בתפקיד המארח
למה נפרד מארץ נהדרת אחרי 11 שנה. מדוע הוא וקיציס כבר לא חברי נפש. איזה פחד משותף לו ולמיכל צפיר. ואיך מתוך ייאוש גדול נולדה תוכניתו החדשה הכל אבוד. טל פרידמן לא רק צוחק
כבר חודשים שטל פרידמן מתהלך עם שאלה קיומית שלא מפסיקה להטריד אותו. "מה מניע את מיכל צפיר?" הוא מכריז, "לא ברור לי. זה באמת איזה משהו שחייבים לבדוק".
חייבים?
"מיכל בסך הכל בחורה חביבה, אין לי שום דבר נגדה. אבל היא מטורללת קצת, ונורא מצחיקות אותי בחורות מטורללות. מה עובר לאישה הזאת בראש? זה נורא מסתורי. יש לה שריטה שמאוד מעניינת אותי. אני חושב שזו שריטה של תשומת לב, היא רוצה שיתייחסו אליה. ומגיע לה, אגב, כי יש לה קול ייחודי משלה, ואני אוהב את זה שיש אנשים כאלה. מיכל צפיר היא ברכה".
מה צריך לקרות כדי שתלך אליה לייעוץ?
"אני כבר מטופל. יש לי מאמנת כושר שגם מייעצת לי בנושא תזונה. אני מבין לגמרי את מיכל צפיר, את הפאניקה שלה מלהיות שמנה. כי גם אני נורא מפחד להיות שמן".
מערכת היחסים של פרידמן עם צפיר התחילה באופן חד־צדדי בסרטונים שהעלה בעמוד הפייסבוק שלו. "הרשתות החברתיות מייצגת אותי הכי טוב", הוא אומר. "מה שמעניין שם זה שאפשר לבדוק מה קורה בזמן שאתה נח. אני ממציא רעיון ומצלם. בדרך כלל זה קורה כשאני באיזה משבר כתיבה. אני תמיד יוצא עם הכלבה לשדות לכתוב. חבר שלי הראה לי סרטון של מיכל צפיר ואמרתי לעצמי, 'הדבר הזה הוא אדיר'. חשבתי מיד על איך היא עושה הרצאה ואומרת כל מיני דברים מוזרים. פתאום ראיתי שיש לי כובע כמו שלה, הקלטתי משהו בשני טייקים והעליתי".
בודק לייקים?
"ברור. החוויה הוויראלית מרתקת. בוא לא נשקר לעצמנו, הרי כולנו מסתכלים כמה לייקים קיבלנו על הסטטוס האחרון. ואני רואה שהדבר עם מיכל צפיר גדל וגדל ומשיג עוד ועוד שיתופים. פתאום אמרתי, 'רגע, יש פה עניין'. אפילו צירפתי מישהי שתעשה לי לפעמים עריכות ותשים אפקטים של סאונד".
הבנתי שיואב צפיר יצר איתך קשר.
"היו גישושים לעשות מערכונים ביחד, אבל לא יצא. כל אחד במקום שלו. מבינים לגמרי את הסיטואציה".
היא נפגעה?
"לא נראה לי. או שכן, אני לא יודע. מעולם לא דיברנו. זה לא אמור להיות שיקול כשאני עושה משהו. בחלשים, בחסרי אונים, בחיים לא אפגע. העליתי לא מזמן סרטון ששלחו לי של שני אנשים שתויים והורדתי מיד כי הבנתי שהם חלשים. התחרטתי. מיכל צפיר היא חזקה, אפשר לצחוק עליה".
איזו דמות של טל פרידמן אתם הכי אוהבים? הצביעו בסקר שלנו
¥ ¥ ¥
פרידמן לא ירחם על מיכל צפיר גם בתוכניתו החדשה 'הכל אבוד', שעלתה השבוע בערוץ 10. כמעט שנתיים לאחר עזיבתו המתוקשרת את 'ארץ נהדרת', ואחרי שהתרכז במופע הסטנד־אפ שלו, הוא חוזר לעשות טלוויזיה – וגם לגלם דמויות. למשל צפיר, או אושיית רשת בשם שרי ליסקובסקי, שמנהלת מעקב אובססיבי אחרי ישראל גוריון, וגם בחור בשם שרון חזיז, בעל שפם היטלרי, "איש נורא נחמד, שמנסה להילחם בתופעת השיימינג ברשת ויוצא לו הפוך. נורא הצחיק אותי לשים את השפם באיזה בוקר. הוא נראה כמו היטלר ומדבר בשיא הרצינות על הנושא. אגב, יש גם חתולים כאלה".
