"נשאת אמר שיש לו 30 כדורים ו'את כולם אני אירה בך'"

רק יומיים לאחר שחוסל המחבל נשאת מלחם בבית שבו הסתתר בערערה, התחיל בן דודו, אמין מלחם, לשתף פעולה בחקירתו. זה קרה ביום ראשון, ה־10 בינואר, לאחר שכבר ישב שישה ימים במעצר והכחיש כי פגש את נשאת וסייע לו במחבואו, לאחר שזה ביצע את הפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל־אביב. מולו ישב פקד טל חזן ממפלג החקירות ביחידה המרכזית בתל־אביב, שרשם את הדברים וכנראה דפק על המצח בתסכול כששמע איך בזמן שכל השב"כ והמשטרה והאמצעים המיוחדים שלהם רדפו אחרי המחבל, בחר זה להתחבא מאחורי מחסן בערערה ולעשות קולות של חתול.

"זה היה יומיים אחרי הפיגוע, בערך בשמונה וחצי־תשע בערב", שיחזר אמין בפני החוקר. "פתאום שמעתי 'פסס פסס פסס' מהמחסן שליד הבית שלי. ניגשתי לכיוון וראיתי את נשאת. האמת הופתעתי. הוא ביקש ממני חשיש ואת הנעליים שלי. הוא ביקש גם קוראן. הוא היה לובש חולצה של אדידס בצבע שחור ואדום והוא אמר לי, 'תראה' והראה לי כתמים של דם על החולצה. הוא אמר לי שהוא עשה את הפיגוע בתל־אביב וגם הרג עוד אחד ערבי.

"אני באמת, כשראיתי אותו ככה, אני פחדתי ממנו. מה שהוא ביקש ממני אני הבאתי לו. הוא ביקש ממני לאכול והבאתי לו. הוא ביקש ממני לפתוח את הבית שממול לבית שלי שהיה נטוש ושייך לאישה זקנה שהיא בבית חולים. הוא היה משקיף עליי עם הנשק שלו, ואני הלכתי ופתחתי לו את החלון של הבית הנטוש והוא נכנס דרך החלון".

ב־1 בינואר השנה יצא נשאת מלחם, 29, מביתו שבכפר ערה כשהוא חמוש בתת־מקלע איטלקי מסוג "פלקון". חבר מערערה הסיעו לתל־אביב מבלי לדעת כי בכוונתו לבצע פיגוע. כמה שעות לאחר שהגיע לעיר, פתח מלחם בירי לעבר יושבי בר "הסמטה" ברחוב דיזנגוף ורצח את אלון בקל ושמעון רוימי. לאחר שנמלט מהמקום עלה על המונית של אמין שעבאן מלוד. את שעבאן רצח מלחם בצפון תל־אביב, לא הרחק ממלון מנדרין. שבוע ימים התנהל המצוד אחריו עד שחוסל על ידי לוחמי הימ"מ במקום מסתורו בערערה.

הנאשם אמין מלחם

במקביל לחיפושים הנרחבים אחריו, ניהלו השב"כ והמשטרה חקירה אינטנסיבית על מנת להגיע לאנשים שסייעו לו. חקירה זו הולידה כתב אישום שהוגש לפני כשבועיים נגד שלושה תושבי ערערה. סעיפי האישום נגד אמין מלחם, הנאשם המרכזי, איוב רשיד ומוחמד מלחם הם סיוע לאחר מעשה, קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה וחיפוי על עבירה. עבירות חמורות שדינן שנות מאסר רבות.

חומר החקירה מרתק. אילולא התוצאה הטראגית במותם של שלושה אזרחים תמימים הוא היה נקרא כקומדיה גרוטסקית: המחבל מערערה נטש את המונית כי לא הצליח לשחרר את בלם היד ועלה על דוקרנים בשלומיאליות. הוא קנה חשיש בערב הפיגוע, אך כעבור יומיים הוא כבר עישן את מה שקנה ורצה עוד. אבל זה עוד כלום. חומר החקירה חושף כי השב"כ והמשטרה הגיעו לביתו של אמין מלחם כבר בלילה שבין שני לשלישי, ועצרו אותו לחקירה בעקבות מידע מודיעיני שהצביע על כך כי הוא מסייע לבן דודו להסתתר. באותו הזמן שהה המחבל בבית ממול, מרחק מטרים ספורים מהם, מבלי שיהיה להם מושג.

