בתפקיד האיש הרע
"כל החיים אני נוגע בסכנה", אמר בעבר משה איבגי. "סכנה שהיא סוג של הליכה למרחק שאולי אין ממנו דרך חזרה". הנטיה הזו לא מנעה ממנו להפוך לכוכב ענק, אבל השבוע התנפצו עליו התלונות על הטרדות מיניות. האם מאחורי הקלעים ידעו תמיד את מה שיצא עכשיו אל קדמת הבמה? במאי שעבד איתו בעבר: "באו אליי נשים ותיארו דפוס זהה אצלו. לא אתן לו תפקידים יותר". חברה ותיקה של השחקן: "קשה לי לדמיין שהוא עשה דברים כאלה. זה בלתי נתפס"
עוד מאז שהיה ילד, משה איבגי חי על הקצה: מתח גבולות, בחן את הסבלנות של הסובבים אותו, גילם תפקיד ראשי ונועז בהפקת חייו. "אני מרגיש כל החיים שאני נוגע בסכנה", אמר בראיון שהעניק בעבר ל"ידיעות אחרונות". "סכנה שהיא סוג של התרגשות, הליכה למרחק שאולי אין ממנו דרך חזרה".
כשהיה בכיתה ב', נהג להתעלף בכיתה: חיכה לשעת כושר, נשכב על השולחן של המורה וביים את אובדן ההכרה. הילדים מסביב שיתפו איתו פעולה בהצגה הקטנה ורצו למסדרון בהיסטריה כדי להזעיק עזרה. כשהמורה חזר לכיתה, מבוהל, ניסה להציל את הילד, ללא הצלחה, עד שאיבגי קם והשתחווה. בכיתה ה' כבר נהג לעמוד על אדן החלון בכיתה, קומה רביעית, מצידו החיצוני, ושיחק על הקו הדק שבין החיים למוות.
כשהגיע לצבא היה מפקד טנק. בנסיעה בדיונות, במהירות של 50 קמ"ש, עלה על הקנה של הטנק ועשה את הדרך לנהג ובחזרה בידיעה שחיילים אחרים נהרגו כשעשו את זה. "אני לא יודע ולא מבין למה היה לי את הצורך לשחק עם הסכנה", אמר, "אבל זה נמשך אצלי תמיד לאורך השנים".
כבר שנים מתרוצצות שמועות על מעלליו מאחורי הקלעים של אחד השחקנים המוכשרים והאהובים בישראל: אמרו שהוא בעייתי בהפקות, שהוא גורם לחלק מהנשים להרגיש לא נוח; היו גם חשדות להטרדות מיניות של ממש, אבל מעולם לא הוגשה תלונה במשטרה. השבוע, בעקבות פרסום הטענות נגדו, החלו הסיפורים לצאת בזה אחר זה.
"הוא ללא ספק השחקן הכי בכיר בקולנוע הישראלי", אומר קולגה ששיחק איתו במספר הפקות לאורך השנים. "הוא קנה לו, בצדק, מעמד של אייקון, וזה הגיע למצב שבו כמעט כל במאי שעושה סרט או סדרה פונה קודם כל אליו. היו שנים שבהן הוא התמודד על האוסקר הישראלי מול עצמו; שנים שבהן הוא כיכב במקביל בארבעה־חמישה סרטים. אני זוכר סיפור על במאי שעשה הכל כדי לא ללהק את איבגי. הוא אפילו הלך והצהיר שאיבגי לא יככב בסרט הבא שלו, ושהוא מחפש פנים חדשות ורעננות. אתה יודע את מי הוא ליהק בסוף? את איבגי".
איך איבגי התמודד עם המעמד הזה?
"הוא יודע שהוא הטוב ביותר, אין בזה ספק. לטוב ולרע, הדבר שהכי מעניין את איבגי זה איבגי. האם אני מאמין לכל מה שאומרים עליו עכשיו? אני רק אגיד שיש פה משהו שמריח מאוד לא טוב מבחינת הכיוונים שאליהם זה הולך".
