שירותים ציבוריים
התערוכה המצוינת של רועי רוזן מחדדת את הקשר שבין צואה למחאה
האם במקרה החרא מופיע שוב ושוב באמנות הישראלית בשנים האחרונות? כנראה שלא. ככל שהתקינות הפוליטית מצטמצמת, החרא צף, והאמנים הם הראשונים שמציפים אותו. הוא צץ ועבר בשקט יחסי ב־2006 בתערוכה 'ציור פעולה' של זויה צ'רקסקי בהלנה רובינשטיין, שהציגה פסלים קטנים בצורה של גלל חרא וכן ציור של גלל ענק עומד באמצע מוזיאון תל־אביב. לפני שנה הגיח הסרטון של נטלי כהן וקסברג, שחוללה שערורייה - שעדיין נמשכת - כשצילמה את עצמה מחרבנת על דגל ישראל. כעת הוא נצפה בתערוכתו הנהדרת של רועי רוזן, 'רועי רוזן: תערוכה קבוצתית', במוזיאון תל־אביב. הצורה והצבע שמאפיינים צואה חוזרים ברבות מהעבודות של רוזן. בסדרת המרטירים (הקדושים) הוא מצייר את עצמו מצופה במה שיכול להתפרש כשוקולד - אך גם כצואה. בסדרה של ז'וסטין פרנק מופיעה דמות הלופתת אובייקט שנראה ספק גזר מצומק ספק גלל. אותו אובייקט שב ומופיע בעוד כמה ציורים.
לחרא יש ותק באמנות הפוסט־מודרנית: ב־1961 ארז האמן האיטלקי פיירו מנצוני דוגמאות צואה שלו בקופסאות שימורים עם התווית "חרא של אמן". בסוף שנות ה־90 יצר האמן הבריטי כריס אופילי שערורייה עולמית עם עבודתו 'מריה הבתולה הקדושה': מדונה שחורה עשויה מגללי פילים. ב־2008 הציב פול מקארתי בשווייץ פסל חוצות בשם Complex Shit. וכמובן וים דלווי הבלגי, האמן המפורסם ביותר בעיסוקו בהפרשות גוף. דלווי יוצר מכונות ענק בשם "קלואקה" (על שם התעלה המרכזית במערכת הביוב ברומא העתיקה) המשחזרות במדויק את תהליך עבודתם של המעיים האנושיים - מרגע האכילה ועד רגע היציאה מהגוף. האמן גם הציע למכירה גללים מנוילנים.
תצוגת החרא היא פעולת מחאה. "מדינות וממשלות תמיד מחרבנות על האזרחים, פעם אחת אנחנו חירבנו על הממשלות", נימקה כהן וקסברג את פעולתה. לעומתה, הצואה המעודנת יותר בציוריו של רוזן, שיופייה, הספק לגבי פִשרה ולעתים הילדותיות שבה היא מובאת (כמו בציור 'ילד קקי מתקלח') מרחיקים מהצופה את המרקם ואת הריח, וכתוצאה מכך גם את תחושת האיכס. הוא מכסה במעטה אינטלקטואלי את היצרים וההפרשות שמבעבעים מתחת לפני השטח, כמו ביוב שמאיים לעלות על גדותיו.
לפני שנה תורגם לעברית ספרו של הפילוסוף הצרפתי דומיניק לפורט 'היסטוריה של החרא', שבוחן התפתחויות בתרבות המערב באמצעות היחס להפרשת הגוף תחת שמה הבוטה ביותר. לפורט כותב על חרא פחות כדי לדבר על הדבר עצמו ויותר כמטפורה לקיומנו. זו גם תמונת המצב בישראל של היום.