"כל האנשים ראו אותו"

תוך כדי החקירה התברר לחוקרי השב"כ והמשטרה שהשמועה על הימצאו של נשאת מלחם בערערה עברה מפה לאוזן, אבל כל אחד מהאנשים ייחס לאדם ששמע ממנו את הדברים רהבתנות וחוסר רצינות. זה בכל מקרה מה שסיפרו הנחקרים הרבים מערערה שזומנו למשטרה ונחקרו תחת אזהרה.

נשאת עצמו הסתובב כמעט חופשי בשכונה שבה נולד בערערה, דהראת, כשהוא לא עושה יותר מדי מאמצים להסתתר, חוץ מקפוצ'ון על ראשו.

עד כדי כך הרגיש בטוח, עד שבאחת הפעמים הלך למכולת וקרא לעובד איוב רשיד בדלת האחורית שיביא לו סיגריות. רשיד ביקש ממנו כסף ונשאת הורה לו שיאמר לבעל החנות שהסיגריות עבורו, "שירשום לי". בעל המכולת שמע ולא האמין לרשיד שהמחבל מדיזנגוף, שכל המדינה מחפשת אחריו, נמצא מחוץ לחנותו. בסופו של דבר עלות שתי החפיסות נרשמו על חשבונו של העובד רשיד.

מוחמד מלחם, הנאשם השלישי, סיפר ששמע שכבר בערב הפיגוע נראה נשאת בכניסה לכפר, "וכל האנשים בבית הקפה בכניסה של הכפר ראו אותו". בעדויות שנגבו והחקירות שבוצעו נותרה האמירה הזו כשמועה בלבד.

רשיד נעצר בבוקר יום שישי ה־8 בינואר. בצהרי אותו יום אותר מקום מחבואו של נשאת מלחם והוא חוסל כשניסה להימלט מהבית בו הסתתר. רשיד, 23, הגיע למשטרה כשהוא מלווה באביו כדי לדווח על מיקומו של המחבל. לאחר דיווחו הודיעו לו החוקרים כי הוא עצור. התברר כי ביום שני ה־4 בינואר, בסביבות השעה תשע, הלך רשיד לבקר את מוחמד מלחם, בן דוד של נשאת, המתגורר בשכנות אליו. בדרך פגש רשיד את נשאת בגינה הציבורית, הוא קרא לרשיד וביקש שיקנה לו סיגריות ואף נתן לו מאה שקל. רשיד רכש עבורו את הסיגריות, אך כשחזר לגינה נשאת כבר לא היה שם. למחרת בערב חזר רשיד לגינה הציבורית וכעבור חצי שעה הגיע לשם נשאת וקיבל את הסיגריות לידיו.

למחרת הגיע נשאת, עם מעיל וקפוצ'ון על הראש, למכולת שבה עובד רשיד וביקש ממנו שתי חפיסות סיגריות ואלפיים שקל. את הסיגריות הביא לו, את הכסף לא. כשנשאל למה לא דיווח למשטרה ענה, "פחדתי שיהרוג אותי".

מוחמד, 23, נעצר לאחר הריגתו של נשאת. הוא עבד כטבח במסעדה אסייתית בפרדס־חנה וביום הפיגוע היה בעבודה. בערב, כשחזר לכפר, אמר לו חבר מי ביצע את הפיגוע בתל־אביב. לדבריו, במהלך אותו סוף שבוע פגש את רשיד וזה סיפר לו שקנה סיגריות לנשאת. התאריכים אינם תואמים את העובדות בכתב האישום וככל הנראה הנחקרים כולם התבלבלו בחקירותיהם בזמנים. בכל מקרה מוחמד סיפר בחקירתו כי ביום ראשון פגש את אמין מלחם וסיפר לו מה שאמר רשיד. "אמין היה בשוק, לא האמין למה שהוא שומע".

