מחכים לשבת

איריס ליפשיץ־קליגר ממשיכה במסעה ברחבי הארץ אחר הארוחה המשפחתית המושלמת. והפעם היא נחתה במטבח של משפחת שטיינמץ מפתח־תקווה. כשהאמא שחקנית תיאטרון, האבא מתחיל עבודה חדשה, וכל אחד מחמשת הילדים עמוס עד הראש בחוגים — הם לא מצליחים להגיע באמצע שבוע לארוחת ערב מסודרת. מה עושים? משקיעים בארוחה חגיגית משותפת בסוף השבוע

תכירו את משפחת שטיינמץ: משפחה דתית ומעניינת מפתח־תקווה. שירי, האם, בת 38 ובעלה שגיא בן 39. היא שחקנית והוא מהנדס אלקטרוניקה. לזוג יש 5 ילדים: אורי בת 14, אראל בן 13, מעין בן 10, נטע ואופיר תאומות בנות 7.

 

שירי: "התחתנו בני 20 כך שהספקנו די הרבה. אני כאמור שחקנית ושותפה בתיאטרון לילדים שנקרא "רגעי קסם" שבקרוב גם יעלה מופע לנשים בשם "דעתן קלה". כך או כך, יוצא ששגיא ואני מאוד עסוקים וזה בהחלט ניכר בנוכחות שלנו בבית עם הילדים. הדיונים סביב השולחן באחרונה עוסקים די הרבה בעובדה שאני יותר עסוקה בעבודה שלי סביב ההפקה החדשה, ושגיא, שהתחיל עבודה חדשה, מגיע בשעת ערב מאוחרת וכבר לא כל כך פנוי לשחק אחר הצהריים כדורסל עם הבנים".

 

"אני מסבירה לילדים שלנו שיש גם יתרונות להיותי אמא במשרה מלאה בבית ועצמאית במקצוע שלי. כי לצד היעדרויות, אני למשל מקבלת אותם כל יום בצהריים עם ארוחה חמה והקטנות לא צריכות להישאר בצהרון, ובכלל אישה עצמאית גמישה יותר בזמן שלה".

 

שירי מחייכת ומוסיפה: "באמצע השבוע קשה לכנס את כל הבית סביב השולחן באותה שעה לארוחת ערב משפחתית. הילדים עסוקים בחוגים: הגדולה רוקדת בלהקת מחול, אראל מנגן בהרכב מוזיקלי על גיטרה, הבן האמצעי משחק כדורסל והתאומות בחוגי אמנות. אראל לומד בישיבה ומגיע בשעת אחר צהריים מאוחרת, שגיא מגיע מאוחר מהעבודה, כך שארוחת הערב אצלנו באמצע השבוע היא ב'תשלומים'. משמע, כל אחד אוכל בשעה אחרת". ומה אוכלים? "מדובר בארוחת ערב קלילה על טהרת החביתה והסלט. לפעמים שקשוקה או פנקייק שהילדים מאוד אוהבים ומשתתפים בהכנה שלהם", היא ממשיכה.

 

אחד הנושאים שעולים קבוע לדיון סביב שולחן משפחת שטיינמץ הוא אימוץ כלב למשפחה. שירי מודה שהיא מטילה וטו בעניין בגלל הקושי הצפוי. עוד נושא עליו מדברים הוא כלכלת המשפחה וענייני תקציב. "חשוב לנו שהילדים יבינו את המשמעות של הקושי להרוויח כסף לצד ניהול כלכלת בית. כך שאנחנו משתפים ברמה המתאימה בנושאים כמו הוצאות שיש למשפחה", היא אומרת.

 

שירי מספרת שבזמן האחרון, בגלל ההפקה חדשה שהיא מעלה עם השותפה שלה, היא נאלצת להיעדר לא מעט מהבית כך שאורי הבת הגדולה, מתפקדת להפליא כמו אמא מחליפה. "היא עושה את טקס המקלחות וארוחת הערב ומשכיבה את התאומות, והיא עושה את זה נהדר. אני סומכת עליה לגמרי. אבל אני חייבת לציין כי הילדים שלנו, מאז שהם קטנים ועד היום, גם אם שגיא ואני יוצאים לחופשה ולא נעדרים בשביל לפרנס את המשפחה, הם כל הזמן מתגעגעים ורוצים אותנו לידם כמה שיותר".

