בלילה הראשון, אחרי שחזרה מ'הישרדות', דנה ברגר הסתובבה בסלון היפה שלה וקרה לה משהו מוזר: היא רצתה הביתה. "לא הרגשתי בבית, אז כל הלילה ניקיתי", היא נזכרת. "ממש כל הלילה. משפשפת. מסדרת".
והיום את יודעת להסביר למה עשית את זה?
"זה מעיד על משהו בעייתי. לקח לי יומיים־שלושה להבין שלמרות שהבית נקי, אני עדיין לא מרגישה בו בבית. ושאני גם לא מרגישה כל כך טוב. הכל קצת לאט לי. קצת בדיליי. אני לא ממש שומעת מה שאומרים לי. ואני נבהלת, כי זה תופס אותי נורא לא מוכנה. הייתי בטוחה שאיך שאני חוזרת אני אהיה במיטבי".
צפו: דנה עונה על השאלון
ומה את עושה?
"מבטלת פגישות. מרגישה חלושעס. מתחילה להילחץ מזה שאני במצב של חוסר שליטה. ואני לא רגילה לזה. והילדים עוד בחופש הגדול וצריך להחזיק את הבית. אני קולטת שבשביל להכין ארוחת ערב אני צריכה המון כוח. שכל דבר קטן נהיה מורכב. שכל מה שקשור בחשבונות אני לא מסוגלת לעשות. וזה היה באחריותי בבית".
כמה זמן זה נמשך?
"חודשיים. ולא ידעתי לעשות אחד ועוד אחד עם החוויות מהתוכנית. פשוט ידעתי שאני לא בסדר. הרגשתי כאילו יש קיר של זכוכית שאני רואה דרכו את כל מה שקורה, אבל אני מאחוריו. שאני לא באמת מצליחה להיות עם האנשים שאני אוהבת. משהו ממש בועתי. עד שחברה טובה שלי אמרה, חמודה, דחוף לפסיכולוגית. אז חזרתי לטיפול".
ומה הבנת שם?
"הפסיכולוגית אמרה, 'הזמן שהיית שם, זה הזמן שייקח לך לצאת מזה', והיא צדקה. באיזשהו שלב הבנתי שזה מ'הישרדות'. גם לא יכולתי לדבר כי התוכנית עוד לא עלתה ובגלל הסודיות, אז לא יכולתי לפרק את זה מילולית. והנפש לא אוהבת שלא עוזרים לה לפרק חוויות, במיוחד כשמדובר בחוויות קיצון. אתה סוג של שבוי שם. זו חוויה לא נורמלית. אני חושבת שאחד הדברים שדרשתי מעצמי כשהייתי שם זה להיות מאוד חזקה. הייתי על מוד של הישרדות. אתה שם על עצמך שריון וכשאתה חוזר הביתה אתה לא יודע איך להוריד אותו. אחרי זה חזרתי להופיע. וזה החזיר אותי סופית לעצמי. למזלי. לא כיף לי עם עצמי בבאסה".
מה הבנת מהמצב הזה?
"שאני אהובה ושהאיש שלי, עדי, הוא אלוף, שאני יכולה לנצח ושאני מספיק אמיצה ומספיק חזקה לקבל עזרה כשקשה לי, וזה מסר חשוב. והכי חשוב? בזכות הסיפור הזה אני לא מטפלת יותר בחשבונות!"
תענוג. ועם זאת, לא הכי פמיניסטי
"פאק איט. מותר לי. העיקר שאני מרגישה טוב".
¥ ¥ ¥
מי שראה אותה על המסך לא יופתע ממה שהיא מספרת. ברגר היא השורדת הכי פחות שורדת שהייתה בפורמט הישראלי של התוכנית בכל עונותיה. לא ספורטיבית. לא דוגמנית. לא מניפולטיבית. לא שקרנית. לא בביקיני. בפעם הראשונה ב'הישרדות' אישה הצליחה שלא לצאת מרינה התחת. היא, יחד עם הודא, נצפית שם רק בבגד ים שלם.
מההתחלה הייתה ברגר אאוטסיידרית. בהמשך שימשה כשק האגרוף של רון שובל. אחר כך עברה שבט ונאלצה למצוא את עצמה מחדש במשחק ולמדה לעשות את זה בדרך שלה, כלומר כמו היפית. היו רגעים של תובנות ניו אייג' ("זה הכל בראש"). במקרים אחרים היא יצאה קצת מורה בשיעור חברה. "תמיד האמנתי שהאדם הוא טוב מטבעו ושמוזיקה מנצחת הכל ושאהבה מחברת בין אנשים", היא נבוכה עכשיו. "אני קצת וינטג'. קצת אולד סקול. קצת סבתאל'ה. נכון, יש בזה משהו קצת דודתי, אבל זה אותנטי. מה אני אעשה? זו אני".
