yed300250
הכי מטוקבקות
    עומר ברק והחברים החדשים שלו. "החיים שלי מעולם לא נראו לי כל כך אפורים ומשמימים"
    7 ימים • 17.02.2016
    צומת תפוד
    כשעומר ברק שמע על האוסטרלי שהחליט לאכול רק תפוחי אדמה במשך שנה הוא צחק עליו. ואז ריחם עליו. ואז גילה שהבחור רזה בטירוף והפך לתופעת רשת עולמית. אז הוא התקשר לדבר איתו והחליט לנסות את זה בעצמו במשך שבוע. זה עלה לו בתופעות פיזיות קשות אבל הוא חזר כדי לספר. המסקנות האופטימיות: זה מרזה, וכנראה שאפשר לצלוח את זה בחיים. המסקנות הפחות אופטימיות: אחרי שבוע של תפוחי אדמה, לא בטוח שתרצו להמשיך לחיות. אם תשאלו את הדיאטנית (ושאלנו), מדובר בעסק מסוכן לגמרי
    עומר ברק | צילום: רמי זרנגר

    כבר חצי שעה שאני יושב במטבח ובוהה בשקית במבה חצי פתוחה שהבן שלי השאיר על השיש. זה היום הרביעי לדיאטת תפוחי האדמה שלי, השעה 12:30 בצהריים, הרגע סיימתי את מנת הפירה השלישית שלי מאז הבוקר, והלוואי שהייתה דרך יפה יותר לתאר את מה שהולך במטבח שלי כרגע, אבל אין: אני מטריד מינית חטיף אפוי.

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    בהתחלה אני רק ממולל את העטיפה. אחר כך אני מקרב את האף ומסניף את הריח שלה. מי יידע, אני לוחש לה בחושניות, זה רק אני ואת כאן. רגע לפני שהשקית מתלוננת במשטרה על המטורף המתודלק בתפוחי אדמה שמציק לה, אני סב על עקביי וניגש מובס — וקצת חיוור, מגלה לי המראה – אל עבר סיר הפירה, בניסיון לעמוד במשימה שאליה יצאתי: לחיות שבוע על תפוחי אדמה בלבד כפי שמציעה הדיאטה האוסטרלית החדשה שסחפה את העולם והפייסבוק.

     

    החדשות הטובות הן ששרדתי כדי לספר. הרעות: ובכן, שרדתי כדי לספר. כי למרות שהניסיון הזה נמשך רק שבוע קלנדרי, לא היה מאוד מפתיע אותי אם הייתם מספרים לי שהשנה היא בעצם כבר 2047. זה היה ארוך, זה היה מתיש, ובאמת שאין שום סיכוי בעולם שהייתי מוכן לחזור... הופה! מה זה? שלושה קילו וחצי? בשבוע?! זוזי מהדרך, במבה. לאבא עומד להיות דיבור צפוף עם כמה בטטות השבוע.

     

     

    אנדרו טיילור, האוסטרלי ממציא השיטה ההזויה. "אני לא רץ עם פונפונים וצועק: 'אולה! תפוחי אדמה!' אבל לא, לא נמאס לי"
    אנדרו טיילור, האוסטרלי ממציא השיטה ההזויה. "אני לא רץ עם פונפונים וצועק: 'אולה! תפוחי אדמה!' אבל לא, לא נמאס לי"

     

    האקונה בטטה

    אני יודע בדיוק מה אתם חושבים: מילא תפוחי אדמה, אבל בן אדם, באיזה עולם זה נשמע לך שפוי לקבל עצות מאוסטרלי? אחרי הכל, מדובר באומה שעד אמצע המאה שעברה שילמה לחייליה ולשוטריה בבקבוקי רום. ביבשת שבחרה ראש ממשלה כי הוא הצליח לשבור את שיא גינס בשתיית אלכוהול מהירה (בוב הוק, ראש הממשלה בשנים 1991־1983, קבע את ההישג ב־1954, כשהיה בקולג', לאחר שגמע קצת פחות מליטר וחצי בירה ב־11 שניות, והוא הראשון שמייחס לעניין הזה את הצלחתו בבחירות). ככה שלקבל עצות תזונה מאוסטרלים זה בדיוק כמו לבקש מאורן חזן עצות על נימוסים פרלמנטריים: מצחיק, אבל מי הדביל שיעשה את זה?

