בחנו את עצמכם: האם אתם מבינים בפטריות

שיר-לי גולןעדכון אחרון: 24.01.16 , 00:15

אז נכון, החורף הישראלי יכול להיות סוער יותר, אבל גם אצלנו אפשר לצאת ללקט פטריות. ד"ר דליה לוינסון, חוקרת פטריות ומורת דרך, פירסמה לאחרונה את "המדריך לפטריות מאכל ורעל בישראל" (בהוצאת כרטא). הספר ישמש את כל מי שרוצה ללמוד על פטריות ולזהות בוודאות את הראויות למאכל ולהכין מהן מרקים, רטבים ושאר פינוקים. בחנו את עצמכם: האם תדעו לזהות את הפטריות הבאות?

1. אמנית האביב: מופיעה באביב, כובעה קמור עד שטוח, לפעמים לח ומשיי ובעל שוליים מפוספסים מעט. היא די נדירה בארץ, וגדלה בעיקר באדמות הקלות בחורשות אלוני התבור בשרון. רעילה עד מוות ולכן מכונה "מלאך חבלה".

2. מטרינית האגוזים: כובעה קמור, חלק, נטול קשקשים ומשיי למגע. הדפים לבנים ומוורידים מעט עם ההבשלה, היא צצה החל מסוף הקיץ ועד דצמבר, בעיקר במדשאות, והיא טובה למאכל אך מחייבת זהירות כי יש כאלה שרגישים אליה.

3. גושית נאכלת: כובעה חלק, קמור עד שטוח, וצבעו חום בגוונים משתנים. לבשרה הלבן ריח נעים וטעם אגוזי, היא מוכרת היטב באירופה ואצלנו אפשר למצוא אותה ממש בימים אלה בחורשות אלונים בצפון הארץ. טובה למאכל אבל רק לאחר בישול.

4. משפכנית מלבינה: כובעה קמור ונפרש, בעל שוליים מקופלים מעט, ופניו יבשים וחלקים. מרקמה גמיש, ובשרה נטול ריח. היא גדלה בקבוצות, בעיקר בחורשות אלונים, והיא רעילה ואף עלולה להיות קטלנית. היזהרו ממנה, ממש עכשיו, כי היא צצה בחודשים נובמבר־ינואר.

5. אזנית הכלך: כובעה מזכיר אוזן, הוא לבדי עד חלק למגע, וצבעו לבן שנהבי, חום בהיר או אפרפר. לבשרה ריח קל של אניס. תמצאו אותה בין דצמבר למארס, בעיקר ברמת הגולן, בתבור, בגלבוע ובבקעת בית־שאן, בגבעות השפלה ובהרי יהודה, וגם באזור הנגב הצפוני. היא טובה למאכל אך אינה מומלצת לנשים הרות.