אמא יקרה לי
איריס ליפשיץ־קליגר ממשיכה במסע שלה ברחבי הארץ בעקבות ארוחות הערב המשפחתיות. והפעם היא הגיעה לבאר־שבע למטבח של רונית סבג, שילדיה מכנים אותה "גאון קולינרי". אז למה רונית קצת מיואשת? כי נאור מקפיד על תזונה של ספורטאי עם המון חלבונים ומעט שומן, רז לא נוגע בירקות ובבשר, ותומר מקבל ריטלין שפוגע לו מאוד בתיאבון
ארבעה בנים יש לרונית סבג (50) מבאר־שבע, גרושה, העובדת כמנהלת חשבונות ב"חברה להנדסה": דור (24) מתחיל בקרוב לימודים באוניברסיטה ועובד למחייתו, נאור (22) הוא שחקן כדורגל בקבוצת הפועל קטמון בליגה לאומית, רז (16) לומד בתיכון בינתחומי מקיף ז' בבאר־שבע, ותומר (13) הוא תלמיד כיתה ט' במקיף ז' בבאר־שבע.
דור קורא לה "גאון קולינרי", וכולם מחמיאים לבישול שלה, כי אצל רונית אין אפס: "אני אוהבת את המטבח ואוהבת לגוון ולבשל לילדים מאכלים שונים בכל פעם. אני מאתגרת את עצמי במתכונים חדשים", היא מספרת. "למרות שאני חוזרת די מאוחר מהעבודה, לקראת 18:00 בערב, כשאני מגיעה אני מיד נכנסת למטבח כדי להכין לילדים אוכל מבושל וטרי. גם הגדול דור, שכבר גר עם החברה שלו בדירה שכורה, קופץ מדי ערב לאכול איתנו סביב השולחן עם החברה שלו, מרווה, שכבר למדתי מה היא לא אוכלת, למשל דברים לבנים, והיא גם לא נוגעת בדגים. החברה של נאור צמחונית ואני מכינה גם לה מטעמים שמתאימים לה, מפנקת אותה במג'דרה שלי ובפשטידות ירקות או בפטריות פורטובלו ממולאות ואפויות".
במשפחת סבג אוכלים ארוחה חמה בכל ערב, ובשישי מתענגים על תבשילים מיוחדים של רונית: "בשישי בצהריים חייבים להיות על השולחן שניצלים ומגוון סלטים שאני מכינה, סלטים מרוקאיים בעיקר. זו מסורת מאז שדור שלי היה בצבא. בנוסף, חמותי שולחת כל יום שישי בצהריים את הקוסקוס שלה שהבנים מתים עליו. לארוחת שישי אני מכינה סיר דג חריף, רולדות בשר ממולאות בבשר טחון, פטריות ממולאות בדברים טובים, ובחורף אני מכינה מדי פעם סיר חמין עמוס בחיטה. רז, למשל, אוכל מהסיר רק את הביצה החומה והחיטה".
ומה התפריט לארוחת ערב באמצע השבוע?
רונית: "לא תמצאו אצלנו חביתה וסלט עם גבינות. אני מבשלת כל מיני מאכלים – מקובות, דרך מנות מחזה עוף, למשל מוקפץ עם ירקות ונודלס או פרגיות. ותמיד יש סלט גדול. כשכולם נמצאים בבית, אני מכינה פסטה בולונז או שניצלים עם צ'יפס בטמפורה, וגם חזה עוף בטמפורה עם צ'ילי או סמבוסק ממולאים, ופיצות. הם מתים על מרקים, אבל אצל הבנים מרק לא נחשב לארוחה, צריך לבוא עוד משהו אחריו. אני מכינה למשל סיר מרק כתום ומנה נוספת של קציצות טונה ברוטב, שחוץ מדור כולם מתים עליהן. הכי כיף לקבל מהם מחמאות על האוכל. הם חבורת גברים והם צריכים אוכל והרבה, ואני שם בשביל לפנק אותם ולשמוע ליד השולחן איך עבר היום של כל אחד".
הבעיה המשותפת לכל הארבעה: הם מתעצלים לאכול. "אם אני לא חותכת ומכינה מגש יפה – אין סיכוי", אומרת רונית. אבל לכל אחד מהם יש גם שיגעונות משלו: "דור לא אוכל בשר אדום, רק עוף ופרגיות. הוא גם לא נוגע בביצים. נאור מקפיד על תזונה של ספורטאי שכוללת הרבה חלבונים ופסטות, ומקפיד על אוכל בלי הרבה שמן. רז הכי בעייתי – הוא לא אוכל ירקות בכלל, ולא טועם בשר. לפרגית הוא עושה ניתוח עד שכמעט ולא נשאר בה כלום לאכול. מבחינתו הוא יכול לחיות על המבורגר ושווארמה, או מקסימום השניצלים שלי. בזמן האחרון הוא סוף־סוף התחיל לגעת בפירות – הוא לוקח שני תפוחים לבית ספר כשיש לו יום ארוך. ואילו תומר אוהב לאכול בבית, אבל לא אצל חברים ולא מחוץ לבית".