11 שנה היה ב'ארץ', עד שנסגרה הדלת על הפרק העיקרי בקריירה שלו, זה שהפך אותו לאחד הקומיקאים המובילים בישראל. הפרידה התנהלה בצורה יפה על המסך, אבל בתעשיית הטלוויזיה העריכו כי פרידמן לא היה מרוצה מהמקום שקיבל בעונות האחרונות של התוכנית, לעומת התפקידים המרכזיים שמילא ברוב עונותיה. "זה תהליך שאני עברתי, ולא קשור לתוכנית עצמה", הוא מודד מילים. "הרגשתי שאני חוזר על עצמי. שאין לי סבלנות לעוד. חשבתי שאם אני כבר לא מביא איזה משהו רענן ומעניין, עדיף שאני לא אהיה".
שבעת?
"בעיקר הרגשתי שאני לא מביא מעצמי את מה שאני מצפה".
למה ציפית?
"להביא שינוי, דברים חדשים לגמרי שלא עשיתי. מה שהבאתי היה לא מספיק טוב לתוכנית ולא התאים לה כל כך. אז אמרתי שאם זה לא מספיק מתאים, אני לא רוצה להפריע. אני הכי ביקורתי כלפי עצמי, וראיתי שאני מדשדש. בסופו של דבר כשאתה משתתף בתוכנית סאטירה, אתה צריך לעשות חיקויים, ולי זה קצת נמאס. קצת עייף אותי לעשות עוד פעם דמות. בנוסף, זה מאוד סוחט פיזית לעשות תוכנית כזאת ולהיות בחזית שלה שנה אחרי שנה. ואני נשלחתי תמיד לעשות דברים מובילים".
אפשר לומר שהיית הכוכב.
"בסדר, כן. לא אוהב את המילה הזו. אבל נשלחתי למשימות הקשות ועם הזמן אתה נשחק. אתה אומר לעצמך, 'מחר צריך שוב לעשות את הדמות הזו והזו', נו תביא לי איזה שם רגע".
שלי יחימוביץ'.
"לא דוגמה טובה. שלי היא כמעט האלטר אגו שלי".
אוקיי, נניח שהיו מבקשים ממך לעשות את שרה נתניהו.
"מצוין. אז כבר עשיתי כאלה, איפה אני יכול לחדש? הרגשתי, כמו שאמר ביבי קינג, ש־The Thrill is Gone. איבדתי את חדוות היצירה".
היה רגע מסוים שבו הבנת שעדיף להמשיך הלאה?
"זה לא היה רגע ספציפי. ההחלטה לא היכתה בי כתוצאה מאיזו הארה. היה תהליך נורא ארוך של שחיקה שכל הזמן ניסיתי להתמודד איתו בכנות ולא לשקר לעצמי. בשלוש העונות האחרונות נאבקתי בתחושה שאין לי מה לתת יותר שם. בכל פעם אמרתי, 'בוא ננסה בכל זאת', והעורך מולי שגב זרם איתי, נתן לי לעשות את הקטעים עם השירים, והלכתי גם לעשות דמות של שמאלני ברמאללה. באמת, מה לא ניסינו כדי שאהיה מבסוט. ובכל פעם, מחדש, הלב שלי לא שמח. אז אמרתי, 'אוקיי, לא בכוח'. הבנתי שאני צריך ללכת לדרך אחרת".
מהצד, כצופה, זה נראה כמו: טל פרידמן היה הציר שסביבו נעה 'ארץ נהדרת' מתחילת הדרך, עכשיו הוא רק מגיע בסוף התוכנית עם גיטרה.
"זה אני שביקשתי לצמצם את הנוכחות שלי. בעונות שלפני עוד הצלחתי איכשהו למצוא את מקומי, אבל בעונה האחרונה אמרתי, 'טוב, אני כבר לא תורם כמו שצריך. לא כיף לי. לא שמח לי. נגמור את זה כאן'".
ככה, פשוט וקר?
