שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    נדב ארגמן, השבוע. כראש ענף טקטי הוא היה שותף לצמצום מספר המבוקשים מ-400 ל-20,
    המוסף לשבת • 18.02.2016
    ממוקד מטרה
    פנקס החיסולים של ראש השב"כ המיועד, נדב ארגמן, צפוף מאוד. כמפקד היחידה המבצעית הוא היה חתום על הסיכול הממוקד של בכיר המבוקשים, המהנדס יחיא עיאש. כסגן ראש השירות הוא הוביל את מבצע חיסולו של רמטכ"ל חמאס. וגם שיתוף הפעולה ההדוק עם הימ"מ ב"צוותי טקילה" ועם אמ"ן וחיל האוויר ב"מכלולי לחימה" רשום על שמו. כך סלל הקיבוצניק לשעבר מעמק בית–שאן את דרכו אל קצה הפירמידה
    אלכס פישמן

    על קיר חדרו של סגן ראש השב"כ תלויה תמונה אחת. תצלום מוגדל של תעודת זהות וממנה מציצה תמונתו של איש בא בימים, עטור זקן לבן. מה לאיש הזה ולנדב ארגמן, שיתחיל לכהן כראש השב"כ החל מחודש מאי הקרוב? התשובה ידועה רק לחלק קטן מאוד של שותפי סוד בארגון. הזקן ההדור ונדב ארגמן חד הם. זהו אותו אדם, באחד מגלגוליו כלוחם באגף המבצעים של השב"כ, תחת כיסוי, לפני שנים רבות.

     

    גנרלים בצה"ל תולים תמונות של עצמם מיום הגיוס בבקו"ם. בבחינת: תראו איפה התחלתי ולאן הגעתי. אצל בכירים בקרב אנשי המבצעים בשב"כ חשיפת מזכרות מפעילויות חשאיות בראשית הדרך היא לא רק נוסטלגיה אלא גם סוג של אמירה: יותר מזה אני לא יכול לספר. ואכן, מעט מאוד אפשר לכתוב על הקריירה המבצעית של ארגמן, שעשה כמעט את כל שירותו באגף הלא הכי גדול אבל המאוד יוקרתי בארגון: אגף המבצעים. מיומו הראשון בשב"כ הוא שירת ביחידת המבצעים של האגף, זו המייצרת את הלוחמים, אנשי השטח המכונים בעגה המקצועית של הארגון: "המבצעים".

     

    אנשים ששירתו תחתיו בשב"כ זוכרים אותו כמנהל קשה ותובעני שלא חסך מהם את שבט לשונו. אבל יש גם את נדב ארגמן, האיש הפרטי, שהתברך בלא מעט הומור בריא, שאותו הוא חולק עם קבוצה לא גדולה של חברים מאוד קרובים, חלקם חברי ילדות, עוד מימי חברת הילדים בקיבוץ.

     

    פרקי הילדות של ארגמן, בן 55 כיום, שייכים לישראל אחרת, שנשארה רק בשירים. קיבוץ חמדיה, עמק בית שאן, סוף שנות ה־60. יישוב ספר בלב מלחמת ההתשה שהתנהלה אז מול הפת"ח ומול הצבא הירדני. יום־יום נורות לעברו קטיושות. פגזים של תותחי "לונג טום" של הצבא הירדני נוחתים במשק. חוליית מחבלים חודרת לקיבוץ ורוצחת את אחד החברים. והילדים עומדים בחלונות, בחשיכה, ועוקבים אחר ירי הנותבים. הקיבוץ כולו חפור שוחות. במשך שלוש שנים ישנים ילדיו במקלטים. עמירם ארגמן, אביו של נדב, שנפצע קשה בקרבות משמר הירדן במלחמת העצמאות, הוא באותה תקופה האחראי על הביטחון באזור.

