאתה לא מגיע לגמר.
"אני לא יכול לגלות. למה את אומרת שההפקה בנתה אותי? כי אני אהוב? כי יש חיבור למישהו שהוא לא הכי מוצלח?"
לא, כי אתה מקבל הרבה זמן מסך מחמיא. מציגים אותך במיטבך.
"מה לעשות שאני יודע לדבר? שיש לי פאנצ'ים בערמות? ובהישרדות אני אכלתי רעל. רעל! (נאנח) הלוואי שהיו עוזרים לי. בשבילי המשחק הזה היה גיהני־גיהינום".
יש משהו שאתה רואה עכשיו כצופה שאתה לא אוהב בתכנית?
"כשרואים בתוכנית את כוכבי יורד על הברכיים ומחקה אותי, או כשטיטי צחקה עליי. עכשיו, טיטי היא בעד שוויון, נואמת בכנסים נגד גזענות, אבל כשצוחקים על נמוך קומה זה בסדר! זה מותר. מה יגיד ילד שבכיתה צוחקים עליו כי הוא נמוך? זה הציק לי כשראיתי את זה בטלוויזיה. ולא בגללי. אני את שלי עשיתי".
גופה נחמדה
הוא נולד וגדל בנחלת יצחק. בן תפנוקים יחיד ("אני אין לי אחים ואחיות. תמיד הייתי בבית כמו אתרוג") וכיום מתגורר ברמת־גן עם אשתו ורד, בעלת סלון יופי, ושני ילדיהם יוסי (11) ותאיר (9). "נורא קשה להם מה שקורה עכשיו", הוא נאנח. "הם מרגישים שאבא שלהם פתאום נהיה של כולם".
והאישה?
"תמיד הבית היה חשוב לי, אבל שם הבנתי עד כמה. עכשיו כל יום כשאשתי קמה בבוקר אני מריח לה את הנעל מרוב שאני נהנה ממנה".
הוא קם כל יום בשש, מניח תפילין ויוצא לטקסי. "תחביבים"? הוא צוחק. "איזה תחביבים? אני אוסף ג'וקים לפעמים".
וברצינות.
"משחק כדורגל מדי פעם. שרוף על מכבי תל־אביב. אוהב גאדג'טים. חולה. לא שיש לי כסף לזה. אני יכול להיכנס לחנות גאדג'טים, לשים שם אוהל ולא לצאת".
בוא נדבר עליך מול רון שובל. ב"הישרדות" רואים שהוא קצת המזרחי הישן, שלא מבשל ולא עוזר ויושב כמו שייח סעודי בזמן שהנשים עובדות. אתה יותר מזרחי חדש: הרגיש יותר, זה שמתחלק.
"שלא מתבייש לבכות, שמקבל את ההומואים. נכון. צריך שיהיה גם מזה וגם מזה. אני חלבי סורי, אבל אני חושב שיש מקום לכולם. יש מקום גם לדנה ברגר ולמוסיקה שלה. למה לחסום? אני גם חולה על אריק איינשטיין. ויש לי קצת ע' ו־ח' לפעמים, אבל אני מכיר את כולם. מבחינתי מזרחי זה בעיקר אוכל".
ואם כבר הגבר החדש, מה עם חדר כושר?
"אף פעם לא הייתי בחדר כושר. נשבע. ויש לי גופה מאוד נחמדה".
וטיפוח? מניקור? פדיקור? קצת קרם לחות?
"אם אני שם קרם יוצאים לי פצעונים! אני שם מי קולון על כל הגוף. זה הבושם שלי מאז שאני בצבא. אני מחטא! לחיידקים נכנס האלכוהול בעיניים והם בורחים ישר לתוך הביוב. לא עושה מניקור ופדיקור למרות שאשתי עובדת בזה. לא מעניין אותי. סבון, מכירה? ליפה? אז זהו. תודה!"
לפנייה לכתב/ת 