     

    ובכן, די הרבה אנשים, מתברר. למעשה, מעטים הדברים שהפכו לוויראליים מהר יותר מעמוד הפייסבוק "spud fit", המציע את הרעיון הקל־מאוד־לביצוע הבא: אוכלים כמה תפוחי אדמה ובטטות שרוצים ומאבדים, לפחות לפי אנדרו טיילור, האיש שעומד מאחורי שיטת האקונה בטטה הזו, כמעט 11 קילו בחודש.

     

    הנתון המדהים הזה כנראה מסביר את העובדה שמאז שעלה, לפני קצת יותר מחודש, צבר העמוד של טיילור עשרות אלפי עוקבים, וחייבים להודות שזה נתון מפתיע למדי, בהתחשב בעובדה שהבחור לא מבין שום דבר בתפוחי אדמה. או בדיאטות.

     

    "אני עד עכשיו לא מבין איך זה קרה", אומר בראיון אינטרנטי טיילור בן ה־36, מתקין טלוויזיות שמנמן וחביב ממלבורן, אוסטרליה, שהחל עם השיגעון שלו ביום הראשון של 2016. "נראה לי שישנתי שש שעות בימים האחרונים. חשבתי שאני עושה את הדבר הכי משעמם בעולם, והדבר האחרון שדמיינתי זה שמישהו מישראל — או מאיזשהו מקום אחר בעולם — יתקשר לראיין אותי".

     

    במהלך הראיון טיילור מתגלה כמין פורסט גאמפ של עולם הדיאטות: כמו גאמפ, שהתחיל לרוץ להנאתו ולא ציפה שמישהו ישים לב, גם טיילור החל לתעד את עצמו בסמארטפון "רק כי חשבתי שיהיה מגניב לבדוק איך נראיתי בתחילת התהליך", הוא אומר ומסביר, שרק בזכות עצה מחברים טרח בכלל להעלות את הסרטונים שלו לרשת.

     

    אבל בניגוד לגאמפ, שיצא לדרך סתם כי התחשק לו, לטיילור דווקא הייתה סיבה די — וסליחה מראש על משחק המילים העלוב — מוצקה: הוא הבין שהוא מכור לאוכל. "ביליתי הרבה משעות היום במחשבה על אוכל", הוא מודה. "תמיד האמנתי שאוכל נותן לך אושר ונחמה והרבה מאוד מהימים עברו עליי בציפייה לארוחה טובה. זה גם השפיע על היחסים שלי עם המשפחה והסובבים אותי. חקרתי את העניין עם עצמי וגיליתי שאין לי תסמינים שונים ממי שמכור לאלכוהול ולסמים, והבנתי שבדיוק כמו מכורים אחרים, גם אני צריך להיגמל. בניגוד לאלכוהול, אתה הרי לא באמת יכול להפסיק לאכול בלי למות, אבל חשבתי שאולי אני אצליח למצוא סוג אחד של אוכל, משהו אחד שאני אוכל כל יום, כל היום, ואפסיק עם כל שאר המאכלים בעולם".

     

    אבל בחייך, תפוחי אדמה?

     

    "לא יצאתי למשימה הזו כדי שיהיה לי טעים. לא רציתי שיהיה לי כיף בשום דרך. הכוונה הייתה במפורש שזו תהיה שנה משמימה ומשעממת ואיומה, כי אני רוצה לשנות את הדרך שבה המוח שלי חושב, וידעתי שאין שום דרך אחרת לעשות את זה מלבד לבחור במאכל הכי משעמם בעולם".

