קלאסית? ריהאנה?

ארבע השנים שחלפו מאז Unapologetic, אלבומה הקודם והמצליח של ריהאנה, ועד לסוף השבוע האחרון בו Anti, אלבומה החדש והשמיני, שוחרר באמצעות שירות הסטרים טיידל, משולות לנצח במושגים של התנהלות של כוכבת פופ. ועדיין קשה להאמין שמשהו קרה כאן במקרה.

בשנתיים האחרונות עבדה ריהאנה על Anti, ועשתה כמעט כל מה שאפשר כדי להצדיק את שמו. דחתה את מועד הוצאתו מספר פעמים, שיחררה סינגלים שנותרו בחוץ (ובהם מפגש הפסגה המפתיע עם קניה ווסט ופול מקרטני "FourFiveSeconds" מלפני שנה או "Bitch Better Have My Money" שלווה בקליפ שעורר שערורייה כצפוי). היא גם פירסמה שהיא יוצאת למסע הופעות חדש, כמעט בלי לגבות אותו בחומרים חדשים. למעשה, הדבר היחיד כמעט ששרד את כל הדרך מים הספינים והשמועות ועד לאלבום המוגבר הוא העטיפה שעיצב הישראלי רועי נחום.

אבל אחרי שמקשיבים ל־Anti מגלים שריהאנה בשיאה דווקא כשהיא מצפצפת על כל חוקי התעשייה. "Work", הדואט עם האקס דרייק ששוחרר יום לפני יציאת האלבום, הוא היחיד מבין 13 השירים כאן שניתן להגדיר כלהיט מצעדים טיפוסי. וגם הוא יתקשה לרשום את שיאי הצפיות שגרפו "Umbrella" או "Diamonds". דווקא אחרי כמה שנים לא מפוקסות, ריהאנה מוכיחה שגם מגה־כוכבות לא צריכות לחשוש להעז, ומגישה אלבום טעון, מאתגר, מגוון ובעיקר לא מתחנף. אפילו עם בלדה סטנדרטית יחסית כמו "Never Ending" ריהאנה מצליחה לדלג מעל לכל מלכודות הקיטש ויוצאת מדויקת ואותנטית. "Love On the Brain" הוא שיר סול אדיר שגם אדל הייתה חותמת עליו. ריהאנה תמיד נהנתה לחצות ז'אנרים, והטיפול שלה ב־"Same Ol' Mistakes" של טיים אימפולה מעניק לקלאסיקה המודרנית הזו שכבת גרוב סקסי נוספת.

בארבע השנים האחרונות אולי היה קשה לנחש לאן ריהאנה הולכת. Anti מראה שהיא דווקא ידעה, והגיעה לשם, ובגדול.

לביקורות נוספות לחצו על שער העיתון