השפעת של גילה גמליאל נסחבה לפחות שבועיים. כשעידכנה את תומכיה על המחלה בעמוד הפייסבוק שלה הם ענו בצרור המלצות לתרופות סבתא – גרגור של חומץ תפוחים, מריחת עראק על החזה והבטן, מרק תימני עם חילבה ואפילו ויסקי. כמה ימים קודם היא העלתה פוסט שבו בירכה על החלטת הממשלה לאשר את תוכנית החומש למגזר הערבי בישראל, וזכתה לצרור מסוג שונה: "תתביישי לך", "נותנת פרס לטרור", "אש"פיסטית", "תמשיכי לדאוג לאלה שצולפים באחים שלך מרחוק", "תעבירי להם גם נשק, עד שזה יגיע למישהו קרוב אלייך, אולי תביני". לא פלא שחלתה.
גמליאל ציפתה שלצד איחולי התמיכה – והיו לא מעט כאלו – יהיו בוודאי גם קולות מתנגדים, אבל המציאות הישראלית הפכה את ההתנגדות האוטומטית לכל מה שנוגע בהטבות לערביי ישראל למלחמה של ממש בהחלטת הממשלה. הייתה לכך סיבה: שלושה ימים אחרי שאושרה התוכנית המפנה 15 מיליארד שקל לכלל תחומי החיים של אוכלוסיית המיעוטים בישראל (מוסלמים, נוצרים, בדואים, דרוזים וצ'רקסים) שהובילה גמליאל, ביצע המחבל נשאת מלחם - אזרח ישראלי מערערה - את הפיגוע הרצחני ברחוב דיזנגוף בתל־אביב.
התוכנית חטפה ריקושטים, אבל גמליאל בטוחה שעשתה את הדבר הנכון. עכשיו - כשהמחבל חוסל, הרוחות נרגעו והשפעת דעכה - בין כוס תה למרק ירקות היא מסבירה את ההחלטה שהובילה. "המצב בארץ זה תעודת עניות לכל ממשלות ישראל על ההתייחסות לאוכלוסייה הערבית. אני מסיירת המון במגזר הערבי ורואה את הביוב נשפך על המדרכות, אין מוסדות ציבור, תרבות, ספורט, אין להם כלום. אחד מכל שלושה נושר מבית הספר. יש שם מכירה של אמצעי לחימה וסמים ופשע ופרוטקשן, כי כשאין תעשייה ופרנסה, זה המצב. ההנהגה הערבית דורשת במשך שנים שנפנה את הנשק, בכל המפגשים עם ראשי ערים ורשויות זה הדבר הראשון שהם מבקשים. זה מעודד אלימות, פשע, רצח נשים. פתאום אני רואה שבכלל אין תחנות משטרה במרבית היישובים".
למה אין?
"כי המדינה לא נתנה את דעתה לשים שם תחנות משטרה, שזו טעות איומה. הייתה מדיניות לא נכונה שלחברה הערבית - לא נכנסים. מתייחסים במדינה לשני סוגי אזרחים. למה משתוללת שם בנייה בלתי חוקית? כי לא באו לאכוף את החוקים בתוך היישובים. יש שם תוהו ובוהו. בשנת 2016 במדינת ישראל הדמוקרטית, הפקרנו בצורה מאוד מעליבה 20 אחוז מהאוכלוסייה שלנו, זו בושה. ולא צריך לאהוב או לא לאהוב את הערבים, לא צריך להיות ימני ולא שמאלני. פתחתי את ישיבת הממשלה על התוכנית עם ציטוט של זאב ז'בוטינסקי שעליו גדלנו: 'גם לאחר יצירת הרוב העברי, יישאר תמיד בארץ ציבור ערבי גדול, ואם לחלק הזה של תושבי הארץ יבואו בזמן מן הזמנים ימים רעים אז כל הארץ תישא בעול הסבל. מצבם האיתן של הערבים במובן הפוליטי, הכלכלי והתרבותי יישאר לנצח נצחים התנאי העיקרי למצבה הבריא והאיתן של ארץ ישראל כולה'".
וזה אבי הליכודניקים, אז איפה הרוח הזו הלכה לאיבוד?
