המופע של ברני סנדרס
במטה של הילרי קלינטון ראו בו קוריוז, אבל אחרי שהביס אותה בהפרש של 20 אחוז בניו–המפשייר, רבים כיום שואלים אם ייתכן שיהודי בן 74, בנם של מהגרים ניצולי שואה מפולין, יהיה המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב. אורלי אזולאי ליוותה את הקמפיין המפתיע של ברני סנדרס, שסוחף אחריו נשים וצעירים, מבטיח לפרק את וול סטריט, לבטל את שכר הלימוד ולהפוך את אמריקה לסוציאליסטית. מחר, בנוואדה, יתחיל המבחן האמיתי שלו
ברני סנדרס ניצב לפני שבוע וחצי על הבימה בניו־המפשייר ושפתיו רעדו מעט: היה זה הביטוי היחיד שנתן להתרגשות כלשהי נוכח תוצאות הפריימריז, שבהם הביס את הילרי קלינטון בפער של יותר מ־20 אחוז. הוא הניף את ידיו לצדדים וניגב אגלי זיעה ממצחו, שהיה אדום כמו לחייו. הוא ביקש מהאלפים שהתכנסו באולם לחגיגת הניצחון שיירגעו מעט, אבל הם רקעו ברגליהם, הניפו בהתלהבות כרזות הנושאות את שמו וקראו: "ברני, ברני" כאחוזי תזזית. הוא החל לאבד את סבלנותו ונע באי־שקט על הבימה: מצידו החגיגות יכולות לחכות, הוא רצה לנאום. זה היה הרגע שלו כמנצח בפריים־טיים כשכל הזרקורים מופנים לעברו.
לצידו עמדה אשתו זה 27 שנים, ד"ר ג'יין סנדרס. היא דווקא הרשתה לעצמה להתמוגג, זיהתה חברים בקהל ושלחה להם נשיקות באוויר. בניגוד אליו, היא נראתה כמי שרוצה למצות עד תום את הרגע המיוחד הזה.
"היא הנשמה התאומה שלי והיועצת הפוליטית מספר אחת שלי", אמר סנדרס בראיון נדיר לתקשורת האמריקאית, שבו הסכים לדבר על חייו האישיים. הוא הביט לעברה, שערו הלבן כבר היה מעט פרוע, והפנה לעברה את ידו בסימן שאלה ובמבט מתחנן: הוא כבר רצה להתחיל לדבר ולהציג את האג'נדה שלו. ג'יין ניסתה להרגיע את הקהל, אבל האנשים לא ויתרו בקלות, אחרי שעמדו שעות בקור המקפיא רק כדי לשריין לעצמם מקום באולם. "זה יהיה לילה של שיכרון חושים, שכולו חגיגה אחת גדולה", אמר אחד מתומכי סנדרס שהמתין כמו כולם בתור.
והוא צדק: ליל הבחירות בניו־המפשייר, ב־10 בפברואר, היה שייך כולו לסנדרס. הוא ניצח בפער של יותר מ־20 אחוז את הילרי קלינטון, שאחריה פיגר רק שבועות ספורים לפני כן בעשרות אחוזים. עד אז הוא נחשב לזמזום טורדני של זבוב. קלינטון התהלכה במסלול המרוץ שלה כמי שיודעת שהיא בלתי מנוצחת. ואז הוא הגיע וטרף לה את הקלפים.
האוהדים של סנדרס קיבלו אותו כאילו היה כוכב רוק. ואז, במשך 40 דקות, זמן שיא לנאום ניצחון, הוא פרש בפניהם את עקרונותיו: הוא הבטיח להשתלט על וול סטריט, להכות את הבנקים, לבטל את שכר הלימוד באוניברסיטאות, לפתוח את שירותי הרווחה, ולשנות את המצב שבו רק אחוז אחד מהאמריקאים זוכים בעושר הרב וכל השאר נאבקים. אבל הכי חשוב – הוא הבטיח להזריק לאמריקה הקפיטליסטית את מה שהוא מאמין שהיא צריכה יותר מכל: קצת סוציאליזם.