     

    כמי שניסה את השיטה הזו במשך שבוע, תנו לי לגלות לכם: טיילור הצליח. הצלחה מסחררת אפילו. אם חשבתם שתפוח אדמה הוא מאכל משעמם, נסו לאכול אותו בשיטת טיילור: לבד לגמרי, ובלי תוספת חמאה, חלב, שמנת מתוקה, שמן או תבלינים, למעט טיפונת מלח ופלפל. מדובר בהתאבדות קולינרית.

     

    בכלל, יש מספר מאוד מוגבל של מאכלים — שלושה, אם לדייק — שאפשר להכין משילוב של תפוחי אדמה, בטטות ושום דבר אחר. גם אם מרמים, ואני מודה שחטאתי והוספתי כף שמן זית לכל סיר פירה, אין הרבה כיוונים יצירתיים שאליהם אפשר ללכת עם סל המצרכים המאוד מצומצם הזה.

     

    וגרוע מזה: מדובר במאכל שפשוט לא מתמסר ומכריח אותך לעבוד כל הזמן. אחרי הכל, זה לא ממש ירק שאתה יכול להוציא מהמקרר ולחטוף ממנו איזה ביס־שניים, ואם ניסיתם פעם לאכול תפוחי אדמה יומיים אחרי שנאפו בתנור, אתם יודעים היטב למה המנה הזו מצאה את דרכה לפח.

     

    וכך מצאתי את עצמי כל בוקר בחמש וחצי (תודה, ילד, על ההשכמה המוקדמת! אבא מבטיח לא לשכוח לך את זה כשתחזור ממסיבות בשלוש לפנות בוקר בתיכון!) קולף ארבעה קילו — הכמות המומלצת אליבא דטיילור — תפוחי אדמה ובטטות, מרגיש כמו בכלא סן־קוונטין־משהו ולא יודע — הו, התמימות — שזה עוד יהיה החלק הכי מוצלח של היום שלי.

     

     

    דרוש: כיסא

    הבעיה הראשונה מתגלה כבר בשבע וחצי בבוקר, עם הפירה הראשון. אני אשתדל לא להיות דרמטי מדי כשאני אגיד שלנסות לעכל משהו כבד כל כך, בשעה מוקדמת כל כך, מרגיש לא כמו ארוחה אלא כאילו מישהו דורך לך על הקיבה. ולפרוטוקול, אתם מדברים עם בן אדם שבצבא עשה לעצמו מנהג להוריד שתי לאפות עם שווארמה בשש וחצי בבוקר בדרך לקריית־שמונה, ובכל זאת, שלושה ביסים מהדבר הזה על הבוקר, ואתה מרגיש שאתה חייב לשבת. והנה החלק המוזר באמת: אתה כבר יושב.

     

    וזו לא רק הקיבה. במנה השלישית או הרביעית של היום, אי שם באזור הצהריים המאוחרים, יש כבר ממש קשיי נשימה, כי אחרי כמות מסוימת של תפוחי אדמה, כל המחית הזאת נעצרת איפשהו בין הסרעפת לבית החזה. ביום החמישי הפכתי להגדרה הכי מילולית שאפשר לבטטת כורסה, כשפשוט מצאתי את עצמי שוכב על הספה בברכיים מקופלות רק כדי להרגיש שהגוף שלי לא עומד להתפוצץ. אחר כך גיליתי גם שלקום זו כבר לא כזו פעולה פשוטה כמו שזכרתי. מפתיע: אתה אולי מאבד משקל, אבל הגוף שלך רק מרגיש כבד יותר ויותר.

     

    אחר כך מגיעים ההבזקים הלבנים מול העיניים, הרעידות, הסחרחורות, ההזעה המוגברת ודפיקות הלב המואצות, בעיקר כשמישהו ברדיוס של חמישה קילומטרים ממך נותן ביס באיזשהו משהו שמזכיר שוקולד. או פיצה. או כל דבר שהוא לא תפוח אדמה.