     

    חיסול ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי. השב"כ הצביע על שורת מטרות שהוגדרו "שוברות שוויון"
    חיסול ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי. השב"כ הצביע על שורת מטרות שהוגדרו "שוברות שוויון"

     

     

    במלחמת יום הכיפורים, כשהאבות מתגייסים, נדב  ובני כיתתו מפסיקים את הלימודים ומחליפים אותם בעבודה בשדות. זה היה בית הגידול של דור שלם שראה את ייעודו בעיסוק הביטחוני. קיבוץ חמדיה היה חממה שהצמיחה לוחמים ביחידות עילית, ואלה משכו אחריהם את הצעירים יותר. בקבוצת הגיל הקרובה של נדב ארגמן התגייסו חמישה חברים לפחות לסיירת מטכ"ל, והוא בתוכם. את השירות הצבאי סיים במסלול של מודיעין וסיור בצנחנים וחזר לשדות המשק. מישהו מהביטחוניסטים שהקיפו את אביו — ככל הנראה ראש אגף בשב"כ של אותם ימים — שולף אותו משם לטובת הארגון. וכך, ב־1983 מודיע נדב לקיבוץ שהוא יוצא לשמונה שנים לשירות בשב"כ.

     

    היחידה שלא הוקמה

     

    באותן שנים, טרום פרשת קו 300 והאינתיפאדות, השב"כ הוא ארגון מאוד חשאי. לא מדברים עליו. אגף המבצעים הוא אגף קטן המונה כמה עשרות אנשים ומהווה בעצם "גוף מטכ"לי", הנותן שירותים לכל המרחבים והאגפים של השב"כ: החל במגזר הערבי וכלה בסיכול ומעצר של מרגלים. ארגמן עוזב את הקיבוץ ו"נעלם" למשך כמעט ארבע שנים, במהלכן הוא לומד באחד ממסלולי הכשרת היסוד של השב"כ. קורסי היסוד באגף המבצעים יכולים להימשך חצי שנה ויכולים להימשך גם שנתיים או שלוש, וכוללים הכשרות כיד הדמיון: נהג, מסתערב, חובש, חבלן, לוחם, לוחם מוסק, עובד בכיסוי, תצפיתן מוטס ושאר תפקידים המוכרים לנו מסרטי פעולה.

     

    ב־1984 עובר השב"כ — ואגף המבצעים במיוחד — את הטלטלה הקשה של פרשת קו 300. ספק אם הפרשייה השפיעה ישירות על הקריירה של פרח הסוכנים נדב ארגמן, אבל אין ספק שהיא לימדה אותו הרבה על גבולות המותר והאסור ועל מקומו של השב"כ בחברה הישראלית. בארבע השנים הראשונות שלו בשירות, בהן הוא עובר הכשרה והופך ללוחם מן השורה, פועל השב"כ גם לצד צה"ל בלבנון. באותה עת נכנס לאגף המבצעים המושג "סיכול התקפי", שאחד התוצרים שלו הוא שרשרת של הצלחות במאבק מול ארגוני הטרור הפלסטיניים בלבנון ובשטחים.

     

    ראש השב"כ יורם כהן. קידם את ארגמן אחרי שדיסקין בלם אותו
    ראש השב"כ יורם כהן. קידם את ארגמן אחרי שדיסקין בלם אותו

     

     

    ארגמן בולט, זוכה לקידום, ובשנת 1987 הוא מתמנה לראש ענף טקטי באגף המבצעים. מדובר בעצם במפקד צוות לוחמים, "לבנת יסוד" בפעילות האגף. ברוב המקרים מדובר בצוות אורגני. לעיתים נבנה צוות כזה במיוחד לביצוע משימה מורכבת הדורשת התמחויות שונות. ארגמן וראשי ענפים טקטיים דומים נכנסים לאינתיפאדה הראשונה, כשהמשימה המרכזית של אגף המבצעים היא טיפול במבוקשים. האינתיפאדה מתחילה עם רשימה של יותר מ־400 מבוקשים. בתוך שנתיים יורד מספרם לפחות מ־20. שיתוף הפעולה מחויב המציאות של השב"כ עם צה"ל חושף את האירגון לציבור יותר מאי פעם.