בגיל 45, ברגר יודעת מי היא. מאחוריה 25 שנות קריירה מוזיקלית, והיא מכירה את המקצוע שלה גם ממרומי הפנטהאוז וגם מתעלות הניקוז. עשתה גם שוליים (בלהקת בלאגן) וגם את האמ־אמא של המיינסטרים ('עד הקצה'). חוותה הצלחה פנומנלית וגם כישלונות (למשל עם אלבומה האחרון 'מתנות של זמן', שיצא בשנה שעברה). הופיעה מול אלפי אנשים וגם מול 20. את חצי היובל הזה היא עומדת לציין באלבום אוסף בשם 'האוסף Live', שייצא בתחילת מרץ, ובסדרת הופעות במועדוני זאפה. רגע לפני כל זה, היא בחרה לעשות משהו לא צפוי ונסעה להתפלש בבוץ החברתי של 'הישרדות - הונדורס' עם רוסלנה רודינה ומושיק גלאמין. עוד רגע יתברר למה.
מהבית של ברגר במושב רמת רזיאל, 20 דקות מבית־שמש, החיים נראים לא רע בכלל. עצי זית, בתי אבן קטנים, אוויר. במטבח החמים מונח ספר מתכונים שפתוח על עוגת גבינה. האיש שלה (היא לא אומרת בעלי) ושני הילדים, בת 14 ובן שבע, יצאו לקניות של יום שישי. הכלב ג'ורג' נכנס ויוצא. ברגר מציעה קפה ועוגה ואפילו נעלי בית פרוותיות. היא כנה, אינטליגנטית ומצחיקה. זו הפגישה השנייה שלנו והיא מגיעה לאסוף אותי מתחנת הרכבת לבושה בטרנינג אפור. "אז הבנת אתמול כשהייתי מאופרת שאני יפה, נכון?" היא יורה. "סבבה. אז זה מאחורינו".
מאיפה הגיע הרעיון של 'הישרדות'?
(צוחקת) "'אם אלה החיים' זה שיר של זמרת אחרת, אבל זו הייתה התחושה, שאני בשלה למשהו שלא עשיתי עד עכשיו. הציעו לי לעשות 'הישרדות' לפני שלוש שנים כשהיה וי־איי־פי, וגם 'האח הגדול' ו'מחוברים' וסירבתי. אני בכלל דוגלת בקודם כל לא. מבחינת התזמון זה פגש אותי אחרי שנה לא פשוטה: איזשהו משבר אמצע החיים. משהו שהיה קשור לרוויה. לכובד".
השגרה הרגה אותך?
"הרדימה אותי. יש לי משפחה טפו טפו סבבה, הבן זוג סבבה, הכל סבבה, אז למה לא סבבה לי? זאת תחושה של מה עכשיו. 15 שנות זוגיות, שני ילדים. בית במושב. כל הדברים נורא טובים, אבל משהו בנפש שלנו צריך להתעורר על עצמו מדי פעם. שנה לפני זה יצא לי אלבום והייתי מאוד גאה בו, והוא מאוד לא הצליח, אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות בתרדמת. זה לא מתאים למקצוע שבחרתי בחיים. רציתי לצאת מאזור הנוחות שלי, ו'הישרדות' זה בדיוק זה".
ובואי לא נשכח את הכסף.
"ברור".
400 אלף שקל, לפי פרסומים זרים.
"אנחנו לא ניכנס לזה. נורא בא לי להשוויץ, אבל אני לא יכולה".
מעבר לגיוון החיים ולפיתוי הכלכלי נראה שברגר, כמו מוקי ופורטיס ומשינה לפניה, הבינה שהמשחק השתנה והוא נמצא בריאליטי. "ברור שיש גם רצון להגיע לדור הצעיר, לתת איזה בוסט לקריירה. זו לא בושה. מה שהולך היום, הולך בטלוויזיה. יש לי את האפשרות לשבת על הספה בסלון היפה שלי, מחובקת עם כל עקרונותיי וגאה בעצמי, אבל במקרה כזה אל תתלונני שרע לך. רציתי לפרוץ החוצה, לבדוק את הגבולות שלי. באותו רגע הגיעה 'הישרדות'. בול".
