קיראו ראשונים מה כותבים נחום ברנע וסימה קדמון בטורים שלהם

נחום ברנע | מבגידה לא ישחרר גם המוות

רוח רעה עוברת על הארץ הטובה הזאת, רוח מסוכנת. אתמול היא הקימה מרבצו ארגון ימין קיקיוני בשם אם תרצו, שהציג כסוכנים זרים את טובי הסופרים והאמנים במדינה; שלשום היא שמה מילים בפיה של מירי רגב, שקראה להכפיף את התרבות לפוליטיקה; ביומיים הקודמים היא הסתחררה סביב ספר האזרחות החדש של משרד החינוך. הממשלה אימצה את המאבק של קבוצות ימין קיצוניות בארגוני זכויות אדם ובעמותות שמאל. היעד לא היה לנצח אותם בוויכוח אלא לחסל אותם, כספית וציבורית, אולי גם פיזית. השר נפתלי בנט וח"כ בני בגין גינו אתמול בחריפות את המודעה של אם תרצו. המהירות שבה הגיבו, ראויה לשבח. חבל רק שבאותה הזדמנות הם לא בחנו את תרומתם שלהם לקמפיין השיימינג המכוער שמתנהל כאן מאז הבחירות. כל אחד מהם בסגנונו, כל אחד מהם בהשתלחויותיו.

נדמה שאות הפתיחה לגל הנוכחי ניתן בנאום הפייסבוק של נתניהו ביום הבחירות על הערבים אזרחי ישראל שנוהרים כביכול לקלפיות, מוסעים באוטובוסים של עמותות שמאל. מה שאמר נתניהו היה שקר, מהמילה הראשונה עד המילה האחרונה. הוא נולד מההבנה של נתניהו שהקולות הצפים בגוש הימין הם גזעניים. השנאה לערבים תחזיר אותם לליכוד. והוא צדק.

נתניהו לא המציא כלום. את הקמפיין שמציג את הערבים אזרחי ישראל כסכנה קיומית פיתח אביגדור ליברמן. התזה הבסיסית אמרה שאזרח במדינה חייב קודם כל בנאמנות. ערביי ישראל, הם והנהגתם, לא מצהירים נאמנות, ולכן אינם ראויים להיות אזרחים.

ליברמן גמר את הבחירות האחרונות עם שישה מנדטים. נתניהו שתה לו את הבוחרים. ספק אם הוא מוצא נחמה בכך שנתניהו גנב את הבוחרים באמצעות הסיסמאות שלו. הייתה כאן גניבה כפולה.

כץ בו | סימה קדמון

טעות פוליטית גדולה עשה נתניהו השבוע. מסוג הטעויות שמעבר לרעש התקשורתי שהן מחוללות, יש להן יכולת לחלחל לאזורים שנתניהו היה מעדיף לראות יבשים. העימות שלו עם שר התחבורה בישיבת הממשלה לא רק הגביר את המתח בין השניים, הוא עשה לישראל כץ את הדבר האחרון שנתניהו רצה שיעשה, וזה שדרוג מעמדו. קודם כל בקרב פעילי הליכוד, אבל גם בציבור הכללי.

נתניהו כבר היה צריך לדעת שעימותים פוליטיים פומביים רק מזיקים לו. הוא עשה את זה בבחירות הקודמות לנפתלי בנט והקפיץ את מספר המנדטים של הבית היהודי מ־4 מנדטים ל־12. אבל במקרה של כץ – הטעות עוד יותר בלתי מובנת. הוא הרי מכיר את כץ היטב. כץ אחראי ללא מעט הישגים פוליטיים שלו, כמו ההצעה לפני הבחירות האחרונות, קודם להגיע להסכמים עם המפלגות החרדיות ורק אז לפטר את לפיד ולבני וללכת לבחירות. זה בדיוק סוג התחכום של כץ, שבמשך שנים היה האיש הקרוב לאוזנו של שרון ואחר כך התקרב לנתניהו.

בעימות שלו מול כץ לא רק שנתניהו נכנס ראש בראש עם אחד הפוליטיקאים המתוחכמים והחזקים ביותר בליכוד, הוא גם פלש למגרש שכץ הכי חזק בו: מי שלא מהסס לעמוד מול אלון חסן, מול ועדי הנמלים, חברות התעופה, הרכבת וחברות התשתית – לא יירתע מלהתעמת עם נתניהו.