"לא, זה היה עצוב כי יש לי שם חברים, וכמובן גם כי אתה נקשר למקום".
ולא גם כי עזבת את התוכנית הכי מצליחה בישראל?
"אבל מצליח או לא מצליח זה לא שיקול בשלב כזה. בשבילי זה משהו שאני חי ביומיום ושאני רוצה ליהנות ממנו. ניסיתי באמת למצוא אתגר מקצועי יותר מסובך, כמו הסטנד־אפ ועכשיו התוכנית החדשה. 'ארץ נהדרת' היא פלטפורמה נהדרת לקומיקאי לבטא את עצמו, ומי שחזק נשאר שם וכל הכבוד. אבל זה לא כל כך מעניין אותי, אחרים. זאת אומרת, שיהיה להם לבריאות. אני מעניין אותי".
אבל כשיש אחרים טובים, הם דוחקים אותך.
"לא רואה את זה ככה. אני לא דחקתי אף אחד, אף אחד לא אמור לדחוק אותי. מה שדחק אותי הצידה זה חוסר ההנאה שלי. עכשיו הכל שלם לגמרי. בכל פעם שאני מופיע מול קהל, אחרי ההופעה אני אומר לעצמי, 'לא מאמין שעשיתי את זה'".
עד כמה חששת לעתיד הקריירה שלך אחרי הפרידה מ'ארץ נהדרת'?
"כשאני מפחד ואני מרגיש לא בטוח, שם אזור הנוחות שלי. אני אוהב ללכת על החבל הדק. זה מעניין אותי. זה המקום שלי. אם נוח לי ואני מתיישב מאחור, אני נרדם. להמשיך ב'ארץ נהדרת' כבר לא הפחיד אותי מספיק. בכל אופן זה לא שמישהו שם אמר לי, 'תשמע טל, די, מספיק'. הייתה הרגשה משותפת. זה גם לא שבאתי אליהם ואמרתי, 'תשמעו אני רוצה לעזוב', והם אמרו לי, 'אתה רציני?' אני לא רציתי להיתלות בהם ומצד שני הייתה הבנה גם אצלם שעדיף ככה. מעניין שאנחנו מתעמקים בעזיבה, ואני יכול להבין למה, אבל העובדה שהייתי 11 שנה במקום אחד מדהימה אותי הרבה יותר".
למה?
"אני מאבד סבלנות נורא מהר ומולי הצליח כל הזמן להפיח בי עוד רעיונות ובכל עונה הצלחנו להמציא מחדש עד שכבר לא היה. 11 שנה, זה באמת די לא ייאמן".
תחזור לשם אם יקראו לך לעשות דמות פתאום?
"למה לא? אני גם רוצה לראות אנשים מ'ארץ נהדרת' אצלי בתוכנית".
¥ ¥ ¥
פרידמן מתיישב על כיסא המארח של 'הכל אבוד' כשמאחוריו גב רחב – הוא כותב את התוכנית עם אחיו יובל פרידמן, שחר איינבינדר, רשף שי ומשה מלכה, והעורך הוא חן אביגדורי; ולצידו פרטנרים מצוינים – דובל'ה נבון, חברו מ'ארץ נהדרת', יהיה יד ימינו בחלק של האירוח ושי גולדשטיין יתרום את הפאנצ'ים הסרקסטיים. הז'אנר גם לא חדש לו – הוא פיטפט עם אורחים בערוץ 8 בתוכנית על גיבורי גיטרה, ובערוץ 24 הייתה לו משבצת אירוח עם להקת החתולים השמנים.
שלא לדבר על 'חלומות בהקיציס', שיתוף הפעולה הראשון שלו עם איל קיציס, שאחריו באו עוד רבים ('לגעת באוכל', 'הידוענים', 'מעצר בית', 'גם אנחנו רוצים תוכנית תחקירים'). לכן כשקיציס עלה בתוכנית אירוח בערוץ 2 בקיץ 2014 – ועוד בעריכת מולי שגב מ'ארץ נהדרת' – היה טבעי לראות את פרידמן משתלב שם. זה לא קרה. "קיציס לא אמור לשלב אותי בשום דבר", הוא מוחה.
אז לא התאכזבת שהוא לא לקח אותך לתוכנית האירוח שלו?