אמין, 24, נשוי ואב לתינוק בן תשעה חודשים, מוכר כנכה במאה אחוז וחי על קצבה של הביטוח הלאומי. כדי להעביר את הזמן הוא הולך מדי יום למוסך של אביו, שם הוא עושה עבודות כלליות כגון ניקיון. הוא ורעייתו והתינוק מתגוררים בבית הוריו, בקומת הקרקע, ביחידת דיור עם כניסה נפרדת. חקירתו הראשונה בשב"כ התקיימה קצת אחרי אחת לפנות בוקר ה־5 בינואר, יום שלישי. הוא נשאל היכן נשאת וענה כי אין לו מושג. נאמר לו כי השב"כ יודע שהוא מודע למקום מסתורו של נשאת, אך הוא המשיך להכחיש. כשנשאל מתי פגש בו לאחרונה השיב כי הוא אינו זוכר וכי הוא בטוח שלא פגש אותו לאחר הפיגוע.

שישה ימים של חקירה אינטנסיבית אחר כך, ורק אחרי שהמחבל חוסל, החל אמין לספר את האמת: "הוא היה צמוד לקיר של המחסן וכיוון את הנשק עליי בזמן שהלכתי לפתוח לו את החלון ואמר לי, אם מישהו יידע עליי אני אהרוג את אשתך, הבן שלך ואותך. הוא נכנס בפנים וביקש ממני להביא לו חשיש ואוכל. הוא ביקש פלאפל. אחרי זה הוא אמר לי, 'אל תבוא אליי ואל תתקרב אליי, רק תדפוק בחלון ותשים לי את זה שם'". בהמשך החקירה סיפר אמין כי נשאת אמר לו, "'כשאתה מביא לי את האוכל והחשיש אל תקרא בשם שלי אלא תקרא לי נאאל ותדפוק בחלון'". למה דווקא נאאל, שאל החוקר. "לא יודע", ענה אמין. "הלכתי, קניתי לו פלאפל, מנה אחת עם פחית קולה. הבאתי לו את הנעליים שלי, חלצתי אותם והבאתי לו".

חוקר: "כשראית את נשאת איך הגבת?"

אמין: "חיבקתי אותו ושאלתי אותו למה לעשות את המעשים האלו. הוא אמר לי, 'אני עשיתי מעשים רעים הרבה, אני רוצה להיות מוסלמי'".

חוקר: "אבל הוא מוסלמי".

אמין: "כאילו הוא רוצה להיות שאהיד. אמרתי לו שזו לא הדרך בשבילך ולהורים שלך. לא מגיע להם את זה. הוא לא הגיב".

"תכין קפה, נשאת במחסן"

את הפלאפל קנה אמין בקיוסק של אבו־מועיב בכניסה לערערה. עוד קודם לכן הביא לנשאת קוראן ותמרים. את החשיש נסע לקנות לו בכפר קרע. אבל עוד קודם למסע הקניות הלך אמין לבית של מוחמד מלחם, קרוב משפחתו ושכן. "אמרתי לו, 'תכין קנקן קפה, נשאת נמצא במחסן שלי'. מוחמד הכין קפה ובא איתי. נשאת ביקש ממנו טלפון ומוחמד הלך לקנות לו. הוא הביא לנשאת טלפון שעלה 150 שקל בחנות בערערה".

חוקר: "למה נשאת רצה טלפון?"

אמין: "הוא רצה לאיים על נתניהו".

חוקר: "מה הוא סיפר לך שקרה אחרי הפיגוע?"

אמין: "הוא ברח משם וצעק לאנשים, 'יש שם פיגוע' כדי שלא יחשבו שזה הוא. הוא אמר לי שהחביא את הנשק בתוך החולצה ושעלה על מונית של ערבי ונסע עד תל ברוך. הוא אמר לי שהערבי הזה התחיל לדבר איתו בעברית ורצה להתקשר למשטרה ונשאת אמר לו, 'חארם עליך, גם אני מוסלמי'. ואז נהג המונית התנגד ונשאת ירה בו.

"ואז נשאת ברח ולקח את המונית אבל הוא לא ידע איך לשחרר את ההנדברקס של המרצדס. הוא נסע עם ההנדברקס משוך. הוא אמר לי שהוא השאיר סימנים של צמיגים על הכביש ואז הוא נכנס באין כניסה, פיצץ את הגלגלים על דוקרנים וברח רגלית. הוא עלה על אוטובוס והלך לנתניה. בנתניה הוא החליף אוטובוס והגיע לכפר קרע. כל הזמן הזה הוא היה עם הבגדים שאיתם עשה את הפיגוע והחביא את הנשק. לאחר שהגיע לכפר קרע הוא הלך לקנות חשיש והגיע אליי".

