טבק מדבר, הדר עושה

כשמכבי ת"א מנצחת, הסיפור הוא מכבי ת"א. כשמכבי ת"א מובסת, שוב הסיפור הוא מכבי ת"א. הגיע הזמן שנעשה כבוד וניתן קרדיט למי שעובד קשה, חוטף וקם, חוטף וקם, ובסוף זוכה לטעום ניצחון גדול.

זה לא היה ההישג הגדול ביותר של מכבי חיפה. באותו אולם הם זכו לפני שנתיים באליפות, בהבדל קטן. גל מקל, שהוביל אותם לתואר ההיסטורי בניצחון על מכבי ת"א של דייויד בלאט, היה אתמול בצד המובס. גם הרכב חסר של מכבי ת"א לא מפחית כהוא זה מגודל ההישג של חיפה. אחרי שתי הנפילות במפגשים האחרונים בין הקבוצות, הם ניפצו מחסום פסיכולוגי.

ז'אן טבק לא מפסיק לדבר על הגנה, בחיפה עושים אותה. לוחצים על הכדור, סוגרים קווי מסירות, מובילים את השחקנים ליד החלשה שלהם. מקל שנוהג לטייל לסל ביד ימין, נשלח לאבד כדורים בשמאל. כשהפנה את הגב לשומר, הגיע שומר נוסף. טיילור רוצ'סטי נשלח לימין ואיבד כיוון. כשהמחליפים של רמי הדר עלו לשחק, לא הורגשה ירידה במשחק, כי הרכז המחליף ג'ון דיברתולומאו לא פחות טוב מהרכז הפותח גרגורי וארגס, ושניהם לוחצים על הכדור עם חנן קולמן גם כשחיפה מובילה ב־35 הפרש.

למאמן של חיפה אין על הראש פרויקט שדרוג אישי כמו דראגן בנדר, שצריך לעשות לו וקס ופוליש בשביל להכין אותו למכירה. תעברו שחקן־שחקן, ספק אם שמעון מזרחי היה מחתים אפילו אחד ממכבי חיפה, למרות שכמעט כל שחקן של חיפה טוב מהשחקן באותה עמדה במכבי ת"א. אני לא יודע מי הסקאוט של ג'ף רוזן, אבל צריך לתת צל"ש לאיש הזה, שמביא שנה אחר שנה שחקנים מצוינים בסביבות ה־100,000 דולר, ששווים לפחות חצי מיליון לפי מדד מכבי ת"א. כשאזדמן לחיפה אקפוץ לראות אימון של רמי הדר, זה מעניין אותי יותר ממשחקים של רוב הקבוצות. האיש אומר ועושה כדורסל של צווארון כחול, ואני אוהב את זה.

לתגובות: arie@maliniak.co.il