אפילו כדור בראש לא עצר אותה
אביה ניסה להטביע אותה בנהר והדוד שלה ירה בה, רק משום שהעזה להינשא לגבר שאהבה, בניגוד לעמדת הוריה. אבל הנערה סאבא קייסר שרדה בדרך נס, וסיפורה תועד בסרט שמועמד עכשיו לאוסקר "רציתי לטלטל את מוסדות השלטון ולהוביל לביטול התופעה", אומרת הבמאית
נס גדול ויוצא דופן קרה לסאבא קייסר מפקיסטן. ברגעי האימה ההם, לפני שנתיים, לא היה חסר הרבה שהיא תמצא את מותה בעומק הנהר, אבל איכשהו היא הצליחה להסיט את ראשה בזווית שהצילה את חייה. שני הכדורים שנורו לעברה מטווח קצר, חדרו לגולגולת, אבל לא גרמו למותה: כדור אחד חרץ צלקת ארוכה ומכוערת על לחיה השמאלית, והכדור האחר גרם לה לאובדן הכרה.
את כל אלה עוללו לה אביה מקסוד ודודה מוחמד. הדוד ירה בה, ואחר כך הם הכניסו אותה לתוך שק כותנה והשליכו אותה לנהר כדי שתטבע בו למוות. השניים, שהיו בטוחים שנפטרו סוף־סוף מ"הבושה הגדולה", נכנסו למכוניתם והתרחקו מזירת הפשע.
אבל סאבא קייסר בת ה־18 נשארה בחיים. זרם המים העיר אותה מהעילפון, והיא הצליחה להשתחל מהשק ולזחול באיטיות עד שהגיעה אל גדת הנהר. מכאן טיפסה אל הכביש וצעדה לתחנת הדלק הקרובה. "תצילו אותי", לחשה בשארית כוחותיה, ומנהל התחנה הזעיק את המשטרה. דבר כזה לא ראו בפקיסטן: נערה שנרצחת על כבוד המשפחה ומצליחה לשרוד.
אהבה סודית, חתונה חשאית
"הנושא של רצח על כבוד המשפחה בער בי במשך תקופה ארוכה", אומרת הבמאית הפקיסטנית שרמין עובייד־צ'ינוי, שביימה את "הנערה בתוך הנהר – מחיר המחילה", אחד מחמשת הסרטים שיתמודדו ב־28 בפברואר על האוסקר לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר. "חיפשתי נואשות אישה צעירה, לא משנה מה מצבה המשפחתי, שחוותה את הפשע המזעזע הזה והצליחה לשרוד".
ואז היא נתקלה בסיפורה הנדיר של סאבא קייסר, שבספטמבר 2014 פורסם בתקשורת. "התחלתי לחפש אותה בבתי החולים", מספרת עובייד־צ'ינוי, "והגעתי אליה יומיים אחרי שהביאו אותה במצב קשה לאחד מהם. נכנסתי לחדר שבו היא אושפזה וראיתי אותה עטופה בתחבושות ספוגות בדם. לידה עמד בעלה, מוחמד. בשיחות שניהלתי איתה, היא כעסה מאוד על מה שעשו לה. בחשש גדול הצעתי שתדבר מול המצלמות, והיא מיד אמרה, 'אני דווקא רוצה לדבר כדי לחסוך מנשים אחרות חוויה כזו כמו שעברה עליי'".
אחרי ששוחררה, הגישה קייסר תלונה נגד אביה, מקסוד, שגרר אותה בשערותיה והחזיק את ראשה בכוח, ונגד הדוד מוחמד ששלף אקדח וירה בראשה שני כדורים. האב והדוד הועברו למעצר בתחנת משטרה בעיר מגוריהם, חפיזאבאד, שבמחוז פונג'אב.
זה סיפור על אהבה סודית שליבלבה בסמטאות השכונה הענייה, הצפופה, בחפיזאבאד, בין סאבא מקסוד לבין מוחמד קייסר, בן השכנים. סאבא התחננה בפני אביה שיסכים לנישואיה, אבל הוא אמר לה: "שלא תעזי לחלום להתחתן עם מישהו שלא אנחנו בחרנו בשבילך". בעקבות זאת ברחו בני הזוג ללשכתו של רשם הנישואים המקומי וערכו בה טקס נישואים חשאי: רק הכלה, החתן והרשם. במשפחת הכלה התעורר זעם לנוכח הבושה הגדולה שגרמה סאבא בכך שנישאה לגבר שבחרה בעצמה; על הפגיעה בכבוד המשפחה. "מה היא חשבה לעצמה?" תוהה בסרט אחת מחמש אחיותיה של סאבא, שמצדיקה את המעשה החמור של האב והדוד.