רוב עמיתיו של איבגי, שאיתם שוחחנו בימים האחרונים, לא הסכימו לדבר על הפרשייה החדשה; מעטים הסכימו לדבר בעילום שם, ואפילו כאלה שיספרו על מעלותיו כשחקן היה קשה למצוא. "יש כאן נשים שאזרו אומץ והעזו לספר על מה שקרה להן", מספר אחד מחבריו הקרובים, שעבד איתו בסרטים רבים. "הדבר הזה הועבר לבדיקה, אבל יש תחושה שזה לא ייגמר שם. עדיף שלא נדבר עד שהאבק ישקע ונראה מה קורה. כרגע אני בעיקר נבוך. אני מכבד את התלונות ואת הנשים, הן עשו צעד לא פשוט, אבל כל מילה שאגיד רק תתריס — בין אם בעדו ובין אם נגדו. אני מאוד מקווה שהוא ייצא זכאי במשפט הציבורי שמתנהל נגדו, אבל אני לא רוצה לגלות שבסוף אני הסנגור היחיד שלו".
אתה תהיה כוכב
איבגי נולד ב־1953 בקזבלנקה שבמרוקו ועלה לישראל עם הוריו וששת אחיו כשהיה בן שנה. אחרי שגרו במשך כשנה במעברה, עברו למגדל־העמק. בגיל 11 החל תהליך של חזרה בתשובה, שכלל לימודים בישיבות בטבריה ובירושלים ובכפר הנוער הדתי בכפר חסידים. בצה"ל לא חשבו שיש לו מקום באחת הלהקות הצבאיות, ושלחו אותו לשירות קרבי, שממנו השתחרר כחילוני, ובדרגת סמל.
במשפחה רצו שיהפוך לרב, אבל הוא החליט ללמוד משחק בסטודיו של ניסן נתיב, ששם עליו עין והחליט לקבל אותו ללימודים למרות שלא היה לו ניסיון. איבגי החל לפרוח שם. 166 ס"מ של כישרון שכבשו מהרגע הראשון את הבמה. בין השיעורים עבד כמלצר בבית קפה, שם ניהל רומן ארוך עם מלצרית הולנדית שהייתה גבוהה ממנו ב־15 ס"מ כמעט.
"אף פעם לא הייתה לו בעיה עם נשים", מספר אחד ממכריו. "למרות שהוא נמוך, למרות שהוא הולך בצורה שפופה לפעמים, הוא פשוט צ'ארמר. עוד מהסרטים הראשונים שלו העובדות בהפקות היו דלוקות עליו, ואפשר להבין אותן. יש לו כריזמה נהדרת; הוא יודע לדבר ולהקסים את כל מי שנמצא מולו. ככה זה מאז ומתמיד".
רגע לפני שסיים את לימודי המשחק, התיישב עם שאר התלמידים במעגל סביב המורה ניקול קסל, שעברה בין כולם ופירטה במבטא צרפתי כבד את ההתרשמות שלה מכל אחד ואחד. "אתה", הצביעה על איבגי, "תהיה כוכב". "התיאטרונים של אז היו לגמרי אשכנזיים", סיפר לימים. "לא יכולתי להרשות לעצמי לחכות עד שיגלו אותי. בתור מזרחי הייתה לי בעיה. באודישנים שעשו לי קיבלו כל הזמן אנשים לא מוכשרים רק בגלל שהיו אשכנזים".
הכוכב המבטיח לא מצא את מקומו בתיאטראות הגדולים, ובגיל 26 החליט להקים מוסד משלו — התיאטרון הצועני, שבמסגרתו העלה את ההצגה "זיעה – גלגולה של מצוקה", רק הוא והשחקנית אהובה קרן. איבגי גילם בה שתיין כרוני המשתחרר מהכלא, חוזר לביתו ומיד מרביץ לאשתו. "הוא היה נחוש להצליח, ואפשר היה לראות שיגיע רחוק", מספר אחד מחבריו באותם ימים. "כשהיה צריך, סחב את התפאורה. כשהיה צריך, גם הלך ומכר כרטיסים. הוא באמת אוהב משחק, תיאטרון, כל מה שקשור לבמה. כשהם הגיעו עם ההצגה הזאת לפריפריה, הם לא הסתפקו בלהעלות אותה על הבמה, אלא גם כינסו את התושבים והסבירו להם איך עובד התהליך של התיאטרון ומה זה שחקנים ובמאי. הוא ממש היה חדור שליחות".