"אנשים כנראה לא מכירים את היסודות שגדלנו עליהם ולא קוראים כבר את הכתבים. אנחנו צריכים להיות מאוד־מאוד זהירים בשיח נגד האוכלוסייה הערבית בישראל. אנחנו יכולים לחשוב אחרת בנושאים מדיניים, אבל אזרחי המדינה שלי צריכים לקבל שוויון הזדמנויות מלא. נשאלתי לגבי הנושא של המחבל ואמרתי שאסור לעשות הכללות, אנחנו רואים שמדובר בעשבים שוטים. כל ההנהגה הערבית גינתה בצורה מקיפה את המחבל המתועב, ואנחנו צריכים לדאוג מצידנו - וזה אינטרס לאומי - לא לעשות את ההכללה השקרית והלא־נכונה הזו".
אני לא רוצה להרוס לך, אבל את יודעת מי הכליל - ראש הממשלה שלנו, שערב לאחר הפיגוע קשר בין המחבל לכלל האוכלוסייה הערבית בישראל.
"ראש הממשלה נתן לי גיבוי בעצם המינוי שלי לתפקיד הזה והוא חתום איתי על תוכנית של 15 מיליארד שקל, אם הוא לא היה נותן את הגיבוי בישיבת הממשלה זה לא היה עובר. ראש הממשלה אומר שהוא רוצה שהכסף יהיה מתועל גם לפתרון של סוגיות שעד היום המדינה לא נתנה את הדעת עליהן, כולל נושאי אכיפת החוק והבנייה והנשק הבלתי חוקי. בקונטקסט של הפיגוע זה היה נשמע יותר 'מחודד', נגדיר את זה ככה. אנחנו צריכים גם לדעת לומר את הדברים האלה ולא לבוא ולפגוע".
הממשלה מפנה לאוכלוסייה הערבית כסף מצד אחד ופוגעת בתחושת השייכות שלה מצד שני.
"תחושת השייכות של האזרחים הערבים בישראל מתחילה מהתשתיות, ממערכת חינוך ראויה והשתלבות במקומות התעסוקה, זה מתחיל מהיכולת שלהם להביע את עמדתם בצורה חופשית, מזה שהם ילכו להצביע".
גם פה נתניהו הפחיד עם "הערבים נוהרים לקלפי".
"הוא התנצל על זה כבר".
ועשה את זה שוב.
"הוא התנצל, וגם עשה מעשים מתקנים. מי עומד בראש ועדת השרים לקידום החברה הערבית? ראש הממשלה".
זה קצת מצחיק, לא?
"זה לא מצחיק".
יש ח"כים שעושים לנו נזק
אין מה לעצור את הנשימה, השרה לשוויון חברתי לא תבקר את ראש הממשלה על דבריו נגד האוכלוסייה שאליה החליט להעביר 15 מיליארד שקל. מה היא צריכה את זה? גמליאל ראתה מה קרה לליכודניק השרוף, הנשיא רובי ריבלין, שלא נרתע מלחבק את האזרחים הערבים ועכשיו ההשלמה האוטומטית בחיפוש שמו בגוגל היא "שמאלני".
את לא חוששת שהעיסוק הזה בערבים יוציא אותך שמאלנית בעיני הליכודניקים, כמו ריבלין?
"השוויון והקידום של האוכולוסייה הערבית הם לא עניין של ימין ושמאל אלא של אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה. ממה צריך לפחד? זה דבר שנכון לעשות אותו והוא נכון וחשוב. רובי ריבלין תמיד היה עם אותן דעות, הוא לרגע לא שינה את עמדתו מאז שאני מכירה אותו. ייאמר לזכותו שזה רובי, אפשר להסכים איתו ואפשר לא, אבל זה הוא".
זה רק מראה כמה הליכוד השתנה.
"יש כמה חברי כנסת של הליכוד שלא גדלו במפלגה והם מציגים את העמדה שלהם, שהיא לאו דווקא ערכי ז'בוטינסקי ובגין שגדלנו עליהם. לצערי זה לפעמים נתפס כאילו שהליכוד השתנה".
למשל ליכודניק כמו ח"כ מיקי זוהר שטען בהקשר של חוק השבת שתל־אביב היא לא חלק ממדינת ישראל. בתור תושבת תל־אביב, איך הרגשת?
"אני נגד הסטיגמות המיותרות האלה. אני שומרת שבת מאז שהתחתנתי, שבע שנים, לפני זה לא ממש. זה זמן האיכות שלי עם המשפחה, יום בשבוע פאוזה מכל העולם, מטעינה את עצמי מחדש. ביום ראשון אנחנו עושים שיעור תורה בבית כאן בצפון תל־אביב, מגיעים מלא חילונים, לא בכפייה, ונהנים מערכי היהדות, אז מה זה אומר על תל־אביב? מצודת זאב היא במרכז תל־אביב. יש לנו גם המון סניפים של הליכוד בתל־אביב, הסניפים הכי חזקים שלנו".