     

    ב־1991 מקודם ארגמן לתפקיד סגן ראש יחידת המבצעים באגף המבצעים, תפקיד ניהולי ומבצעי כאחד, אותו הוא עושה כשלוש שנים. אלה הימים של הסכמי אוסלו, שבהם נערך השב"כ ליציאה מעזה ומיריחו. בשירות מתחילים להפנים את הצורך בהכנת תשתיות לאיסוף מודיעין מרחוק, כשאין נוכחות ישראלית פיזית בשטח. לאגף המבצעים — על יכולות החדירה שלו ועל היכולות הטכנולוגיות שלו — יש כאן תפקיד מפתח.

     

    ב־1994 ארגמן הוא כבר ראש יחידת המבצעים. זהו קצה הפירמידה של מסלול הלוחמים, בו עשה את כל הדרך עד כה. הוא אחראי להפעלת הכוח המבצעי של אגף המבצעים, הוא מתכנן את המבצעים, ולעיתים גם מפקד עליהם בעצמו. לרשותו עומדים גם אמצעים שהם חלק מן החזית הטכנולוגית של עולם הביון. ליחידת המבצעים של השב"כ יש יכולות איסוף מודיעין עצמאיות, בעיקר ברמה הטקטית. זה יכול להיות מעקב אחרי או סיכול של מפגע יהודי או ערבי. במהלך הקדנציה של ארגמן בתפקיד הזה חוסל בעזה "המהנדס" יחיא עיאש.

     

    ב־1998 — אחרי 15 שנים בשב"כ, מתוכן ארבע שנים כראש יחידת המבצעים ובמקביל כסגן ראש האגף — הוא יוצא ללימודים אקדמיים. תואר ראשון ושני במסגרת המכללה לביטחון לאומי. באותם ימים נערך השב"כ לאפשרות של המשך ההתנתקות מן השטחים. בשנת 2000 נקרא ארגמן על ידי ראש השב"כ דאז, אבי דיכטר, לשוב מן הלימודים כדי לעמוד בראש גוף חשאי חדש שאמור לתת מענה מקורי ליכולת החדירה העמוקה של השב"כ. זו אמורה הייתה להיות הברקה של תעוזה, אבל היחידה לא מתרוממת והיא נסגרת. אז גם פורצת האינתיפאדה השנייה, וארגמן חוזר לתפקיד סגן ראש אגף המבצעים למשך שנתיים. אחד ההישגים הרשומים על שמו מאותה תקופה הוא הקמת "מכלולי הסיכול" של אגף המבצעים, הפועלים בכמה גזרות לחימה. הצורך בביצוע סימולטני של מספר הולך וגדל של פעולות מבצעיות, סיכוליות, לעיתים מעכשיו לעכשיו, חייב תפיסה מבצעית שונה. לכן הקים השב"כ בשיתוף עם הצבא "מכלולי לחימה" (או "מכלולי סיכול") שבהם עובדים, בחמ"ל משולב, אנשי האיסוף האלקטרוני של הצבא, אנשי המבצעים של השב"כ וגופי האיסוף האנושי שלו, ואנשי מבצעים של צה"ל וחיל האוויר. בכל חמ"ל כזה נאסף מאגר של נתונים שזרמו ממקורות שונים, מה שמאפשר "הפללה" של מטרות והשמדתן בכמויות ובתוך פרקי זמן מאוד קצרים. תפיסת העולם הזו הלכה השתכללה, והיא משרתת את הצבא ואת השב"כ בכל המבצעים שהיו מאז.

     

    הרביעייה הסודית

     

    ריבוי המחבלים המתאבדים באינתיפאדה השנייה והצורך במענה סיכולי מיידי מיסדו בשב"כ גם את מערך "צוותי טקילה" ("התערבות מיידית"). מדובר בצוותים משותפים של השב"כ והימ"מ הנמצאים בכוננות 24 שעות ביממה כדי לתת מענה בתוך דקות מרגע איתור מתאבד או כל מטרה אנושית עוינת אחרת שמאיימת לבצע פיגוע בתוך שטחי ישראל.

     

    כבר בתפקידי הפיקוד הזוטרים שלו היה ברור לחלוטין שסגנון העבודה של ארגמן כולל לא רק פדנטיות אלא גם נוכחות פיזית שלו בכל מקום, בין אם זה בחמ"לים ובין אם זה בשטח. אנשים יודעים שהוא בסביבה ויודעים שהוא לא מוותר. לפעמים השטח משדר: אין לנו אינדיקציות על המטרה. צריך להתקפל. אבל הוא מתעקש: לא. נחכה עוד שעתיים. מארבים של ימים שלמים הם לא מחזה נדיר כשהוא בסביבה. אין אצלו עיגול פינות, לא עוצרים בעליות, והוא יכול להיות מאוד בוטה. מה שיוצר מצד אחד לא מעט פיצוצים וכעסים אצל אנשים סביבו, ומצד שני - הרבה הערכה למקצועיות ולתוצאות שהוא מביא.

     

    מקובל בשב"כ שסגן ראש אגף הוא מועמד טבעי לתפקיד ראש האגף. זהו סוג של הצבעת אמון באיש וביכולותיו. ואכן, בשנים 2003־2007 משמש נדב ארגמן כראש אגף המבצעים. בתפקיד הזה הוא כבר חבר במטה ראש השב"כ, שזהו בעצם פורום מטכ"ל של השירות. בתקופתו ממשיך האגף להתמקצע ומרכז יכולות התקפיות מבצעיות שבמוסד, למשל, נמצאות בארבעה אגפים נפרדים. לא אחת נעזרים שני הארגונים הללו האחד ביכולות התקיפה של האחר.

     

    העבודה בשב"כ לא משאירה לטיפוסים כמו ארגמן הרבה זמן לפיתוח תחביבים. את עיקר הזמן הפנוי הוא מקדיש למשפחה ולחברים הקרובים. תנו לו טיולים עם המשפחה, ספרים — בעיקר ביוגרפיות, והוא יודע גם להעריך ארוחה טובה ויין משובח. ויש גם את האובססיה שלו לספורט. בכל בוקר — בשעה בלתי סבירה בעליל — הוא יוצא לריצה, כדי להספיק להתייצב בשבע בבוקר במשרד. הספורט דבק בכל המשפחה. הבת הבכורה, למשל, הייתה אלופת ישראל לנוער בהיאבקות.

     

    ב־2007 הוא מבקש הפוגה מן המרוץ. לא רק הוא אלא גם המשפחה — הרעיה רותי ושלושת הילדים — זקוקה להפוגה הזו. הוא יוצא עם המשפחה לארה"ב, שם הוא משמש כנציג השב"כ, האחראי על אבטחת נציגויות ישראל בקנדה ובארה"ב ועל אבטחת אל־על. בחלוף שלוש שנים מבקש ארגמן שנה נוספת, רביעית, בארה"ב, עד שיתפנה עבורו תפקיד בכיר אחר בשב"כ. ראש השב"כ דאז, יובל דיסקין, דוחה את הבקשה. בקוד הפנימי של השב"כ זה יותר מרמז: חביבי, תודה רבה. אלא שארגמן — הנתפס בשב"כ כמופנם, אפילו ביישן במידה מסויימת — הוא גם אדם מאוד אמביציוזי. הוא האמין שיש לו עוד הרבה מה לתרום.

     

    ואכן, כמה חודשים אחר כך, במאי 2011, מסיים דיסקין את הקדנציה שלו כראש השב"כ. מחליפו, יורם כהן, מכין לעצמו שני יורשים: נדב ארגמן ורוני אלשיך. ארגמן מקבל את ההזדמנות הראשונה וממונה לסגן ראש השב"כ. כאן הוא הופך להיות לא רק חבר ב"פורום המטכ"ל" של השב"כ, אלא גם חבר הקבינט המצומצם הכולל ארבעה בכירים: ראש השב"כ, סגנו, ראש אגף המטה וראש אגף משאבי אנוש.

