פיל קולינס חוזר

לא מעט אמנים שנסקו בשנות השבעים הלכו לאיבוד במהלך שנות השמונים. הם התקשו לייצר מוזיקה בעלת משמעות וספגו ביקורות קטלניות (רובן מוצדקות). גם כששבו להצליח הם לא ניסו להמציא מחדש את הביוגרפיה שלהם. דיוויד בואי המנוח היטיב להגדיר את העשור ההוא במשפט "אלו היו שנות הפיל קולינס שלי". לא בטוח שהמשפט הזה — שחזר בשבוע שעבר לכותרות, ובנסיבות עצובות בהרבה — הרגיז את קולינס. כי פרט לחוש הומור, הזמר הבריטי החביב הזה חווה בעשור ההוא את הרגעים המצליחים בקריירה שלו, ועכשיו הוא מקווה לעוד כמה "שנות פיל קולינס".

חמש שנים לאחר שפרש ממוזיקה עקב בעיות שמיעה וכאבים בגב (שמנעו ממנו לתופף), פיל קולינס חוזר. קולינס, שיציין 65 בשבוע הבא, כבר הודיע שהוא עובד על אלבום אולפן חדש (הראשון שלו עם חומרים מקוריים מאז 2002), מתעתד לפרסם אוטוביוגרפיה ואפילו מתכנן לצאת לסיבוב הופעות בקרוב. "אני כבר לא בגמלאות", הצהיר לאחרונה למגזין "רולינג סטון" והוסיף שלאחר שילדיו הקטנים בגרו, "הסוס יצא מהארווה והוא מוכן לצאת".

קולינס גם לא פוסל איחוד של להקת ג'נסיס, שבה החל את דרכו, ואמר "אני אוהב את החבר'ה האלה, אני פשוט מעדיף לעשות את זה לבדי קודם. לעת עתה בואו ונראה איך זה עובד". אבל עוד לפני שקולינס יבדוק איך זה יעבוד הוא יבחן את מפלס הגעגועים שלנו אליו — דרך הוצאה מחודשת של אלבומיו הקלאסיים.

תחת הסלוגן "Take a Look at Me Now", הלקוח מאחד מלהיטיו הגדולים, תצאנה מהדורות מושקעות לשניים מאלבומיו החשובים: Face Value, אלבום הבכורה המצוין מ־1981, ו־Both Sides מ־1993, למעשה האלבום האחרון הבאמת טוב שלו. חודש לאחר מכן יצטרפו אליהם האלבומים Hello, I must Be Going! האייטיזי והמוצלח ו־Dance Into the Light מ־1996. ובהמשך השנה צפויים לראות אור שני אלבומיו הקלאסיים No Jacket Required ו־But Seriously. ברוח קמפיין הקאמבק — קולינס הנוכחי גם ישחזר את העטיפות המקוריות. המהדורות שתצאנה בדיסק ובוויניל יכללו בנוסף לאלבום המקורי בסאונד משובח, שירים נוספים וגרסאות מהופעות חיות.

עוד מוקדם לומר כיצד יתקבל הקאמבק של קולינס. המעריצים הוותיקים שזוכרים לו את ריקודי הסלואו לצלילי הבלדות המרגשות שכתב באייטיז או את הופעתו המצוינת כאן ב־2007 — בוודאי שמחים. אלו שרואים בו בעיקר מתופף אדיר ואת האיש שהפך את ג'נסיס מלהקת רוק מתקדם נועזת למפלת פופ אלגנטית, קצת פחות. כך או כך, לאיש שמכר עד היום למעלה מ־100 מיליון אלבומים ואחראי ללא מעט להיטים, נמאס לשבת בבית.