מה הכי הפחיד אותך שיגידו?
"פחדתי שאתבייש, שאסתכל על עצמי ואגיד, 'מה את עושה שם'. היה לי ברור שאם אני עושה את זה, אני נפתחת לעולם אחר לטוב לרע, ויהיו את האנשים האלו בבית, שהם קצת האנשים שלי, שיגידו, אבל זו ההיא המגניבה מהרוקסן, מה קרה לה? אבל זה בדיוק כמה מאות אנשים. זה גם לא שיקול מה יגידו. אני ילדה גדולה".
כשפורטיס הלך ל'אקס פקטור' אמרו שהוא מכר את עצמו. היה בזה משהו עצוב. את מבינה מאיפה מגיעה התחושה הזאת?
"ברור. את רוצה שדברים לא ישתנו. למשל שדיוויד בואי לא ימות. הרי למה אנשים בכו על בואי? הם בכו על עצמם. כולנו מתבגרים. אני יכולה להגיד שהיה לי קצת עצוב לראות את מוקי עושה את זה - כשעושה את זה גיבור ילדות משב"ק ס', אתה מבין שהעולם משתנה. אחרי זה שמחתי מאוד בשבילו. הוא בכל מקום ועושה מלא כסף ועדיין עושה את המוזיקה שלו".
מה דנה של הניינטיז הייתה אומרת על זה?
"היא בחיים לא הייתה הולכת ל'הישרדות'".
¥ ¥ ¥
זה התחיל רע לתפארת. ברגר נחתה על האי אחרי חודשיים של מכון כושר ושיעורי שחייה, אבל עם כל הכבוד למאמץ, לא היה לה סיכוי מול אמזונות כמו טיטי וג'ני צ'רוואני. רק בפרקים האחרונים היא סוף־סוף לא משתרכת מאחור אלא נלחמת כמו טיגריס על מסר מהבית. היא אפילו כתבה על זה שיר: "אם זו הדרך/ אלך בה עכשיו/ גם אני". ברגר גם סירבה בתוקף לאכול קערת תולעים. "שם פגשתי את הגבול הפנימי שלי", היא אומרת. "אני לא אוכל תולעים בשביל רייטינג".
טוב. בואי נגיד שפיזיות היא לא הצד החזק שלך במשחק.
"אני שוחה כמו ירושלמית והייתי צריכה שילמדו אותי לקפוץ משפת הבריכה. אני באמת פחדנית איומה בכל מה שקשור לפיזיות. אבל זה משתפר. בהתחלה המשימות היו האימה שלי. כל בוקר הייתי קמה ומתה מפחד מה תהיה המשימה הבאה. והיו דברים אלימים. מה לי ולאלימות?"
אחד הדברים הכי בולטים בעונה זה הפוקוס המאוד מפורש על חלקי גוף של מתמודדות. זה הפריע לך?
"הן כוסיות. מהממות. אני הייתי הכי קולית. אני גם לא בגיל שלהן. באתי עם בגד ים שלם, היחידה בתולדות הישרדות אבר. הייתי סולידית בטירוף. יותר סולידי מזה זה דוסי. מי שיש לה נורא מה להראות, בכיף, אבל אני לא דוגמנית, ואיך בכלל אפשר לעשות משימות עם הציצקעס בחוץ? כאן אני כבר חושבת פרקטית, זה פשוט לא נוח. לא הרגשתי שאני מוכרת משהו מיני. בכלל, כל מה שקשור למין מתבטל שם לגמרי. זה לא מיני בצורה קיצונית, חוץ מטיטי ורון (אלוף) שזכו להרגיש את הליבידו שלהם. כל הזמן דיברנו על זה שאין שום חשק. כלום".
הרון השני במשחק, שובל, היה אחראי למרכיב אחר באווירה. מהרגע הראשון של העונה התבלט הזמר בגלל צלעות שבורות, בטלנות ומצחיקנות, לצד לשון רעילה וחיבה לקטטות. לברגר הוא עשה את המוות מההתחלה. ברמה התסריטאית, זה היה בינגו: נסיכת הרוקנרול הפריבילגית מול הזמר המזרחי. ישראל הישנה מול החדשה. ואין יותר מושלם ממלחמת תרבות בבגדי ים.
"במועצת השבט הראשונה מושיק, ג'ני ואני רצינו להדיח אותו", מסבירה ברגר, "כי היה צריך להדיח מישהו והוא תרם הכי פחות. לא מתוך שום מקום אישי, בטח ובטח לא ממקום של קנאת זמרים. והוא - אין מה לעשות, זה הבנאדם - פגעת בו, אבוד לך. הוא נעלב עד עמקי נשמתו, ואני מבינה את זה, אבל הוא לא השכיל לעשות הפרדה בין המשחק לחיים. אותי כל פרק ניסו להדיח ולמחרת בבוקר אכלתי איתם קוקוס והכל היה סבבה. לא נעלבתי לרגע. עשיתי את ההפרדה. זה שיגע אותם".
והוא נכנס בך חזק.
"רון אומר כל הזמן, הקם להורגך השכם להורגו. זה המשפט שלו ואני מכבדת את זה. אבל אז הוא התחיל להציק לי. המזל הוא שהחיצים שהוא שלח לא פגעו בשום נקודת תורפה שלי. אפשר נורא להעליב אותי, אבל בשביל זה צריך להגיע לאיזשהו מקום רגיש. זה לא הזיז לי. זה היה כמו גן ילדים".
נראה לי שניסו להפוך את זה למלחמת תרבות: הזמר המזרחי מול הרוקרית האשכנזייה. אולי רצו שהוא ירגיש מקופח. או שאת תתנשאי עליו.
"את רוב הדברים שהוא אמר עליי לא שמעתי. רק ראיתי בבית, וזה נראה לי יותר גדול ממה שזה היה בזמן אמת. ובכל מקרה לא שיתפתי עם זה פעולה. לא עניין אותי להגיד דברים נגדו, כי אין לי. הוא מעולם לא איים עליי ולא באמת פגע בי. רוב הזמן התרגזתי מזה שהוא מציק לי. אני כן יכולה להגיד שמאוד הוקל לי כשהוא הודח".
אולי היה כאן אינטרס של ההפקה, שתריבו?
"עשו מזה עניין, אבל מכיוון שאני לא בעניין, מה אכפת לי. שיעשו מזה מה שהם רוצים".
אם כבר מדברים על ההפקה, בפרק הראשון טיטי נותנת לך את פסלון החסינות. לא היה ביניכן חיבור. מה הקטע?
"אני לא יכולה לענות לך על זה".
אז ההפקה לא התערבה במהלך העונה?
"אני לא ראיתי בעיניים שלי דבר כזה קורה".
מה שהפתיע זה האנשים שאיתם התחברת שם. ג'ני, מושיק, רוסלנה, טילטיל.
"נכון. אלה אנשים שאם הייתי פוגשת אותם ביום־יום יש להניח שלא היה נוצר קשר. דווקא המשחק והסיר לחץ המטורף שהיינו בו הותיר בצורה נורא יפה רק את הגרעין של הנשמה של הבנאדם. לא מה הוא עושה, לא מאיפה הוא, לא אם הוא נהג טקסי או דוגמנית או זמרת. החיבור שלי לטילטיל ולרוסלנה היה חיבור של נשמות, ועם מושיק וג'ני היו לי יותר נושאים משותפים. מושיק היה היחיד שם, למשל, שהכיר את להקת בלאגן. וג'ני היא מענטשית. היא חכמה וחדה ומצחיקה. בהתחלה הערצתי אותה. אני לא בטוחה שהיא בכלל יודעת מזה. היא ממש נכנסה לי ללב".
¥ ¥ ¥
כשברגר התפרסמה בתחילת שנות ה־90 כסולנית הלוהטת של להקת בלאגן, היא נתפסה כבחורה לא סולידית בכלל. היא זכורה עד היום כמי שניפצה את ליבו של ירמי קפלן, מה ששלח את חמי רודנר, חבר של שניהם, לכתוב על זה את השיר 'נפלת חזק'. דיברו על נשים במיטתה, על קוקאין באפה, ועטיפת אלבום הבכורה שלה, שבו צולמה מדממת מהאף, תרמה גם היא לשמועות. "אבל אני ילדה הרבה יותר טובה ממה שחשבו", היא נאנחת. "בחיים לא התנשקתי עם בחורה. אני מאחלת לעצמי שזה יקרה לי. אבל אני צריכה להיות בחו"ל כדי שזה יקרה.