     

    סגן ראש השב"כ אחראי על הפעלת הכוח וממלא את מקומו של הראש. הוא מתחלק איתו בגיבוש הערכות המצב של השב"כ והצגתן אצל ראש הממשלה. כך נחשף הסגן באופן אינטנסיבי לראש הממשלה. הוא גם זה שמציג יחד עם ראש השב"כ את עמדות הארגון בקבינט ובוועדות המשנה של ועדת החוץ והביטחון, ונוכח בהערכות המצב המטכ"ליות ובהערכות מצב אצל שר הביטחון. אגב, כששר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, פירסם הודעת ברכה על מינויו של ארגמן, זה לא היה רק כדי לצאת ידי חובה. הם מכירים זה את זה 25 שנה, עוד מהימים שנדב היה לוחם ביחידות המבצעיות של השב"כ ויעלון שימש כמפקד אוגדת איו"ש.

     

    ראש אג"מ (אגף המטה) בשב"כ עוסק בבניין הכוח של הארגון: בתוכנית הרב־שנתית, בתקינה, בתקציב. התוכניות לבניין הכוח עוברות לאישורו של סגן ראש השב"כ. תוכנית העבודה בשב"כ היא לארבע שנים. כך שהתוכנית שאישר ארגמן כסגן ב־2013, תושלם על ידו כראש השב"כ ב־2017.

     

    למרות הרזומה הנכבד, ארגמן נחשב למינוי לא שגרתי לתפקיד ראש השב"כ. מאז העידן שאחרי מלחמת ששת הימים, שבו שינה הארגון את ליבת העיסוק שלו ועיקר המאמץ עבר לסיכול טרור ערבי ואיסוף מודיעין במגזר הערבי, צמחו כמעט כל ראשי השב"כ באגפים שהתמחו במגזר הערבי. מקצועות הליבה במגזר זה היו, ועודם, רכז השטח והחוקר. שני יוצאי הדופן היו אברהם שלום ואלוף (מיל') עמי אילון.

     

    גם אם איש לא התכוון לכך, המינוי של ארגמן — שעסק מרבית הקריירה שלו בטכנולוגיות של איסוף מודיעין וסיכול באמצעים טכנולוגיים — הוא מעין מהפכה. יש כאן אמירה שהדגשים בשב"כ משתנים, שהמשקל עובר יותר ויותר לטכנולוגיה. ואכן, האגף שצמח יותר מכל שאר האגפים בתקופת כהונתו של ראש השב"כ הנוכחי יורם כהן הוא האגף העוסק במודיעין טכנולוגי, שהיקפו גדל ב־25 אחוזים. מדובר בעיקר בעוד מהנדסים ואנשי תוכנה.

     

    אם ראש השב"כ הוא מנהל התזמורת וקובע המדיניות, סגנו הוא המנצח על התזמורת, על כל מרכיביה, והוא חייב להיות בקיא בכל כלי הנגינה שלה: מחקירות והפעלת סוכנים ועד מבצעי סייבר. לכן, כשאנשי מקצוע הרימו גבה נוכח המלצתו של יורם כהן למנות את ארגמן להחליפו — אף שלא צמח בתחום הערבי — כהן דחה את הביקורת הזו על הסף. מבחינתו, היכולת של ארגמן להפעיל את כל הכלים של השב"כ בהצלחה כסגן ראש השב"כ לא מוטלת בספק.

     

    והיה שם עוד משהו. כששב ארגמן מן השליחות בארה"ב ומונה לסגן ראש השב"כ, משהו השתנה בסגנון העבודה שלו. אנשים סביבו התרשמו שהאיש התרכך במידה מסוימת, שהפך הרבה יותר סובלני, יותר נינוח, קצת יותר פתוח. הוא לא היה שלוש שנים במערכת, ולכן בחודשים הראשונים לכהונתו כסגן הוא הקשיב ולמד. וזה נמשך גם לאחר מכן.

     

    מכת הפתיחה

     

    כסגן ראש השב"כ היה ארגמן מופקד על הכנת כוחות השב"כ והפעלתם במבצע עמוד ענן ובמבצע צוק איתן. עוד אירוע בולט בתקופתו היה פעילות השב"כ במבצע שובו אחים לאיתור הגופות ופיענוח רצח תלמידי הישיבה גיל־עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח, שהחל ב־12 ביוני 2014. המאמץ המודיעיני הסתיים ב־23 בספטמבר — שלושה חודשים אחרי החטיפה — כאשר שני הרוצחים אותרו ונהרגו.