ח"כים כמוהו, ויש עוד כמה בליכוד, עושים המון רעש. לדעתך הם עושים לליכוד גם נזק?
"לפעמים כן. יש לנו 30 מנדטים והרבה ח"כים חדשים שבאופן טבעי עושים טעויות. לפעמים זו בחירה. אנשים בוחרים לנקוט בדרך כזו או אחרת. קח את מירי רגב לדוגמה, יש לה דרייב רציני ויש לה את הסגנון הייחודי שלה. אפשר להתחבר אליו ואפשר לא, אבל זה במודע. היא מודעת לעצמה וזו הדרך שהיא בוחרת. יש סגנונות שונים, גישות שונות לאיך צריכים לבוא לשליחות הציבורית. והציבור שופט. היא מאמינה שזה עוזר לה ובינתיים היא מקום חמישי אז כנראה שזה עובד עבורה".
אצלה זה הצליח יותר ממך.
"אין פה תחרות".
יש פה תחרות.
"אני, בחלום שלי, רוצה להיות שרת החינוך, אני לא חושבת שזה מתנגש עם השרה מירי רגב".
בקדנציה הראשונה שלך גם את היית רועשת ולוחמנית.
"הייתי לוחמנית יתר על המידה, יהירה מאוד, מתלהמת, באתי ממקום לא נכון. לא ידעתי את זה אז. לא חושבת שאפשר להשוות עם מירי. היא באה אחרי שהייתה דוברת צה"ל, אני הייתי ילדה חסרת ניסיון. עשיתי שינוי מקצה לקצה, עבדתי על עצמי שעות נוספות. יש לי חבר טוב שהוא מאמן אישי, הוא שאל אותי שאלות ולפי התשובות שלי הבנתי שאני צריכה להיות טובה וראויה יותר לתפקיד. זו זכות עצומה וצריך לכבד את השליחות הזו, לבוא ממקום יותר נכון ויותר מכובד. חברי הכנסת צריכים להיות יותר ראויים לתפקידם".
אגב השרה רגב, היא ערכה המון ישיבות בוועדת הפנים של הכנסת בנושא הר הבית כדי לשנות את הסטטוס קוו.
"מירי לא יכולה לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית. זו המדיניות של הממשלה, העמדה ברורה והיא לא השתנתה מאז חזרת השליטה בירושלים לידי מדינת ישראל. זה שיש אנשים שמנצלים את חומר הנפץ הזה לקידום עצמי זה עניין אחר, זה לא אומר שזו מדיניות הממשלה. יש הרבה אנשים שמשתמשים בזה וכל המערכת של הפיגועים שהחלה היא סביב ההסתה על הר הבית".
אולי בנט צודק? אולי יש קיפאון מחשבתי בממשלה?
"לבנט יש את כל הבמה לומר את מה שהוא רוצה בישיבות הממשלה, קל וחומר כיו"ר מפלגה וכמי שנמצא בקבינט. לא צריך לעשות אירוע תקשורתי סביב הרצון לקבל כותרות. צריך להפעיל אחריות ושיקול דעת. שמעת ממנו איזו הצעה, חוץ מלהעביר ביקורת? לא שמעתי אותו מציע אלטרנטיבה. הציפייה שלי משרים היא שלפני שהם מטיפים לאחרים ותוקפים, קודם כל שיממשו את היכולות שלהם במקומות שהם יכולים לשנות ולהשפיע".
מה חשבת על המהלומות שהחליף בנט עם יעלון?
"יש זמנים שאין מקום להעברת ביקורת פומבית כזו. הייתי מצפה שהדיונים יתקיימו במערכות הרלוונטיות. אנשים יכולים להביע את העמדות שלהם בקבינט ולהתעקש ולהתווכח, זה המקום. לפעמים השיח מידרדר גם בישיבות ממשלה, פחות מאשר בכנסת, שם השיח מאבד פרופורציה לעיתים קרובות. בחוץ, בתקשורת, האמירות ההדדיות יותר נאמרות. סביב שולחן הממשלה אתה פחות שומע את זה".