הפריצה הגדולה הגיעה ב־1982, בזכות הסרט "מתחת לאף" שביים ינקול גולדווסר. בעקבותיו נפתחו בפניו דלתות רבות, גם בקולנוע וגם בתיאטרון. "איבגי פורח על הבמה", מספרת אשת תיאטרון שעבדה לצידו. "הקהל מאוד אוהב אותו, גם בתפקידים קומיים וגם בדרמטיים. כשמביאים את איבגי להצגה, יודעים שיימכרו הרבה כרטיסים רק בזכות השם שלו. אני לא זוכרת שבמאים התלוננו על העבודה איתו: גם אם לפעמים הוא קצת קשה, הוא עדיין מאוד מקצועי. בעשור־שניים האחרונים הוא כבר היה עם יותר אגו, אבל אפשר להבין את זה".
ועכשיו עולים חשדות שהדרמה האמיתית התרחשה דווקא מאחורי הקלעים.
"בשנים הראשונות הוא לא התנהג כמו סטאר: היה בחור חביב שאהב נשים וניסה להתחיל איתן, כמו כולם. צריך להבין שהימים ההם היו אחרים: מה שהיה מותר בשנות ה־70 וה־80 כבר לא מותר היום. אבל הוא לא היה היחיד: כולם השתוללו אז ובגדו בכולם, האווירה הייתה חופשית ומשוחררת. מה שהיום נראה כמו עבירה נוראית על החוק, נחשב אז לשגרה".
נרקיסיסט שמרוכז בעצמו
את הפרסום הגדול קיבל בזכות הסרטים שבהם הופיע לאורך השנים: החל מסרטי בוטיק שלא הגיעו אפילו לסינמטקים, דרך סרטי איכות שזיכו אותו בפרסים ועד לסרטי בורקס פופולריים. "משה איבגי הוא עתודה קולנועית מצוינת, חבל שהוא לא מנוצל כראוי", נכתב בביקורת על "אדון ליאון" (1982). איבגי הבין את הרמז ועשה מהפך בקריירה: לא עוד עבריין מזרחי, אלא גבר מזרחי רגיש; לא עוד בחור חמוד, אלא "קטן, נמוך, רזה ומכוער", כפי שהגדיר הבמאי שבי גביזון את תפקידו הבלתי נשכח ב"חולה אהבה בשיכון ג'". היו גם "הקרב על הוועד", "שורו", "גמר גביע", "נקמתו של איציק פינקלשטיין", "מדורת השבט", "מטאליק בלוז" ועוד עשרות סרטים.
אחרי עשור וחצי של עבודה בקולנוע הפך לחביב הקולגות והקהל גם יחד. בפסטיבל חיפה העניקו לו את פרס המבקרים, בפסטיבל ירושלים נתנו לו את פרס וולגין הראשון, בפסטיבל ונציה הוזכר שמו ככוכב עולה. בטקס השנתי של חלוקת פרס אופיר (האוסקר הישראלי) הייתה לו נוכחות קבועה, והפרס הוענק לו שלוש פעמים. "לא נורא שאני לא מועמד השנה", אמר באחת הפעמים הנדירות שבהן נשאר מחוץ לתחרות. "מגיע גם לשחקן אחר לזכות מדי פעם". כדי להמחיש את גודל הכישרון שלו אמר עליו פעם גביזון: "גם אם תיתן לאיבגי להקריא את ספר הטלפונים, עדיין זה ישמע אמין". "במהלך השנים הוא הפך לשחק שכבר לא עושים לו אודישנים", מספר במאי בכיר שאיבגי כיכב בכמה מיצירותיו. "היום אנחנו נמצאים במצב שבו היוצרים באים לאיבגי ואומרים שהם כתבו לו תפקיד במיוחד, ואחר כך בונים סביבו את שאר הסרט או הסדרה. כמה שחקנים במעמדו יש לנו כאן? אני לא יכול לחשוב על עוד מישהו שהחזיק על הכתפיים שלו כל כך הרבה סרטים וסדרות, ותמיד מספק את הסחורה".
ואיך הוא על הסט?