"לגבי סמים, היו לי התנסויות, אבל הקצינו את המציאות. אני זוכרת מתי קלטתי שאני משחקת עם המוח שלי, בפסטיבל מוזיקה לפני 15 שנה. היה שם אקסטזי או משהו אחר, ובאיזשהו שלב התחלתי לראות דברים מפחידים. כל מיני צורות. זה רגע שאת אומרת, לא נעים לי, מפחיד לי, ואני לא יכולה לצאת מזה. הלכתי לוואן לאכול משהו, כי ידעתי שזה ירגיע, והייתה שם רק במבה. זה היה נורא. אני לא יכולה לאכול במבה מאז. אבל זה היה כל כך מזמן. אני כבר שנים סחית. בתור אמא, אני מפחדת לעשות משהו שיסכן את הגוף ואת הנפש. אני לא לבד. יש אנשים שתלויים בי".
בזכות הנוכחות שלך ב'הישרדות' כל מיני דברים שאין להם סיכוי להישמע בפריים טיים של ערוץ 2 פתאום צצים בו: שאלת טריוויה על חמי רודנר, שרת את 'מותק' של קורין אלאל. יש עוד תקווה לרוקנרול העברי?
"נורא חשוב לי לחדד כאן שלהבדיל ממה שמקובל לחשוב, אנשים שהצליחו מהסצנה שלי מופיעים המון גם היום ומתפרנסים ממוזיקה. מה שהשתנה זה התהודה הציבורית והסקס אפיל, שלא קיימים, והשמעות של גלגלצ. זה לא הזרם המרכזי, זה לא הלך הרוח. אבל בשטח יש מציאות אחרת. את יודעת מה? פאק איט, למי אכפת מהלך הרוח. הוא די מסריח בדרך כלל. התחושה היא שרק כסף מעניין את כולם וזה נורא מייבש".
בתור מי שראתה את הפלייליסט גם מלמעלה וגם מלמטה, מה דעתך על המאבק הנוכחי של מירי רגב ומאיה בוסקילה בשיטה?
"אני לא אוהבת לקטר. אני לא אגיד, אתם לא משמיעים אותי כבר עשור. זה כמו בחורה שבאה לגבר ואומרת לו, תרצה אותי! למה אתה לא רוצה אותי? הרי זה עושה את הפעולה ההפוכה. מצד שני, זה קשה. אתה נותן את הנשמה שלך, ולא סוד שאין הרבה כסף בתעשייה הזאת ויושבת שם החבורה הזאת וחורצת גורלות. אז בוודאי שזה לא קל. אנשים אפילו לא יודעים שהוצאת אלבום חדש שהוא בנזונה. זה מפח נפש. זה מבאס. אבל מה אני אעשה. הפתרון היחיד הוא להמשיך לעשות. היה לי אלבום שלא השמיעו ממנו שיר אחד, וזה מאוד מעליב, אבל אני אבלע את המר הזה ואמשיך. קורים דברים גם בלי גלגלצ, עם כל הכבוד להם".
אבל כשזה קרה לברגר עם התחנה הצבאית, זה קרה בענק. אלבומה השלישי 'עד הקצה', שיצא בשנת 2000, זיקק בתבונה רוק נשי ופופ עשוי היטב. שירים כמו 'אהבה' ו'יש בזה טעם' נטחנו עד דק בגלגלצ. ברגר הפכה ליקירת התחנה. ולזמרת השנה. ולהצלחת השנה. האלבום נמכר בעשרות אלפי עותקים וזכה למעמד של תקליט פלטינה כפול. "זה היה נורא כיף", היא מחייכת. "כיף להיות מספר אחת. תקופה מדהימה. פעם ראשונה עשיתי כסף מהופעות. פתאום חייתי טוב. נסיעות לניו־יורק. מסעדות. עוד אין ילדים. שם חוויתי פעם ראשונה הצלחה. עבדתי קשה בשביל זה. אני גם חושבת שלא התבלבלתי".
את ההצלחה של האלבום ההוא ברגר לא הצליחה לשחזר, "והיו תקופות שהתמודדתי עם קושי כי חוויתי חוסר הצלחה", היא מודה. "אני זוכרת שבסביבות 2006 הייתי צריכה להופיע בכל מיני חורים שלא תמיד היה כיף להופיע בהם, ואין לך כסף לנגנים אז את נוסעת רק את והגיטרה. וצריך בשביל זה ביצים, ויש לי. אבל התעצבנתי, זה היה מעליב, רק שאז כבר הייתי אמא ולא יכולתי להרשות לעצמי להיות בדיכאון".
את בת 45 ואמא. לו ריד ודיוויד בואי מתים. העולם משונה.
"לו ריד מת?! איך פיספסתי את זה?! בחיי שלא ידעתי".