בשנתיים האחרונות, מספרת רונית, תומר החל לקבל ריטלין בגלל הפרעות קשב וריכוז, וכעת הוא מקבל קונצרטה, וזה משפיע לרעה על התיאבון שלו. "מהרגע שהוא לוקח את הכדור בבוקר הוא מאבד את התיאבון, ורק לקראת שעות אחר הצהריים מכניס משהו לפה. בשעות הלימודים הוא לא אוכל כלום. אז כל בוקר לפני בית הספר אני מכריחה אותו לאכול לפחות מנת דגנים בחלב, או שאני מכינה לו דייסת סולת. אז נכון שיש שיפור משמעותי בהתנהגות ובארגון שלו, וגם הציונים שלו עלו משמעותית מממוצע 60 לממוצע 92, אבל בתיאבון הכדורים פגעו, וזה לא פשוט. זה אחד הנושאים המדוברים אצלי בבית ליד השולחן, כי אני דואגת לו".
מה הציפיות שלך בהצטרפות לפעילות "שולחן משפחתי"?
רונית: "אני אשמח ללמוד מתכונים חדשים שמשלבים את מה שכל בני הבית שלי אוהבים, לגוון, ולקבל טיפים מאנשי מקצוע".
ומה אומר צוות "חיים בריאים" של אסם?
אורלי פיינה, דיאטנית:
אין ספק שהתפריט של משפחת סבג עשיר מאוד, לא בכדי הבנים קוראים לה "גאון קולינרי" לתת מענה לצרכים ולהעדפות הייחודיים של כל אחד ולהצליח לגוון כל יום זו משימה לא פשוטה, מצד שני המפתח לתזונה נכונה הוא לגמרי הגיוון, התמדה בחשיפה למגוון מאכלים חדשים בסופו של דבר מביאה גם את הילדים הסרבנים ביותר להתנסות, ולראיה רז
התחיל לאכול תפוחים. משפחת סבג מהווה דוגמה למהות הארוחה המשפחתית המאחדת את כולם בסופו של יום סביב השולחן לארוחה ושיחה על חוויות היום".
איילת הירשמן, שפית:
"רונית בשלנית־אלופה אמיתית. זה ברור גם מהתוכן המגרה, וגם מהיכולת לתקתק כמויות, אבל לדעתי היא הייתה שמחה לגוון להתנסות בבישולים מעולמות חדשים. לבשל משהו ממטבחים חדשים זה גם מסעיר וגם יכול לענות על הצרכים המגוונים של הילדים: הייתי מציעה ארוחת ערב מקסיקנית, למשל, טורטיות במילויים שונים שיתאימו לכולם, צמחוני ועד בשר, או ללכת בכיוון אסיאתי של סושי דגים/צמחוני, שיפודים אסיאתיים ונודלס, או שווארמה פרגיות בסגנון ים תיכוני עם הרבה סלטים טריים הכוללים קטניות וירקות. בשביל צורכי החלבונים והצמחונים, ובעצם לכולם, מומלץ גם להכיר עוד דגנים וקטניות – ולהכין חמין צמחוני עם שקיות מפתיעות של דגנים כמו אמרנט וכוסמין או קטניות כמו עדשים שחורות ומאש".
סיגל קפלן, מדריכת הורים:
"רונית היא אמא חמה ומשקיעה. כל זמן שהיא נהנית מהעיסוק במטבח כל אחד מילדיה ובנות זוגם על פי טעמם — נפלא. מה גם שנשמע שילדיה מאוד מעריכים את המאמץ, תגמול נפלא עבור ההשקעה. דבר אחד שקפץ לי במיוחד זה ההתעצלות לאכול, לדבריה, אם האוכל לא חתוך ומוגש יפה. עצלנות זה תוצר לוואי של פינוק ומשמעה מתן שירותים מיותרים בקביעות. מדובר בבחורים צעירים. אני מבטיחה לרונית שאם היא תבקש מהם לקחת את התפקיד על עצמם, תפסיק להעניק את השירות ותתמיד באתגר בעקשנות, היא תגלה שהעצלות נרפאה".