וכך הפך סנדרס בן ה־74, שנשמע כמו פרופסור נרגן, בעל מבטא ברוקלינאי כבד, שהוא גם הפוליטיקאי האמריקאי היחיד בעת המודרנית שמגדיר את עצמו סוציאליסט, מעוד מתמודד – לתופעה.
"אנו נמצאים בתחילתה של מהפכה פוליטית־חברתית", הבטיח להמונים באולם. פילוח קולות המצביעים שיקף באופן ברור שהוא כבש את הציבורים הרלוונטיים ביותר לניצחון בבחירות כלליות: היה לו רוב גדול מבין הצעירים, הסטודנטים, המשכילים, המצביעים לראשונה, וההפתעה הגדולה — רוב גדול גם בקרב הנשים הצעירות, שבניגוד לציפיות של מטה קלינטון העדיפו את סנדרס על פני הילרי, שניסתה להלהיב את אמריקה עם העובדה שבחירה בה תהיה ציון דרך היסטורי בתולדות ארה"ב, שמעולם לא כיהנה בה אישה כנשיאה.
קלינטון אפילו הביאה לקמפיין שלה בניו־המפשייר את מזכירת המדינה לשעבר וחברתה הקרובה, מדליין אולברייט, שאמרה באסיפת בחירות, רגע לפני ההצבעה, כשריח התבוסה כבר נישא באוויר, כי "מקום מיוחד בגיהינום שמור לנשים שלא תומכות באישה המתמודדת על תפקיד". גם זה לא עזר, הנשים העדיפו את סנדרס, וקלינטון ספגה את התבוסה המשפילה. לא היה זה הפסד בכבוד, כפי שציפתה, וגם לא הפסד בנקודות, אלא בנוק־אאוט מהדהד. הנחת העבודה של מטה קלינטון הייתה שסנדרס לא יכול לנצח: הוא ליברלי מדי, מבוגר מדי, נטול כריזמה, חולם חלומות שאותם לא ניתן להגשים, ובכלל – מי שמע עליו?
אבל כשסנדרס סיים את נאומו הארוך במסיבת הניצחון, בניו־המפשייר שהאירה לו פנים, קלינטון עלתה על הבמה במטה שלה ונשאה נאום תבוסה. מאחוריה עמד בעלה, הנשיא לשעבר ביל קלינטון, כשפיו פעור לרווחה – ספק בהשתאות, ספק בהתרסה. באותם רגעים נראה כאילו הקמפיין של הילרי הסתיים עוד לפני שיצא לדרך.
ילדות קשה בברוקלין
ברני (ברנרד) סנדרס נולד ב־8 בספטמבר 1941 בברוקלין, ניו־יורק. אביו, אלי, היגר לארה"ב מפולין כשהיה בן 17 בלי דולר בכיסו ובלי שידע מילה באנגלית. הוא נשא לאישה את דורותי גלסברג, שהוריה היגרו לניו־יורק מפולין ומבריה"מ. בדרך־לא דרך נודע לאביו של ברני כי אחיו המבוגר, רומק, שהיה ראש הקהילה היהודית בפולין, נרצח על ידי הנאצים, כמו יתר קרובי המשפחה שנותרו מאחור.
"אדם בשם אדולף היטלר ניצח בבחירות בגרמניה בשנת 1932 ו־50 מיליון אנשים נרצחו כתוצאה מכך, בהם שישה מיליון יהודים", אמר ברני סנדרס כשנשאל מדוע בחר ללכת לפוליטיקה. "מה שלמדתי מכך, עוד בהיותי ילד קטן, שהפוליטיקה מאוד חשובה. ברגע שהבנתי זאת הרגשתי מחויב, בשם אותם מיליונים".
שנות ילדותו עברו על סנדרס בדירת חדר וחצי בברוקלין, עם אביו שהיה סוחר צבעים ואמו שהייתה עקרת בית. הם לא חיו בעוני, אבל בצמצום רב. "אני לא זוכר שהיה חסר אוכל בבית", סיפר לארי סנדרס, האח הבוגר, שעזב לפני שנים לאנגליה וכיום הוא חבר במפלגת הירוקים, "אבל אני זוכר היטב שאמא רצתה לקנות וילונות ושטיחים, ולזה כבר לא היה כסף".