     

    אבל טיילור, שהדגיש שוב ושוב בראיון שהוא עושה את הניסוי הזה בשביל עצמו ואין לו שום עניין שמישהו יעקוב אחריו רק כי הוא "ראה איזה מפגר עושה את זה ביוטיוב", כהגדרתו — לא מסתיר את האמת: זו לא "דיאטה" או "אורח חיים בריא", אלא גמילה. חד וחלק. לכן אולי לא מפתיע שגם אם לא אובחנת מעולם כמכור לאוכל, ההרגשה הכללית היא כאילו קשרו אותך למיטה באזיקים ואתה מתחנן כאחרון הנרקומנים למשהו טעים.

     

    טיילור, אגב, חטף לא מעט תפוחי אדמה לוהטים ברשת על השיטה הקיצונית שאימץ, כולל כמה מכתבי נאצה, לדבריו, מדיאטנים ברחבי העולם, שטענו שהשיטה מסוכנת והזהירו מפניה (ראו מסגרת). "זה לא מזיז לי", הוא אומר ושולף את גיליון הבדיקות שלו, לפני ואחרי. "תראה את זה", הוא מצביע בהתלהבות. "הטיעון שחזר על עצמו הכי הרבה היה שבתפוחי אדמה אין ברזל, ולכן יהיה לי מחסור. אז היה לי מחסור בברזל לפני שהתחלתי, ועכשיו יש לי עלייה של 600 אחוז בקצת יותר מחודש. אני מקבל מתפוחי האדמה 400 אחוז מתצרוכת הוויטמין סי היומית שלי. עכשיו מאיימים עליי בסרטן. אני גם חייב להגיד שלצד הדיאטנים שתקפו אותי, היו גם שהציעו להביע את תמיכתם בפומבי, ואפילו ג'ון מקדוגל (דיאטן אמריקאי שנוי במחלוקת הידוע בסרטוניו הוויראליים — ע"ב) אמר שזה אפשרי. אני נמצא במעקב רפואי מתמיד ואפילו אני המום מהתוצאות. אבל אני לא עושה את זה כדי להוכיח משהו למישהו, אלא רק בשביל עצמי".

     

    אז בעוד שהחלק הבריאותי לכל הפחות שנוי במחלוקת — אלא אם כן אתם מחבבים הזעה מוגברת, רעידות, סחרחורות ותחושה כללית שסוף העולם בדרך — יש גם כמה צדדים טובים בשיטה, או לפחות אמת בפרסום: אתה באמת לא רעב יותר. כאילו, אף פעם. באמת, מהיום הרביעי ואילך זה פשוט מרגיש כאילו מישהו מחק לך את התחושה הזו מהזיכרון. זה לא שלא בא לי לאכול, היו רגעים שבהם עצרתי את עצמי מלהתנפל על ערימת חצץ סמוכה, אבל התחושה הפיזית של רעב פשוט לא קיימת יותר, כי אתה מלא כל הזמן. גם הטיולים הדו־שעתיים למקרר נפסקים, כי מה יש לחפש שם, ובכלל, מדהים כמה מקום מתפנה לך בראש ברגע שאתה מפסיק לחשוב מה אוכלים היום. זה לא שפיצחתי את האטום או המצאתי את האייפד בזמן שהתפנה, אבל בחיי שלא היה לי מושג כמה זמן אני מבזבז ביום במחשבות על ארוחות עתידיות ועל התלבטות מול המקרר הפתוח, עד שהתחיל כל העסק הזה עם התפריט החדגוני.

     

    "זה לא הכל", מנסה טיילור בכל כוחו להלהיב אותי. "אתה תראה, עם הזמן גיליתי שאני גם מפוצץ באנרגיה. העיכול שלי טוב יותר, אני ישן טוב יותר, מצב הרוח שלי טוב יותר. אני לא רץ עם פונפונים וצועק: 'אולה! תפוחי אדמה!' אבל יש לי רק דברים טובים לומר על הניסוי הזה עד עכשיו".

     

    די, נו, לפחות תודה שאתה מת משיעמום.

