הרומן של סימון
חמישים שנה לאחר שנכתב ונגנז על ידה, רואה אור בעברית הרומן שכתבה הכוהנת והפילוסופית הפמיניסטית סימון דה בובואר
היא הגדירה מחדש את הפמניזם כשטענה בספרה "המין השני": "את לא נולדת אישה, את נעשית אישה". ואכן לכתיבתה של הפילוסופית והסופרת הצרפתייה, סימון דה בובואר, נודעה השפעה רבה על ההגות הפמיניסטית, וזה לא יהיה מוגזם להכתיר אותה כאחת הדמויות המשפיעות ביותר על תרבות המערב, במחצית השנייה של המאה העשרים.
אבל לצד האקזיסטנציאליזם והפילוסופיה, דה בובואר (בצילום) נודעה בזכותה הפרוזה שכתבה. בשנת 1965 כתבה דה בובואר רומן קצר בשם "אי־הבנה במוסקבה". מסיבות לא ידועות היא החליטה לגנוז אותו. קרוב לחמישים שנה חיכה הרומן הגנוז להתפרסם ועתה — במלאות שלושים שנה למותה של הפילוסופית הצרפתייה — הרומן רואה אור לראשונה בעברית בתרגומו של ניר רצ'קובסקי (הוצאת אחוזת בית).
"אי־הבנה במוסקבה" מגולל את סיפורם של בעל ואישה, אנדרה וניקול, בשנות השישים לחייהם, שמגיעים לחופשה בת חודש בברית־המועצות, אצל בתו של אנדרה מנישואיו הראשונים. במהלך החופשה נאלצים בני הזוג לערוך חשבון נפש ולבחון את מידת אהבתם זה לזה. אנדרה הוא אקדמאי שמאלן ש"איבד את הניצוץ": הוא מפחד להזדקן, שותה יותר מדי, מתקשה לפרסם מאמרים, ומוטרד מהתפוררות הסוציאליזם. ניקול לעומתו היא מורה שזה עתה יצאה לגמלאות ומתקשה להסתגל למעמדה החדש (כמו גם לבשורה הטרייה על נישואיו של בנם המשותף).
כיאה לכתיבתה של דה בובואר, ניקול הייתה בצעירותה פעילה פמיניסטית, וכעת בגיל שישים היא אישה דעתנית אך מלאת חרדות.
בהתחלה החופשה מתנהלת על מי מנוחות, על אף הוויכוחים הפוליטיים הסוערים את הרומן. אך בזמן שהאב מוצא נחמה בשיחותיו עם בתו, הולכת וגדלה אצל אשתו ניקול תחושת הבדידות — עד לאותה אי־הבנה שמאיימת למוטט את אהבתם ארוכת השנים.
אי־אפשר לטעות כי מדובר ברומן פרי עטה של דה בובואר. הנושאים שבהם עוסק "אי־הבנה במוסקבה" העסיקו אותה רבות בהגותה וביצירתה הספרותית. אך בשונה מיצירות אחרות שלה שסופרו מפי אישה בלבד, ברומן הזה היא בוחרת לספר את הסיפור מפי שני מְספרים — איש ואישה.
סימון דה בובואר נולדה בפריז בשנת 1908. היא גדלה במשפחה בורגנית קתולית ולמדה פילוסופיה בסורבון, שם הכירה את מי שהיה לימים בן־זוגה — הסופר והפילוסוף הנודע ז'אן־פול סארטר. במהלך חייה פירסמה עשרות יצירות, בהן הרומן הראשון שלה, "האורחת" (1943); ספרה פורץ הדרך, "המין השני" (1949); והרומן המפורסם ביותר שלה, "המנדרינים" (1954).