יחד עם אחיו, לארי, הלך ברני סנדרס מדי שנה עם אביו לבית הכנסת ביום הכיפורים, אלא שבעוד האב השתתף בתפילה, שני האחים צפו במשחק בייסבול בבית הקפה הסמוך. זה היה עבורם הזיכרון של הימים הנוראים. סנדרס למד בבית הספר הציבורי בשכונה, ועד היום הוא אוהב להתגאות שקיבל פרס הצטיינות על השתתפותו בקבוצת הכדורסל של בית הספר.
כשהיה בן עשר, בשכונה צמודה לזו שבה התגורר, במרחק 15 בלוקים בדיוק, נולדה למשפחה קתולית ג'יין אומרה, שלימים תהפוך להיות אשתו ואהבת חייו. רק לאחר שנפגשו גילו שבעצם גדלו בשכנות, אם כי תהום תרבותית הפרידה ביניהם. עד היום הם אוהבים לספר ששניהם באו בעצם מאותו הכפר.
לסנדרס חגגו בר־מצווה, כמו לשאר הילדים בברוקלין. הייתה זו מסיבה רבת משתתפים במושגים של אותם ימים: באולם קבלת הפנים של בית הכנסת, עם בייגל וסלמון מעושן שהובאו מהמעדנייה היהודית הסמוכה. לרגל האירוע, שמבחינתו היה כבר אז חסר כל משמעות, סנדרס למד בעל פה את ההפטרה. "עד היום ברני מסוגל לקרוא קטע תפילה בעברית", סיפר אחיו לארי, "אבל אני בטוח שהוא לא ממש מבין מה הוא קורא".
סנדרס סיים את לימודי הקולג' בברוקלין ומשם עבר לאוניברסיטת שיקגו להמשך הלימודים. באותה תקופה הוא התחבר לתנועה לזכויות האזרח שלחמה למען שוויון זכויות לשחורים. הוא השתתף בהפגנות לצידו של מרטין לותר קינג ואף נעצר ללילה אחד וקיבל קנס.
כשסיים את לימודיו נשא לאישה את חברתו, דבורה שילינג, הצטרף לתנועת השומר הצעיר, ועל פי עדותו יצא יחד איתה להתנדב בקיבוץ שער־העמקים. סנדרס סיפר זאת פעם אחת ומאז לא חזר על הסיפור. כל הניסיונות לקבל פרטים ממטה הבחירות שלו לגבי אותה תקופה ותשובות על שאלות כמו במה עבד, את מי הכיר ומה היו החוויות העמוקות שלו בשהותו בישראל – נותרו ללא מענה. מה שעורר בקרב עיתונאים המלווים אותו את השאלה: האם יש לו מה להסתיר?
הנישואים לדבורה שילינג הסתיימו לאחר שנתיים, וסנדרס חזר לארה"ב, אחרי שערך מסע ברחבי העולם כדי ללמוד איך מיישמים את הסוציאליזם במדינות השונות. הוא השתקע במדינת ורמונט: הוא היה אז צעיר עם להט מהפכני שחיפש את דרכו, השתתף בהפקת סרטים דוקומנטריים, כתב מאמרים לעיתונים ואף השתתף בלהקת בלוז, אך כיוון שלא ידע לשיר, רק דיקלם שורות כשחבריו מנגנים ברקע.
שכנה שלו בורמונט, שירלי לאפלנט, זוכרת אותו היטב מאותם ימים: "ברני היה בחור חכם. אנחנו מכירים אותו מאז שניהלנו בשכונה חווה למוצרי חלב. הוא היה בא מדי כמה ימים לקנות חלב: לא הייתה לו מכונית. הוא היה מגיע בהליכה והיה מצחיק בהרבה מובנים. אני מאוד מקווה שהוא ייבחר לנשיא".
באותן שנים, סנדרס השתתף בהפגנות נגד המלחמה בוייטנאם ואף הודיע כי אם ייקרא לשרת יסרב מסיבה מצפונית. בנו היחיד נולד מחברתו סוזן קמפבל. הם חיו כזוג, אולם לא נישאו באופן רשמי ואחרי כמה שנים נפרדו.