     

    מכת הפתיחה בעמוד ענן, ב־14 בנובמבר 2012, הייתה באחריות השב"כ. זמן קצר לפני פרוץ המבצע הצליח השב"כ להגיע לרמטכ"ל הזרוע הצבאית של החמאס, אחמד ג'עברי, ולסמן אותו כמטרה. לאורך כל עמוד ענן הייתה האחריות על חיסול בכירים בחמאס — ממפקדי חטיבות ומעלה — בידי השב"כ. האסטרטגיה קבעה שורה של מטרות שהוגדרו כ"שוברות שוויון": מוסדות ממשל, משרדים של מנגנוני הביטחון, הבנק של החמאס וחמ"לים של החמאס והג'יהאד האיסלאמי. אבל מיד בתום מבצע עמוד ענן החל חמאס להיערך לסיבוב נוסף.

     

    צוותי מודיעין של פיקוד הדרום והשב"כ החלו לתכנן את המענה המודיעיני למבצע הבא. השב"כ נערך ללוות את צה"ל בפעילות המבצעית בתוך רצועת עזה — כולל ברמה של מודיעין נקודתי: איפה נמצאים המיקושים, המילכודים וכו'. לימים עמד ארגמן, כסגן ראש השב"כ, בלב המחלוקת מול אמ"ן לגבי ההתרעה שניתנה או לא ניתנה על עיתוי הסיבוב הבא: מבצע צוק איתן. הוא אמר — ולא שינה את דעתו — כי באפריל 2014 העביר השב"כ התרעה לכל הנוגעים בדבר על כך שחמאס מתכוון לבצע מתקפה יזומה או לתקוף בתגובה לאירוע. בתקיפה יפרצו עשרות אנשי נוכבה (הכוחות המיוחדים) מתוך המנהרות. השב"כ זיהה התנהלות, אמירות וכוונות של חמאס לאירוע מלחמתי משמעותי במהלך יולי 2014. שב"כ ואמ"ן הכירו את רוב מנהרות החדירה למדינת ישראל. במסגרת ההכנות זיהה השב"כ גם את מאמצי בניין הכוח של החמאס ואת התוכניות שלו. ואכן, ביום שבו החלה הלחימה חוסל, בסיכול ממוקד, מפקד הקומנדו הימי של חמאס, והשב"כ נתן התרעה לפיגוע החדירה מהים באזור זיקים. עבודת ההכנה המודיעינית — הן של הצבא והן של השב"כ — איפשרה זיהוי של מרבית פירי הכניסה של המנהרות. גם מרבית פתחי המנהרות שהגיעו לשטח ישראל היו מוכרים. לכל הפחות יכלו לומר באיזו גזרה הם נמצאים. בשני מקרים הצביע השב"כ בדיוק רב על על פתחי מנהרות בשטחנו. כחלק מתיק המטרות שהכין השב"כ בשיתוף עם אמ"ן ופיקוד הדרום חוסלו בצוק איתן 416 פעילי טרור, מתוכם 54 מפקדים ברמות השונות. גם מוחמד דף סומן ואותר על ידי השב"כ תוך כדי לחימה, וניצל בעור שיניו.

     

    בתום הלחימה טענו בסקירות הפנימיות בשב"כ כי חידוש מערך הרקטות מוטל בספק. עכשיו הוא כבר לא מוטל בספק. גם היום, כשנדב ארגמן נכנס לתפקידו כראש השב"כ - עזה היא עדיין האתגר הנפיץ המיידי שלו. חמאס נערך לעימות, ועל פי תפיסת עולמם של אנשי הזרוע הצבאית, הם מספיק מוכנים כדי להפתיע את ישראל שוב. השב"כ נערך לסיבוב הבא.

     

    במקביל, ממתינות לו ההתפתחויות הביטחוניות והמדיניות בגדה. בהמשך עומדת הלחימה בריגול ההולך ומעמיק נגד ישראל - בעיקר של המעצמות, איראן וחיזבאללה, וכן הטרור היהודי, איומי הסייבר, עולם האבטחה - בעיקר אישים ותעופה, ההקצנה הדתית בקרב ערביי ישראל, ואיומי דאעש בגבולות רמת הגולן וסיני. ובשולי העיסוק: התמודדות עם גורמי ה־BDS הפועלים בישראל.