"הוא עושה תפקידים טובים מאוד, גם כשנותנים לו תסריטים בינוניים. הוא לא פדנט, לא אחד שישנן את הטקסטים בלילה וילך לפינה כדי לעבוד עם עצמו על הדמות. הוא פשוט מוכשר. זה הסיפור שלו. הוא נולד עם כישרון גדול מאוד ולמד לנצל אותו. אבל יש לזה גם חסרונות, כי הוא נרקיסיסט שמאוד מרוכז בעצמו. מצד אחד, זה מה שהופך אותו לשחקן כל כך טוב, כי הוא מכיר את עצמו בצורה נהדרת. מצד שני, שום דבר חוץ מעצמו לא מעניין אותו. לדעתי, זה גם מה שסיבך אותו בצרות האלה".
ומה יקרה עכשיו? ימשיכו ללהק אותו?
"זה רגע לא קל. הרבה אנשים — מפיקים, במאים, תסריטאים, שחקנים — בנו את הקריירה שלהם בזכות הכישרון של איבגי. הרבה סרטים הצליחו והרבה סדרות הפכו ללהיט רק בזכותו. מצד שני, אנחנו גם רוצים שהצדק ייעשה. אם נשים אכן הוטרדו, הוא יצטרך לשלם מחיר. אני לא יודע איך הקולגות שלי ינהגו בו מעכשיו, אבל לי יהיה קשה ללהק אותו אם הטענות יתבררו כנכונות. הקונפליקט פה קשה מאוד, כי התלונות לא מורידות מגודל הכישרון אבל מורידות מגודלו כאדם".
במאי אחר שעבד עם איבגי מספר שהשמועות על מעלליו מאחורי הקלעים הגיעו אליו לפני מספר חודשים. "אחת הנשים שעוד לא התלוננו באה וסיפרה לי מה קרה, וידעתי שזה ייצא החוצה במוקדם או במאוחר", הוא אומר. "אנשים שעושים דברים כאלה נופלים בסוף. אחר כך כבר שמעתי עדות של עוד שתי נשים, ושתיהן דיברו על דפוס זהה. אם הייתי יודע את זה בזמן העבודה שלנו, סביר להניח שהייתי מפרק לו את הצורה, אבל ממה שידוע לי, על הסט שלנו זה לא קרה. ככה אני מקווה לפחות".
תמשיך לתת לו תפקידים?
"לא. הוא גמר אצלי. בעיניי הוא חצה את הגבול. החיים שלנו מורכבים; אנשים מתאהבים, ומנסים, ומתחילים, אבל לא ככה".
לסגור איתו חשבון
בשנים האחרונות חילק איבגי את זמנו בין הקולנוע לטלוויזיה, שם זכה לפריחה נוספת בזכות תפקידים בסדרות "הבורר" ו"זגורי אימפריה". "הבעיה שלי היא שאני אדם קל מדי בשביל החיים האלה", אמר בעבר. "אנשים מסביבי כבדים, סובלים הרבה. אני חי את חיי כאילו מחר אמות".
בניגוד לשחקנים אחרים, שבחרו תפקידים בקפידה וסירבו לרוב ההצעות שהגיעו אליהם, איבגי דגל בגישה אחרת: ככל שיראו אותו יותר על המסך, הגדול והקטן, כך תעלה הפופולריות שלו. סרטים הוליוודיים וישראליים, סדרות גדולות וקטנות, סרטי סטודנטים לצד הסרטים הגדולים ביותר, פרסומות וקמפיינים, הצגות ופוליטיקה. איבגי בכל מקום. בשלב מסוים ניסה להיכנס לעסקים וניהל פאב בתל־אביב, אולם כשל, וכשהחל להפסיד, סגר את המקום.
"למרות שהוא נחשב לאדם יציב מאוד בעבודה, אתה יכול לראות שבתחילת הדרך היו לו הרבה זגזוגים", אומר אחד ממכריו. "הוא חזר בתשובה ובשאלה, התקרב לקבלה, נכנס לסיינטולוגיה, עבר לתל־אביב ומשם לזכרון־יעקב, הקים תיאטרון, פתח פאב, עבד ללונדון. הוא לא האדם שיחפש חיים יציבים וקבועים. הוא אוהב הרפתקאות, אוהב לנסות דברים חדשים. הייתי אומר שהוא עדיין קצת ילד בנשמה".
בתחום אחד שמר על יציבות לאורך השנים — דעותיו הפוליטיות. לא פעם סיפר שהצביע מרצ ועבודה והיה מתומכיו הגדולים של שמעון פרס. בשלב מסוים שקל לתמוך בדוד לוי, מתוך תקווה שיעשה שינוי חברתי, אבל מהר מאוד חזר לשמאל. "אני לא מצליח להבין מה מנחה את הימין חוץ מהרס, שנאה ורצון לשלוט על אחרים", אמר זמן קצר לפני רצח רבין. "זה מגעיל ודוחה". עם השנים הקצין את דעותיו והחל לתקוף את נתניהו. "מכר את המדינה לדתיים כמו שמוכרים חמץ", "הרס לי את המדינה", "מסית ומדיח רק כדי להישאר בשלטון", "בגללו אנחנו בתחתית השאול" – אלה חלק מהמחמאות שהרעיף על ראש הממשלה במשך השנים. בקדנציה הראשונה של נתניהו אירגן עם גידי גוב הפגנת אמנים נגדו. בשנים האחרונות החריף עוד יותר את הטון. "נתניהו הוא כמו מנתח עם ניסיון מוכח — הוא הורג את כל החולים", אמר השנה והוסיף עוד שורה של דברים נגד ראש הממשלה, יאיר לפיד, החרדים ועוד. במהלך מערכת הבחירות האחרונה הגדיר את מצביעי הליכוד כ"נשים מוכות" ועורר סערה.
"הוא לא מתבייש בדעות שלו ואומר אותן תמיד, גם כשהוא רואה ששחקנים אחרים משלמים מחיר כבד", אומר קולגה מעולם הקולנוע. "הוא יצא נגד מירי רגב ונגד נתניהו, ולאורך שנים תמיד התנגד לשלטון הימין. ראית שזה פגע בו פעם? ראית שמישהו החרים אותו בגלל זה? מצד שני, לא אתפלא אם הפרשה הנוכחית התפוצצה גם על רקע פוליטי, כי יש לא מעט גורמים שהיו שמחים לסגור איתו חשבון".
אם הוא אכן ביצע את המעשים האלה, זה לא משנה מי פוצץ את הפרשה.
"נכון, אבל חייבים להודות שהיום כל דבר נחשד מיד כקונספירציה פוליטית. איבגי הוא איש שמאל גאה, הוא חתיכת 'שתול', אז לא יחפשו לנקום בו? בטח שיחפשו".
חשבתי שמשהו דפוק אצלי
האהבה הראשונה שלו הייתה בגיל 14, בכפר הנוער הדתי. "קראו לה רחל, היא התאהבה בי כי הייתי טוב באקרובטיקה", סיפר. "עשיתי לה דאווין של אדישות, אבל בסוף זה תפס אותי. הייתה לנו אהבה גדולה, היינו ביחד ביום ובלילה. אבל למרות הכל אמרתי לה שאנחנו לא מתאימים, וצריכים להיפרד. כבר אז היה בי פחד מקשר קבוע".
בשנות ה־80 פנה לטיפול פסיכולוגי. "לא הצלחתי ליצור קשר אמיתי עם אישה אחת", גילה בראיון. "הגעתי למצב של ריקנות, עד שלא הצלחתי ליצור קשר של יותר מלילה אחד ולפעמים לא ידעתי את שמה. לא הצלחתי להתחבר. חיפשתי משהו ולא ידעתי מהו. הרגשתי שאני אוהב הרבה נשים, ואחרי יצירת הקליק הראשוני איבדתי עניין. לא חיפשתי עומק, לא הייתה לי סבלנות ופיזזתי מפה לשם. זה תיסכל אותי — חשבתי שמשהו דפוק אצלי".
מערכת היחסים המשמעותית הראשונה שלו הייתה עם השחקנית עירית שלג, אמה של בתו הבכורה דאנה. חמש שנים הם היו יחד. "נפרדנו בלי בלגן", סיפרה שלג. "התרכזנו בילדה ולא בשטויות מסביב כמו רכוש ועניינים. הוא אבא לכל דבר, רואה הרבה את דאנה, מסור ודואג".
