קיר כבש

איזו שמחה, הילדה שלי התקדמה! עכשיו היא רוצה להקשיב ל'הכבש ה־16', דיסק נפלא שהוקלט ממש לפני, אה, 38 שנה, על ידי אמנים צעירים ובועטים ובהם יהודית רביץ, דיוויד ברוזה ויוני רכטר. וזו בהחלט התקדמות, כי עד לא מזמן הילדה התעקשה להקשיב ל'הבית של יעל' ו'מעשה בחמישה בלונים' כפי שהקריא, בכישרון תיאטרלי עצום ומעט קריפי, ירון לונדון הצעיר.

ואני לא יכול לחכות לקפיצת המדרגה הבאה שלה, שתירשם, אני מניח, עם 'כמו גדולים', שהוקלט על ידי אריק איינשטיין לפני 25 שנה בלבד.

כי זה המצב; קלאסיקות הילדים שגדלנו עליהן - בביצוע גדולי אמני ישראל של הזמן ההוא - הן גם קלאסיקות הילדים שילדינו יגדלו עליהן, בביצוע, ובכן, אותו ביצוע. והם מוזמנים לבחור: 'מסע לארץ התווים' עם שלמה ארצי, 'ת'תרופה ניתן לפיג'מה' של רבקה מיכאלי, 'בובה מתי' עם מתי כספי - באמת, דברים נפלאים שהזמן עצמו נגס בהם - ולמה שלא ינגוס, זה עדיין די טרי מתחת לשכבות האבק והטחב - אבל אין לנו כמעט במה להחליף אותם. מצטערים.

כי פעם - עד לפני, נאמר, שני עשורים וחצי - הפקות ילדים היו תחנת קריירה לגיטימית, אפילו הכרחית, לכל אמן ישראלי מוביל. לא כחלטורה שנעשתה במחשכים; כחלק מההסכם הישראלי הלא כתוב שבמסגרתו נעצרים לרגע אמנים בשיא קריירתם בצד הדרך ותורמים משהו לעולם הילדים המקומי.

אלא שמתישהו ההסכם הזה הופר, וכיום כמעט שאין לכם אמן מליגת־העל שטורח להעיף מבט בודד אל מעבר לגדר הגן. הבנאים לסוגיהם, עידן רייכל, ריטה, גלי עטרי, אביב גפן, שלומי שבת, שבן, זאב נחמה, מירי מסיקה, קרן פלס, ריטה, אבירי הים־תיכוני - כולם חולשים על נתחי השוק הקיימים שלהם מבלי לזרוק עצם לקטנים. נכון, אפשר לטעון שהמוזיקה של מוקי נועדה מלכתחילה למסיבות גן, אבל מוגזם יהיה להניח שזו כוונת המשורר. וכך קורה שהקלטות עכשוויות לילדים - מלבד במקרים של צדיקות גמורות כמו חוה אלברשטיין - מופקדות בידי השורה השנייה. 'ענן על מקל', 'ילדי בית העץ', 'אינדי־ילד' בהפקת חמי רודנר ו'פלא' של עלמה זהר הן הדוגמאות הטובות. והן טובות מכיוון שהן מגיעות ממקום יצירתי, הרפתקני, אוהב ילדים. ועדיין, איפה שלמה ארצי הבא שיקליט קלאסיקה של, נאמר, דתיה בן דור? ובכן, נראה שבדיוק במקום שבו נמצא ארצי הנוכחי, אם יבחר לחזור ולפעול בשוק הזה. והשוק עצמו, נדמה, הפך לנישה המעניינת בעיקר אמנים שהם במקרה הורים טריים, ואינו נחשב עוד למניה כדאית להשקעה, שלא לומר לשוק בצמיחה.

כך מקבלים פעוטות מודל 2014 את יהודית רביץ מודל 78', קלאסיקות חדשות כמעט שאינן נולדות, וכותבים אינם מתייגעים על מחזורי שירים לילדים. הפסד של כולנו? אומר יותר מזה; אם מחר יוצא האוסף 'במרפדייה אצל גיספן', שבו מבצעת נבחרת־העל המקומית את מיטב שיריו לילדים, תרשמו הורדה בתשלום על שמי.