רז וגאיה יוצאים לאכול: מו ומו ברחובות

הוא:

רחובות זה מכון ויצמן, הדרבי בין שעריים למרמורק, פלאפל השכונה. עיר עם סימפתיה, בלי קונספציה ממש. אי־שם במרכז העיר שוכן לו היכל בשרים ששמו מהדהד למרחקים. "מו ומו", אייקון רחובותי מוכר ומסביר פנים לאנשים שחושבים שאת הבשר הטוב הם ימצאו רק באזור תל־אביב. אז חושבים.

המסעדה מעוצבת בצורה מינימליסטית ונעימה, מזכירה מקום מפגש לבוקרים אמריקאים רעבים. מתברר שהמקום חווה כמה הצעות נישואים באזור היותר אינטימי שלו, ובאוכלוסייה אפשר לראות משפחות, זוגות ויחידים רעבים שבאים להתחרע על חצי קילו אנטרקוט. תמיר לוי, הבעלים, לקח אותנו לסיור במקררי הענק ולפני ששמתי על עצמי כפפות כדי להתאמן כמו רוקי בלבואה במכות אגרוף על הבשר, גאיה הציעה שאשהה קצת במקרר, למרות שבחוץ הטמפרטורה נשקה למספר מעלות חד־ספרתי. לא נעלבתי.

יותר מעלות טובות מצאנו במו ומו. מנות הפתיחה היו מצוינות. הקרפצ׳יו היה משובח, חתוך ממש דק, והתיבול מדויק. לחמניות שמנמנות וחמימות קרצו לאורך כל הדרך והיין האדום היה מרשים. הסלט והחציל החם הרכיבו בהחלט תפאורה יפהפייה להצגה העיקרית שהגיעה לאחר מכן.

ואז נחת האנטרקוט הפרוס על השולחן ואפשר היה להבין מדוע מגיעים למו ומו מכל הארץ. הבשר היה עשוי בדיוק במידה הנכונה, לא טבע בתבלינים והטעם היה נהדר. תפוחי האדמה הצלויים היוו תוספת הולמת למרות שבאמת אין צורך בכלום ליד הסטייק המפואר. זהו עצם העניין.

היא:

קודם כל, הבשר. אח, איזה בשר. תאוות בשרים של ממש. לא עניינו אותי תפוחי האדמה ולא סלט הקיסר ולא שכל זה קורה ברחובות בלילה גשום במיוחד. כזו חתיכה מצוינת לא אכלתי הרבה זמן. כשאסף אותי מהבית, רז הזהיר שיש לו מלא שיחות דחופות, והתנצל מראש שלא יהיה זמין אליי. כשהתיישבנו הוא דווקא השתדל להתייחס אליי אבל התנהג כמו גבר טיפוסי: שומע אך לא מקשיב. עשיתי לו פרצוף, כי זה התבקש מהגנטיקה, אבל בסתר ליבי שמחתי. כל עוד פיו היה עסוק בדיבורים יכולתי להעמיס על המזלג יותר נתחי בשר בשבילי. וכשאני אומרת מזלג, אני מתכוונת לאכילה חייתית עם הידיים. באמצע הביס השלישי קיבלתי שיחת טלפון מגבר טבעוני ושמחתי לבשר לו שבמסעדת מו ומו מתחילים לעבוד עם חיות שמתו בחופשיות גמורה ונהנו ממרעה ירוק עד אחרון ימיהם. מאחר שלא אכלתי פחמימות בארוחה – לא מטעמי דיאטה אלא מהטעם שאני אוהבת את הבשר שלי נטו – חשתי קלילה, נמרצת ומרוצה כמו פרה באחו. את הדרך לתל־אביב עשינו בשתיקה נינוחה. הוא האזין למלל שבקע מהנייד שלו ואני דמיינתי מרבדי דשא אינסופיים שעליהם אני רוקדת כאילו אין מחר ואין מחרתיים. אתה יודע, אמרתי לו בחצי הדרך, הבחנתי שהמסעדה ממוקמת מעל חנות למידות גדולות, אם כבר פרה אז עד הסוף. "מה שאני אוהב אצלך", ציחקק רז, "זה שתמיד היית פוליטקלי קורקט".

• מסעדת מו ומו, הרצל 177 רחובות. טלפון: 08-9473073

בקטנה:

* מה אכלנו: קרפצ'יו 44 ש', חציל אריסה 42 ש', סלט קיסר 32 ש', נתחי בקר על העצם 38 ש' ל־100 גרם, גלידה איטלקית עם טופי ודובדבי אמרנה 32 ש', ונוגט בייליס 38 ש'.

* למי מיועד: למי שמחפש בשר טעים במסעדה פשוטה וכפרית

* בונוס: יש אטליז ואפשר לקנות בשר הביתה