מי ינשור בניו־המפשייר

המרוץ המייגע לבית הלבן הוא רב־שלבי. הוא דורש יכולת פיזית מרשימה: יותר משנה בדרכים, גיוס סכומי כסף עצומים וארגון משובח, נוכחות טלוויזיונית מרשימה, ובעיקר הצלחה בהקרנת דימוי של מנצחים בכל מצב. בכל שלב, המפסידים הנושרים הם אלה שאינם מצליחים לגייס מספר מינימלי של מצביעים, אפילו כמראית עין של הצלחה.

בקרב הרפובליקאים פרש המושל לשעבר מייק האקבי שהובס באיווה, שם זכה דווקא במרוץ 2008. אצל הדמוקרטיים הרים ידיים מושל מרילנד לשעבר מרטין אומאלי. בשבוע הבא, בבחירות המוקדמות בניו־המפשייר, יש לצפות לנטישה נוספת; אולי אפילו של ג'ב בוש, עד לאחרונה יקיר הממסד הרפובליקאי.

איווה היא מדינה קטנה ושולית, אך במבחן ההצבעה הראשון כולם מנסים לצאת ממנה כמה שפחות חבולים. חמישה הצליחו. במחנה הרפובליקאי הפסדו של דונלד טראמפ לטד קרוז פגם בדימויו היהיר "אני תמיד מנצח", ועדיין הישגו היה מכובד. דווקא מרקו רוביו, שהגיע שלישי, מסומן כעת על ידי פרשנים וספינולוגים כמנצח הגדול. יכולתו להיצמד לטראמפ מוצגת בתקשורת כהישג ענק, ולוּ בגלל ששני המועמדים המובילים מוצגים כקיצוניים מדי ויריבים נוחים יחסית להילרי קלינטון. הניצחון הדחוק של קלינטון מול ברני סנדרס מנע דימוי של שבר במסע הבחירות שלה. עד לפני חמישה שבועות היא הובילה בסקרים באחוזים גבוהים. סנדרס בן ה־74, שכבר האמין כי עקף את הילרי, נשא נאום ניצחון של מהפכן שאמור לשנות את פני האומה האמריקאית.

אמריקה, כמו דמוקרטיות אחרות, נעה בבחירות המוקדמות בין ציפיות, דימויים ותוצאות אמיתיות. הפער והסלידה בין הדמוקרטים והרפובליקאים, כמו גם העוינות האישית, הולכים וגדלים. הרפובליקאים רואים באובמה כשל היסטורי, וקרוז הקונסרבטיבי רואה בנשיא מי שבגד ממש בערכים הבסיסיים של האומה. טראמפ פחות אידיאולוגי. למעשה הוא שנוא נפשם של האינטלקטואלים הקונסרבטיביים. הוא מתאר את הנשיא כ"לוזר כרוני", שהצעיד את אמריקה לשפל כלכלי ולחולשה בזירה הבינלאומית. גם רוביו רואה באובמה ובקלינטון אלמנטים מסוכנים לרוח האמריקאית. אמנם הוא מסומן כ"מתון יותר" ואטרקטיבי לבוחרי המרכז (ולכן מסוכן לדמוקרטים), גם בשל מוצאו ההיספני, אבל הוא מבקר חריף של "החזון הליברלי".

הדמוקרט הסוציאליסט ברני סנדרס הוא הצלחה פנומנלית עד כה. הוא קורא תיגר על האתוס האמריקאי הקפיטליסטי. עבורו רבים מבעלי ההון מייצגים חמסנים שיש לקעקע. בעוד עבור הרפובליקאים אובמה והילרי מייצגים ליברליזם הפוגע ברוח הכלכלה החופשית, סנדרס מבקר אותם דווקא כ"מתחזים" לליברלים. הוא תוקף את קלינטון כ"מכורה לכסף גדול ומושחת".

ה"מהפכה" שהכריז סנדרס מבשרת שינוי דרמטי ביחסי המעמדות באמריקה: האחוזון העליון בארה"ב מחזיק ב־40% מהעושר האמריקאי. הרפובליקאים המציירים את סנדרס כ"קומוניסט", היו שמחים לראות אותו מנצח את קלינטון שמנסה למצב את עצמה במרכז: פחות דרמטית, לא קיצונית, שקולה ומנוסה מול מה שהיא מכנה רפובליקאים "הזויים". מטרתה של קלינטון היא לצייר את כולם כמשוגעים או חצי־משוגעים. אבל היא פגיעה: היא לא נתפסת כאותנטית ואמינה, ומוצגת כחלק מהממסד הוושינגטוני הישן והמסואב ולא כמי שנושאת בשורה אמיתית.

בשבוע הבא ייפגשו כולם שוב בניו־המפשייר. אלה שישרדו יחכו למאבק בנבדה ובדרום־קרוליינה. בשיטת האלימינציה יבחרו בסוף האמריקאים בין אידיאולוגים חסרי מנוח, פופוליסטים, אנשי מנגנון או מי שיבלוט בסוף כאיש או אשת חזון. כל תוצאה אפשרית, למרות ההימורים והסקרים. √

פרופ' יוסי שיין, ראש החוג למדעי המדינה באוני' ת"א ומרצה ליחסים בינלאומיים באוני' ג'ורג'טאון