"מה זה לוקח? הוא לא מנהל שלוקח אותי. הבן אדם צריך להמשיך לעשות דברים משלו. בכל אופן לא רציתי לעשות אז טלוויזיה, רציתי להתמקד בבמה. זה נכון שלא הציעו לי, אבל זה גם לא היה הכיוון שלי".
בכל זאת, הייתם חברים.
"החברות בינינו הייתה סביב העבודה. זה לא שאנחנו היום לא חברים. אנחנו כן מדברים פה ושם, אבל ברגע שאתה לא עובד עם מישהו באותו מקום, אז מטבע הדברים אתה מתרחק מהבן אדם. אתה לא מדבר איתו כמו פעם".
אלא אם כן אתם חברי נפש.
"היינו חברי נפש יותר באזור 'חלומות בהקיציס'. די הרבה זמן עבר מאז. הייתה לנו תקופה מאוד אינטנסיבית יחד, היינו כמו להקה, אבל כשנפרדים בעבודה, עם השנים יש איכשהו פחות טראפיק. לי היה ברור שברגע שאני עוזב את 'ארץ נהדרת', איל ואני פחות נעבוד ביחד על דברים אחרים.
"אני חבר של מי שאני עובד איתו באותו זמן. ככה זה לצערי. אני מקדיש את רוב הזמן לעבודה או למשפחה ולא שומר על קשר עם אנשים. יש כאלה שאני מתגעגע אליהם וחברים שאני בקשר איתם, אבל זה בווטסאפ כזה. נדיר שאני נפגש ואז זה מאוד כיף ואני אומר לעצמי, למה אני לא עושה את זה יותר, אבל אז שוכח ומתחיל לעבוד על בדיחות ועל הדבר הבא. זה מאוד עצוב לי לפעמים. אני נורא מצטער, למשל, שלא הייתי בקשר עם עמוס שוב שנפטר. הוא היה חבר קרוב שלי בימי האוניברסיטה, אפילו עשה לי הקלטה לחתונה. עם הזמן כל אחד מאיתנו הלך למקומות אחרים".
שתי התוכניות האחרונות שלך ושל קיציס לא ייכנסו לספר הזהב של הטלוויזיה.
"זה נכון. עם התחקירים עשינו טעות. פגענו ממש לא במקום. היינו צריכים ללכת על סיפורים אמיתיים שהיו מהממים את הקהל, ואז להביא את הטוויסט. ועם 'מעצר בית' התעכבנו בשנה. הרי עשינו סדרה שמדברת על סלבס ושנייה לפנינו יצאה 'מחוברים', סדרה טובה שטרפה לנו את הקלפים".
הייתה לך גם אפיזודה ב'הכל הולך', שלא ממש הצליחה. הביקורות חבטו.
"הרעיון היה טוב, לעשות תוכנית אלתורים. בצרפת זה עבד, גם בלבנון אגב. כאן זה לא הצליח כי לדעתי בארץ עדיין לא ערוכים לסגנון כזה של תוכניות, ואולי בחיים לא נהיה ערוכים. הייתי עכשיו בקלאב־מד בצרפת. הצרפתים הם עם נורא מצחיק, אוהבים את החרא הזה של אגדו־דו־דו עדיין. אתה רואה אותם צוחקים מדברים נורא תמימים, של ילדים. אנחנו לא. בארץ אתה צריך לבוא רק עם אמירה. אבל כן הרווחתי מזה משהו. 'הכל הולך' הביאה לי קהל של ילדים".
ועכשיו תוכנית חדשה. מלחיץ?
"יש קצת פחד מהעניין של הפריים טיים. אבל אני אוהב את התחושה. אני מגיע בלי ציפיות גדולות מדי, לא איזה נבחר ציבור. אני מודע לכך שטלוויזיה מסחרית היא אכזרית ושאני נמדד לפי הרייטינג. אבל יש לי רק מה להרוויח מהסיפור הזה. אני רוצה לעשות את מה שאני חושב שכדאי לראות בטלוויזיה".
יצא שעוד כמה חשבו שזה כדאי. יש עכשיו הצפה של טוק־שואוז.
"אז כנראה עוד אנשים הרגישו שזה חסר להם. נהדר. חשוב להחזיר לטלוויזיה אנשים שמדברים, ופחות אנשים שעושים כל מיני תחרויות ביניהם".