ב־1988 התחתן עם אורית סיילס, שבאותם ימים כבר הייתה קרובת משפחה שלו (אחותו נשואה לאחיה). השניים הכירו חמש שנים לפני כן, אבל אז חשב איבגי שהיא צעירה מדי עבורו. אחרי שנסיבות החיים הפגישו ביניהם שוב, הם התאהבו, והוא התרצה והסכים להתחתן. "היא רצתה להתחתן וההורים שלה רצו שנתחתן, אז לא היה לי אכפת", סיפר.
במשך תקופה ארוכה ניסו השניים להביא ילדים לעולם, ללא הצלחה, עד שלבסוף הצליחו להביא לעולם את בתם אלה. שנים אחדות לאחר מכן נולדה בתם השנייה, לילי סימון. בעקבות התרחבות המשפחה החליט איבגי לעבור מרחוב שינקין בתל־אביב, שבו גר שנים רבות, לזכרון־יעקב השקטה והפסטורלית.
"הוא אבא מסור מאין כמוהו", מספרת אחת מחברותיו. "למרות שדאנה כבר ילדה גדולה, הוא דואג לה כל הזמן, עוקב אחרי הקריירה שלה ועוזר איפה שהוא יכול. גם עם שתי הבנות האחרות שלו הוא מדהים. הוא גם מאוד אוהב את אשתו, וחשוב לו התא המשפחתי. קשה לי לדמיין שהוא עשה את כל מה שמייחסים לו; זה פשוט בלתי נתפס. אולי מישהי פירשה לא נכון הכנה לתפקיד? אולי באמת היה איזה רגע של להט? אני מאמינה שהכל יתברר בקרוב, אבל אנחנו באמת לא מכירים שום צד כזה באישיות שלו".
קולגה אחר נחרץ פחות. "לא תמיד אדם יודע עם מי הוא ישן בלילה. אני אישית לא ראיתי את איבגי עושה משהו למישהי, אבל שמעתי סיפורים. לא היה לנו מה לעשות איתם, כל עוד לא הייתה הוכחה או תלונה. עכשיו כולנו נדע את האמת".
בימים אלה מופיע איבגי בהצגות "דפוקים" ו"שלא תתעורר הילדה" בתיאטרון חיפה. ההצגה השנייה תגיע בשבוע הבא לתל־אביב, ובהפקה תוהים איך יקבל הקהל את השחקן הראשי. "אני חושב שהמקום לברר עניינים כאלה הוא המשטרה ולא בית המשפט של התקשורת", אומר במאי ההצגה, רוני ניניו. "בסיטואציות כאלה אני קודם כל חושב על האדם ועל המשפחה שלו, על מה שהוא עובר בימים האלה. צריך לתת לו גב ותמיכה ברמה האנושית כדי שיצליח לעבור את התקופה המטורפת הזו".
היו מחשבות להחליף אותו?
"לא. אני רוצה שהקהל ישפוט את ההצגה לגופה וייתן למשחק שלו את הקרדיט הראוי, ללא קשר לאירועים. איבגי נבחר לתפקיד בזכות היותו שחקן טוב, סוס עבודה, שתענוג גדול לעבוד איתו".
בשנה הקרובה אמור איבגי לככב בעונות החדשות של הסדרות "זגורי אימפריה" ו"השוטר הטוב", בסרטים "אמור" עם נטלי עטיה וענת עצמון ו"מלחמת 90 הדקות" לצד נורמן עיסא וכן להמשיך להופיע בתיאטרון חיפה. האם יזכה לעוד תפקידים ופרסים, או שבכוחם של החשדות נגדו לחסל קריירה מפוארת? "לא יעזור כלום", אומר אחד מבכירי תעשיית הקולנוע הישראלית. "איבגי זה איבגי. אולי בשנה־שנתיים הקרובות במאים יהססו ללהק אותו, אבל מהר מאוד זה יעבור. את פרס ישראל לקולנוע הוא כנראה לא יקבל, אבל פרס אופיר של 2017 יהיה שלו. את זה אני מבטיח לך".
לפנייה לכתב/ת 
