בפוקוס: סיה

אחת התכונות שהופכת את סיה לכוכבת פופ מעניינת במיוחד היא הכנות שלה. כך למשל הסבירה לאחרונה מדוע בחרה לקרוא לאלבומה החדש This is Acting: "בגלל שאלה שירים שכתבתי לאנשים אחרים. אז לא חשבתי: 'זה משהו שאני הייתי אומרת'. זה יותר כמו לשחק. זה כיף". ההצהרה הזאת, שכמו משלימה את מנהגה של היוצרת האוסטרלית להסתיר את פניה בהופעות, מעמידה את האלבום במבחן מסקרן: האם העוצמה המוכרת של סיה עוברת גם כשהיא מגלמת במודע זמרות אחרות? האם היא יכולה להיות גם היא עצמה וגם הזמרות שלהן ניסתה למכור שירים, כמו אדל, ריהאנה וביונסה? התשובה, בדיוק כמו סיה, מורכבת.

מצד אחד יש באלבום שיצא השבוע שירים כמו Unstoppable, להיט פגז שקשה להבין מי ויתרה עליו, ו־Bird Set Free ו־Alive שזועקים "קחי אותי אדל!" אבל יושבים מצוין גם על גוון קולה של סיה. מצד שני יש בו נפילות כמו Move Your Body, שהוא תחפושת לא מחמיאה, ו־Cheap Thrills עם גרוב מהונדס ומלאכותי. לכן This is Acting הוא רק קטלוג נאה של יוצרת סופר־מוכשרת, ולא אצבע בעין של תעשיית הפופ על שהחמיצה את הזהב הטמון בו. למעשה, השיר הטוב ביותר באלבום הוא זה שמלכתחילה לא הוצע למכירה: ב־One Million Bullets משחזרת סיה משהו מהאנרגיות של 'שנדליר', המנון האלכוהוליזם וההרס העצמי שסיחרר את העולם. גם הסגנון שבו היא הוגה שם מילים מסוימות, בדיוק כמו ב'שנדליר', מזכיר למה כמעט בלתי אפשרי לחקות אותה (או לבצע את שיריה בקריוקי). במקום הזה, שבו נגמרים המשחקים, מתגלה סיה האמיתית, הנהדרת.