הבחירות הראשונות שהשתתף בהן היו בבית הספר התיכון: הוא רצה להתמנות לנשיא מועצת התלמידים והובס, אבל מצא נחמה בהפסד. המנצח אימץ את הפרויקט שלו והחל לאסוף תרומות עבור יתומים קוריאנים שהוריהם מתו במלחמה.
"זה בדיוק מה שהילרי עושה לו עכשיו: היא מאמצת את הרעיונות הליברליים שלו, כי היא רואה שזה פופולרי", אמר לי אחד מאנשי הקמפיין שלו בניו־המפשייר. "כך שגם אם ברני לא ינצח בסופו של דבר, הוא לפחות הצליח להחדיר ללקסיקון האמריקאי הפוליטי הלגיטימי את המילה סוציאליסט, וגרם להילרי קלינטון להיות הרבה יותר ליברלית ממה שהתכוונה".
סוציאליסט בעירייה
הגיבור של סנדרס והאיש שאותו העריץ יותר מכל הוא יוג'ין דבס, שהיה בתחילת שנות ה־20 מנהיג האיגודים המקצועיים ורץ חמש פעמים לנשיאות ארה"ב כנציג המפלגה הסוציאליסטית. סנדרס, שמודה כי גם בקמפיין לנשיאות, כשיש לו רגע פנוי הוא צופה ביוטיוב בביוגרפיות של פוליטיקאים מרחבי העולם, קפץ בשנות ה־70 למים הפוליטיים של מדינת ורמונט. לכל אחד מהתפקידים שהיו לו — מראש עירייה ועד סנטור — לקח עימו את תמונתו של יוג'ין דבס ותלה אותה במקום מכובד במשרדו.
סנדרס היה חבר במפלגה הסוציאליסטית "ליברטי יוניון", ובאמצע שנות ה־70 התמודד על ראשות עיריית ברלינגטון, העיר הגדולה בורמונט, המונה 40 אלף תושבים. הוא היה נציג המפלגה הסוציאליסטית והובס. "אמנם הפסדתי" אמר אז, "אבל הקמפיין הזה נתן לי אפשרות לקדם את האג'נדה הפרוגרסיבית שלי. העיר למדה על הרעיונות שלי, וזה מה שהכשיר את הקרקע לניצחון בעתיד". ואכן, ב־1981 נבחר סנדרס לראש העיר ברלינגטון וכיהן בתפקיד שלוש פעמים ברציפות.
"הוא היה הסוציאליסט הראשון שנבחר לתפקיד כה בכיר בארה"ב", ציין חברו הטוב ריצ'רד סיגרמן, פרופסור לפילוסופיה יהודית ואקזיסטנציאליזם באוניברסיטת ורמונט. "זה כאילו טרוצקי נבחר לראש העיר. אבל זה לא היה טרוצקי, זה היה ברני". הבחירות לעיריית ברלינגטון היו מקפצה לתפקידיו הפוליטיים הבאים, אבל גם שינו את חייו האישיים מקצה לקצה. שם הוא פגש את ד"ר ג'יין אומרה, הילדה הקטנה מהשכונה הסמוכה לבית שבו גדל בברוקלין: בשלב ההוא בחייה היא הייתה עובדת סוציאלית ומנהלת פרויקט לשיקום צעירים מהשכבות הנחשלות בורמונט, גרושה עם שלושה ילדים קטנים מנישואיה הראשונים.
"כששמעתי שברני מתמודד הצעתי לקיים עימות בינו ובין ראש העיר המכהן. לא ידעתי אז דבר על ברני, לא פגשתי אותו קודם", סיפרה בראיון לתקשורת האמריקאית ג'יין, שמאז הפכה לנשיאת הקולג' בברלינגטון. "הרעיון התקבל. השניים הגיעו לעימות וברגע שברני התחיל לדבר הייתי מהופנטת: היה משהו סוחף לא רק בדיבור, אלא גם ברעיונות. כמה ימים אחרי זה הוא ניצח. באתי למסיבת הניצחון שלו. הקליק היה מיידי וידעתי שזאת התחלה של משהו שיישאר איתנו לתמיד".