     

    "אז זהו, שזה החלק שהכי הפתיע אותי: לא נמאס לי. אני לא יכול להסביר את זה. זה לא הגיוני גם בעיניי. חשבתי שאחרי שבועיים אני ארצה למות ושזה יהיה מאבק מנטלי בלתי נגמר וקשה ושאני אשנא תפוחי אדמה, אבל ההפתעה הגדולה ביותר היא שזה לא קרה, פשוט כי כבר הפסקתי לחשוב על אוכל כאוכל. היום אני פשוט חושב על זה כדלק, בהיעדר מילה טובה יותר. אני מתדלק וממשיך הלאה בחיי. זה השינוי הכי מדהים שעברתי. אני חי את החיים שלי בלי שום קשר למה שאני אוכל".

     

     

    דיל עם השטן

    דווקא החלק שבו אתה מפסיק לחשוב על אוכל כאוכל הוא, לטעמי, החלק הכי קשה באורח החיים הפסיכי הזה. איכשהו, עם כל ביס של תפוח אדמה אתה אוכל גם חתיכה קטנה מהלב שלך. הרי זה לא שהחלפת לחם לבן בלחם מלא או שוקולד לבן בשוקולד מריר והטעם נתון לוויכוח. לא, זה רק אתה וקערת תפוחי האדמה שלך מעכשיו ועד הנצח. פוטייטו־פוטאטו. גם אם לא סבלתם — כפי שטיילור עצמו מעיד על עצמו שסבל בעבר — מדיכאון קליני, תסמכו עליי: כמה ימים על תפריט תפוחי אדמה עם כלום, ואתם עוד תסבלו.

     

    כי הגמילה הזו היא המקבילה של הגלולה האדומה ב"מטריקס": היא מציעה לכם את המציאות בלי מתווכים בצורת סטייק עסיסי, נשנושים מול הטלוויזיה או אפילו חביתה וסלט עם הילד. אין פה הבטחה לחיים בריאים יותר או מספקים יותר, אלא דיל ברור מאוד, וזה חתיכת דיל עם השטן: הדיאטה העגמומית הזו מבטיחה לכם פשוט לחיות. וזה הכל.

     

    לחיות זה נחמד, אבל אחרי כמה זמן ככה מגלים את האמת: שהעולם בלי המטריקס, בלי האוכל שאנחנו אוהבים לאכול, הוא מקום מבאס למדי. גשם שוטף הוא כבר לא הזמנה לרוץ לבית קפה לאיזה הפוך גדול ומפנק. סרט הוא כבר לא תירוץ למכל פופקורן ענקי ושני גביעי גלידה. נסיעה לצפון היא כבר לא הזדמנות לעצור בשיפודייה החביבה עליכם.

     

    במקום זה אתם תקומו כל בוקר לאותו טעם בדיוק — אחרי כמה ימים הוא גם יישאר לכם בפה כשלא תאכלו אותו, וזו הרגשה דוחה כמו שזה נשמע — ולאותו אוכל בדיוק, כשרק המרקמים שלו יהיו שונים. אגב, גם התענוג הקטן הזה נפסק אחרי שלושה ימים, כי אפילו הלעיסה שלכם נעשית אפרורית ועגומה. וזו אולי ההגדרה הכי טובה שיש ל"החיים עצמם".

     

    אז כן, עברתי את השבוע הזה ואני בחיים. אולי הכי בחיים שיש. אבל חייבים להודות: החיים שלי מעולם לא נראו לי כל כך משמימים ואפורים.

     

    השאלה האמיתית שצריך לשאול את עצמו מי ששוקל ללכת על הניסוי הזה של טיילור היא: האם זה מחיר שהוא מוכן לעמוד בו? או לשבת. כי אתם תצטרכו לשבת הרבה בדיאטה הזו. אז כן, נכון, כולנו מכורים לאוכל בצורה כזו או אחרת ועדיף לכולנו להפסיק עם זה. אלא שהמציאות — גם זו שבה אתה מצליח לחזור לג'ינס מהתיכון — היא לא משהו שקל כל כך להתמודד איתו כשכלי הנשק העיקרי שלך הוא קולפן. טיילור מתכוון להמשיך בשיטה שלו במשך שנה. לי, ברשותכם, יש עסק לא גמור עם שקית במבה. •

     

    pudingmed@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 17.02.16 , 14:09
    yed660100