שעות אחדות אחרי החתונה הצליחו השניים לשכנע את סאבא להיפגש איתם. "בהתחלה סירבתי, כי פחדתי שהם יפגעו בי", היא מספרת בסרט, "ואז אבא שלי הניח את ידו על ספר הקוראן ונשבע שלא יפגע בי. גם הדוד נשבע". הם אספו אותה במכוניתם, ניהלו איתה שיחה רכה, מתקתקה, ושיכנעו אותה לנסוע איתם לקרובי משפחה כדי לבשר להם על נישואיה. "אבל במקום להגיע אל בית המשפחה, הם סטו מהמסלול והביאו אותי אל נהר פונג'אב. אבא שלי צעק שהמטתי קלון על המשפחה, שפגעתי בסיכויים של אחיותיי לזכות בשידוך מכובד ושהוא חייב לעשות מעשה שיגרום לו להרים את הראש מחדש".
באחת הסצנות המרגשות בסרט מתועד מוחמד קייסר, בעלה של סאבא, יושב על מיטתה בבית החולים וסופג ממנה את ההערה הצינית: "אילו היו מצליחים לרצוח אותי, היית מתאבל עליי ארבעה־חמישה ימים ואחר כך שוכח אותי לעולמים". קייסר דוחה בתוקף את הטענה ואומר לאשתו: "את אהבת חיי. לא הייתי מסוגל להמשיך בלעדייך".
"השניים האלה, בייחוד סאבא, היו נחושים להעניש את האב והדוד", מסבירה הבמאית עובייד־צ'ינוי. אבל הנחישות שלה התפוגגה זמן קצר אחרי שהחלימה, בעקבות לחצים כבדים שהופעלו עליה שתסלח לאביה. "לפי החוק בפקיסטן", מסבירה הבמאית, "אם קורבן של פשע פלילי חמור מוכן לחתום על מסמך מחילה, משחררים את הנאשמים מיד, מוחקים את התלונה ולא מעמידים אותם לדין".
בלחץ של בני משפחתו של בעלה חתמה סאבא על טופס המחילה, והאב והדוד יצאו לחופשי. "מיד אחרי שירינו בסאבא, באתי הביתה וסיפרתי לאשתי", סיפר האב מקסוד. "היא פרצה בבכי, אבל מה היא יכלה לעשות? אני בעלה, ואני קובע".
האב מספר שהשיג את מטרתו. "ברחוב נותנים לי כבוד בעקבות מה שעשיתי", הוא אומר, "והבנות שלי כבר לא יעזו לחקות את סאבא".
דו"ח מצמרר שפירסם ארגון זכויות האדם של האו"ם קובע כי מדי שנה נרצחות בפקיסטן יותר מ־1,000 נשים על רקע כבוד המשפחה: אחת לשלושה ימים בממוצע נרצחת אישה בגלל חשד לניאוף, סירוב להתחתן באמצעות שידוך משפחתי או קשר רומנטי אסור. "אבל המציאות קשה אפילו יותר", מדגישה ד"ר הילאיי מעתוק, חוקרת מעמד הנשים באוניברסיטת איסלמבאד. "יותר מ־3,000 נשים צעירות נעלמות כל שנה בנסיבות מסתוריות, ואף אחד לא טורח לדווח עליהן לשלטונות".
את כל זה ביקשה הבמאית עובייד־צ'ינוי (38) להעביר בסרטה. כשתמה מלאכת העריכה של הסרט, הפיצה עצומה שקראה לאזרחי פקיסטן לחתום על דרישה להעמיד לדין ולהכניס לכלא אנשים שביצעו רצח על רקע כבוד המשפחה. ראש ממשלת פקיסטן, נוואז שריף, קיבל מסמך שעליו התנוססו חתימות של אלפי נשים וגברים, רובם חיים במדינות אחרות. שריף התרשם מפעילותה של הבמאית והחליט להעניק את חסותו להקרנת הבכורה של סרטה. "אני מתכוון לאמץ את המסקנות שעולות מהסרט שלך", אמר לעובייד־צ'ינוי. "לתופעה הפסולה של רצח על רקע כבוד המשפחה אין קשר לאיסלאם".
ההקרנה בבית ראש הממשלה תיערך ביום שני הקרוב, ואחריה תצא עובייד־צ'ינוי לטקס האוסקר בהוליווד. אם תזכה בפסלון, זה יקרה לה בפעם השנייה: לפני ארבע שנים זכתה בפרס עבור סרטה "להציל פנים", שבו חשפה את התופעה של צעירות שיוצאות לרחוב בלבוש חשוף מדי לטעמם של אנשי הטליבאן, וידיים סמויות שופכות עליהן חומצה חורכת בכוונה לעוות את תווי פניהן. בעקבות הזכייה באוסקר הוזמנה הבמאית לבית הלבן בוושינגטון, וב־2012 גם נכנסה לרשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם של המגזין "טיים".
למרות הביקורת העולמית מקסוד, אביה של סאבא, לא מתחרט. "אם מוסיפים טיפת שתן לכד חלב, החלב מתקלקל ומחמיץ, וצריך לשפוך הכל", הוא אומר. "זה מה שסאבא עשתה. היא פגעה בכבוד שלי ובעתידן של אחיותיה. הזהרתי אותה שלא תתחכם, אבל היא התעקשה. לכן החלטתי שאני חייב לרצוח אותה".
לפנייה לכתב/ת 