סנדרס, שבעת לימודיו בשיקגו העמיק בכתבי קרל מרקס, החליט לנהל את ברלינגטון באופן שונה מהמקובל: הוא התרכז לא רק בבעיות הביוב, התאורה ופינוי האשפה של העיר, אלא הפך אותה לעיר היחידה בארה"ב שניהלה יחסי חוץ עם שאר העולם. סנדרס שלח מכתבים לשליטי בריה"מ, סין, צרפת ובריטניה והאיץ בהם לקיים את הסכם פירוק הנשק על פי החלטת האו"ם. למרגרט תאצ'ר, שהייתה אז ראש ממשלת בריטניה, כתב סנדרס מכתב שבו סיפר לה שעירו מוטרדת מניצול הכוח של ממשלתה ומהיחס המשפיל והמבזה לאסירים באירלנד. הוא החתים על עצומות נגד האפרטהייד בדרום־אפריקה, ובהיותו ראש עיר מכהן נסע לניקרגואה כדי להשתתף בחגיגות לציון יום המהפכה הסנדיניסטית ונפגש עם נשיא המדינה דניאל אורטגה. במכתב גלוי לאנשי ניקרגואה, הוא גינה את פעילות הנשיא רייגן, שלדבריו הושפעה מחברות נשק ונועדה לתמוך בכוחות הגרילה שלחמו בסנדיניסטים.
"העם האמריקאי הוא עם של אנשים הגונים", כתב סנדרס לאנשי ניקרגואה. "יש לנו להציע הרבה יותר מאשר נשק. בטווח הרחוק אני בטוח שתנצחו ואני בטוח שהמהפכה ההרואית שלכם נגד הדיקטטורה תתחזק". סנדרס היה האמריקאי הבכיר ביותר שביקר באותם ימים בניקרגואה וניסה לתווך בין אורטגה לרייגן – אבל ללא הצלחה. בכל מקרה – הפעילות הבינלאומית של ראש העיר זכתה לתמיכה עצומה של אנשי שמאל בארה"ב. ברלינגטון הפכה מגנט לאנשי רוח שפעלו נגד הממסד והם כינו אותה בחיבה "הרפובליקה העממית של ברלינגטון".
פרופ' נועם חומסקי, הוגה דעות בעל שם עולמי, היה מופיע בהרצאות בברלינגטון לצד סנדרס. הוא הגיע עם שורה של מוזיקאים, אמנים ופילוסופים. גם אלן גינסברג, "המשורר הביטניק", הפך אורח קבוע בברלינגטון ובאחד הימים פירסם שיר על המקום: "שלג סוציאליסטי יורד על הרחובות, ילדים סוציאליסטים מוצצים סוכריות על מקל סוציאליסטיות".
היו אלו ימי הזוהר של ברלינגטון. "תחשבו גלובלי, תפעלו מקומי" – הייתה הסיסמה של סנדרס. את ירח הדבש שלו עם אשתו עשה בעיר ירוסלבל, 250 קילומטר מצפון־מזרח למוסקווה. הוא ניצל את ההזדמנות וערך ראיון מוקלט עם ראש העיר המקומי, אלכסנדר ריאקוב, כששניהם חותרים בסירה על נהר הוולגה. לאחר מכן נסע לקובה כדי להיפגש עם פידל קסטרו. הפגישה לא יצאה לפועל, אבל סנדרס התארח לשיחה ארוכה בביתו של ראש עיריית הוואנה. לאחר הביקור בקובה, שהיה אסור אז על אזרחים אמריקאים, כתב סנדרס: "לערים רבות יש קו חוף, רחובות טובים ומשטרה הוגנת. אבל לכמה ערים יש מדיניות חוץ? ובכן, לנו יש".
אחרי שלוש קדנציות כראש עיר החליט סנדרס להתמודד על משרת סנטור ולרוץ כעצמאי. את שתי המפלגות הגדולות, הדמוקרטית והרפובליקנית, הוא כינה "טווידלידי וטווידלידאם" כדי להדגיש שבעיניו אין הבדל משמעותי בין שתיהן. לוושינגטון יצא בגפו. "לא רציתי לעבור לוושינגטון – עיר שבה הכל מתהלכים בחליפות של שאנל", הסבירה אשתו את החלטתה להישאר בורמונט ולהיפגש עם בעלה רק בסופי שבוע.