בנט מתווכח על העמדות הללו גם בממשלה או שזה משחק שהוא עושה עבור התקשורת?
"לצערי רוב הזמן זה משחק פוליטי שקורה בתקשורת, אנשים מברברים עצמם לדעת בשביל לקבל כותרת".
מה חשבת כשמשרד החינוך פסל את הספר "גדר חיה"?
"עדיין לא קראתי אותו. הסיבה שהם פסלו את הספר זו הבעיה. מי שחוששים מהתבוללות צריכים לתת את הדעת במקומות הנכונים ולא לחשוב שילדים יקראו סיפור רומנטי וזה ישפיע להם על בחירת הדרך בחיים".
לא תמיד מיהרה גמליאל לתקוף שרים. כשרה האחראית לשוויון מגדרי, כשהתפוצצה פרשת ההטרדות המיניות של ינון מגל קראה לפתיחת חקירה משטרתית. כשזה קרה עם השר לשעבר מהליכוד סילבן שלום, בחרה לשתוק. "נכון. אני בדרך כלל לא שופטת אנשים ומשתדלת לא לפגוע בהם כשאני לא מכירה את הסיטואציה במלואה. אצל ינון מגל הנשים היו בפנים גלויות, כתבו בפייסבוק את התלונות נגדו והוא השיב לאחת מהן והתנצל, כלומר הוא הודה ועוד כעס למה היא עושה לו שיימינג, זו הסיבה שהגבתי לגביו בצורה נחרצת ביום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים בכנסת. ינון לא אמר 'אני לא עשיתי'. סילבן הכחיש, והנשים לא היו גלויות פנים. זה בא מתחקיר עיתונאי, ואני תמיד מאוד־מאוד זהירה כשבא תחקיר עיתונאי להציג את הנתונים".
גם כשמדובר במספר מתלוננות?
"לכן זה הגיע למצב שהוא התפטר וטוב שכך זה נגמר".
אגב, לא חבל שביטלו את הפריימריז לראשות המפלגה? למי היית מצביעה?
"לנתניהו או לבנימין? ברגע שאף אחד לא בחר להתמודד אז אין צורך בבחירות האלה, אפשר להמשיך את הכהונה של ראש הממשלה ולחסוך מאיתנו את הפריימריז. מפלגה שיש בה חיות צריכה התמודדויות, זה עושה טוב, אבל אתה רואה שבשנים האחרונות אנשים מקבלים רגליים קרות ולא מתמודדים".
ואם המתמודד גדעון סער יחזור לליכוד?
"הוא לא הגיש מועמדות, זה לא רלוונטי. אלוהים גדול, עד אז אפילו רובי יכול לחזור".
שלום? רק כלכלי
גמליאל, 41, נשואה ואמא לשתי בנות. גדלה בגדרה עם חמישה אחים, ארבעה בנים ובת נוספת, "קוראים לה צילה ולי גילה. מצחיק", היא אומרת. אמה עלתה מלוב, אביה מתימן, התחתנו וגרו בשכונת העיוורים בגדרה, "שכונה מאוד מיוחדת. בכל המשפחות היה אחד שלא רואה, אז צריך לפתח רגישות". את ההכשרה למערכת הציבורית היא החלה בגיל תשע. "אחד העיוורים, אליהו זצ"ל, היה בא אליי בכל שבוע עם עיתונים וספרים והייתי מקריאה לו אותם".
סיימה מגמה ריאלית, שירתה בחיל האוויר, ונרשמה לאוניברסיטת בן־גוריון, שם עלתה למקפצה הפוליטית שלה. היא האישה הראשונה והיחידה מאז שנבחרה ליו"ר אגודת הסטודנטים הארצית. גמליאל בעלת ארבעה תארים אקדמיים – תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ובפילוסופיה, תואר שני בפילוסופיה, ושני תארים נוספים במשפטים.
זו הכנסת הרביעית שבה היא מכהנת והדרך שעשתה ניכרת. ממנהיגת סטודנטים חצופה, רעשנית ולוחמנית היא הפכה לאחת הנבחרות הנחשבות למתונות ביותר בליכוד. אדם חברותי, ליברלי, נתפסת כמבצעת ולא כמדברת, אנטיתזה ויריבה למירי רגב. מקושרת לשטח הליכודי גם דרך אחיה יואל, ראש עיריית גדרה, שהחתים לליכוד אלפים. הקולות של אחיה הם הנדוניה שלה, וכשצריך לסגור דילים הוא עושה זאת עבורה. כשרה תפרה לעצמה תיק עם לא מעט כיסים, המשרד שלה אחראי לשוויון חברתי ומגדרי, למיעוטים, לצעירים ולוותיקים. "האזרחים הוותיקים הם תעודת עניות שלנו, יש שם בעיות מכל כיוון", היא אומרת.