 

ומה התפריט המשפחתי? שירי:"מי שבעייתי אצלנו ליד השולחן בכל הקשור לאוכל זה מעין. הוא לא אוכל שום פרי ושום ירק, חוץ מבצל ופטריות שזה איכשהו כן עובר אותו. קשה לו עם רטבים כמו אין סיכוי שיעז לטעום קטשופ או מיונז. אני משתדלת כמעט שלא להכניס לתפריט השבועי שלנו אוכל תעשייתי כמו שניצלים מעובדים קפואים. לרוב אני משתדלת להכין אוכל טרי".

 

בשורה התחתונה שירי מספרת שאמצע השבוע אצלם מאוד דינמי, כך שקשה להם מאוד לאכול ארוחת ערב משותפת מסודרת שבה כולם יושבים ליד השולחן. "רוב המפגשים שלנו ביחד, בתפוסה מלאה ליד השולחן, מתאפשרים בשישי ובשבת ואני מברכת על המתנה הנפלאה הזו שנקראת שבת.אצלנו בסופשבוע אין טלוויזיה, אין טלפונים, יש נטו משפחתולוגיה. זמן משפחתי ביחד זה משהו שתמיד חסר ממנו בעיניי, והלוואי ואלמד דרך איך מוצאים עוד 'שבת' כזו גם באמצע השבוע עם הילדים".

 

ומה אומר צוות "חיים בריאים" של אסם?

 

אורלי פיינה, דיאטנית:

"רובנו יזדהה מאוד עם הקושי של משפחת שטיינמץ לקיים ארוחת ערב באמצע השבוע, אבל אין ספק שהמאמץ כדאי. אפשר להתחיל מפעם אחת. כשזה קורה חשוב מאוד לקיים את ארוחת הערב באווירה רגועה וללא הסחות דעת: מכבים את כל המכשירים ומפנים את כל תשומת הלב לארוחה ולחברה, כיוון שאכילה בהיסח הדעת יכולה לעיתים לגרום לאכילה עודפת".

 

איילת הירשמן, שפית:

"כדי להגשים את המטרה המעולה לייצר עוד שבת אחת באמצע השבוע, פשוט מחליטים שזה יקרה. כל בני המשפחה כותבים ביומן שביום שלישי יש ארוחה משפחתית, וכולם משתדלים להגיע אליה. זה הכל. לגבי מעין והירקות — גם פטריות ובצל זה משהו, ואפשר לשלב אותם בפסטה, במרק וגם בחביתה ובפשטידה. טריק שעובד בדרך כלל הוא לתת לילד להכין את הסלט בעצמו: בהתחלה מירקות 'רגילים' כמו עגבנייה, פלפל, מלפפון וחסה אייסברג, לדוגמה, וגם שיתבל לעצמו. אם מכינים לבד, לעיתים קרובות, גם אוכלים". 

 

סיגל קפלן, מדריכת הורים:

"שירי מתארת מצב שכיח בהרבה משפחות ישראליות עסוקות, התסכול בין המצוי לרצוי. זהו זמן של שינוי בתוך הבית וכשיש שינוי כל הבית זז בהתאמה ובאופן טבעי זה מלווה בחששות. בזאת נמדד כוחה של משפחה, ביכולת להתמודד עם שינויים. לצד זה יש תמיכה, אמפתיה לקושי, הכלה, עידוד ותיווך השינוי. אין פה הרעת תנאים לילדים, אלא הזדמנות עבורם להכיר בעוצמתם כצוות המתגייס יחד למען הורים שמגשימים את עצמם עבורם ועבור הבית. זה מודל נפלא ומעצים. ולגבי זמן יחד? מדובר במצב זמני ששבת משפחתית ללא מסכים בהחלט מחפה עליו".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים