חיי עם נשיא קטאר ורומן אברמוביץ'

אחד החדרים הרבים באגף המכירות של חברת שלנו (Shellanoo) בהרצליה פיתוח אנחנו פוגשים את דור רפאלי, אח־של ומי שנמצא לאחרונה במוקד התעניינות תקשורתית ומחאה ציבורית בעקבות אפליקציית בליינדספוט. "הוא כבר מזמן לא עובד על בליינדספוט", מספר לנו עודד קובו, בעלי החברה ובנו של מיליארדר הנדל"ן בבו קובו. "אומרים 'דור, תסגור', 'דור, תסגור', אבל דור לא מורשה לסגור כלום, ובליינדספוט היא ממש לא רעיון שלו. צוותי חשיבה שלנו ישבו וחשבו על אפליקציות, וזו הייתה אחת מהן. הוא בכלל עובד במכירות. אני מכיר אותו מאז שהיה בן 16 ולקחתי אותו לעבודה פה באגף השיווק כשכיר. בתקשורת עשו לו עוול נוראי בגלל שם המשפחה שלו".

על עודד קובו, שמחזיק היום עם רומן אברמוביץ' את חברת שלנו, המוערכת בשווי של 300 מיליון דולר, ודאי לא הייתם שומעים עד היום ללא בליינדספוט. גם לו היה ודאי נוח מאוד להישאר בעמדה של האיש ששולט על אימפריית השקעות אינטרנט מאחורי הקלעים, מהלשכה המפוארת והעצומה שלו בבניין משרדים בהרצליה, שבה מתנגנת מוזיקת יוגה ללא הפסקה.

בקומת המשרדים רחבת הידיים עובדים 80 מהנדסים, יזמים ומנהלים, חלקם בתלבושת אחידה עם לוגו החברה. במהלך הראיון נכנס ללשכה השף הפרטי של החברה, ומציע לנו את "תפריט היום". היום זה משקה שטרודל מפירות טרופיים מרוסקים. בימים אלה בונה קובו מטה חדש לחברה, בשטח ענק של 4,000 מ"ר, בסמוך למטה הקיים.

כשאנחנו שואלים את קובו מה דעתו על בליינדספוט, הוא אומר בלי למצמץ: "היא צמחה בצורה לא רגילה עם מיליון הורדות ו־60 מיליון מסרים".

דור רפאלי | צילום: יח"צ

המבקרים טוענים שזו אפליקציה מסוכנת שמאפשרת בריונות ופגיעה בילדים.

"אני מאוד מרוצה מהפרסום לו היא זכתה. אני מחזיר אותך ל־1964: קבוצות הורים וחברי כנסת הקימו מחאה ומנעו מהביטלס להיכנס לישראל. ג'ון לנון, פול מקרטני, רינגו סטאר וג'ורג' הריסון היו מוקצים, בגלל שהמוזיקה של החיפושיות, הם טענו, משחיתה את ילדינו. בעיניי בליינדספוט כיפית ובטוחה עבור הילדים ממש כמו הביטלס".

מה יש לך לומר להורים המודאגים?

"שאני אוהב את הביטלס ומעריץ גדול של פול מקרטני".

יגידו שזו אטימות מצידך.

"אני לא אטום. אני אוהב את הביטלס".

קראת את כל הביקורות השליליות על האפליקציה?

"למזלי, אני לא קורא מילה בעברית. אני גם לא מטפל במוצר אחד, אלא בפורטפוליו שלם של מוצרים של החברה שלנו. כל מה ששמעתי זה שיש מיליון הורדות ו־60 מיליון מסרים, ואני מאוד מרוצה. מרגיזה אותי העובדה שאפליקציה כל כך שולית מתיק הנכסים שלנו קיבלה פרסום כה רב, אבל את העבודה זה עשה. הרייטינג מפוצץ מעבר לכל מה שדמיינו".

אכן, בליינדספוט היא רק אחד ממוצרי החברה. אתמול כבר הוסרו שלטי החוצות המפרסמים את בליינדספוט בכביש איילון והוחלפו בשלטים המפרסמים את הפרויקט החדש של החברה, בילבו, שעליו אחראית אשתו של קובו, אתי: שלושה מנועי חיפוש בתחום האופנה — לגבר, לאישה ולילד. אם תקישו "נעל עקב אדומה", תקבלו את כל האתרים שמציעים למכירה נעלי עקב אדומות בארץ ובעולם. מוצר חדש נוסף, שבו קובו גאה במיוחד, הוא אפליקציה לחיפוש מידע קולי על התנ"ך, הברית החדשה והקוראן: אתם מוזמנים לשאול בקול כל שאלה שתרצו על פסוקי כתבי הקודש, ולקבל מיד תשובה. גם בנייד.

בבו קובו | צילום: שאול גולן

החיים הטובים

לא קל היה להביא את קובו לראיון. יועצי התקשורת שלו רצו הלוך ושוב עד שהתרצה ובצעד נדיר הסכים להיחשף ולהכניס אותנו לקודש הקודשים של החברה שלו.

הוא גר ביישוב היוקרתי ארסוף, ויש לו דירות יוקרה גם במנהטן ובלונדון. בשנה האחרונה הוא התחתן עם אתי עובדיה, צלמת, שגם צילמה את התמונה לכתבה זו לפי בקשתו. ב־40 שנותיו הספיק לעבור מסלול סוער ומגוון בעסקים כמו גם בחייו האישיים.

הוא נולד בישראל, אך עזב עם הוריו להונג־קונג, שם גדל עד גיל 16. העברית שבפיו מתובלת בהרבה אנגלית. על ילדותו הוא מספר: "אמא הקפיצה אותי משום מה כיתה, כך שלא עשיתי כיתה ג'. בגיל 16 סיימתי תיכון בהונג־קונג, עזבתי את הבית ועברתי ללונדון. התחלתי ללמוד מינהל עסקים, ועזבתי כעבור שנה".

ב־1994, בגיל 19, הוא גר בלונדון בחדר סטודנטים עלוב עם שותף בן 30, "שנראה לי אז כל כך זקן. באותה תקופה הייתה על השער של טיים מגזין הכותרת 'האינטרנט יישאר כאן לנצח', ואני זוכר כמה היא השפיעה עליי, למרות שמעולם לא הייתי ילד חנון של מחשבים וטכנולוגיות". הוא ושותפו הצליחו לקבל זיכיון להפעלת לוטו אלקטרוני בפלורידה, המדינה היחידה שהסכימה להפעיל לוטו אונליין. בעקבות זאת הוא עבר לגור במיאמי, "בחדרון עלוב מעל סופרמרקט קובני, אבל זו הייתה תקופה מאושרת. לימים התברר שהחזקנו אוצר ולא הבנו את זה: בידינו היה הדומיין הלוהט 'לוטרי דוט קום'. מכרנו את החברה בקרוב למיליון דולר. אני קיבלתי את חלקי, 300 אלף דולר".

עם החלק הזה הוא חזר ללונדון, ושכר שם סוויטה במלון חמישה כוכבים לשנה. "נהניתי מכל רגע וביזבזתי את כל הכסף. בגיל 20 היה לי נהג עם רולס רויס. הבמאי גאי ריצ'י, שהיה הבעל של מדונה, גר אצלי בסוויטה. חברי להקת אואזיס ישנו אצלי. יצאתי עם דוגמניות, וכל השפים המתעוררים של לונדון היו בחבורה שלי ואצלי בבית".

"כדי להתפרנס", הוא מספר, "גייסתי כמה ילדים מבית הספר לכלכלה, וקנינו דומיינים (כתובות אינטרנט) כמו משוגעים, שאותם היינו מוכרים מפעם לפעם. הקמתי חברה וקראתי לה קיס (Kobo Internet Services Provider). כעבור שנה מכרתי אותה, עם 100 דומיינים, לחברת נומינט, מחזיקת הדומיינים הגדולה, במיליון דולר. קוּל".

בשנת 2000, כשבועת ההיי־טק התנפצה, "כבר דבק בי שם של מי שמבין באינטרנט, ומשקיעים התחילו להציע לי כסף שאשקיע עבורם במקומות הנכונים בתחום הטכנולוגי. בגיל 26 משקיעים שונים נתנו לי 6 מיליון דולר, ולא ידעתי מה לעשות איתם. פתחתי חברה חדשה והקמתי משרד מכירות לשירותי אינטרנט בהונג־קונג. היה לי שם חבר ילדות בשם טאקר, בן להורים דיפלומטים אמריקאים, שהיה תמיד ילד בעייתי, וכבר בגיל 12 עישן ושתה. משוגע כזה. נדהמתי לגלות שהוא האחראי על ההשקעות בטכנולוגיות מידע בבנק קרדיט סוויס. ביקשתי ממנו שיצמיד אותי להשקעות שלו, אבל הוא לא יכול היה, כי מדובר בהשקעות ממוסדות. אמרתי לו שאם לא יעשה משהו למעני, אספר לבוס שלו שעישן חשיש בגיל 12. בסוף הצלחנו למצוא מסלול השקעות ייחודי עבורי במסגרת קרדיט סוויס, שהוכיח את עצמו, ובתוך 16 חודשים השקעות של 6 מיליון דולר הפכו ל־27 מיליון דולר".

הוא עבר באותה תקופה לגור בהונג־קונג, במלון אינטרקונטיננטל. שם הוא הכיר משקיעי ענק סינים, כולל ג'ק מא, בעלי אתר עליבאבא, שהפך, לדבריו, לחבר שלו. "עשינו המון כסף, ובעיני המשקיעים שלי בלונדון הפכתי אגדה. הכפלנו בשנה וחצי את הכסף פי 6. אבל הייתי אז צעיר והתחרפנתי, כי בעוד שאני עשיתי 27 מיליון דולר, ראיתי את הגדולים עושים באותה צורה מיליארדים. הבנתי את השיטה: בסין עד היום לא מפתחים אתרים באינטרנט, אלא מעתיקים הצלחות מערביות — את גוגל, יאהו, פייפאל. הייתה לי הזדמנות לנהל עם טאקר קרן השקעות של 100 מיליון דולר, אבל הייתי צעיר וזה לא ריגש אותי. לא רציתי אז לנהל קרנות. הייתי עם קצת יותר מדי אומץ, ועם טעויות שרק בחור צעיר עם הרבה ביצים יכול לעשות".

ב־2006 הוא עבר לגור בבייג'ינג, במטרה להשתלב בעולם העסקים הסיני. הוא הקים חברה בשם KGIM, שהביאה לסין את מייספייס, שבסוף 2007 נחשבה לרשת החברתית המובילה, לפני פייסבוק. "לא אהבתי לגור שם ולכן הייתי הרבה על קו בייג'ינג-הונג־קונג", הוא מספר. החברה העתיקה לסין "את כל מה שזז והצליח" באינטרנט במערב, והשקיעה בחברות אינטרנט סיניות. "בניתי שם פורטפוליו עצום והקמתי את חברת כולנו, שקדמה לשלנו. אהבתי את השם בגלל הדאבל O — שנמצא גם בשמות כמו יאהו, גוגל. בנינו פלטפורמות לרשתות חברתיות".

בשלב הזה הגיעה נקודת המפנה שהקפיצה את עסקיו – ההשקעה של נשיא קטאר, שיח' תמים בן חמד אל ת'אני. קובו: "כולם מתפעלים מהשותף החדש שלי רומן אברמוביץ', שהוא איש מדהים שנותן לי גב עצום ובלי טיפת אגו, אבל הוא לא העשיר בשותפיי: נשיא קטאר, שנחשב לאיש העשיר בעולם, השקיע 150 מיליון דולר ב־KGIM. כל יועציו יהודים, ואחד מהם המליץ עליי בחום. נפגשנו פעמים רבות בז'נבה ופעם אחת גם בדוחא. קראנו לו הוד מלכותו אל ת'אני. הוא ידע שאני ישראלי ולא הייתה לו שום בעיה עם זה. בשיא חלשנו על שליש מכמות המשתמשים באינטרנט בסין, ב־80 אתרים מובילים, ותיכננו להנפיק את החברה במאות מיליוני דולרים בבורסה של הונג־קונג".

אבל המשבר העולמי שהגיע ב־2008 קטע הכל, וקובו החליט למכור את כל עסקיו בסין. "זו הייתה טעות גדולה", הוא אומר היום. "הייתי צריך להמשיך ולהחזיק את הראש מעל המים עד שהמשבר יעבור, והיום הייתי בין החברות המובילות בסין". לא שצריך להתעצב בשבילו: מהמכירה הזו הוא הרוויח כ־100 מיליון דולר.

ב־2009 הוא חזר לישראל. "נמאס לי מהכל, מהריצה המטורפת אחרי הכסף. באתי לארץ בקיץ. רציתי רק להצטנן, לא לעבוד, לשחות ולרבוץ על החוף כל היום, לגדל זקן, לאכול אוכל בריא, להתאמן ולהתחתן עם ישראלית". באותה תקופה שמו כיכב במדורי הרכילות בארץ כמי שיוצא עם הדוגמניות הנחשבות ביותר. ב־2012 הוא עזב עם אתי עובדיה ללוס־אנג'לס, גר שם ופיתח אפליקציה של מדיה חברתית בשם Pheed. כעבור שנתיים הוא מכר אותה לחברה בבעלות קרלוס סלים תמורת 40 מיליון דולר. "תכננתי להשקיע סכום של 25 מיליון דולר בסטארט־אפ בישראל. הייתה לי מטרה: להתחתן, להביא חמישה ילדים ולהקים בסיס בארץ".

מתחבר לבינה מלאכותית

קובו חזר לארץ והקים כאן את חברת שלנו בהשקעת ענק, תוך גיוס סכום נכבד, הנאמד בעשרות מיליוני דולרים לפחות, מרומן אברמוביץ'. "החלטנו ליצור קרן הון־סיכון עם 0% דמי ניהול ו־100% בעלות על ההשקעות, שלא תשקיע רק בחברה אחת או בפיתוח אחד, אלא בפורטפוליו של פיתוחים חדשניים".

למה אתה מתחבר במיוחד?

"לפיתוחים של בינה מלאכותית. הפיתוח המרכזי שלנו היום קרוי 'רומן הדוב', אתה מבין על שם מי. זה אייפד לילדים שבונה להם תוכנית לימוד, וזוכר מה הם למדו עד היום ובאיזה שלב הם. מורה וירטואלי שמלווה את הילד בצמיחתו, ויפעל גם בנייד. גם התחלנו לשתף פעולה עם אחת מחברות ההיי־טק הגדולות בעולם, אך בשלב זה איננו רשאים לחשוף את שמה. זו אחת מהחברות שמשקיעות בבינה מלאכותית, דוגמת מייקרוסופט, אמזון או פייסבוק. הוחלט על שיתוף פעולה בפיתוח חמישה מוצרים".

מה עוד אתם מפתחים?

"קבוצת שלנו היא חברה טכנולוגית המתמחה ביישומים ניידים אינטראקטיביים ובשירותים הקשורים לאינטרנט. היא מפתחת אפליקציות, תוכנות אבטחה, פלטפורמות מסחר אלקטרונית, ועכשיו מתמקדת גם בבינה מלאכותית. כל זה הופך את ההשקעה בקבוצה למעניינת מאוד לקבוצה אקסקלוסיבית של אנשי עסקים עשירים ומפורסמים".

לדבריו, החברה צוברת יותר ויותר עניין בקרב אנשי עסקים ואנשים מתעשיית הבידור. מלבד ג'ק מא, שנצפה יוצא ונכנס ממשרדי החברה בעולם, היא מתגאה ברשימה מפוארת של בעלי מניות סלבס: וויל.איי.אם (מלהקת הבלאק איי פיז), הזמרת ניקי מינאז', הדי־ג'ייז דוד גואטה, טיאסטו ואוויצ'י, בני אנדרסון מלהקת אבבא ועוד.

כשמדברים עם קובו על עסקי האופנה והנדל"ן של אביו בבו, הוא מפהק במופגן ופולט: "שעמום. אני לא שם. אני רגיל לקצב חיים מהיר הרבה יותר מהשקעה במקרקעין". הוא גם מצהיר שמעולם לא נזקק לכספו של אביו. "אנחנו חברים טובים, אבל לא יכולים לעבוד ביחד. זה לא הלך. גם עזבתי את הבית בגיל 16 והסתדרתי מאז לבד. אני לא איש עסקים רגיל. אני יצירתי, שופע רעיונות, והרבה מהאפליקציות אני פיתחתי עם הצוות כאן".

על מה אתה מתחרט?

"מפתחי ווייז באו אליי הביתה לארסוף לפני כמה שנים וביקשו שאשקיע בהם, ולא אהבתי את הלוגו. עוד בושה — סירבתי ליזמי סנאפצ'ט, ששווה היום 22 מיליארד דולר, כשבאו וביקשו שאעזור להם בגיוס 10 מיליון הדולר הראשונים".

איפה אתה רואה את עצמך עשר שנים מהיום?

"נותן לך את הראיון הבא בחיי".