צפית בתוכנית של גורי אלפי, של אסף הראל?
"משתדל לא להסתכל על כלום. רואה קצת קטעים בפייסבוק. אני לא רוצה להיות מושפע מאף אחד. ככה עשיתי גם לפני שהעליתי את הסטנד־אפ. לא ראיתי אף אחד חוץ מלואי סי.קיי, שאני מאוד אוהב. אני גם לא קורא ביקורות על תוכניות אחרות חוץ מאלה שנכתבות על תוכניות שלי".
אתה בוודאי חסין אחרי שנים.
"מה פתאום חסין? אני נפגע כמו כולם, גם מטוקבקים. משתדל לא לקרוא יותר מדי, אבל לפעמים נכנס לזה עמוק בלי לשים לב. בכל זאת, אנשים מקדישים לך מזמנם, נותנים כבוד באיזושהי צורה. הרי זה שבן אדם מתיישב על המקלדת וחשוב לו לכתוב עליך משהו, אומר הרבה. כל עוד הוא לא לוקח סכין, כלומר. בסטנד־אפ הבנתי שצריך הרבה סבלנות מצד הקהל. אני מקווה שלאנשים בבית גם תהיה. אם לא, גם מקובל. מה נעשה? אני באמת עובד קשה כדי שלא יזפזפו. רוצה שאנשים יצפו ויגידו לעצמם, 'איך הוא חשב על זה? 'בוא'נה, דבר כזה לא ראיתי'. לא פחות. אנחנו פאקינג קורעים את התחת".
אווירת 'חלומות בהקיציס'?
"נורא מקווה שכן. כמובן שאי־אפשר לחזור על דברים שהיו. אני כן רוצה שיהיה שם את העולם שאני אוהב, נונסנס, דברים מאוד טיפשיים".
תשתמש בדמויות מהעבר?
"תראה לי קומיקאי אחד שלא משתמש בדמויות מהעבר שלו בניואנסים. אבל אני לא אחזיר דמויות ממש. לא אוהב לעשות דברים שעשיתי, כי גם אני, כמו הקהל, חסר סבלנות. לא יכול להביא משהו עם החוטים של 2005. כן חשוב לי להביא קומיקאים חדשים, לגלות אותם. התחלתי ככה אצל גבי גזית בערוץ 1. באתי עם משה פרסטר ומאז החיים שלי השתנו".
'הכל אבוד', הסבר בבקשה את השם.
"קראנו ככה לתוכנית, כי הכל באמת אבוד פה, אז בואו נהנה עכשיו".
הכל?
"הכל. יש פה שני צדדים עקשניים, בעיקר ההנהגות שלהם, שלא מוכנות לעשות שום צעד כדי להקשיב אחד לשני וזה משגע אותי. אלה תעתועי אגו. יש פה כאוס גדול. לא רואה מישהו שבא, לוקח אותנו ואומר, 'יש לי חזון'. אני רואה רק ייאוש כללי".
מתי אתה הרגשת אבוד לאחרונה?
"מתי לא? הדירה שלי בתל־אביב נמצאת קרוב למקום הפיגוע בדיזנגוף. הגעתי לשם ביום ראשון שאחרי. היה לי קר פתאום בכל הגוף. אנשים הלכו ברחוב צפופים, חוששים, מסתכלים אחד על השני כי חשבו שהמחבל עדיין מסתובב. הרגשתי שאין לאן ללכת, ולא משנה מה תאכל, הגוף שלך לא יתחמם. מעין קור בלי חמלה ואין אפילו גשם שירטיב. זה היה רגע נורא קודר".
¥ ¥ ¥
פרידמן, 52, מחלק את חייו בין הדירה בתל־אביב לבית המשפחה בקריית־טבעון. נשוי לאיריס, שעוסקת בטיפול שיחתי ואנרגטי, ואב לאייל בן ה־22, תמר בת ה־17 וליאור בן התשע. תמר ואייל מאומצים, "אבל כולם ילדים שווי זכויות", הוא אומר. "כולם יזכו בירושה שלי, שליש־שליש־שליש. זו עובדה טכנית, אפילו לא כתובה בתעודת זהות. הרי יש את הקטע הזה שאומרים, 'אתה הורה מאמץ'. לא, אתה לא הורה מאמץ, אימצת פעם אחת, פעולה שעשית. והבעיות הן אותן בעיות של אבא וילדים או אמא וילדיה. ואתה יודע מה, זה אפילו קצת יותר נורמלי ממשפחות אחרות".