חוקר: "נשאת סיפר לך איפה הוא ישן בשישי ושבת לפני שפגשת אותו ביום ראשון בלילה?"

אמין: "הוא אמר לי שבלילה אחד הוא ישן בבית הנטוש של אבא שלו ובלילה אחר ביער שנמצא מעל הבית הישן של אבא שלו".

חוקר: "מה עוד היה בשיחה ביניכם?"

אמין: "הוא סיפר לי שהוא רוצה לעשות עוד פיגוע בעפולה בגלל שיש שם הרבה אלכוהול וזה נוגד את האיסלאם. אני אמרתי לו, 'לא, זה רחוק'".

אמין מלחם מספר לחוקריו שהציע את מחנה 80 במקום עפולה, "כי זה יותר קרוב". הוא עצמו, סיפר, תיכנן לבצע שם פיגוע. כנשאל מדוע, ענה כי חשב לעשות כך בגלל דו"ח תנועה שקיבל משוטר, דו"ח שגרר פסילת רישיון. "וחוץ מזה אני מכיר את הצומת של מחנה 80", אמר, "בגלל שהייתי הולך לפלאפל דבורה, לא רחוק משם, ליד משרד הרישוי". בהמשך חקירותיו טען כי לא באמת רצה לבצע פיגוע ואמר, "זה בגלל שהמחלה שלי ככה, לפעמים אני לא יודע מה אני מדבר".

אמין טען שוב ושוב כי פחד מנשאת. מי שהיה עוף מוזר בערערה וכולם זילזלו בו לפני שביצע את הפיגוע, הפך פתאום לדמות מאיימת וגדולה מהחיים. בחקירה מה־23 בינואר אמר לו החוקר רס"ר ויאצ'סלב רבייב מימ"ר ת"א: "אני אומר לך כי כל אדם נורמטיבי היה עושה כך, מדווח למשטרה במידה והיה יוצר איתו קשר מבצע הפיגוע שכל המדינה על הרגליים מחפשת אותו, תגובתך?"

אמין: "אני פחדתי שהוא יברח מהמשטרה ואחרי זה ירצח אותי ואת אשתי. פחדתי שיברח עוד הפעם כמו שברח מתל־אביב. הוא אמר שיש לו 30 כדורים, 'כל הכדורים שיש לי אני יירה בך'".

בסוף אחת מחקירותיו ביקש אמין מחוקריו שישלחו אותו למעצר בית לכל החיים או לחלופין לבית החולים לחולי נפש בשער מנשה, "העיקר לא להשאיר אותי בבית הסוהר כי קשה לי מאוד פה". חוקריו לא הגיבו אך רשמו את בקשתו.

"מדובר בנאשם עם רקע של בעיות נפשיות מגיל צעיר הנוטל תרופות, אינו יציב, וחי מקצבת נכות. כל מה שעשה - עשה מתוך פחד וחשש לשלום משפחתו ובנו התינוק", אומר סנגורו של אמין מלחם, עו"ד עלי סעדי, "בהודאותיו הוא חוזר שוב ושוב כי נשאת איים עליו בנשק וברור כי היה נתון בפחד גדול". סנגורו של מוחמד מלחם, עו"ד עאדל בויראת, טוען בשמו: "למרשי אין עבר פלילי ובחקירותיו במשטרה ובשב"כ אישר כי מסר לידי המחבל טלפון נייד מתוך חשש שיפגע בו ובבני משפחתו. מדובר בנסיבות שבהן עומדת לו הגנת הכורח לפיה לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו תוך איום". "מרשי הגיע מיוזמתו לתחנת המשטרה והפך באופן מיידי לחשוד, למרות שבעקבות המידע שמסר התאפשר חיסולו של נשאת מלחם", אומר עו"ד ג'מיל חטיב, סנגורו של איוב רשיד. "חלקו של מרשי מסתכם במפגש בודד ומתן סיגריות לנשאת והכל נעשה מתוך חשש לחייו. בתחנת המשטרה בעירון עבר מרשי סדרת עינויים בחקירה שהביאו להודאת שווא והחשד החמור לקשירת קשר לסיוע לאויב במלחמתו לא הוטח בפניו". ¿

odeds@yedioth.co.il