אחד הפרויקטים הבאים שלה - להקים את המקבילה ל"טיפת חלב" עבורם, "'טיפות זהב', מעין מרפאות שיופעלו במתנ"סים בבוקר ואנשים בריאים מעל גיל 60 יוכלו לקבל סל של בדיקות, בלי לשבת בקופות חולים". עוד פרויקט שמשרדה מפעיל הוא "כאן גרים", המחבר סטודנטים שרוצים להתגורר בבתי קשישים במחיר סמלי. "שיהיו איתם חברתית. היום כבר יש יותר ממאתיים סטודנטים שגרים עם קשישים".
התוכניות שלה עבור האוכלוסיות שבהן המשרד שלה מטפל מרעננות. לצד זאת, גמליאל, שהייתה ממתנגדי ההתנתקות וידועה כתומכת ההתיישבות ביהודה ושומרון, לא מביאה תוכנית שתציע שינוי במבוי המדיני הסתום שאליו נקלעה ישראל. לרדוף אחרי מחבלים, להילחם בטרור, להאשים את המציאות, משפטי מחץ מבית היוצר של הליכוד.
מה החזון המדיני שלך למדינת ישראל?
"בעיקרון אנחנו חייבים לשמור על הביטחון שלנו".
זה ברור, אבל לאן את רוצה שנגיע עוד 20 שנה כמדינה?
"אני בעד לבנות תוכניות אסטרטגיות עם חזון, אבל כשאני רואה את השינויים מסביבנו זה יהיה יומרני לנחש מה יהיה פה עוד 20 שנה".
ברור שהכל משתנה, אבל מה התוכנית שלנו, לאן צריך לשאוף?
"כולנו שואפים לחיות בשקט ובביטחון אישי. מדינת ישראל על גבולותיה הנוכחיים - צריכים לחזק אותה בכל דרך. אני רוצה לחיות בשלום עם כל שכנינו, אבל אני מבינה שאני לא גרה באירופה".
למרות זאת, יש לך איזה חלום עבור הבנות שלך?
"שלום כלכלי עם השכנים שלנו. צריך להוביל שלב ראשון של שלום כלכלי. אני ריאלית, למרות שלמדתי פילוסופיה. בסוף־בסוף צריך להגיע עם הפלסטינים לשלום כלכלי. אני נגד מדינה פלסטינית".
אז הם יהיו ישראלים?
"לא".
מדינה אחת לשני עמים? שתי מדינות?
"אני מסתכלת בראייה מפוכחת על העתיד. אין כרגע עם מי לנהל משהו".
ובינתיים כבר חודשים שהמדינה נשטפת באירועי טרור.
"הדרך להתגבר על ההיבטים האלה זה לפתח שלום כלכלי, להציע את היכולת לשיתופי פעולה חקלאיים, כלכליים. זו האופציה היחידה שאני רואה כרגע. לא יכול להיות שבצורה דמוקרטית נבחרת שם הנהגה טרוריסטית. קודם כל נגיע לשלב הזה. החלום שלי זה שיהיה לנו ביטחון אישי לכל אזרחי המדינה שלנו".
מה את מציעה לעשות כדי שנחיה פה בביטחון?
"צריך לטפל בטרור ביד נוקשה".
מה עוצר את הממשלה מלטפל בו?
"עושים את זה וצריך לעשות יותר".
מה למשל?
"צריך לבוא ולהציג בפנינו את כל הדרישות, את כל הצרכים שצריכים לקבל".
הצבא אומר שיש לו יד חופשית והוא עושה הכל, הוא רק נותן להבין שצריך אופק מדיני.
"יש מדינות כמו ערב הסעודית, ירדן, מצרים, שצריך לבנות איתן תוכנית כלכלית שתיתן מענה אמיתי לאוכלוסייה הפלסטינית ממקום נכון. אתה רואה שם הנהגה כושלת שלא מצליחה להשתלט על מה שקורה לה. הדברים לא תלויים רק בנו, באופק הזה כרגע אין עם מי לדבר".