כי?
"יש את החיבור שעשה הגורל, חיבור אמיתי בין האנשים בבית, שאינו תלוי רק בקשר ביולוגי והגיע פשוט מאהבה טהורה. יש הרבה הורים עם ילדים ביולוגיים שמתנהגים אליהם מאוד לא יפה".
אתה מחלק את חייך בין שני מקומות. איך זה משפיע על הזוגיות? על ההורות?
"זה עוזר כי אני נוחר. החלוקה הזו קיימת אצל הרבה אחרים, טייסים, אנשי צבא. זה כבר הרבה שנים ככה, ואשתי סובלת אותי, אז כנראה שזה עובד. יש חלוקה ברורה והילדים יודעים שאני כמה ימים לא בבית וכשאני בבית אני כולי שם".
סיפרת באחד המופעים שלך שכמעט הלכת לעולמך בחיק המשפחה.
”כן, זה היה מטורף. ישבתי עם אייל ואכלנו סטייקים, פתאום נתקע לי הבשר בגרון ולא יכולתי לא להוציא ולא להכניס אוויר. הרגשתי שאני מאבד את זה. איריס הייתה למעלה באמצע טיפול. לא רציתי להפריע לה, אבל הרגשתי שאני הולך למות. אייל בהתחלה בכלל חשב שאני צוחק עליו. הוא לא ידע מה לעשות והתחיל לדפוק לי על הגב. הוא קרא לה בסוף, ושניהם דפקו לי על הגב. חירבנתי במכנסיים מרוב פחד. אמרתי לעצמי, 'יו, אני הולך למות מסטייק'. תחשוב איזה מוות אידיוטי זה לקומיקאי! כבר הזמינו אמבולנס ובסוף איריס נתנה לי מכה כזאת חזקה שהוציאה את זה. הבן היה בשוק טוטאלי. הדבר הראשון שעשיתי זה להמשיך לאכול איתו את הסטייקים".
אחרי שהחלפת מכנסיים.
"זה בדיוק העניין, חשבתי על זה. אני לא זוכר עם הייתי עם השושנה בתחתונים או לא. אתה יודע מה, יכול להיות שהחלפתי, כן. עשיתי מקלחת קטנה וחזרתי לאכול, כדי לשמר איזה נורמליות".
הסטנד־אפ הוא הילד הכי צעיר שלו. רץ כבר 230 פעם בשנתיים האחרונות וממלא אולמות. פרידמן מתחיל בגיטרה ומבהיר לצופים שהערב הוא לא יקבל את הקופאית ההיא וגם לא מתנחלת חובבת נגניות. הוא מנצח היטב על הקהל, שמצטרף אליו לדואטים הזויים בשירים של בריטני ספירס ואדל, ורק מדי פעם גולש למקומות פרועים יותר שכה אהובים עליו. "למדתי שהקהל לא מוכן לקבל דברים בוטים מדי", הוא אומר. "אני מאוד קיצוני בהומור שלי, והבנתי שזה מצחיק רק אותי או חברים קרובים. ניסיתי שאלון על פורנו, שירד מהמופע כי זה לא הצליח. הקהל צדק. אם הם רוצים פורנו, שייכנסו לאתרים".
הופתעת פעם כשהיית על הבמה?
"בהופעה ברמת־השרון, באוגוסט, שיא החום. המזגן התקלקל. פתאום קם בנאדם ואמר, 'אני לא יכול יותר' והוריד חולצה. אמרתי לו, 'וואו, איזה ציצי יפה'. ואז הוא צעק, 'מנהל האולם חתיכת בן זונה, לא מוכן שיהיה לי חם ככה'. אמרתי לו, 'תמשיך, תוציא הכל'. ואז הוא עלה לבמה, אני הייתי בקהל וזה היה רגע די מפחיד והזוי, אבל נתתי לו לעמוד שם ושאלתי אם יש לו עוד מה לומר. באיזשהו שלב הוא חזר למקום שלו וישב בלי חולצה, עד הסוף".
לפנייה לכתב/ת 