     

    במה שנוגע למדיניות מול הרשות הפלסטינית ואיו"ש, נראה שהתפיסה של ארגמן מסונכרנת עם שאר זרועות הביטחון: יש חשיבות ליציבות הרשות הפלסטינית, יש צורך בהדברת ההסתה, בהידוק הקשר עם מנגנוני הביטחון, שהם המפתח לסיכולים, במניעת מעורבות אנשי התנזים של הפת"ח באלימות, ובטיפוח הכלכלה ועידוד השקעות ברשות הפלסטינית. באשר לפעילות מול הטרור, איש לא יופתע אם ביום כניסתו לתפקיד הוא יציג בפני ראשי האגפים והמרחבים משנה סדורה. בראיית השב"כ, חמאס עושה כל מאמץ כדי לעבור מפיגועי סכינים לאינתיפאדה חמושה, הן באיו"ש והן בירושלים. פעילות הטרור - כולל טרור מתאבדים - אמורה לתקוע טריז בין ישראל לרשות הפלסטינית ולערער את היציבות, מה שיאפשר לחמאס לנסות להשתלט על הרשות הפלסטינית.

     

    ב־1 בינואר השנה ביצע נשאת מלחם, המחבל מערערה, את הפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל־אביב. התיק הנושא את הכותרת "טרור מקרב ערביי ישראל" נפל על כתפיהם של שני המועדפים של יורם כהן: נדב ארגמן ורוני אלשיך. אלשיך, כמפכ"ל המשטרה, חטף את האש הציבורית. אבל מי שהיה באמת אחראי על המרדף היה השב"כ. המשטרה ניגנה כינור שני.

     

    המבצע חשף לא מעט פערי ידע על המגזר הערבי. כראש השב"כ יצטרך ארגמן להתמודד עם פערי הידע האלה. הוא יצטרך להתמודד גם עם מה שנתפס כהשפעה של דאעש על צעירים באוכלוסייה הערבית־ישראלית. זו עדיין לא תופעה. מדובר בעשרות בודדות. אבל הדבר מחייב בהיערכות ובמאמץ איסופי של השב"כ בתחום.

     

    בספטמבר 2014 הושאל ארגמן לוועדה לאנרגיה אטומית, ואת מקומו כסגן ראש השב"כ תפס רוני אלשיך, שנתפס אז כמועמד החזק יותר לתפקיד ראש השב"כ. מה שהיה פחות ידוע באותה עת הוא העובדה שבמהלך תקופת כהונתו של ארגמן כסגן הוא צבר הרבה שעות עם ראש הממשלה, ונתניהו התרשם ממנו עמוקות. מאוחר יותר, כשהושאל לוועדה לאנרגיה אטומית כדי לעסוק בתחומים החביבים על נתניהו, גברה הנחישות של ראש הממשלה לתמוך במועמדו של יורם כהן. המינוי הושלם כבר בספטמבר 2015, ברגע שאלשיך הסכים לקבל על עצמו את תפקיד המפכ"ל. לא הייתה כאן אפילו העמדת פנים של התמודדות מול מועמדים אחרים. יורם כהן החזיר את ארגמן לתפקיד הסגן. ההכרזה על המינוי הייתה רק שאלה של עיתוי. ואז, כהרגלו, נקלע נתניהו למצוקה, ושלא כהרגלו, הוא הקדים לפרסם את דבר המינוי שלושה חודשים לפני מועד החילופין. ביום חמישי שעבר, אחרי הצהריים, זומן ארגמן ללשכת ראש הממשלה, שהודיע לו בפשטות כי בחר בו לתפקיד ראש השב"כ ושהידיעה תפורסם עוד באותו יום. נדב ארגמן בקושי הספיק להודיע בבית, וכבר הציפה הידיעה את כל הכותרות.

     

    fishmanalex1@gmail.com

     

     

    אלכס פישמן

     


    פרסום ראשון: 18.02.16 , 17:04