בוושינגטון, סנדרס היה ממושמע למדי וב־90 אחוז מהפעמים הצביע עם המפלגה הדמוקרטית: מהפכת הבריאות של אובמה זכתה לרוב, גם בזכותו. כאשר גמלה בו ההחלטה לרוץ לנשיאות, הוא אמר שהוא עושה זאת רק מסיבה אחת: כדי לשנות את המצב באמריקה שבה יש רק אחוז אחד של עשירים והבחירות נקנות ונמכרות לטענתו בכסף. האג'נדה שלו היא לצמצם את הפער בין עשירים לעניים ולתת הזדמנות שווה לכולם.
למרות הקריירה הפורה שלו כמועמד עצמאי, סנדרס החליט להתפקד למפלגה הדמוקרטית ולרוץ לנשיאות מטעמה. "אני לא מפונק", אמר והסביר שאינו רוצה להיות כמו ראלף ניידר, שהתמודד כעצמאי בבחירות 2000 ובעצם גרף קולות מאל גור – מה שסייע לג'ורג' בוש בסופו של דבר להיבחר לנשיא.
כשסנדרס הכריז על מועמדותו, הילרי קלינטון כבר הייתה במעלה ההר: הקמפיין שלה היה ערוך ומוכן, ואיש בסביבתה לא הניד עפעף. עבורם המרוץ של ברני סנדרס היה בגדר קוריוז. אלא שמתחת לאף שלהם הלכה וצמחה תנועה עממית: הסנטור מורמונט הצליח להשיג מימון גדול משלה מאנשים פרטיים, בלי להזדקק לתרומות של כרישי וול סטריט. הוא שכר את אנשי הרשתות החברתיות של ברק אובמה מקמפיין 2008 והצליח להשיג תרומות מאנשים פרטיים, עד שמיליונים מילאו את קופתו. "התרומה הממוצעת שלנו היא 27 דולר", אוהב סנדרס להתגאות. כאשר מילא באלפים, לעיתים בעשרות אלפי בני אדם, את אסיפות הבחירות שלו, אמרו בהתנשאות במטה של קלינטון: "או־קיי, הוא יודע למלא אולמות. אבל הוא לא 'בחיר' והוא לא ינצח".
ואז באה איווה
אבל כל זה היה לפני שהמדינה הראשונה שהגיע תורה לבחור מועמד אמרה את דברה: הייתה זאת איווה.
יממה לפני ההצבעה הגעתי לאוניברסיטת איווה, לאסיפת בחירות של המועמד סנדרס. בקור מקפיא, אלפי אנשים עמדו בכניסה לאודיטוריום: היה זה נחש אנושי שהקיף ארבעה בלוקים של בוחרים שחיכו להזדמנות להיכנס פנימה. רובם לא זכו. הדלתות נסגרו והם נותרו בחוץ, אבל סירבו ללכת הביתה, כאילו המתינו לאיזה נס שיפתח מחדש את הדלתות. בפנים ראיתי מאות צעירים עם שיער סגול או כחול, גיטרות ובקבוקי בירה.
"עשיתי את כל הדרך מאילינוי. נהגתי חמש שעות רק כדי לראות מקרוב את ברני", אמרה לי לורן דיוויס, סטודנטית שחורה שמרגישה לא רע עם העובדה שכאישה היא לא תצביע להילרי. "סנדרס מדבר על מה שמציק לנו: אני אסיים את הלימודים באוניברסיטה עם חוב של עשרות אלפי דולרים בהלוואות שלקחתי. הוא מבטיח לימודים חינם. אני אוהבת את הרעיונות שלו. הוא בן 74 והוא יותר צעיר מכולנו כאן".
אורות של דיסקוטק ריצדו באולם ומוזיקת רוק כבד הושמעה ברמקולים שהיו פזורים סביב. אירועי בחירות מהסוג הזה ראתה אמריקה רק בשנת 2008, כשברק אובמה התמודד לראשונה לנשיאות והצליח לסחוף אחריו אלפים, כשהבטיח להביא רוח חדשה וטובה.
