זה לא רק ג'אז

אפשר היה לצפות שדווקא בפסטיבל החורף בים האדום תמהיל המופעים ייטה יותר לכיוון מופעי ג'אז בהגדרה היותר קלאסית שלהם. אחרי הכל, שלא כמו בקיץ, אין חופש גדול ובילוי משפחתי עם הילדים, והקהל שכמעט כולו מבוגרים חובבי הז'אנר הגיע במיוחד כדי לשמוע ג'אז.

אבל המנהל המוזיקלי, דובי לנץ, ידוע בחיבה היתרה שלו למוזיקת עולם, ופסטיבל הג'אז בהנהלתו מקבל ניחוחות אקזוטיים שמרחיבים את ההגדרה המוזיקלית המקורית. וכך אפשר היה לשמוע לצד שלישיית אורגניסט ההאמונד לארי גולדינגס, גם את שלישיית "פאקורה" הסלובקית עם צימבלום וכינור ושירים רומניים, ולצד דייויד הלבוק שהביא לבמה מעין קרקס מוזיקלי, כשאחד הנגנים נשכב מתחת לפסנתר כדי לבצע סולו חצוצרה, ואחר נושף בו זמנית בסקסופון ובקלרנית. הרגעים הגדולים של הפסטיבל הגיעו ממופעי הפסנתר: הפסנתרן הקובני אלפרדו רודריגז, שהיה העוגן המרכזי של הפסטיבל – סיפק את הסחורה בנגינה וירטואוזית, והעיבוד שלו ל"גואנטמרה" העמיד את הקהל כולו על הרגליים והותיר טעם של עוד. גם קהל המיינסטרים קיבל מנה יפה של מוזיקה בצורת מופעי צהריים של הזמרת דידה ושלישיית ג'יין בורדו.

אבל שיא הפסטיבל הגיע בהופעה של הרכב ישראלי שהתיאום וההרמוניה בין חבריו היו מופלאים ולא חשפו לרגע את העובדה שהם עשו בסך הכל שתי חזרות ביחד: הרביעייה של הפסנתרן רוסלן סירוטה סיפקה רגעים של עונג צרוף במעברים בין סטנדרטים של ג'אז ליצירות מקוריות של סירוטה ולעיבוד מופלא ל"השוטר אזולאי". בתוך הרביעייה הנפלאה בלט בנוכחותו ניצן בר, גיטריסט בן 17 בלבד, שהגיש קטעי סולו מורכבים ועוצרי נשימה.

ואנחנו שואלים מתי כבר יימצאו התקציבים לבנות באילת היכל תרבות שיהיה ראוי לכישרונות שמגיעים לעיר הדרומית, ומוצאים עצמם מנגנים בחדרי אוכל של בתי מלון ובחללים הבנויים ממכולות בנמל.