מדינת איווה בוחרת בשיטת אסיפות בחירות (קוקוסים, כך הם מכונים כאן) ולא בקלפיות. כאשר נודעו התוצאות השתרר הלם מוחלט במטה של הילרי: המרוץ היה כה צמוד עד שנדרשה הטלת מטבע בחמישה מחוזות כדי לקבוע שהיא ניצחה. בניו־המפשייר, להבדיל, הבוחרים הלכו לקלפיות, וסנדרס קיבל 21 אחוז יותר מהילרי. כאשר נשאל לאחר מכן איך הוא מתכוון להתמודד עם העובדה שבחירה בהילרי תהיה בבחינת היסטוריה, אם תנצח אותו, השיב "בחירה בי היסטורית לא פחות". והוא לא לגמרי טועה: אם ייבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, תהיה זאת הפעם הראשונה שסוציאליסט נבחר לתפקיד, וגם הפעם הראשונה שיהודי נבחר לו.
עד כה לא הִרבה סנדרס לדבר על יהדותו ולעיתים אף העלים עובדה זו לחלוטין בנאומיו, גם בזה שנשא בניו־המפשייר, ואמר: "אני בן של מהגר מפולין", בלי לציין את דתו. הבוחרים האמריקאים מצפים מהמועמדים שלהם להחזיק בדעות מסורתיות על אלוהים ולדבר על האמונה שלהם. "אני מאמין באלוהים, אבל בדרך מאוד מסוימת", אמר סנדרס בראיון לפני שנכנס למרוץ. "אני חילוני יותר מאשר ירא שמיים. האמונה שלי היא שאני רוצה לקבל יחס של הערכה וכבוד ואני רוצה שגם האחרים יקבלו את אותו יחס, ולא חשוב אם הם נוצרים, יהודים, מוסלמים או בודהיסטים".
הקהילה היהודית בארה"ב מגיבה בהרמת גבה על העובדה שסנדרס ממעט להזכיר את יהדותו, ועוד פחות מכך את ישראל ואת הקשר שלו אליה. "אין לנו מושג מה תהיה המדיניות שלו כלפי ישראל אם ייבחר", אמר לי חבר בכיר בארגון יהודי משפיע, שלא רצה לחשוף את שמו. "כל המועמדים – רפובליקנים ודמוקרטים — כולם מדברים על התוכנית שלהם לשיפור הקשר עם ישראל, שהיא בעלת בריתה הגדולה של אמריקה במזרח התיכון, ואילו דווקא סנדרס ממעיט בדיבור על כך. כנראה הוא מחכה להיבחר ואז ירגיש חופשי להציג את תוכניותיו. אנחנו ממתינים".
גורל המהפכה
מחר, בשבת, ייצאו תושבי מדינת נוואדה להצביע, ושבוע לאחר מכן תושבי מדינת דרום־קרוליינה. בניגוד לשתי המדינות הקודמות, איווה וניו־המפשייר, שבהן כ־90 אחוז מהתושבים הם לבנים, בנוואדה ובדרום־קרוליינה יש קהילות גדולות של היספנים ושחורים. הן יהיו מבחנו הגדול של סנדרס ובהן יתברר האם הוא המועמד של אמריקה הלבנה בלבד, או שהוא מצליח להביא את המהפכה שלו גם לציבורים האחרים של אמריקה, שבשלב זה נראים כמו המבצרים של הילרי קלינטון.
כך או אחרת, המרוץ לא יוכרע בשבועות הקרובים. קלינטון, שחשבה שתוכל לנצח את סנדרס בידיים קשורות, תצטרך להתאמץ יותר. בקמפיין שלה כבר עובדים על מה שנקרא "תיקי סנדרס" ומנסים להשיג כל פיסת מידע על חייו, בתקווה למצוא משהו שיביך או יכשיל אותו.
אחרי שתי מדינות הפך הסנטור מורמונט לגורם מרכזי בזירה הדמוקרטית: עכשיו כבר אי־אפשר להתעלם – לא ממנו ולא מהאג'נדה שלו. גם אם סנדרס לא ינצח את קלינטון, הוא הצליח לפחות לגרום לה להציג עמדות יותר ליברליות, אחרי שהבינה שכך יהיה לה קל יותר לנצח.
